27 יולי 2015

1. לפני ערעור על החלטת הועדה לעררים לענין אי כושר מיום 12.12.13 (ככל הנראה 2.1.14), אשר קבעה כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה להשתכר.

2. הועדה התכנסה בעקבות פסק דין מיום 11.11.13 בתיק 13583-01-13, לפיו הוחזר עניינה של המערערת לועדה לעררים לענין אי כושר:

"על מנת שתנמק מדוע קיבלה את חוות הדעת בתחום הנוירולוגי.

בנוסף, הוועדה תשקול מחדש את קביעתה בנושא אי הכושר של המערערת, בשים לב למכלול הליקויים הרפואיים מהם היא סובלת, ולא תוך בחינה של כל ליקוי בפני עצמו".

(להלן: "פסק הדין המחזיר")

3. הועדה קבעה כדלקמן:

"חברי הועדה עיינו בתיק, שוחחו עם התובעת ובעלה ועו"ד. לאור פסיקת בית המשפט מיום 11.11.13 הועדה 1. קיבלה את חוות הדעת בתחום הנוירולוגי משום שהפנתה התובעת לבדיקה חוזרת שמא חלה החמרה במצב הנוירולוגי ובבדיקה החוזרת נקבע כי הנכות הינה בשיעור 20% כפי שנקבע בועדה הרפואית.

הועדה מציינת כי בהחלטתה בדבר מתן הכושר לקחה בחשבון את מכלול הנכויות של התובעת בתחומים השונים וכן את חוות הדעת של הרופאים המקצועיים שקבעו את כושר העבודה בהתאם לנכויות שנקבעו.

צירוף הנכויות של כאבי הצוואר והפיברומיאלגיה כאבי הראש וחדות הראיה הקלה... התובעת רק בסוג העבודה אותה היא מסוגלת לבצע אם שיעור נכויות כאלה רבים העובדים במשרה מלאה ומעבר לכך.

התובעת מסוגלת לעבוד בכל עבודה שאינה דורשת עבודה פיזית גופנית והרמת משאות כבדים. התובעת יכולה לעבוד בזימון תורים, טלמרקטינג, מודיעין, עבודות משרד קלות. לציין שגם עובדת השיקום בהמלצותיה המליצה על עבודה מלאה. ובאם חלה החמרה במצבה תוכל להגיש זאת כבקשה להחמרה במצב. לדברי עו"ד גלילי לענין פסיקת מוהרה ברור לועדה שאין זה המקרה ומדובר באישה בת 44 שאינה עובדת שנים רבות ובהשכלתה מסוגלת ללא ספק לעבוד ולהשתקם. הועדה שבה ודוחה את הערר".

4. טענות המערערת –

א. על פי הלכת מוהרה, נקודת המוצא לקביעת דרגת אי כושר הינה הליקויים הרפואיים.

הנכות הרפואית של המערערת הינה בשיעור 53% ולפיכך לא היה מקום לקבוע כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה להשתכר.

ב. סעיפי הליקוי של המערערת כוללים קביעה של השפעתם על כושר הפעולה או המצב התפקודי.

ג. אין די בכך שהועדה תנמק החלטתה בכך שתפרט את סוגי העבודות אשר לדעתה המבוטח מסוגל לבצע. פירוט סוגי העבודות מהווה מסקנה ולא הנמקה, ותמיד ניתן למצוא סוג עבודות שנכה יכול לבצע.

הנכות בעניין כאבי הצוואר מתייחסת לכך שההשפעה על כושר הפעולה הכללי הוא יותר מבינוני ובעניין הפיברומיאלגיה הנכות הינה בין השפעה קלה על כושר הפעולה לבין השפעה בינונית.

בנוסף למערערת נכות נוירולוגית בשיעור 20% נכות בנושא חדות הראיה בשיעור 10%.

ד. הועדה לא יישמה את הלכת מוהרה, לא התייחסה למרכיבים הבודדים של הנכות ולא למכלול הנכויות.

