לפניי תביעת פיצויים בגין הפרה של זכות יוצרים.

1. התובעת היא בעלת זכות היוצרים בצילום הידוע המתעד את כף ידו של מרדכי ואנונו שעליה נרשם כי נחטף ברומא תוך ציון מועד החטיפה (להלן: "הצילום").
2. הנתבעת היא חברת הפקה. הנתבעת הפיקה עבור הטלוויזיה החינוכית הישראלית (להלן: "הטלוויזיה החינוכית") סדרה תיעודית בשם "הקשר הישראלי". באחד מפרקי הסדרה שעסק בפרשת ואנונו הוצג הצילום וזאת ללא קבלת רשות מאת התובעת וללא ציון שמה כבעלת זכויות היוצרים. בשל כך הגישה התובעת תביעה נגד הטלוויזיה החינוכית. התביעה התקבלה והטלוויזיה החינוכית חויבה, בין היתר, לשלם פיצויים לתובעת (ת"א (מחוזי י-ם) 9260-09-12 זום 77 א.ש (2002) בע"מ נ' הטלוויזיה החינוכית הישראלית (16.1.2014), להלן: "פרשת הטלוויזיה החינוכית").
3. בנוסף, הנתבעת הציגה באתר האינטרנט שלה קטע מתוך פרק הסדרה שעסק בפרשת ואנונו. הקטע שהוצג באתר האינטרנט כלל אף הוא את הצילום ואף זאת מבלי שניתנה לכך רשות מאת התובעת ומבלי לציין את שמה של התובעת כבעלת זכויות היוצרים.
4. הצגת הצילום בגדרי הקטע האמור באתר האינטרנט של הנתבעת היא העומדת בבסיס התביעה שלפניי. בתביעתה עתרה התובעת למתן סעד של פיצויים וזאת ללא הוכחת נזק ולפי ס' 56 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 (להלן: "החוק"). התובעת העמידה את סכום התביעה על סך של 80,000 ₪.
5. הנתבעת לא חלקה על כך שהתובעת היא בעלת זכות היוצרים בצילום ועל כך שבהצגת הצילום באתר האינטרנט שלה הפרה הנתבעת את זכותה של התובעת. המחלוקת בין הצדדים נסבה, איפוא, אך על שיעור הפיצוי המגיע לתובעת בנסיבות העניין (ראו ההסדר הדיוני שנעשה בין הצדדים בישיבה מיום 23.12.14 שאז גם קיבל תוקף של החלטה). בהתאם להסדר הדיוני סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.
6. ענייננו בפסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק. בס' 56(ב) לחוק מובאים חלק מן השיקולים שאותם רשאי בית המשפט לשקול בבואו לקבוע את שיעור הפיצוי. בכלל אלה נמנים היקף ההפרה, משך הזמן שבו בוצעה ההפרה, חומרת ההפרה, הנזק הממשי שנגרם לתובע, הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, מאפייני פעילותו של הנתבע, טיב היחסים שבין הנתבע לתובע ותום לבו של הנתבע.
7. בענייננו יש להביא בחשבון מספר שיקולים. הצילום המדובר הוא צילום ייחודי בעל ערך עיתונאי מיוחד. התובעת היא בעלת זכויות היוצרים בו והיא זכאית לתמורה בגין השימוש בזכויות. הצילום הוצג באתר האינטרנט של הנתבעת המשמש לצורך קידום ושיווק פעילותה. עניין זה יכול להקרין גם על האינטרס הכלכלי והרווח שביקשה הנתבעת להפיק בקשר עם ההפרה. עם זאת, לא הונחה תשתית כלשהי ביחס למידת החשיפה שלה זכה אתר האינטרנט בפועל ולמספר הצפיות שהיו לקטע שכלל את הצילום. הנתבעת טענה בהקשר זה כי עם השנים הפך השימוש באתר למזערי וכי הקטע הרלבנטי נצפה, לכל היותר, מספר פעמים בודדות. גם לכך לא הובאו תימוכין. בנוסף, לא הונחה תשתית מלאה ביחס לתקופה שבה הוצג הקטע הכולל את הצילום באתר האינטרנט ומשכך לעניין משך הזמן שבו בוצעה ההפרה. אולם, בהקשר זה יש לתת את הדעת לכך שהנתבעת היתה מעורבת בהליכים שנקטה התובעת נגד הטלוויזיה החינוכית – כשנה ומחצה לפני הגשת התביעה שלפניי. משכך, הנתבעת היתה מודעת לטענות התובעת בדבר הפרת זכות היוצרים שלה והיה עליה, לכל הפחות באותה עת לפעול להפסקת השימוש המפר באתר האינטרנט. בנוסף, יש לזכור שהנתבעת היא חברת הפקה. היא פועלת בתחום התקשורת. היא ערה לקיומן של זכויות יוצרים של אחרים. לטענתה היא אף סבלה בעבר מהפרת זכויותיה שלה. במצב דברים זה היה עליה להקפיד הקפדה יתרה בזכויותיה של התובעת בצילום. נתון נוסף שיש לזכור הוא כי עלות השימוש בצילום לוּ נתבקש היתר לכך מאת התובעת היא כ- 1,600 ₪ (התובעת לא חלקה על כך).
8. נוסף על אלה נתתי דעתי גם לשיעור הפיצוי הנוהג בפסיקת בתי המשפט בקשר עם הפרת זכויות יוצרים במקרים דומים, ובכלל זה לפסיקה אליה הפנתה התובעת בסיכומיה (לרבות ת"א (שלום י-ם) 7036/09 רחמני נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ (9.10.2011) שם נפסק סך של 15,000 ₪ לכל הפרה בקשר עם צילומים בעלי אופי דומה לצילום שלפנינו, הפיצוי נקבע על יסוד הדין הקודם לחוק ובהתאם לגבולות הפיצוי שנקבעו בפקודת זכות יוצרים 1924; ע"א (מחוזי ת"א) 61107-10-10 מנהלת ליגת העל בכדורסל לגברים (2002) בע"מ נ' רחמני (10.1.2011) שם הועמד הפיצוי בגין הפרת זכות היוצרים בצילום שהוצג בתערוכה על 18,000 ₪; וכן ת"א (מחוזי נצ') 26485-09-11 קייקי כפר בלום ובית הלל ש.מ. נ' צוק מנרה בע"מ (30.12.2012) שם נפסקו 75,000 ₪ בגין הפגיעה בזכות המוסרית, כשההפרה נעשתה לצרכי פרסום וללא אזכור שם הצלם בעל הזכות).
9. בהקשר זה בחנתי במיוחד את פסקי הדין שניתנו בהליכים שנקטה התובעת בטענה להפרת זכויות היוצרים שלה בצילום הספיציפי נושא התביעה שלפניי.

