22 יולי 2014

לפני השופט אילן סופר

פסק דין

1. לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 01/01/2014, אשר קבעה למערער דרגת נכות צמיתה בשיעור 0%.

2. הוועדה לעררים התכנסה מכוח פסק דין שניתן ע"י כב' השופט יוחנן כהן בתיק בל 49075-11-12, ובו נקבע כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים על מנת שתפעל כדלהלן:

"א. בתחום הארוטופדי – הוועדה תתייחס לבדיקת ה-CT עמוד שדרה מותני מיום 13/03/2011, וכן תתייחס התייחסות עניינית ומנומקת לחוות הדעת מאת ד"ר ולן מיום 14/08/2012.

ב. הוועדה תתייחס לחוות הדעת הפסיכיאטרית של ד"ר ברוניה מיום 26/08/2011, תוך שתיתן את דעתה לעובדת עריכת חוות הדעת לאחר שלושה מפגשים על פני תקופה, וכן תיתן את דעתה כי המערער מטופל בטיפול תרופתי קבוע. הוועדה תתייחס לאבחנותיה של ד"ר פרולוב קטרינה בסיכומי טיפול בתאריכים 09/11/2011 – 28/12/2011.

ג. הוועדה תשקול להפנות את המערער לאבחון נוירופסיכולוגי על מנת לקבל תמונה טובה יותר על מצבו הנפשי.

ד. הוועדה תזמן את המערער לדיון בפניה ותאפשר לו לטעון את טענותיו בנושאים הנ"ל".

3. עיקר טענות ב"כ המערער:

א. הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין כפי שנדרשה הן לעניין התחום הנפשי, והן לעניין התחום האורטופדי.

ב. באשר לתחום הנפשי, הוועדה אומנם התייחסה לחוות הדעת מאת הפסיכיאטרית ד"ר ברוניה, אולם בניגוד להוראות פסק הדין לא נתנה דעתה כפי שנדרשה לעובדה כי חוות הדעת נערכה לאחר שהתקיימו שלושה מפגשים עם המערער על פני תקופה. כמו כן, הוועדה לא נתנה דעתה לכך שהמערער מטופל בטיפול תרופתי קבוע. הוועדה לא התייחסה כלל לרשימת התרופות שהמערער נוטל, וכן לטענתו כי לא נטל תרופות פסיכיאטריות עובר לתאונה.

ג. קביעת הוועדה בתחום הנפשי נסמכה על איבחון נוירופסיכולוגי שנערך למערער. הוועדה טעתה עת אימצה רק חלק אחד של האבחון בו נשללה האבחנה של PTSD. באיבחון צוין כי המימצאים הצביעו על תפקוד שנמוך מתפקודו הפרה מוריבידי המשוער על פי הרקע שמסר. כמו כן, נקבע כי ההנמכה נובעת מליקויים בזיכרון בטווח קצר וביכולת הריכוז ומיקוד הקשב. לטענת המערער, האבחון קבע באופן חד משמעי קשר סיבתי בין התאונה לבין מצבו הנפשי של המערער.

ד. הוועדה שגתה עת נסמכה חלקית על מקטעים סלקטיביים מחוות דעתה של ד"ר פרולוב, תוך התייחסות רק לחלקים הלא נורמטיביים. הוועדה התעלמה מהעובדה שהדברים שתוארו במסמך של ד"ר פרולוב מיום 28/12/2011 כחוסר יציבות, הסתבכויות עם החוק, ארעו זמן רב לפני התאונה בעוד שבמועד התאונה המערער היה עם עבודה יציבה ואף קודם בתפקידו.

ה. בתחום האורטופדי הוועדה טעתה עת לא התייחסה כדבעי לחוות דעתו של ד"ר ולן, לרבות התייחסותו לבדיקת ה-CT עמוד שדרה מותני מיום 13/03/2011. הוועדה לא פעלה בהתאם להוראות פסק הדין שעה שבהחלטתה הפנתה לקביעותיה מהתכנסותה מיום 29/08/2012 עובר לפסק הדין. ד"ר ולן בחוות דעתו התייחס לבדיקת ה-CT, וציין כי קיים בקע דיסק מרכזי עם לחץ על השק התקאלי. קביעה זו שונה מקביעת הוועדה לגבי אותה בדיקת CT ובנסיבות אלו, על הוועדה היה להתייחס בהחלטה לשוני זה.

4. עיקר טענות ב"כ המשיב:

א. לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. הוועדה התייחסה לפיענוח בדיקת ה-CT עמוד שדרה מותני באופן מפורט, וקבעה כי אין למימצאים שאובחנו ביטוי קליני בבדיקה. בדיקת ה-CT הדגימה בלט, ולא בקע כפי שצוין בחוות הדעת של ד"ר ולן. הוועדה ציינה כי מימצאיה שונים ממיצאיו של ד"ר וולן בחוות דעתו.