ה. המערערת עותרת להחלפת הרכב הועדה.

5. טענות המשיב –

א. הועדה לעררים מיום 18.12.12, מושא פסק הדין המחזיר, פירטה מדוע המערערת לא איבדה מעל 50% מכושרה להשתכר בגין כל ליקוי וליקוי.

פסק הדין המחזיר הורה לועדה להתייחס למכלול הליקויים ולא לבחון כל ליקוי בפני עצמו.

ב. הועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין.

ההכרעה –

6. לאחר שבחנתי את הפרוטוקולים, את טענות המערערת לרבות בסיכומי התשובה ואת טענות המשיב, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

7. פסק הדין המחזיר הורה לועדה לנמק מדוע קיבלה את חוות הדעת בתחום הנוירולוגי וכן הורה לה לשקול מחדש את נושא אי הכושר בשים לב למכלול הליקויים הרפואיים מהם היא סובלת.

הועדה לעררים מיום 11.12.12 מושא פסק הדין המחזיר התייחסה במפורט להשפעת הפיברומיאלגיה על כושרה של המערערת להשתכר וקבעה כי ליקוי זה אינו מגביל את כושרה. יחד עם זאת קבעה הועדה, כי למערערת נכות נוירולוגית אשר היא המרכזית והקובעת בהשפעתה על כושר ההשתכרות וביקשה חוות דעת נוירולוגית.

לאחר קבילת חוות הדעת קבעה כי המערערת מסוגלת לעבוד יום מלא ללא מאמץ גופני.

8. הועדה מילאה אחר הוראת פסק הדין והבהירה מדוע ביקשה חוות דעת נוירולוגית נוספת, שמא חלה החמרה, אך נכותה בתחום זה נותרה בשיעור 20%.

9. אף באשר להשפעת מכלול הנכויות על כושרה של המערערת להשתכר, מילאה הועדה את הוראת פסק הדין.

בהלכת מוהרה נקבע:

"... על הועדה לבחון:

ראשית, את השפעת ליקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודה במלואה או מחלקה, ככל שעבד בעבר;

שנית – את יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו.

נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות כי ליקוייו הרפואיים של המערער כפי שנקבעו על ידי הועדה הרפואית לעררים מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הועדה לקבוע את דרגת אי הכושר על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית. שהרי אין דומה לדוגמא כושר העבודה של מי שמסוגל לעבוד עבודה עיונית משרדית לכושר העבודה של הסובל מאותם ליקויים שאינו מסוגל על פי השכלתו וכושרו האינטלקטואלי לעבודה שכזאת."

(עב"ל 327/03 מוהרה – המוסד לביטוח לאומי, 15.4.04)

10. הועדה התייחסה למכלול ליקוייה הרפואיים של המערערת ופירטה אותם בהחלטתה.

העובדה כי סך ליקוייה הרפואיים הם בשיעור העולה על 50% אינו מלמד כי המערערת איבדה אי כושר להשתכר בשיעור זה.

יתירה מכך אף ליקוייה הרפואיים, המתייחסים להשפעה על כושר הפעולה, מתייחסים להשפעה יותר מבינונית או קלה עד בינונית ולא להשפעה מעל 50%. יתירה מכך מדובר על השפעה על כושר הפעולה ולא על כושר העבודה.

הועדה התייחסה לגילה של המערערת, בת 44, וקבעה כי בהשכלתה ובליקוייה הגופניים מסוגלת לבצע את העבודות המפורטות בהחלטה והתואמות אף את המלצת עובדת השיקום.

11. מסקנתי איפוא כי הועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין והמערערת לא הצביעה על כל טעות משפטית בהחלטתה.

12. סוף דבר, הערעור נדחה.

אין צו להוצאות.

הצדדים רשאים להגיש בקשת ערעור על פסק דין זה תוך 30 יום מיום המצאתו לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, י"א אב תשע"ה, (27 יולי 2015), בהעדר הצדדים.