לפני:

כב' השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ

פסק-דין

האם דו"חות הנוכחות הביומטריים של מעסיקה הם אמיתיים או שמא זויפו על ידה; האם עזיבת התובעים את בית האבות למספר ימים עקב הפגנה שקיימו מבקשי המקלט מזכה אותם בפיצויי פיטורים – אלו הן חלק מהסוגיות העיקריות העומדות להכרעתנו.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

1. התובעים עבדו בנתבעת, חברה המפעילה בית אבות בשם "שלמה המלך" בבני-ברק.
2. התובעים שימשו כמטפלים סיעודיים בבית האבות.
3. התובעים עבדו במשמרות (בוקר, ערב, לילה).
4. לתובעים נמסרו תלושי שכר.
5. בחודש 1/14 במסגרת מאבקם של מבקשי המקלט בישראל, פתחו התובעים בשביתה כללית. התובעים נעדרו באותה עת מעבודתם בנתבעת.
6. ביום 10.1.14, או בסמוך לכך, נקראו התובעים לשיחה עם מנהל הנתבעת.

טענות הצדדים

טענות התובעים:

1. התובעים עבדו בכל יום 2 משמרות.
2. תלושי השכר שנמסרו לתובעים נערכו באופן פיקטיבי על מנת ליצור מצג שווא שמשולמות להם כל זכויותיהם אולם בפועל שולם להם רק שכר יסוד, בתוספת דמי נסיעות וגמול חלקי של שעות שבת.
3. הנתבעת הפחיתה משעות העבודה של התובעים והוסיפה להם תשלומים שונים.
4. מתלושי השכר עולה כי לא שולמו להם: דמי חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי חגים, הפרשות לקרן פנסיה ופיצויים.
5. התובעים נעדרו מהעבודה בשל פעולות המְחָאָה שבעקבותיהן פוטרו בשיחה עם מנהל הנתבעת. לכן זכאים התובעים לפיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת.
6. לחלופין, זכאים התובעים לקופת פיצויים מכוח צו ההרחבה בדבר פנסיה מקיפה במשק.
7. הנתבעת נמנעה מלשלם לתובעים דמי חופשה, דמי הבראה, דמי חגים והפרשות לקרן פנסיה.
8. הנתבעת שילמה לתובעים גמול שעות נוספות בשיעור של 125% בלבד. לעיתים עבדו התובעים למעלה מ-400 שעות בחודש.
9. התובעים עותרים לסך כולל של 766,301 ₪.

טענות הנתבעת:

1. התובעים עשו דין לעצמם ונטשו את מקום העבודה בשל המחאה ולא חזרו. התובעים הפקירו את הקשישים בבית האבות. לנתבעת נגרם נזק רב בשל עזיבת התובעים את העבודה. חלק מהעובדים שבו לעבודה לאחר ההפגנה בכיכר רבין.
2. התובעים הועסקו כדין וניתנו להם תלושי שכר בצירוף דו"חות נוכחות אשר משקפים את שעות עבודתם של התובעים.
3. התובעים קיבלו את מלוא שכרם כמופיע בתלושי השכר.
4. ביום 12.1.14 התייצבו התובעים אולם הנתבעת ביקשה להבטיח כי דבר זה לא יישנה וביקשה מהתובעים לחתום על מסמך שכותרתו "נטישת עבודתך"; התובעים סירבו. לכן התובעים אינם זכאים לפיצויי פיטורים ועליהם לשלם לנתבעת חלף הודעה מוקדמת. לתובעים נותרה יתרת חופשה, יתרת דמי הבראה, אולם הנתבעת רשאית לקזז סכומים אלו כנגד סכומים שאותם חבה הנתבעת.
5. התובעים קיבלו תשלום בגין דמי חגים. התובעים עבדו בחגים על פי רצונם.
6. הנתבעת מכחישה חלות הסכם קיבוצי או צו הרחבה על הצדדים.
7. הנתבעת ניפקה ומסרה תלושי שכר לתובעים במועד קבלת שכר העבודה.

הכרעה

לאחר ששמעתי את עדויות התובעים ואת עדות מנהל הנתבעת, מר פנחס אבלס, עיינתי במסמכים שבתיק ובחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי התביעות להידחות ברובן.

נסיבות סיום העבודה:

1. אין מחלוקת כי ביום 5.1.14 נטשו התובעים את מקום העבודה. אין דין נטישת מקום עבודה שגרתי על-ידי עובדים כדין נטישת זקנים בבית אבות על-ידי המטפלים. הווה ידוע כי אי טיפול צמוד באדם קשיש עלול לגרום לנזקים עצומים ולפגיעה בנפש. התובעים עשו דין לעצמם ונטשו את בית האבות לפחות למספר ימים. לוּ היו נעדרים התובעים למספר שעות בהן אורגנה המחאה לרבות ההפגנה בכיכר רבין, לא היה זה בגדר נטישה, אולם חלקם הגדול של התובעים נטשו למשך 7 ימים.
2. הנתבעת, בשל חוסר בכוח אדם, הייתה נכונה לקבל את התובעים חזרה לעבודתם. לא מצאנו פגם בכך כי הנתבעת ביקשה מהתובעים שיחתמו על מסמך שכותרתו "נטישת עבודתך", זאת על מנת להבטיח שהתנהגות זו של התובעים לא תחזור על עצמה:

"הנדון: נטישת עבודתך

למרבה הצער, נטשת את עבודתך בבית האבות, ולא התייצבת לעבודה החל מיום א', 5.1.14.

אנו משוכנעים כי מובן לך, כי בית האבות אינו בעל כל עמדה להחליט החלטות בנושא מעמדם בישראל של אזרחי מדינתך, ועל כך "הענשתנו" (ובייחוד – הענשת דייריו המבוגרים של בית האבות) אינה מתקבלת על הדעת.

