טוען...

פסק דין מתאריך 08/07/14 שניתנה ע"י מיכל נעים דיבנר

מיכל נעים דיבנר08/07/2014

בפני

כב' השופטת מיכל נעים דיבנר

המערער

ליאור יחזקאל 026661082

ע"י ב"כ עוה"ד עירן פיינשטיין

-

המשיב

המוסד לביטוח לאומי

ע"י המחלקה המשפטית - ב"כ עוה"ד אהרוני

פסק דין

פתח דבר

  1. זוהי תובענת המערער כנגד דחיית תביעתו להכיר בו כנכה נזקק, בהתאם לתקנה 18א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1957 (להלן בהתאמה – נכה נזקק ו- התקנות), לתקופה שמיום 20.2.12 ועד ליום 31.12.12, תקופה בה הוכר כבעל נכויות זמניות עקב תאונת עבודה ואשר במסגרתה לא עבד בפועל.

העובדות הנדרשות

  1. המערער, בהיותו מפעיל ציוד מכני כעובד קבוע בחברת נמל חיפה בע"מ, נפגע ביום 20.11.11 בתאונת עבודה. הפגימות שהוכרו על ידי פקיד התביעות הן חבלה בכתף ומרפק שמאל, כאב גב תחתון וצוואר. למערער שולמו דמי פגיעה לתקופה שמיום 21.11.11 ועד ליום 19.2.12.
  2. ועדה רפואית מדרג ראשון (8.11.12) קבעה למערער נכות זמנית בשיעור 20% (אורטופדית ופסיכיאטרית) החל מתום תקופת דמי הפגיעה ועד ליום 31.12.12.
  3. ועדה רפואית (15.1.13) דנה בנכויותיו של המערער לאחר תום תקופת הזמניוּת וקבעה כי לא נותרה לו נכות, למעט נכות נפשית זמנית בשיעור 10% מיום 1.1.13 ועד ליום 31.5.13.
  4. ועדה רפואית לעררים (9.6.13) קבעה, כי לא נותרו למערער נכויות מבחינה אורטופדית ונוירולוגית וקבעה לו נכות פסיכיאטרית זמנית בשיעור 20% לתקופה שמיום 1.1.13 ועד ליום 31.5.13.
  5. ביום 28.11.12 הגיש המערער למשיב תביעה להכרה כ"נכה נזקק". ועדת רשות (21.2.13), אשר סברה בטעות שביום 1.12.12 שב המערער לעבודתו, קבעה שעד למועד חזרתו לעבודה לא היה המערער בגדר "נכה נזקק", וכלשונה:

"ועדת הרשות סבורה כי לתובע היה בהחלט סיכוי סביר לעבודה כלשהי בנמל ואף לעבודתו שלו. לראיה אף חזר כאמור לעבודה בחודש 12/2012 כאשר נכותו זהה בכל התקופה הנ"ל (!) ובניגוד לאמור ע"י מומחי התעסוקה דר' אבי וינר ודר' סטפן שלוסברג כי אינו מסוגל לכל עבודה בנמל עד 31.12.12"

  1. המערער הגיש השגה על החלטת ועדת הרשות. ועדת הרשות שדנה בהשגה (12.6.13), קיבלה את התיקון העובדתי לפיו המערער חזר לעבודתו רק בחודש 1/13 ואולם קבעה כי עד למועד חזרתו לעבודה הוא לא היה בגדר "נכה נזקק" וכלשונה:

"...התובע עובד מחודש 1.2013 כאשר נכותו הנפשית עומדת על 20%. מכאן אין ספק כי היה לו בהחלט סיכוי סביר לעבודה כלשהי ואף לעבודתו שלו, כאשר נכותו הנפשית עמדה על 10%.

באשר לנכות האורטופדית בשיעור 10% שנקבעה לתקופה הנתבעת (חוזרת על ממצאי הועדה הרפואית):..."למרות בדיקה פיזיקלית קפדנית ולאחר עיון באמצעי האבחון השונים...לא מצאה תימוכין אובייקטיביים גופניים לתלונותיו"

אין כל ספק לועדה הרשות כי הנכות האורטופדית הזמנית בשיעור 10% לא מנעה מהתובע סיכוי סביר לעבודה כלשהי ואף לעבודתו שלו..."