ב. בעניין הנפשי הוועדה הפנתה את המערער לאיבחון נוירופסיכולוגי אשר שלל קשר סיבתי בין התאונה לאבחנה של PTSD . האיבחון מצא אצל המערער הפרעת הסתגלות דיכאונית, ומאחר ולא הייתה חבלת ראש הוועדה קבעה כי אין קשר סיבתי בין ההנמכה התפקודית לבין התאונה. הוועדה ייחסה את הפרעת ההסתגלות לסיגנון התנהגותו של המערער כפי שצוין במסמך מאת ד"ר פרולוב.

דיון והכרעה:

5. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של וועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין.

6. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. (ראה: עב"ל 10014/98 הוד - המוסד, פד"ע לד' 213).

היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות.

7. משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (ראה: דב"ע נא 29-0 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד' 160).

8. מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה התכנסה בשני מועדים שונים בעניינו של המערער. במועד התכנסותה הראשון ביום 11/09/2013 הוועדה רשמה את תלונות המערער, ובפרק המימצאים ציינה הוועדה:

"הוועדה עיינה בפיענוח CT ע"ש מותני מ-13/03/2011 בה מצוין כי קיימת עקמת מותנית קלה קמורה לימינה בגובה L5-S1 הודגם בלט דיסק מרכזי ללא לחץ על השק. ביתר המרווחים מבנה תקין. השק הטקלי ומוצא עצבים ההיקפיים הודגמו ללא חריג".

9. בפרק סיכום ומסקנות הוועדה ציינה:

"הוועדה עיינה בפסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה מ-07/07/2013 שמעה את המערער. הוועדה חזרה ועיינה בשני רישומים של ד"ר פרולוב פסיכיאטרית מ-09/11/2011, 28/11/2011. ברישום 09/11/2011 מתוארים סימני PTSD מבלי שמצוין באיזה טראומה מדובר. ברישום 28/12/2011 מתואר סגנון התנהגות המתאפיין בחוסר יציבות תעסוקתית התפרצויות, הסתבכויות עם החוק, שימוש ספוראדי באלכוהול וסמים. חבלת ראש לאחר שקיבל מכות מהמשטרה ומצוקה כלכלית. הוועדה פועלת על פי המלצת השופט בפסק הדין ומבקשת איבחון נוירופסיכולוגי בשאלה שלPTSD וקשר סיבתי לתאונה הנדונה לאחריה לא נותרה נכות פיזית.

מבחינה אורטופדית הוועדה חזרה ועיינה באישורו הרפואי של ד"ר ולן מ 14/08/2011 ואינה מקבלת את מסקנותיו כפי שפירטה הוועדה בפרוטוקול מ-19/08/2012, וזאת מכיוון שהוועדה מצאה ממצאים שונים בבדיקת התובע מאלו אותם מציין ד"ר ולן. הוועדה מציינת כי בדיקת ה-CT הינה בדיקת עזר ובשל כך היא באה לעזור ולהבין את הפתולוגיה שיש אצל חולה. בבדיקת ה-CT של התובע נמצא בלט דיסק מרכזי שאין לו ביטוי קליני בבדיקת התובע ולכן לאור האמור אין מקום לקבוע נכות בגין גב תחתון. לצורך סיכום האמור הוועדה מבקשת אבחון נוירופסיכולוגי ותסכם ללא נוכחות תוך התייחסות לתעודת רופא ד"ר גלדינסקי קרנידוב מ-26/08/2011".

10. ביום 01/01/2014 הוועדה התכנסה בשנית לאחר קבלת האיבחון הנוירופסיכולוגי. הוועדה ציינה:

"הוועדה עיינה באבחון נוירופסיכולוגי שבוצע ע"י ד"ר גאגין ב-23/10/2013, ממצאי האבחון אינם תומכים באבחנה של PTSD, אלא להפרעת הסתגלות דיכאונית חרדתית בעוצמה קלה עם מהלך כרוני. ההנמכה התפקודית נובעת מליקויים בזיכרון לטווח קצר וביכולת הריכוז ומיקוד הקשב. בתאונה הנדונה לא הייתה חבלת ראש ואין קשר סיבתי בין ההנמכה התפקודית לתאונה הנדונה. הוועדה עיינה בתעודה רפואית של ד"ר גלדינסקי מ-26/08/2011, ואינה מקבלת מסקנותיה כי לאחר התאונה הנדונה התפתח PTSD ותסמיני הפרעה דו-קוטבית אשר להם לא הייתה כל עדות בממצאי האבחון ובבדיקה הקלינית של הוועדה. לכן הוועדה קובעת כי אין קשר סיבתי בין מצבו הנפשי של התובע לבין התאונה הנדונה. הוועדה מציינת שהפרעות ההסתגלות אשר באה לידי ביטוי בממצאי האבחון תואמים לרישומים של ד"ר פרולוב מ-28/12/2011 אז מתואר סגנון התנהגות המתאפיין בחוסר יציבות תעסוקתית התפרצויות עם החוק, שימוש ספוראדי באלכוהול וסמים, חבלת ראש לאחר שקיבל מכות מהמשטרה ומצוקה כלכלית. לכן לא ניתן לקשור סיבתית בין הפרעת הסתגלות לתאונה אשר לא נגרמה לו כל חבלה גופנית כאמור בפרוטוקול הוועדה מ-11/09/2013 מבחינה אורטופדית כפי שהוסבר בסיכום ומסקנות אין מקום לקבוע נכות בגין גב תחתון. לסיכום הוועדה משאירה על כנה את החלטתה שלא נותרה נכות בגין התאונה הנדונה”.

