בתיק זה הגיש התובע בקשה לסעד הצהרתי, שאינה אלא, בקשה למתן תוקף של פס"ד להסכם פשרה.

התובע ביכר לפתוח התובענה בהליך של המרצת פתיחה.

התובענה נפתחה באמצעות אתר עורכי-דין ועפ"י האמור בהחלטתי מיום 06/02/2014, היא סווגה ע"י מגישה כבקשה טכנית מסוג "פטור מאגרה".

האגרה המתחייבת מהגשת המרצת פתיחה היא, בת 657₪.

בהחלטתי הנ"ל קבעתי, כי אין בנמצא כל בקשה לפטור מאגרה וכי יתכבד מגישה וישלם את האגרה המתחייבת מהגשת תובענה.

בפני עתה הודעה מטעם המבקש, שהוגשה היום, בו מודיע הוא, כי שילם את האגרה ולכן, מבוקש ליתן תוקף של פס"ד להסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים מחוץ לכותלי ביהמ"ש.

עיון בהמרצת הפתיחה מגלה, כי הגם שמבוקש סעד הצהרתי על דרך של המרצת פתיחה, הרי שהסעד האמיתי לו עותרים הצדדים באמצעות הסכם פשרה, אינו אלא, פס"ד בתביעה שטרם הוגשה לפיצויים בשל נזקי גוף.

הגשתה של המרצת פתיחה אינה מעלה ואינה מורידה מן העובדה הפשוטה, כי לא הוגשה כל תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף.

לו הייתה מוגשת תביעה כאמור, היה הדבר מחייב תשלום אגרה בשיעור העולה עשרת מונים על זו ששולמה, כמתחייב מהוראות תקנות בתי-המשפט (אגרות), תשס"ז 2007, היינו -למעלה מ-6,700₪.

אין זה מתקבל על הדעת, לאפשר לצדדים להימנע מתשלום אגרה בהתאם לתקנות דלעיל, באמצעות הגשתה של המרצת פתיחה למתן תוקף של פס"ד להסכמות אליהן הגיעו בתביעה שטרם הוגשה.

ההסכם בין הצדדים (לתשלומו של סכום כסף), מותנה במתן תוקף של פס"ד להסכם, כעולה מן ההסכם שצורף ב"הואיל" השלישי של ההסכם.

כיוון שמתנים הצדדים בהסכם, כי הוא יהא תקף אך ורק בכפוף למתן תוקף של פס"ד, יתכבד התובע ויגיש תובענה לפיצויים בשל נזקי גוף ולא המרצת פתיחה.

למעלה מן הדרוש אציין, כי החובה לשלם אגרה מעוגנת בחוק יסוד: משק המדינה, ולא לי לסטות מהוראותיו.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"א אדר תשע"ד, 11 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.