  1. במסגרת ערעור שהוגש לבית דין זה, חזר עניינו של המערער בהסכמה לוועדת הרשות באותו הרכב והיא נדרשה להתייעץ עם רופא תעסוקתי אחר, אשר יעיין במסמכים שפורטו; חוות דעתו של הרופא התעסוקתי תועבר לב"כ המערער; הועדה תאפשר למערער לטעון בפניה; הועדה תבחן מחדש את החלטתה ותחליט באופן מנומק ומפורט.
  2. בהתאם, ניתנה ביום 24.12.13 חוות דעתה של רופאה תעסוקתית, דר' אלה חיימסקי, והיא הועברה לב"כ המערער ולוועדת הרשות. בחוות דעתה קבעה דר' חיימסקי, בין היתר, כך:

"...בבדיקות הדמיה מקיפות...לא הודגמו ממצאים פתולוגיים אובביקטיביים שיכולים להסביר את תלונותיו. לא הודגם קרע בכתף שמאל ולא נמצאו עדוית לתסמונת RSD/CRPS...

...

בהתחשב במצב בריאותו ולאחר עיון בתוצאות בדיקת הדמיה ומכתבים מרופאים מקצועיים בתחומים שונים, מר יחזקאל ליאור היה מוגבל בביצוע עבודות אשר כרוכות במאמצים פיזיים קשים, הפעלה מאומצת והרמת משאות כבדים ביד שמאל. להערכתי התובע היה מסוגל להשתלב בעבודות שונות בהתאם למגבלותיו הרפואיות, כולל בנמל חיפה".

  1. ועדת הרשות (אשר התכנסה בהרכב אחר, נוכח פרישת חלק מחבריה) התכנסה ביום 29.1.14 ואפשרה למערער ובא כוחו להופיע בפניה ולטעון בעל פה ובכתב. הועדה דחתה את טענת המערער כי יש להכיר בו כנכה נזקק, וקבעה, בין היתר, את הדברים הבאים:

"...התובע תיאר את עבודתו בפני ועדת הרשות כנהג גורר מכולות. לדעת ועדת הרשות אין מדובר ב"מאמצים פיזיים קשים, הפעלה מאומצת, והרמת משאות כבדים ביד שמאל", כאמור בחוו"ד התעסוקתית הנ"ל. לדעת ועדת הרשות מגבלותיו הרפואיות, קרי, ליקויי הנכות הנפשית שנקבעה לתקופה הנדונה הותריו בהחלט לתובע סיכוי סביר להשתלב בעבודות שונות בנמל (כאמור בחוו"ד התעסוקתית הנ"ל) ואף לעבודתו שלו!...

...

כאמור, חזר לעבודתו בחודש 1/2013 כאשר דרגת נכותו אינה פחותה (ואף עולה בחלק מהזמן) על נכותו בתקופה הנתבעת".

מכאן התביעה שבפנינו.

טענות הצדדים

  1. לטענת המערער, הועדה לא התייחסה לטענתו כי לא יכול היה לחזור לעבודתו בפועל, לא רק נוכח נכויותיו, אלא גם נוכח חוות דעתו של הרופא התעסוקתי מטעם המעסיק. מרגע שקבע הרופא התעסוקתי את שקבע, המעסיק לא החזיר את המערער לעבודתו, וככל שלא יוכר כנכה נזקק, הרי שיצא קרח מכאן ומכאן. המערער מוסיף וטוען, שבהיותו עובד קבוע בנמל, לא ניתן היה לצפות ממנו לחפש תעסוקה והכנסה מחוץ למקום עבודתו הקבוע.

המערער מלין על כך שהרופאה התעסוקתית עימה התייעצה הועדה, לא התייחסה לתקופה המסוימת, הרלוונטית התביעה. הועדה והרופאה התעסוקתית לא התמודדו עם תוכן חוות הדעת של הרופא התעסוקתי של המעסיק (דר' וינר) וחוות דעתו של רופא תעסוקתי נוסף, דר' שלוסברג.