11. למען השלמת התמונה נביא את האמור בפרק הסיכום של האיבחון הנוירופסיכולוגי מאת ד"ר גאגין:

"בן 46 נפגע בתאונת עבודה בה נפגע בגבו לאחר שהתכופף באורח פתאומי הצידה. לא הייתה כל חבלת ראש ולא נמסרו כל ממצאים המעידים על פגיעה ממוקדת או אחרת ברקמת המוח.

ממצאי האבחון מעידים על תפקוד שנמוך מתפקודו הפרה מורבידי המשוער על פי הרקע שנמסר. ההנמכה נובעת מליקויים בזיכרון לטווח קצר שלו וביכולת הריכוז ומיקוד הקשב שלו.

תמונת הממצאים לא תומכת באבחנה של תסמונת הדחק הבתר חבלתי.

התמונה מתאימה לזו המצופה מהפרעת הסתגלות המלווה באפקט המעורב חרדתי ודיכאוני בעוצמה קלה וגם מהלך שמאיים להפוך לכרוני.

מאחר ולא ברור מדיווחיו אם נמצא עדיין בטיפול ונוכח הזמן שחלף מאז האירוע, אני ממליץ לראות במצבו סופי וקבוע".

12. לאחר שעיינתי בפרוטוקול ובטענות הצדדים שוכנעתי כי דין הערעור להידחות ואפרט.

הוועדה התייחסה כדבעי לאמור בחוות הדעת מאת ד"ר וולן בכל הנוגע לבדיקת ה-CT עמוד שדרה מותני מיום 13/03/2011. ד"ר וולן בחוות דעתו התייחס לבדיקת ה-CT עמוד שדרה מותני, וציין כי בגובה L5-S1 נמצא בקע דיסק מרכזי עם לחץ על השק התקאלי. הוועדה חזרה בעצם על קביעתה כי המימצאים שמצאה שונים מממצאי המומחה כלומר המגבלה הקלה בהליכה שמצא ד"ר וולן אין לה ביטוי בבדיקת הוועדה. הוועדה הסבירה כי ה C.T. הינה בדיקת עזר שיכולה לאושש פתולוגיה באם יש לה ביטוי. ברם, בנסיבות בהן הוועדה לא מצאה מגבלה קלה בתנועות הגב התחתון כפי שמצא ד"ר ולן, ברור השוני בין המסקנות ועל כן הערעור בנקודה זו נדחה.

בתחום הפסיכיאטרי עולה כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין. הוועדה פעלה כפי שנדרשה לכך בפסק הדין ובקשה לקבל אבחון נוירופסיכולוגי. האיבחון קבע באופן חד משמעי כי המימצאים לא תומכים באבחנה של PTSD עם זאת, האיבחון מצא כי המימצאים מתאימים "להפרעת הסתגלות המלווה באפקט מעורב חרדתי ודיכאוני בעוצמה קלה עם מהלך שמאיים להפוך לכרוני". הוועדה קשרה את הפרעת ההסתגלות לעברו של המערער, ונסמכה בעניין זה על הרישום במסמך הרפואי מאת ד"ר פרולוב מיום 28/12/2011 המלמד על חוסר יציבות תעסוקתית ועימות עם המשטרה. המערער טוען כי הוועדה התעלמה ממסמך קודם מיום 09/11/2011 שם צוין כי מדובר באיש פעיל, עובד, ללא תלונות נפשיות ממועד קודם לתאונה אך בכך אין כדי לשנות את הממצאים העובדתיים ממסמך מאוחר בכחודש ימים השופך אור אחר על המערער. משממצאי האבחון שונים מתוצאות האבחונים

שבהם מחזיק המערער ובכלל זה של ד"ר ברוניה גלצ'ינסקי, האבחון מנומק ובהיר והוועדה אימצה אותו, אין בית הדין בעל המקצועיות הרפואית להכריע בשאלת נכונותו.

13. לאור האמור לעיל, הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

14. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיא בית הדין הארצי לעבודה, לסגניתו או לשופט שנתמנה לכך על ידי הנשיא.

ניתן היום, כ"ד תמוז תשע"ד, (22 יולי 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.