כידוע לך, דייריו של בית האבות הנם אנשים מבוגרים, ובמקרים רבים חולים וחסרי ישע, והיעדרותם הבלתי צפויה של העובדים, עלולה לגרום להם נזק קשה. נטישה פתאומית של מקום העבודה, מהווה התפטרות ללא הודעה מוקדמת, ומנוגדת לחוק בישראל. עובד הנוטש את עבודתו ללא הודעה מוקדמת, אינו זכאי לפיצויי פיטורין, ואף חייב לפצות את המעביד בסכום של עד חודש משכורת.

לפיכך, נבהיר כי אם לא תשוב לעבודתך, באופן מיידי, נראה את נטישתך כהתפטרות ונתבע ממך את הכספים המגיעים לנו ע"פ דין.

בברכה, פנחס אבלס- מנהל"

(נספחים ו'1 – ו'11 לתצהיר הנתבעת).

1. במעשיהם נטשו התובעים את עבודתם ולפיכך הנני קובעת כי הם התפטרו. משכך, התובעים אינם זכאים לפיצויי פיטורים ועליהם לשלם לנתבעת חלף הודעה מוקדמת.
2. הנתבעת נהגה בהגינות בתובעים ואף-על-פי שסיימו עבודתם ב- 12.1.14, לא ביטלה הנתבעת את הביטוח הרפואי שלהם עד ל-26.1.14.

דו"חות נוכחות:

1. תיקון 24 לחוק הגנת השכר, שנכנס לתוקפו ביום 1.2.09, הסדיר את חובת המעביד לנהל פנקס בדבר שכר העבודה המגיע לעובדים ופרטי השכר ששולם להם. כמו כן המעביד חייב לנהל פנקס בדבר שעות העבודה באופן שוטף וחייב לכלול רישום שעות עבודה בפועל. הנתבעת הציגה בפנינו דו"חות נוכחות ביומטריים. התובעים החתימו אצבע עם כניסתם ויציאתם מעבודתם בנתבעת. התרשמנו כי הדו"חות הם אמת וגם אם ישנם אי אילו אי התאמות אין ביוצא מן הכלל להעיד על הכלל ונסביר.
2. במקרה דנא הוצגו דו"חות נוכחות ביומטריים, לפיכך הנתבעת הרימה את נטל הראיה לעניין מספר שעות העבודה שאותן ביצעו העובדים. אי לכך, הנטל מועבר לתובעים להוכיח כי דו"חות אלו מזויפים.
3. נתייחס לכל תובע ותובע ונראה כי הרישומים של חלק מהתובעים שהוצגו על ידם, לא היו ברשותם בשלב הגשת התביעה ולא בשלב גילוי המסמכים.

EYASU GEBRE MESKKEL [התובע 1]:

1. בתצהיר גילוי המסמכים (נת/1) הצהיר התובע 1 כי בידיו תלושי שכר בלבד. לכן תלושי השכר שהוצגו וצורפו על ידי הצדדים הם מקוריים. אם כן, כיצד זה נתגלו לפתע רישומים ידניים שנערכו ע"י התובע? לתובע הפתרונים. התובע הציג רישומים ידניים מטעמו של שעות עבודתו שהיו, לטענתו, באמתחתו במשך כל התקופה. ברם, בכתב התביעה נתבעו שעות נוספות על פי הערכה בלבד. אם רישומים ידניים אלו היו בידיו של התובע בעת הגשת התביעה, מדוע אפוא לא נעשה כימות מדויק בכתב התביעה? המסקנה המתבקשת היא כי בעת הגשת כתב התביעה לא היו בידי התובע רישומים אלה ולא ניתן להסתמך עליהם כראיה קבילה.
2. התובע 1 הצהיר בתצהירו (ס' 9) כי קיבל שכר בעבור כל שעות עבודתו. עוד טען התובע בתצהירו (ס' 11) כי הפחיתו לו שעות עבודה אולם בחקירתו הנגדית אישר כי לא נעשתה הפחתה של שעות העבודה (עמ' 18 לפ' שורות 7-4 לעדות התובע 1). אחר כך ביקש התובע לתקן את תשובתו ותירץ זאת בכך שבחודשים האחרונים הורידו לו שעות במשמרת (עמ' 18 לפ' שורה 11 לעדות התובע 1).
3. זאת ועוד, התובע היה במשרד הפנים ביום 1.9.11 אולם מהרישומים שערך התובע עולה כי עבד אצל הנתבעת בבוקר ובערב. לטענת התובע, הוא הפחית שעות אלה משעות העבודה, אולם התחוור כי התובע לא הוריד שעות אלו בחישוביו (עמ' 21 לפ' שורות 6 -10 לעדות התובע). מדו"חות הנוכחות שהוגשו ע"י הנתבעת עולה כי התובע עבד באותו יום מ-05:58 עד 14:00. לכן ברי שהתובע יצא מעבודתו ללא אישור ולא החתים אצבע כאשר יצא למשרד הפנים. התובע 1 אישר בחקירתו שיצא בזמן העבודה: "רק יום אחד שיצאתי באמצע העבודה והלכתי למשרד הפנים." (עמ' 21 לפ' שורה 21 לעדות התובע 1).
4. בסיכומים הועלתה גרסה חדשה ע"י התובע כי חידוש האשרה נעשה לפני משמרת העבודה או לאחריה או בהפסקה (סעיף 23 לסיכומים) אך בעדותו בפנינו הצהיר התובע 1 שהוא איננו זוכר את השעה בה היה במשרד הפנים (עמ' 21 לפ' שורה 8 לעדות התובע 1).
5. מסקנתנו היא שהתובע יצא מעבודתו אצל הנתבעת לסידורים מבלי שהחתים אצבע ביציאה מהעבודה וכך למעשה קיבל שכר במרמה.
6. בעדותו העיד התובע כי עבד רק אצל הנתבעת (עמ' 15 לפ' שורה 25 לעדות התובע 1) אולם התחוור כי עבד גם ב"נאות התיכון". דו"חות נוכחות של נאות התיכון לא צורפו לתצהיר התובע, על אף שנרשם שצורפו, ולפיכך אין בידנו לקבלם בשלב זה.
7. נוכח האמור לעיל, ברי כי לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדות התובע 1 ודו"חות הנוכחות הביומטריים אמינים.