הועדה לא ערכה בירור עובדתי בדבר מהות התפקיד של המערער, וההיבטים הפיזיים שלו, בכדי לעמוד על יכולתו לחזור לעבודתו.

  1. יצוין כי לאחר הדיון ובטרם ניתן פסק דין זה, התבקש המערער להמציא לתיק בית הדין חוות הדעת של דר' שלוסברג סטפן (תעסוקתי) ושל דר' וינר אבי (רופא המעסיק) וכך עשה ביום 7/7/14.
  2. לטענת המשיב, אחוזי הנכות שקבעה הועדה הרפואית לעררים בתחום האורטופדי, נמוכים מקביעותיו של דר' וינר, ומכאן בין היתר נובע הפער בין עמדותיהם ביחס ליכולתו של המערער להשתלב בעבודה כלשהי.

המשיב טוען, כי וועדת הרשות פעלה בהתאם לפסק הדין וקיימה את כל הוראותיו. לטענתו החלטת הוועדה הינה סבירה והגיוניות נוכח העובדה שבפועל שב המערער לעבודתו הרגילה בהיקף מלא ביום 1/1/2013 והתמיד בעבודתו זו גם כאשר נכותו הזמנית הייתה גבוהה מנכותו בתקופה הרלוונטית, דבר המעיד על כך שהיה לו סיכוי סביר לעבודה כלשהי בתקופה הנדונה.

המסמכים של דר' וינר ודר' שלוסברג עליהם מתבסס המערער אינם מבוססים על הממצאים הרפואיים שנקבעו על ידי הוועדות הרפואיות שקבעו את נכויותיו של המערער ומכל מקום הם מתייחסים לכל היותר לעבודתו בנמל חיפה בלבד ולא לכשירותו לעבוד בעבודה כלשהי כדרישת הדין.

דיון והכרעה

  1. תקנה 18(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, קובעת כי וועדת הרשות, המורכבת מפקיד השיקום מרופא מוסמך ומעובד המוסד רשאית לקבוע כי אדם הינו בגדר "נכה נזקק", מקום בו היא מוצאת "כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה ואין לו הכנסה מהתעסקות" וזאת לתקופה שנקבעה לאותו נכה נכות לזמן מוגבל.
  2. במקרה הנדון, וועדת הרשות התכנסה פעמיים בעניינו של המערער, כאשר בפעם השנייה התכנסה מכוח פסק דין, אשר נתן תוקף להסכמות הצדדים וקבע הוראות לפעולת הוועדה. בהתאם לפסק הדין התייעצה הוועדה עם רופאה תעסוקתית אחרת (דר' חיימסקי), אשר עיינה בכל המסמכים שנדרשה לעיין בהם ולאחר מכן התכנסה וועדת הרשות ושמעה את טיעוני המערער ובא כוחו, אשר אף קיבלו את חוות דעתה של הרופאה התעסוקתית על מנת להתייחס אליה בטיעוניהם.
  3. עיון בחוות הדעת הרפואיות של דר' שלוסברג ושל דר' וינר מעלה כי דר' שלוסברג קבע בחוות דעתו מיום 5/2/12 שהמערער "לא כשיר בריאותית ותפקודית לעבודה ייצרנית". דר' שלוסברג לא התייחס ל"עבודה כלשהי" בהתאם להגדרת נכה נזקק ואף לא התייחס לעבודתו של המערער (נהג מכולות). דר' וינר חזר וקבע פעם אחר פעם כי המערער "בלתי כשיר לעבודה" ואולם באף מסמך שהוצג בפני לא מסר דר' וינר את נימוקיו לאותה קביעה ולא פירט האם הוא מתייחס לעבודתו של המערער שמא לעבודה כלשהי בנמל, לרבות עבודתו של המערער, תוך ביצוע התאמות בהתאם למצבו הפיזי.
  4. בנסיבות אלו, העובדה שדר' חיימסקי לא התייחסה בפירוט לחוות הדעת של הרופאים הנ"ל, אינה מעלה ואינה מורידה, שכן דר' חיימסקי לא נדרשה להתמודד עם נימוקים אלא עם מסקנה בלבד וכך עשתה.

