בפניי תביעה כספית על סך 16,228 ₪ אשר הוגשה בהליך תביעות קטנות.

רקע וטענות הצדדים

התובע מר מנחם אוהב ציון (להלן: "התובע 2") נהג ביום 25.09.13 ברכב מסוג יונאי מספר רישוי 4194864 (להלן: "רכב התובע") אשר בבעלותו של מר אילן אוהב ציון (להלן: "תובע 1"). התובע נסע ברחוב קוממיות אשר בעיר תל אביב, כאשר לטענתו נפתחה דלת תא מטען של רכבה של הנתבעת גב' יעל זינגר (להלן: "הנתבעת") מסוג טויוטה נושא מספר רישוי 4194864 (להלן: "רכב הנתבעת"). רכב הנתבעת חנה בצורה בלתי מסודרת, וגרמה לרכב התובע לנזקים בסכום הנזכר.

הנתבעת אשר הייתה מבוטחת בתקופה הרלוונטית על ידי הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 2"), שצורפה במהלך הדיון כנתבעת נוספת בתיק דנן, טוענת כי דלת תא המטען הייתה פתוחה עוד בטרם פגע התובע ברכבה, והתובע אשר נהג במהירות מופרזת ובנתיב הנגדי הוא שפגע ברכבה והאשם רובץ לפתחו.

דיון והכרעה

לדידי, לאחר ששמעתי את הצדדים, מצאתי לנכון לקבל את התביעה אולם רק בחלקה כפי שיפורט להלן:

הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 – 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364).

נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 נקבע:

"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "

התובע הוא בבחינת "המוציא מחברו" ועליו רובץ הנטל להוכיח טענותיו. סבורני כי התובע הרים נטל זה.

עדותו של התובע כי רכב התובעת חנה באותה העת באופן לא מסודר כאשר חלקו האחורי ברובו בלט כלפי הכביש הייתה מהימנה בעיניי. גרסה זו נתמכה אף בעדות התובעת באומרה: "חזרתי מהקניות והחניתי את האוטו גלגל אחד על המדרכה" (ראו עמ' 4 שורות 3-4 לפרוטוקול מיום 27.08.14).

עם זאת, משעיינתי בתמונות ממקום האירוע, ובתמונות הפגיעה ברכב התובע וברכב הנתבעת כאשר גם הפנס הימני של רכב הנתבעת סבל מפגיעה משמעותית, התרשמתי כי התובע אכן נהג במהירות אשר לא תאמה את נסיבות הדרך כפי שמתחייב מכוח תקנה 51 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, בקובעה:

51. "לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב".

מעדות הנתבעת אשר מכירה היטב את סביבת התאונה מאחר וזהו אזור מגוריה, עולה כי הכביש בו נהג התובע הינו דו סטרי ורכב התובעת חנה בצדו השמאלי של הכביש, לאור העובדה הנ"ל מסתבר כי הכביש היה רחב דיו על מנת לאפשר לתובע להמשיך בנסיעתו גם בלא להתנגש ברכב הנתבעת לו היה התובע נצמד לנתיב נסיעתו.

באשר לטענת התובע כי דלת רכבה של הנתבעת נפתחה לכיוונו בהפתעה, אציין כי מאחר והמדובר באיזור מגורים כאשר משני צידיו של הכביש חונים רכבים, על הנוהג באיזור זה לצפות כאפשרות מסתברת את פתיחת דלתותיהם של הרכבים החונים, עוד אציין כי שוכנעתי מעדותה של התובעת שהיא אכן לא נכחה בעת הפגיעה בסמוך לרכבה (ראו עמ' 4 שורות 3-5 לפרוטוקול הנ"ל) ומשכך אני סבור כי אף דלת רכבה הייתה פתוחה עוד בטרם הופיע התובע, מאחר ולא נכח במקום גורם אחר אשר יפתח את הדלת וההשערה שהדלת נפתחה לבד בגלל הרוח לא סבירה לאור טיבה ומשקלה של הדלת.

לאור האמור ומששוכנעתי כי המפגע היה קיים עוד לפני התאונה ולו היה התובע נוהג בזהירות הנדרשת הרי שהיה בכך כדי למנוע את ההתנגשות הנזכרת, ומששקלתי את מידת האשמה בין הצדדים, אני סבור כי יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 70% מגובה הנזק הנטען, כאשר לנתבעת יש לייחס 30% הנותרים.

נזקי התובע הוכחו כדבעי ע"י חוות דעת שמאי, ולא נסתרו על ידי הצד שכנגד בחוו"ד נגדית, ומשכך לא מצאתי לסטות מהסכום המבוקש.

סוף דבר

אי לכך ובהתאם לכל האמור לעיל הנני מקבל חלקית את התביעה ומחייב את הנתבעות לשלם לתובע סך של 4,868 ₪.

בנוסף הנתבעות ישאו בהוצאות משפט בסך 300 ₪.

התשלום יבוצע תוך 30 יום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

ערעור ברשות תוך 15 יום מקבלת פסק הדין לבית המשפט המחוזי.

המזכירות תמציא העתק פס"ד זה לצדדים

ניתן היום, ז' אלול תשע"ד, 02 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.