DIRAR MERHAWI [התובע 2]:

1. התובע אישר כי קיבל שכר יסוד בעבור כל שעות עבודתו (ס' 9 לתצהיר התובע) והעיד כי אם מצא ששולמו לו שעות בחסר בעת שעבד אצל הנתבעת, היה פונה לנתבעת: "לפעמים היה חסר כמה והייתי מחזיר. גם כן הייתי מדבר עם סבטלנה ואם היה חסר משהו תמיד הייתי מקבל את כמה שעות שעבדתי בחודש" (עמ' 25 לפ' שורה 16-15 לעדות התובע 2).

בסעיף 11 לתצהירו טען התובע 2 שהופחתו לו שעות עבודה אך בחקירתו כאמור העיד כי קיבל את כל השעות: "בזמנו את השעות שהיינו מקבלים את השעות בסוף חודש, הן היו נכונות." (עמ' 26 לפ' שורה 12 לעדות התובע 2).

1. התובעים טענו (רובם) כי לאחר שבדקו את השכר ואת שעות העבודה בתלושים והתאמתם לרישומיהם העצמיים, הם זרקו את הרישומים שערכו (עמ' 35 לפ' שורות 11 – 13 לעדות התובע 5, עמ' 40 לפ' שורות 13 – 15 לעדות התובע 9, עמ' 55 לפ' שורות 19 – 21 לעדות התובע 10) וכך גם העיד התובע 2:

"ת. תמיד הייתי כותב כל חודש ואחרי שקבלתי את הכסף שלי אני הייתי מעניין מה שקבלתי בסוף החודש.

ש. אחרי שקבלת זרקת אותם?

ת. כן, בגלל שקיבלתי את הכסף."

(עמ' 27 לפ' שורות 24-21 לעדות התובע 2)

1. בתצהיר גילוי מסמכים מטעם התובע 2 (נת/2) הצהיר התובע 2 כי רק תלושי שכר היו ברשותו. התובע 2 טען שזרק רישומים שערך לאחר שקיבל את המשכורת, קרי, ברי כי קיבל את כל התמורה בעבור שעות עבודתו, שאם לא כן לא היה זורק את הרישומים שנעשו על ידו.
2. יצויין כי החתימה המופיעה בתצהיר גילוי המסמכים אינה זהה, לכאורה, לחתימה בתצהיר העדות הראשית:

"ת. בגמ"ס (גילוי מסמכים- הוספה לא במקור – א' ג' כ') רשמתי את כל השם שלי: MERHAWI. זה השם שלי רשמתי, השם המלא."

(עמ' 24 לפ' שורה 17 לעדות התובע 2).

1. זאת ועוד, חישובי התובע בתביעתו התבססו על תלושי השכר בלבד והסכום הנתבע בתצהיר היה שונה מהסכום שנתבע בכתב התביעה. התובע טען כי החישובים נערכו על בסיס רישומיו, אולם אלו לא צורפו. התובע צירף סידורי משמרות אשר אינם ברורים והתובע בעצמו בחקירתו לא ידע לפענח אותם.

1. לא זו אף זו, התובע 2 היה במשרד הפנים ביום 25.10.12 למרות שהתובע 2 טען כי עבד באותו יום:

"ש. אני מראה לך שלפי האישור, בתאריך הזה היית במשרד הפנים. באותו יום אתה כותב שעבדת בוקר וערב. אם אתה כותב שעבדת בוקר התחלת לעבוד ב- 6:00 בבוקר?

ת. אני לא זוכר בתאריכים שהלכתי."

(עמ' 28 לפ' שורות 4 – 11 לעדות התובע 2).

עיון בדו"חות של הנתבעת מעלה כי באותו יום החל התובע לעבוד בשעה 9:21, לכן טענתו של התובע איננה נכונה שכן התובע היה באותה העת במשרד הפנים, למצער בשעות הבוקר המוקדמות.

1. ביום 28.1.13 התייצב התובע 2 שוב במשרד הפנים, אולם על-פי דו"חות הנוכחות עבד משעה 5:57 ועד 22:06. לכן ברי שהתובע הגיע לעבודה בבוקר, החתים חתימה ביומטרית ויצא למשרד הפנים מבלי לחתום ביציאה ושב לעבוד לאחר מספר שעות או יותר.
2. התובע לא חזר לעבוד ביום 6.1.14, לאחר ההפגנה, וגם לא נאמר בתצהיר מתי חזר לעבוד ומתי הגיע לעבוד בימי ההפגנה. התובע הגיע לנתבעת רק ביום 12.1.14, נתבקש לחתום על מסמך וסירב. לפיכך, התובע 2 נטש את עבודתו, כפי שקבענו לעיל.
3. בחודש מרץ 2014 הגיש התובע 2 תצהיר שהוא עוזב את הארץ וביקש לקיים עדות מוקדמת בעבורו, אולם התברר שלא עזב את הארץ.
4. נוכח האמור לעיל, לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדותו של התובע 2 ולא עלה בידיו להוכיח כי דו"חות הנוכחות הביומטריים אינם אמינים.