בפרשת הטלוויזיה החינוכית פסק בית המשפט המחוזי לתובעת פיצוי בשיעור של 27,000 ₪. בפסק הדין בערעור, שניתן לפני ימים ספורים, העמיד בית המשפט העליון את שיעור הפיצוי על סך של 50,000 ₪ תוך שהדגיש כי מדובר בהפרה שניה של אותה זכות יוצרים לאחר שבעבר ניתן כבר פסק דין נגד הטלוויזיה החינוכית בגין ההפרה הראשונה והיא חויבה בפיצוי על פיו (ע"א 1226/14 זום 77 א.ש (2002) בע"מ נ' הטלוויזיה החינוכית הישראלית (2.4.2015), וראו גם: ע"א (מחוזי ת"א) 3038/02 זום תקשורת (1992) בע"מ נ' הטלוויזיה החינוכית הישראלית (29.4.2007), הוא פסק הדין בעניין ההפרה הראשונה הנזכרת שבו נקבעו פיצויים בסך 18,000 ₪). כאשר מעמידים את המקרה שלפנינו מול פרשת הטלוויזיה החינוכית, יש לזכור, בין היתר, כי בענייננו אין מדובר, למצער לא במישרין, בהפרה חוזרת, עניין שהיווה שיקול מרכזי בעת קביעת שיעור הפיצוי בפרשת הטלוויזיה החינוכית, אך גם כי שם לא דובר בשימוש בידי גורם מסחרי לצרכים מסחריים וכי ההפרה שם נבעה אך מאי ציון שמה של התובעת כבעלת הזכויות בעת הצגת הצילום. במקרה אחר שדן בצילום בו עסקינן נפסקו פיצויים בסך 22,000 ₪ (ת"א (מחוזי י-ם) 61177-06-13 זום 77 א.ש (2002) בע"מ נ' טרטקובר (28.12.2014)). פסק הדין האמור ניתן על דרך הפשרה ומטבע הדברים קשה ללמוד ממנו על נסיבות ההפרה ועל יתר השיקולים שעמדו ביסוד הפיצוי שנקבע.

1. מבין כלל השיקולים שהובאו לעיל, סבורני כי יש לתת משקל מרכזי לכך שהנתבעת היא גורם מסחרי, כי ההפרה נעשתה בגדרי אתר אינטרנט שנועד לקדם את האינטרסים הכלכליים שלה, כי מדובר במי שנושא זכויות יוצרים אינו זר לה ושהיה עליה לנהוג משנה זהירות בשמירתן וכי לא פעלה להפסקת ההפרה במהלך ההליכים נגד הטלוויזיה החינוכית שבהם היתה מעורבת. בהקשר זה יש לתת משקל גם לתכלית ההרתעתית שביסוד הפיצויים לצד התכלית של פיצוי הניזוק במקרה הקונקרטי (למשל, רע"א 1108/04 קידמה בע"מ נ' אבקסיס (20.12.2004)). בנוסף, ומן העבר האחר, יש לתת משקל ראוי גם לכך שדמי השימוש בצילום לוּ נתבקש היתר לכך מאת התובעת היו כ- 1,600 ₪ ולכך ששיעור הפיצוי שנפסק לא צריך להיות מנותק כליל מהערכת הנזק הממשי (ת' אפורי חוק זכות יוצרים (נבו הוצאה לאור, תשע"ב – 2012) בע' 448).

1. על יסוד כל האמור לעיל ראיתי להעמיד את שיעור הפיצוי על סך של 25,000 ₪. ער אני לכך שבמהלך ישיבת קדם המשפט בתיק ובמסגרת מגעים לפשרה נקבו הצדדים בסכומים נמוכים מהסכום האמור (וראו ס' 11 לסיכומי הנתבעת, ס' 9 לסיכומי התשובה). אולם, משמגעים אלה לא הבשילו לכלל הסכמה, הרי שנוכח מכלול השיקולים כפי שפורטו לעיל, ובשים לב גם לסכום שנקבע על ידי בית המשפט העליון בפרשת הטלוויזיה החינוכית סבורני כי הסכום האמור מבטא את שיעור הפיצוי ההולם בנסיבות העניין.

התוצאה

1. הנתבעת תשלם לתובעת פיצויים בסך 25,000 ₪.

כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בסך 1,000 ₪ ובשכר טרחת עורכי דינה בסך 3,000 ש"ח (כשלעניין זה הבאתי בחשבון, בין היתר, את הסכום שנפסק ואת הסכמת הנתבעת להסדר הדיוני שהביאה לחסכון משמעותי בהיקף הליכי הבירור).

המזכירות תמציא לצדדים באמצעות הפקס.

ניתן היום, י"ט ניסן תשע"ה, 08 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.