1. המשיבה הגישה כנגד המבקשים כתב תביעה בסדר דין מקוצר, בגין חובות נטענים של מיסים עירוניים עבור ביוב, מים, ארנונה ואגרת שמירה.

2. התביעה מתייחסת לשני נכסים - האחד מוחזק על ידי שני המבקשים והאחר על ידי המבקש 2 בלבד. בהתאם לכך, סכומי התביעה ביחס לכל אחד מהמבקשים הם שונים.

3. המבקשים הגישו בקשה למחיקת התביעה, למחיקת הכותרת ולחילופין למתן ארכה להגשת בקשת רשות להתגונן. בבקשה, שלא נתמכה בתצהיר, נטען בתמצית כדלקמן:

א. המבקש 2 אמור לשכור מהמשיבה מוסך ואולם השכירות נתקלת בקשיים. המבקש 2 פנה אל המשיבה מספר פעמים על מנת לקבל את פירוט החובות המיוחסים לו, אך לא קיבל כל פירוט. נטען כי אף לכתב התביעה צורף מסמך חיובים חלקי, במובן זה שצורפו 3 דפים מתוך 13.

ב. המשיבה לא מאפשרת למבקש 2 לשלם את דמי השכירות עבור המוסך ואת התשלומים האחרים בגינו, במטרה להביא לסילוקו מהמקום מטעמים אישיים ופסולים.

ג. לא ניתן לתבוע את המבקשת 1 בגין חובות נטענים של המבקש 2 ובוודאי שלא ניתן לעשות כן בסדר דין מקוצר.

ד. המשיבה מסתירה מבית המשפט את קיומו של הליך אחר שהתקיים בפני בית משפט השלום בירושלים, אשר במסגרתו נדחה לאחרונה ניסיון של המשיבה לסלק את המבקש 2 מהמוסך באמצעות הגשת פסיקתא שגויה.

ה. לבית המשפט לעניינים מקומיים באריאל אין את הסמכות העניינית לדון בתובענה והמשיבה לא קיימה את חובתה על פי התקנות לפרט את מקור הסמכות. נטען כי לפי התקנון הקובע את סמכויותיו של בית המשפט, מוגבלת הסמכות בתביעות כספיות לגדרן של תביעות קטנות.

ו. קיומו של ההליך האחר ואופיו הרחב של הסכסוך, מוציאים אותו מגדר של חוב מיסים רגיל המתאים לסדר דין מקוצר. במצטבר עם הסתרת מסמך החוב המלא ועם הגשת התביעה כנגד שני המבקשים בצוותא חדא בגין שני הנכסים, יש לכל הפחות למחוק את הכותרת.

4. בתגובת המשיבה נטען בתמצית כדלקמן:

א. המדובר בתביעה כספית בגין אי תשלום מיסים עירוניים. המבקש 2 לא שילם את מיסיו במשך שנים ארוכות ולא הגיש עליהם השגה.

ב. נספח א' אשר צורף לתביעה מפרט את פרטי שני הנכסים נשוא התובענה ואת סכומי החובות. בכך ממלא נספח א' אחר דרישות התקנות ביחס לסדר דין מקוצר.

ג. התביעה הוגשה כנגד שני המבקשים ואולם היא מייחסת לכל אחד מהם את חובו בלבד. המשיבה לא מייחסת למבקשת 1 חובות של המבקש 2 בגין החזקת המוסך.

ד. ההליך המשפטי שהתנהל בבית משפט השלום בירושלים איננו רלוונטי. דובר שם בתביעת פינוי שהתנהלה בין המבקש 2 לבין "החברה לפיתוח בית אריה" בע"מ. המשיבה עצמה לא הייתה צד לאותו הליך.

ה. לבית המשפט לעניינים מקומיים באריאל הסמכות העניינית לדון בתובענות מסוגה של תובענה זו לפי מהותה, מיקומם של הנכסים ומען מגוריהם של המבקשים.

ו. המבקשים לא תמכו בתצהיר את טענותיהם העובדתיות בבקשה.

5. המבקשים הגישו תשובה לתגובה, בה פירטו ונימקו עוד את טענתם להיעדר סמכותו העניינית של בית המשפט.

דיון והכרעה

מחיקת כותרת התביעה

6. בקשת המבקשים למחיקת כותרת התביעה חסרת בסיס של ממש.

7. תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, מגדירה אלו תביעות ניתן להגיש לפי סדר דין מקוצר. אחת מהן היא זו המצוינת בתקנה 202(2) כדלקמן:

"תביעות של רשות מקומית לתשלום סכום כסף קצוב המגיע לה בחזקת רשות מקומית על פי כל דין כארנונה, כהיטל, כאגרה או כדמי השתתפות".