MAHERI ASHNAFI [התובע 3]:

1. בתצהיר גילוי המסמכים מאת התובע 3 נכתב כי בידיו רק תלושי שכר (נת/3). כיצד אפוא לא ידע לחשב את מספר השעות שעבד? המסקנה ברורה: הדו"חות הידניים אינם אמינים והוכנו לצורך התצהירים.
2. התובע בעדותו לא ידע להגיד מה סך תביעתו ולא ידע להסביר את ההפרשים בין הסכום הנתבע בכתב התביעה לסכום המופיע בתצהיר (עמ' 30 לפ' שורות 20-19 לעדות התובע 3).
3. לא זו אף זו, ביום 10.5.12 היה התובע במשרד הפנים . כעולה מדו"חות הנוכחות של הנתבעת, התובע עבד באותו יום בוקר וערב, משעה 06:01 עד 14:01 ומ- 15:32 עד 22:02. מסקנתנו היא שהתובע הגיע מוקדם בבוקר לעבודתו, הטביע את אצבעו ויצא למשרד הפנים. כשסיים את סידוריו חזר לעבודתו.
4. זאת ועוד, לפי דו"חות הנתבעת, ביום 28.1.13 עבד התובע 3 מ-06:00 ועד 08:00, חזר ב-08:30 וסיים עבודתו בשעה 12:40, קרי באותו יום יצא התובע מהעבודה בשעה 12:40. התובע טען כי באותו יום עבד משעה 06:00 ועד שעה 15:36 (או 15:30 – המספרים לא ברורים – א' ג' כ') וכתב "VISA". לכן ברי שהרישומים של התובע אינם נכונים כיוון שהתובע עבד רק עד השעה 12:40. יצוין כי בראש אותו עמוד מצוין התאריך 1.2.13 אולם דף זה מתייחס לסוף חודש 1/2013 ותחילת 2/2013. מסקנתנו היא שהדו"חות של הנתבעת אמינים ורישומיו של התובע 3 אינם אמינים.

KALATI BELETSOM [תובע 4]:

1. התובע 4 אישר כי קיבל את שכר היסוד שלו על-פי שעות עבודתו (סעיף 10 לתצהיר). התובע הסביר כי ערך רישומי נוכחות מטעמו והנתבעת שילמה לו על פיהם, אולם לטענתו זרק את הרישומים לאחר מכן. התובע 4 לא ידע להסביר את הנתונים שעל בסיסם נערכו חישוביו וטען שהחישוב נערך על בסיס תלושי השכר.

"ש. אז איפה הדוחות נוכחות שכתבת?

ת. בסוף חודש הייתי מחבר את כל השעות שלי, הייתי רואה שזה נכון, ואחרי זה הייתי זורק את הדוחות.

...

ש. איזה מסמכים נתת לו (הכוונה לב"כ התובעים – הוספה לא במקור – א.ג.כ) בכדי שהוא יוכל לחשב?

ת. תלושים." (עמ' 33 לפ' שורות 13-11, 18-17 לעדות התובע 4).

1. יצוין כי מתצהיר גילוי מסמכים שהוגש ע"י התובע 4 עולה כי החתימה המופיעה בתצהיר העדות הראשית של התובע 4 והחתימה המופיעה בתצהיר גילוי המסמכים, לכאורה, אינן זהות (נת/4).
2. על-פי רישומי התובע 4 הוא היה בחופשה ביום 26.5.13:

"ש. ביום ה-26.5.13 אנחנו כתבנו שעבדת בוקר וערב כתבת שלא עבדת. למה לא באת למעביד ואמרת לו תוריד לי את השעות כי לא עבדתי?

ת. אם אני הולך לחדש ויזה זה אומר שלא עבדתי. הם לא נותנים את השעות האלה." (עמ' 32 לפ' שורות 23-22 וכן עמ' 33 שורה 1 לעדות התובע 4).

1. ברישומי שעות העבודה של התובע באותו חודש סך שעות העבודה קטן יותר מבדו"חות הנתבעת, אולם התובע 4 העיד כי קיבל את שכר היסוד שלו על-פי שעות עבודתו. מדוע, אפוא, לא אמר לנתבעת כי עבד פחות שעות מאלה ששולמו לו? המסקנה היא שרישומי התובע אינם נכונים.
2. ביום 26.5.13 היה התובע 4 במשרד הפנים. על-פי דו"חות הנתבעת עבד התובע בוקר וערב (6:00 – 20:08). שוב, התובע התייצב במקום עבודתו, יצא למשרד הפנים ולא טרח להחתים בצאתו את החתימה הביומטרית.
3. נוכח האמור לעיל, לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדותו של התובע 4 ולא עלה בידיו להוכיח כי דו"חות הנוכחות הביומטריים אינם אמינים.

TEKHLEHAIMNUT TESFAMICHAEL [התובע 5]:

1. על-פי תצהירו קיבל התובע 5 את כל השכר (יסוד) על-פי שעות עבודתו (סעיף 10 לתצהיר) אולם בהמשך טען שהפחיתו לו שעות ולא ידע להסביר את הסתירה.
2. בתצהיר גילוי מסמכים מאת התובע 5 הצהיר התובע 5 כי היו בידו תלושי שכר בלבד. התובע 5 לא הציג רישומי שעות שנערכו על ידו. התובע, לטענתו, זרק את הרישומים שאותם ערך:

"ת. אני נתתי תלוש, השעות שהיינו עובדים היינו רושמים בעצמנו, בסוף היינו זורקים את הדוח."

(עמ' 35 לפ' שורה 10 לעדות התובע 5)

1. ביום 11.3.13 היה התובע 5 במשרד הפנים. על-פי דו"חות הנוכחות הביומטריים באותו יום החל התובע לעבוד בשעה 10:01 בבוקר. כך שהדו"חות מתיישבים עם עובדת היותו של התובע במשרד הפנים וחזר לאחר מכן לעבוד אצל הנתבעת. לכן טענתו של התובע 5 שדו"חות הנוכחות של הנתבעת מזויפים, אין לה על מה להסתמך ולא הציג כל ראייה לסתור אותם.

FITWI GBREMDHIN SAMUUEL [התובע 6]:

1. בחקירתו הנגדית העיד התובע 6 כי קיבל את כל שעות העבודה (עמ' 36 לפ' שורה 24 ועמ' 37 שורה 1 לעדות התובע 6) אולם בתצהירו (ס' 12) העיד כי הורדו לו שעות.
2. לא זו אף זו, בחקירתו הנגדית העיד שלא עבד 24 שעות ברציפות (עמ' 36 שורות 15 – 16 לעדות התובע 6) אולם בתצהירו העיד כי עבד לעיתים 3 משמרות (סעיף 8 לתצהיר התובע 6).
3. יצויין כי החתימה על גבי תצהיר גילוי המסמכים מאת התובע 6 והחתימה על גבי תצהיר עדותו הראשית של התובע 6, לכאורה אינן זהות.
4. התובע טען שהיו ברשותו רישומי נוכחות שנערכו על ידו אולם הוא זרק אותם:

"ת. (בעברית) אני נתתי לו את התלוש שלי, וזה לא עבודה שלי אלא של העו"ד

ש. חוץ מתלוש שכר לא נתת כלום?