לפיכך, לא מצאתי כי נפל פגם בחוות דעתה של דר' חיימסקי.

  1. באשר לטענת המערער שהיה מנוע מלחזור לעבודתו בפועל, נוכח עמדתו של רופא המעסיק, דר' וינר, הרי שטענה זו גם אם היא נכונה (ונראה שאכן כך), אין בה כדי להרחיב את הגדרת נכה נזקק או להטיל אחריות לפתחו של המשיב דווקא. יובהר, כי המשיב אינו יכול ואינו צריך לשאת באחריות לעובד אשר מעסיקו מחליט שאינו כשיר לחזור לעבודה ואין די בהחלטת המעסיק בעניין כאמור (בהנחה שדר' וינר משמש כנציג המעסיק לצורך זה) על מנת לקבוע שעובד הינו בגדר "נכה נזקק". זאת ביתר שאת נוכח העובדה שחוות הדעת של דר' וינר אינן מנומקות, אינן מתייחסות לתפקיד מסוים, ולא ניתן ללמוד מהן מהו הבסיס לקביעה כי המערער אינו כשיר לחזור לעבודתו או לעבודה אחרת בנמל.
  2. ככל שהמערער סבור, כי אכן "נפל בין הכסאות" כאשר מחד המעסיק לא אפשר לו לחזור לעבודה ומאידך המשיב לא הכיר בו כנכה נזקק, יהא עליו לשקול כיצד נכון להיטיב את נזקו בגין תקופת הנכויות הזמניות, ואולם עצם קיומו של הנזק לא די בו כשלעצמו בכדי להטיל האחריות לשיפוי על המשיב (בשולי הדברים יצוין כי אחד המכתבים של דר' וינר, מיום 31/7/12, מופנה לחברת הביטוח ולא ברור מדוע ומה נעשה בדבר). בשולי סוגיה זו נציין, כי עולה השאלה האם בנסיבות המקרה יכול היה המעסיק להחזיר את המערער לעבודה חלופית או לעבודתו שלו תוך ביצוע התאמות שיתאימו למגבלותיו הרפואיות, אך הדברים מצוינים כשאלה בלבד, מבלי שהעניין נדון בהליך זה.
  3. לבסוף, עיון בהחלטת וועדת הרשות, מעלה כי היא נימקה את החלטתה כנדרש והבהירה שדווקא העובדה שהמערער חזר בפועל לעבודתו ביום 1/1/13, כאשר נכויותיו אף עולות (בחלק מהתקופה) על אלה שהוכרו לו בתקופה בה הוא מבקש להכיר בו כנכה נזקק, היא הנותנת שלא הייתה מניעה שהמערער יחזור בפועל לעבודתו עוד קודם לכן. הנמקה זו הינה רלוונטית ועניינית ולא מצאתי כל התמודדות של המערער עם תוכנה. הנמקה זו עולה בקנה אחד עם הנכויות שנקבעו למערער שאינן בשיעור גבוה יחסית, ואף היו פחותות (בסה"כ) בתקופה הרלוונטית לבחינת מעמדו כנכה נזקק, מאשר כאשר חזר המערער לעבודתו.
  4. אשר על כן, משלא מצאתי פגם בפעולת הוועדה, ומשמצאתי כי הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין – דין הערעור להידחות וכך אני מחליטה.
  5. אין צו להוצאות.
  6. זכות ערעור להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום י' תמוז תשע"ד, 08 יולי 2014 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

החלטות נוספות בתיק
תאריך כותרת שופט צפייה
08/07/2014 פסק דין מתאריך 08/07/14 שניתנה ע"י מיכל נעים דיבנר מיכל נעים דיבנר צפייה
צדדים בהליך
תפקיד שם בא כוח
תובע 1 ליאור יחזקאל עירן פיינשטיין
נתבע 1 המוסד לביטוח לאומי צחי רטר