תביעת המשיבה בתיק זה תואמת להגדרת תקנה 202(2) הנ"ל.

8. טענת המבקשים לקיומם של מניעים אישיים ופסולים בהתנהלות של המשיבה כנגד המבקשים, איננה מהווה נימוק למחיקת הכותרת. לכל היותר ניתן יהיה להעלותה במסגרת של בקשת רשות להתגונן.

9. טענת המבקשים כי כתב התביעה מייחס למבקשת 1 חובות של המבקש 2 איננה נכונה. כתב התביעה מבחין בין חובותיהם הנפרדים של שני המבקשים.

10. טענת המבקשים ביחס לקיומו של הליך אחר בבית משפט השלום בירושלים, אף היא איננה מהווה נימוק למחיקת הכותרת. מהמסמכים עולה כי המדובר בהליך ישן שהתנהל בין המבקש 2 לבין "החברה לפיתוח בית אריה" בע"מ. המשיבה לא הייתה צד להליך זה, אשר ממילא הסתיים זה מכבר.

11. טענה נוספת של המבקשים היא שלכתב התביעה צורף כנספח א' "דו"ח מצב חשבון" חלקי, שכן הוא כולל 3 דפים בלבד ונרשם בו שבמקור הוא כולל 13 דפים.

טענה זו אין בה כדי להביא למחיקת הכותרת ואולם מובן שיש לחייב את המשיבה בהצגת הדו"ח המלא.

12. יש לציין כי המבקשים לא תמכו את בקשתם בתצהיר, על אף שנטענו במסגרתה טענות עובדתיות שונות, ודי היה בכך בכדי לדחות את בקשתם למחיקת הכותרת.

13. כפי שפורט לעיל, דינה של הבקשה לדחייה גם מנימוקיה ואף בהתעלם מהיעדרו של תצהיר תומך.

הסמכות העניינית

14. טענת המבקשים היא שאין לבית המשפט לעניינים מקומיים באריאל הסמכות העניינית לדון בתביעות כספיות של ארנונה, וסמכותו בתביעות כספיות מוגבלת לתביעות קטנות.

15. בתי המשפט לעניינים מקומיים באזור יהודה והשומרון, מוקמים ופועלים מכוח הוראות פרק טז' לצו בדבר ניהול מועצות אזוריות (יהודה והשומרון) (מס' 892) התשל"ט - 1981 - תקנון המועצות המקומיות (להלן: "התקנון"). סעיף 126 לתקנון קובע כדלקמן:

"על אף האמור בכל דין ותחיקת ביטחון, בית המשפט לעניינים מקומיים מוסמך לדון -

א. לפי הדין ותחיקת הביטחון בעניינים המפורטים בתוספת לתקנון כשנשוא הדיון מצוי בתחום הישובים.

ב. בכל עניין אחר שבתקנון ובנספחים לו.

ג. בעבירה על התקנון ועל חיקוק המנוי בנספחים לו ובכל עבירה על חוק עזר, לרבות עבירה שנקבעה כעבירת קנס שהתקינה מועצה וכן בכל עבירה בתחום ישוב על הדין ותחיקת הביטחון המפורטים בתוספת לתקנון".

16. סעיף 138 מוסיף על הוראות סעיף 126 הנ"ל, כי בית המשפט לעניינים מקומיים ישמש גם כבית משפט לנוער וכבית משפט לתביעות קטנות כמשמעותם בדין הישראלי.

17. פרק ט' לתקנון דן בסעיפים 87-76 בענייני המיסים העירוניים ומכוחו מטילות המועצות המקומיות חיובי אגרות, ארנונה, היטלים ועוד.

18. ענייני הארנונה והמיסים העירוניים הם עניין שהתקנון דן בו ומכאן שלפי הוראות סעיף 126(ב) לתקנון, יש לבית המשפט לעניינים מקומיים באריאל הסמכות לדון בו. בעניין זה אין בתקנון מגבלה ביחס לסכום התביעה או לסדר הדין של הגשתה.

19. בקשת המבקשים נדחית והם יישאו בהוצאות המשיבה בסך של 2,000 ₪.

20. על המשיבה להגיש לתיק בית המשפט ולהמציא לעיון המבקשים את המסמך המלא של נספח א' לכתב התביעה, על 13 דפיו, עד לא יאוחר מיום 20/7/14.

21. ניתנת בזה ארכה למבקשים להגיש בקשת רשות להתגונן עד לא יאוחר מיום 1/8/14. למען הסר ספק, ימי הפגרה יבואו במניין הימים.

ניתנה היום, י"א תמוז תשע"ד, 09 יולי 2014, בהעדר הצדדים.