ת. לא. בזמן העבודה מתי אני מקבל משכורת אני הייתי זורק את הרישום שלי, לא שומר את זה."

(עמ' 37 שורות 12-10 לעדות התובע 6).

1. התובע הסתמך על סידורי עבודה:

"ש. אם ככה, אתה את כל הדוחות זרקת לפח וקבלת דוחות של בית אבות? איך אתה יודע שהדוחות לא תואמים ומזויפים, יש לך זיכרון כ"כ טוב?

ת. קודם כל אני צריך לציין שיש לי כמה דוחות של שעות שהחברים שלי שמרו. כמה כאלה, סידור עבודה. אחרי שראיתי את סידור העבודה שחברי נתן לי, ראיתי שזה לא נכון."

(עמ' 37 לפ' שורות 16 -19 לעדות התובע 6).

1. אם כן, התובע 6 מסתמך על משמרות שביצע אולם אלה מושחרים ולא ניתן להסיק מהם דבר.
2. מסקנתנו היא שהתובע 6 לא הצליח להזים בעזרת ראיותיו את הדו"חות הביומטריים של הנתבעת.

GEBREZENBIR MAHARANA [תובע 7]:

1. בתצהיר גילוי המסמכים שהוגש מטעם התובע 7 הוצהר כי בידי התובע 7 תלושי שכר בלבד (נת/7). התובע העיד כי זרק את רישומי הנוכחות שערך, לאחר שבדק את התלוש ואימת את שעות העבודה שנרשמו. לא ברור כיצד נערך החישוב בכתב התביעה שכן נערך רק על בסיס התלושים.
2. ביום 13.11.12 עבד התובע 7 ערב ולילה (15:33 – 07:00) ובבוקר היה במשרד הפנים. הדעת נותנת כי לאחר שסיים את עבודתו יצא לסידוריו במשרד הפנים.

1. ביום 21.3.13 הגיע ב-08:30 לעבודה למרות שבכל החודש היה מגיע מעט לפני 06:00 בבוקר. באותו יום היה התובע במשרד הפנים בחדרה. ככל הנראה התובע נסע בבוקר לחדרה, קיבל מספר לתור במשרד הפנים, חזר למקום העבודה להחתים ביומטרית ולאחר מכן שב לחדרה. ברור שבהיעדר שעה מדויקת להתייצבותו בחדרה כל שניתן לבסס הוא כי התובע חתם ביומטרית בשעה 08.30 ושב לחתום בשעה 20.00. מסקנתנו היא שבין לבין לא היה התובע במקום העבודה ולכן התובע קיבל את מלוא השכר עבור יום זה, על אף שלא עבד בו או בחלקו. בניסיונו לספק הסבר ולוּ קלוש ביותר השיב: "הוויזה בחדרה נפתח בשעה שמונה" (עמ' 32 לפ' שורות 22 – 23 לעדות התובע 7). אולם התובע שכח לציין כי החל משעה 06.00 מחלקים מספרים מחוץ ללשכה ומבקשי המקלט מתייצבים בחמש, שש בבוקר (עמ' 47 לפ' שורה 1 לעדות התובע 8 וכן עמ' 64 לפ' שורה 7 לעדות התובע 11), ומשכך קיבל ככל הנראה התובע מספר לתור ושב מיד לעבודה על-מנת להעביר אצבע במערכת הנוכחות הביומטרית.
2. יצוין כי בכל התביעות ישנם פערים בין הסעד שנתבע בכתב התביעה לתצהירים. הסכומים המופיעים בכתב התביעה נמוכים יותר מהתצהירים, ללא כל הסבר. כך גם בעניינו של התובע 7 (עמ' 40 לפ' שורות 20 -21 לעדות התובע 7).

FELA ABRAHAM [תובע 8]:

1. התובע 8 חתם על תצהיר גילוי מסמכים מטעמו לפיו בידיו תלושי שכר בלבד (נ/8).
2. הדעת נותנת כי התובע 8 לא עבד 24 שעות כפי שהצהיר בתצהירו (ס' 7 לתצהיר):

"ש. 24 שעות לא ישנת?

ת. כן, 24 שעות הייתי עובד לפעמים."

(עמ' 45 לפ' שורות 19-18 לעדות התובע 8).

1. התובע 8 לא ידע להסביר את ס' 63 לתצהירו (חישוב שעות נוספות). בכתב התביעה ובתצהירים הסכומים הנתבעים שונים אולם לא עלה בידי התובע ליתן הסבר לכך (עמ' 48 שורות 15 – 17 לעדות התובע 8).
2. ביום 3.11.11 היה התובע במשרד הפנים באשדוד. עיון בדו"חות הנוכחות מעלה כי התובע החתים אצבע בשעה 06:58. התובע ככל הנראה יצא בשעה 05:00 בבוקר לקחת מספר לתור במשרד הפנים, שב לנתבעת והחתים אצבע.
3. ביום 9.4.13 נולד בנו בכורו של התובע 8 ועל-פי תצהירו של התובע לא עבד הוא במשך שבוע (סעיף 27 לתצהיר) אולם העיד כי בסיום החודש תאם תלוש השכר (שהתבסס על דו"חות הנוכחות) לתשלום שקיבל בפועל. בדו"חות הביומטריים נראה שהתובע עבד בחלק מאותם ימים שבהם שהה בבית החולים (למעט ימים 9, 12, 13, 15). התובע טען שהנתבעת זייפה את הדו"חות אולם בהמשך שינה גרסתו:

ת. חודש לפני כן החסירו לי של 40 שעות אז אמרו לי אנחנו נוסיף לך בחודש הבא מה שחסר, בגלל שהוסיפו לי מה שחסר חודש לפני כן, אז לא אמרתי להם.

(עמ' 47 לפ' שורה 15 לעדות התובע 8).

1. מסקנתנו היא שהתובע 8 הוא זה שהחתים חתימה ביומטרית מבלי שהיה בעבודה וכך הוציא כספים במרמה מהנתבעת ובוודאי שלא הוכיח כי דו"חות הנוכחות מזוייפים.
2. התובע 8 הלך ביום 5.11.14 להפגנה וביקש לחזור לעבודה רק ביום 10.11.14 והופיע בעבודה ביום 12.1.14 (עמ' 8 לפ' שורות 18 -22 לעדות התובע 8). לפיכך, נטש התובע 8 את עבודתו, כפי שקבענו לעיל.

GEBREMARIAM GEBRETINSEA [התובע 9]:

1. התובע 9 חתם על תצהיר גילוי מסמכים (נ/9) והצהיר כי בידיו רק חלק מתלושי השכר. התובע טען שהיו לו רישומים בכתב ידו (מושחרים) והמסמכים המקוריים אינם בידיו. התובע הציג דף פייסבוק שלכאורה מעיד על שעות עבודתו בנתבעת, שכן לטענתו צילם את דו"חות הנוכחות שערך והעלה אותם לפייסבוק: "סידור אותו הייתה רושמת סבטה, וגם יש דוחות שלי מה שרשמתי ביד שלי" (עמ' 50 שורה 10 לעדות התובע 9). למרות שהמסמך המקורי נמצא במחשב (שם שורה 15 לעדות התובע) את הנייר המקורי היה מצלם וזורק (שם שורה 17 לעדות התובע 9). לא ברור מדוע ראה לנכון התובע לצלם דפים שהוא כתב ולזרוק את המקור. התובע 9 העיד כי השעות ששולמו לו תאמו את רישום הנוכחות שערך (עמי 51 לפ' שורה 5 לעדות התובע 9) ולא הפחיתו לו שעות עבודה (שם שורה 5 לעדות התובע 9).
2. לא זו אף זו, ביום 23.10.12 היה התובע במשרד הפנים אולם מדו"חות הנוכחות הביומטריים עלה כי התובע עבד באותו יום. על כן ברי, כי התובע נהג על-פי אותה שיטה כמו חבריו: הגיע לעבודה מוקדם בבוקר, החתים אצבע, נסע למשרד הפנים, חזר לקראת הצהריים והחתים אצבע כאילו יצא מהעבודה. מאחר שעסקינן בחתימה ביומטרית, ברי כי התובע הגיע בבוקר לעבודה והחתים חתימה ביומטרית. כיצד, אפוא, היה התובע בעבודה אם באותה עת נמצא התובע במשרד הפנים? התובע לא ידע להסביר זאת:

"ת. יש הרבה טעויות בדוח שלכם, אני יכול להראות לך עם הדוח שלי.
(העד מעלעל בדפים הכהים, ארוכות). אני לא מצאתי את התהליך הזה."

(עמ' 51 שורה 19 לעדות התובע 9).

1. מסקנתנו היא שלא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדות התובע 9 והתובע לא הזים את הדו"חות הביומטריים שהוגשו ע"י הנתבעת.

DESTA SOLOMON MAHARI [התובע 10]:

1. התובע 10 העיד כי קיבל את מלוא שעות עבודתו:

"ש. אתה רוצה להגיד שידעת שעבדת 300 שעות, לדוגמא, היה לך נייר שלך, עשית חשבון, ראית 300 שעות אם זה בסדר – אז זרקת את הנייר ואמרת קיבלתי את כל השעות. נכון או לא נכון?

ת. נכון." (עמ' 55 לפ' שורות 21-19 לעדות התובע 10).

1. גם התובע 10 טען כי זרק את רישומיו הידניים בסוף כל חודש. לכן ברי כי השעות שרשם התובע לעצמו תאמו את הנרשם בתלוש השכר, וכפי שהעיד היה מעמיד את הנתבעת על טעותה, אם טעתה:

"ת. אם זה חסר לי הייתי הולך לסווטה, הלכתי כמה פעמים לסווטה, הייתי יורד למטה והיא היתה מסדרת לי."

(עמ' 56 לפ' שורה 4 לעדות התובע 10).

1. טענתו כי דו"חות הנוכחות מזויפים (סעיף 11 לתצהיר) תמוהה שכן אם זרק את רישומיו, כיצד יתכן שהוא זוכר כל משמרת ומשמרת, אשר אינן מופיעות בדו"חות הנוכחות של הנתבעת:

"ת. בשבת בדרך כלל הייתי עובד, הרבה ימים עבדתי בשבת, גם עבדתי 2 משמרות ביום, פה שבת בדוחות אני נראה לי חופש ויש גם רק משמרת אחת. בדרך כלל אני הרבה ימים עבדתי, 2 משמרות. יש גם 3 משמרות."

(עמ' 56 לפ' שורות 17-15 לעדות התובע 10).

1. הנתבעת הוכיחה כי בפעמים שבהן היה במשרד הפנים, חתם חתימה ביומטרית:

"ת. לא. בפתח תקווה יש הרבה תור, גם בבני-ברק יש הרבה תור.
אם יצאתי מהעבודה מתי אני אחזור?"

(עמ' 59 שורה 1 לעדות התובע 10).

התובע 10 פעל על-פי אותה שיטה, כפי שנהגו חלק מהתובעים.

GABREMICHEL AFORKI [התובע 11]:

1. התובע 11 אישר כי קיבל את כל השעות שעבד:

"כשבית הדין מסביר לעד את השאלה – אם עבדת 300 שעות בחודש מסוים אז נראה במשכורת 300 שעות – העד משיב: כל הזמן שאני עובד אני מקבל ב-23 ₪. התשובה – כן, אני חושב." (עמ' 61 שורה 12-11 לעדות התובע 11).

1. התובע 11 העיד כי ניהל רישום לעניין שעות עבודתו:

"ת. אם עכשיו היה לי זה היה טוב, אני לא יודע מה עשיתי. אני שומר, בזמן האחרון (עושה תנועת יד) נעלם."

(עמ' 61 שורה 16 לעדות התובע 11).

1. לטענת התובע 11, על-פי רישומיו ביום 19.4.12 היה בעבודה. בדו"ח הנוכחות נרשם שהתובע היה באותו יום בעבודה משעה 6:02 ועד 17:35, אולם התובע היה גם במשרד הפנים: "יש כתוב 6:02 עד 17:35. אבל אני הייתי בפתח תקווה בוויזה." (עמ' 63 לפ' שורה 4 לעדות התובע 11). אם כן, ברי כי גם התובע 11 פעל כפי שנהגו חלק מהתובעים, החתים חתימה ביומטרית בבוקרו של אותו יום ויצא לסידוריו מבלי שהחתים אצבע ביציאה.

סיכום ביניים

1. עסקינן בשעון נוכחות ביומטרי שבו החתימו התובעים נוכחות על-ידי סריקת טביעת אצבע. טענת התובעים כי הדו"חות זויפו ע"י הנתבעת היא טענה חמורה ועל הטוען לזיוף מוטל נטל מוגבר להוכיח טענתו. התובעים לא הצליחו להוכיח טענתם זו.
2. כל התובעים העידו כי קיבלו את כל שעות העבודה (שכר יסוד) אשר אותן עבדו. עיון בתלושי השכר ובדו"חות הנוכחות מעלה כי הם תואמים. על כן, השאלה שנותרה היא האם קיבלו התובעים גמול שעות נוספות במלואו? בתלושי השכר שולם לתובעים גמול שעות נוספות 125% ו- 150%. כאמור, שעות אלו תועדו בדו"חות הנוכחות.
3. התובעים קיבלו שכרם מידי חודש בחודשו ונמסרו להם תלושי שכר מסודרים, אשר תאמו את רישומיהם. לאחר שבדקו התובעים כי אכן שולמו להם כל השעות שאותן ביצעו, זרקו את רישומיהם.
4. לא נעלם מעינינו כי עת שהיו חלק מן התובעים במשרד הפנים מופיע לכאורה שאותו תובע עבד באותה עת. אולם התובעים יכלו לצאת את בית האבות, לגשת למשרד הפנים ולא להחתים את האצבע ביציאה. נתקלים אנו בתופעה של חֶסֶר בדו"חות הנוכחות אצל מעסיקים שונים, אולם כאן עסקינן בנתבעת אשר עשתה כל שלאל ידה על מנת שיהיו דו"חות נוכחות ואפילו ביומטריים.
5. התובעים טענו כי הדו"חות הביומטריים של הנתבעת מזויפים אולם לא הביאו בדל ראיה כי דו"חות ביומטריים ניתנים לזיוף ואם כן, כיצד. הנתבעת הוכיחה כי ה"רישומים" של התובעים נתגלו לפתע לאחר הגשת התביעה. הנתבעת הצליחה להוכיח כי התובעים הטביעו אצבע אולם לא עבדו בפועל. התובעים הם שקיבלו שעות עבודה מהנתבעת מבלי שעבדו באותן שעות ורימו, לכאורה, את הנתבעת.
6. לפיכך הננו קובעים כי תלושי השכר הם אותנטיים ודו"חות הנוכחות תואמים את דו"חות הנוכחות הביומטריים. אי לכך, התובעים קיבלו את מלוא שעות העבודה, לרבות שעות נוספות ושעות שבת.

דמי הבראה:

1. נוכח מסקנתנו כי תלושי השכר והדו"חות נכונים, הרי שעל-פי תלושי השכר אכן נותרה הנתבעת חייבת לתובעים דמי הבראה כדלקמן:
   1. לתובע 1 סך של 12 ימי הבראה בסך 4,488 ₪;
   2. לתובע 2 סך של 5.25 ימי הבראה בסך 1,963.5 ₪;
   3. לתובע 3 סך של 4 ימי הבראה בסך 1,496 ₪;
   4. לתובע 4 לא נותרה הנתבעת חייבת בגין דמי הבראה;
   5. לתובע 5 סך של 7 ימי הבראה בסך 2,618 ₪;
   6. לתובע 6 סך של 9 ימי הבראה בסך 3,366 ₪;
   7. לתובע 7 סך של 4 ימי הבראה בסך 1,496 ₪;
   8. לתובע 8 לא נותרה הנתבעת חייבת בגין דמי הבראה;
   9. לתובע 9 סך של 4.5 ימי הבראה בסך 1,683 ₪;
   10. לתובע 10 לא נותרה הנתבעת חייבת בגין דמי הבראה;
   11. לתובע 11 סך של 1.5 ימי הבראה בסך 561 ₪.

דמי חופשה:

1. על-פי תלושי השכר אכן נותרה הנתבעת חייבת לתובעים פדיון ימי חופשה כדלקמן:
   1. לתובע 1 יתרה של 27 ימים בסך 4,994 ₪;
   2. לתובע 2 יתרה של 2.17 ימים בסך 401 ₪;
   3. לתובע 3 יתרה של 25 ימים בסך 4,624 ₪;
   4. לתובע 4 לא נותרה יתרת חופשה;
   5. לתובע 5 יתרה של 16 ימים בסך 2,959 ₪;
   6. לתובע 6 יתרת של 20 ימים בסך 3,699 ₪;
   7. לתובע 7 יתרה של 32 ימים בסך 5,918.72 ₪;
   8. לתובע 8 יתרה של 17 ימים בסך 3,144 ₪;
   9. לתובע 9 יתרה של 12 ימים בסך 2,219.5 ₪;
   10. לתובע 10 לא נותרה יתרת חופשה;
   11. לתובע 11 יתרה בת 4 ימים בסך 739.84 ₪.

דמי חגים:

1. עיון בתלושי השכר ובדו"חות הנוכחות מעלה כי התובעים קיבלו תשלום בגין ימי חג, ככל שהיו זכאים להם מכוח הוראות הדין. כאשר עבדו התובעים בחגים קיבלו בגין עבודתם גמול חג או אם היו זכאים לתשלום בגין ימי חג, וקיבלו יום עבודה רגיל. כפי שהוכח ע"י הנתבעת תלושי השכר משקפים תשלומים אלו. ברי כי כאשר התובעים הועסקו בימי החג, הרי שהדבר היה על-פי רצונם כיוון שרצו להשתכר שכר גבוה יותר. על פסיקת בית הדין הארצי, במקרה דנא לא ישולם כפל תשלום, דהיינו גם דמי חגים וגם תשלום עבור עבודה בחג:

"לאור הרציונאל האמור נקבע כי עובד שאינו עובד חודשי אינו זכאי לימי חג "החלים בשבת". נקודת המוצא היתה שממילא אותו עובד אינו עובד ביום שבת. בהתאמה, עובד יומי שעובד בקביעות בימים א' – ה', אינו זכאי לדמי חג בעד יום חג שחל ביום שישי. ממילא עובד כאמור לא הפסיד יום עבודה בשל חג שחל ביום שישי. את צו ההרחבה יש לפרש כקובע זכאות לכך שעובד המפסיד יום עבודה בשל חג מבין תשעת החגים הנקובים בצו ההרחבה, זכאי לתשלום דמי חגים בגין החג האמור" (עע (ארצי) 21920-02-13 דיאמנט צעצועים בע"מ - ולנטינה פרנצב ניתן ביום 1.6.2015, שם עמ' 5).

1. לפיכך, הננו מקבלים את חישובי הנתבעת המתבססים על תלושי השכר ודו"חות הנוכחות, לפיהם הנתבעת נותרה חייבת דמי חגים לתובעים כדלקמן:
   1. לתובע 1 סך של 7 יום חג בסך 1,294.7 ₪;
   2. לתובע 2 סך של 10 ימי חג בסך 1,849.6 ₪;
   3. לתובע 3 סך של 9 ימי החג בסך 1,664.6 ₪;
   4. לתובע 4 סך של 2 ימי חג בסך 397 ₪;
   5. לתובע 5 סך של 1 ימי חג ששוויו 185 ₪;
   6. לתובע 6 סך של 6 ימי החג בסך 1,109.76 ₪;
   7. לתובע 7 סך של 11 ימי חג בסך 2,034.5 ₪;
   8. לתובע 8 סך של 9 ימי חג בסך 1,664.6 ₪;
   9. לתובע 9 סך של 4 ימי חג בסך 740 ₪;
   10. לתובע 10 סך של 3 ימי חג בסך 545 ₪;
   11. לתובע 11 סך של 9 ימי חג בסך 1,664.64 ₪.

פנסיה:

1. הנתבעת לא הפרישה לתובעים כספים לקרן פנסיה. נוכח פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 36959-06-15 טלרן אחזקות וניקיון (2000) בע"מ - Musabal Abdalla (ניתן ביום 15.7.15 – פורסם במאגרים האלקטרוניים) זכאי מבקש המקלט לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בשיעור שעל המעסיקה היה להפריש בעבורו, לוּ ניתן היה לפתוח קרן פנסיה ע"ש העובד. לפיכך הנתבעת תגיש חישובים לכל תובע ותובע על בסיס משכורותיו, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.

חלף הודעה מוקדמת:

1. כל אחד מהתובעים ישלם לנתבעת סך של (186 X 23.12 ₪) 4,300.3 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת.

סוף דבר:

1. הנתבעת תשלם לתובעים את יתרת דמי החופשה, דמי הבראה ודמי החגים, כמפורט להלן:
   1. לתובע 1 סך כולל של 10,776.7 ₪, בקיזוז חלף הודעה מוקדמת בסך 4,300.3 ₪.
   2. לתובע 2 סך כולל של 4,214.1 ₪, בקיזוז חלף הודעה מוקדמת בסך 4,300.3 ₪.
   3. לתובע 3 סך כולל של 7,784.6 ₪, בקיזוז חלף הודעה מוקדמת בסך 4,300.3 ₪.
   4. לתובע 4 סך כולל של 397 ₪, בקיזוז חלף הודעה מוקדמת בסך 4,300.3 ₪.
   5. לתובע 5 סך כולל של 5,762 ₪, בקיזוז חלף הודעה מוקדמת בסך 4,300.3 ₪.
   6. לתובע 6 סך כולל של 8,174.76 ₪, בקיזוז חלף הודעה מוקדמת בסך 4,300.3 ₪.
   7. לתובע 7 סך כולל של 9,449.22 ₪, בקיזוז חלף הודעה מוקדמת בסך 4,300.3 ₪.
   8. לתובע 8 סך כולל של 4,808.6 ₪, בקיזוז חלף הודעה מוקדמת בסך 4,300.3 ₪.
   9. לתובע 9 סך כולל של 4,642.5 ₪, בקיזוז חלף הודעה מוקדמת בסך 4,300.3 ₪.
   10. לתובע 10 סך כולל של 545 ₪, בקיזוז חלף הודעה מוקדמת בסך 4,300.3 ₪.
   11. לתובע 11 סך כולל של 2,965.48 ₪, בקיזוז חלף הודעה מוקדמת בסך 4,300.3 ₪.

כל הסכומים דלעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.14 ועד התשלום המלא בפועל.

1. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות לתובעים 2, 4, 8, 9, 10, 11.
2. הנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים 1, 3, 5, 6, ו-7 שכ"ט עו"ד בסך 750 ש"ח והוצאות משפט בסך 100 ש"ח.
3. הנתבעת תגיש חישובים לעניין הפנסיה בתוך 30 יום מהיום.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏ה' ניסן תשע"ו (‏13 אפריל 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

חתימה

_{ק. אסף כהן ואתי כרמי}