1) עניינה של התביעה הנו בעיקר, דרישת התובעות לפצות אותן סך 16,150 ₪ על-ידי הנתבעת בגין מוצר פגום לדידן שנרכש מאת הנתבעת (להלן: "המזגן" או "המוצר").

2) בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

טענות הצדדים

3) התובעות טוענות בין השאר, כי ביום 7.9.11 רכשו מזגן מאת הנתבעת. מיד לאחר שנרכש, החלו להתגלות בעיות כמו אי-קירור, אי-חימום ודליפת גז. התובעות טוענות בתביעתן כי למשך תקופה ארוכה הוזמנו טכנאים לטפל בבעיה במזגן, ובכל פעם הטכנאים מילאו גז והתייחסו לנושא של חוסר הגז. התובעות טוענות כי במוצר קיים פגם בייצור וכי הנתבעת לא גילתה עניין לבדוק את הפגם לעומק חרף פניותיהן. התובעות עותרות לבקש את עלות המזגן בחזרה, זאת לצד פיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות נלוות. כאמור, התובעות כימתו את תביעתן והעמידו אותה על סך 16,150 ₪.

4) הנתבעת טוענת להגנתה בין השאר, כי היא יבואנית מוצרי צריכה ואינה עוסקת בהתקנה. לטענת הנתבעת, המזגן נרכש ביום 2.9.11. כחודש לאחר מועד הרכישה, פנתה "התובעת" [לא צוין למי מבין התובעות כיוונה הנתבעת בכתב הגנתה - מ.ח.י] - אל הנתבעת בטענה כי המזגן שברשותה אינו מקרר. טכנאי מטעם הנתבעת שביקר בדירת התובעת מצא כי מחברי היחידה הפנימית לא חוזקו כראוי ולכן הגז ביחידה הפנימית ברח. הנתבעת טוענת כי לפנים משורת הדין ואף שהדבר באחריות המתקין, למזגן בוצע מילוי גז. הנתבעת טוענת כי פניות נוספות של התובעת בשנים 2011-2012, בביקור הראשון הוחלף כרטיס פיקוד ובביקור השני נמצא המזגן תקין. בחודש אוגוסט 2013, עקב פניית "התובעת" לפיה המזגן אינו מקרר, נמצא כי המזגן פורק ועבר כתובת. טכנאי מטעם הנתבעת קבע כי פירוק המזגן והרכבתו מחדש גרמה לבריחת גז מהמזגן, ולכן בריחת הגז לא אירעה בשל פגם במוצר אלא בשל פירוקו והרכבתו מחדש. בחודש פברואר 2014, פנתה שוב הלקוחה בטענה כי המזגן אינו מחמם, ובבדיקת טכנאי נמצא כי בעבודת המזגן השוטפת התרופפו מחברי היחידה הפנימית. כאשר ביקש הטכנאי לחזקם, סירבה הלקוחה לכך ודרשה החלפת המזגן במזגן חדש. הנתבעת מכחישה קיומו של פגם כלשהו במוצר וכי בכל פעם שנקרא טכנאי מטעמה, טכנאי כאמור היה מגיע תוך יום ממועד הפניה לשירות.

דיון והכרעה

5) לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי בי-דין מטעמם וממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בדיון לפניי והתרשמתי מדבריהם, נחה דעתי, כי בדין לדחות את התביעה, כפי שיוטעם להלן ובשים לב להוראת תקנה 15(ב) בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי הדין), התשל"ז-1976, לפיה הנימוקים לפסק הדין יובאו באופן תמציתי.

6) בדיון לפניי ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים עלו בין השאר, העובדות הבאות: המזגן נרכש על-ידי התובעת 2 תמורת 3,650 ₪. המזגן הותקן בדירת התובעת 2 בעיר בת-ים. המזגן הותקן על-ידי אדם בשם "יורי". התובעת טענה בהתחלה כי כנראה "יורי" הוא מתקין מטעם הנתבעת [שורה 17, עמוד 1 בפרוטוקול]. ברם, נציג הנתבעת שנכח בדיון העיד כי אין הנתבעת מבצעת התקנות [שורות 31-32, עמוד 3 בפרוטוקול]. המזגן נשאר בדירת התובעת 2 בעיר בת-ים למשך כשנתיים ולאחר מכן הוא פורק והועבר להתקנה ביום 4.8.13, בדירתה של התובעת 1 בירושלים.

7) התובעות לא פירטו ולא הראו אסמכתאות לעניין מספר הפעמים בהן הזמינו טכנאים - בין אם מדובר בטכנאים מטעם הנתבעת ובין אם מדובר בטכנאים אחרים - כדי לטפל בבעיית המזגן לפיה אינו מקרר או מחמם. התובעות גם לא הראו מה נמצא בכל ביקור של הטכנאי. הן טענו כי פנו רבות בתלונות לפיהם המזגן אינו מקרר או מחמם. ברם, לעומתן, הנתבעת פירטה את מסגרת ביקורי הטכנאים מטעמה והטיפולים שסיפקה עקב פניות התובעות. ממסגרת זו עולה כי רק פעמיים נמצאה קיימת דליפת גז, פעם סמוך לאחר ההתקנה בבת-ים בשנת 2011 והשנייה לאחר ההתקנה בירושלים, ובכל פעם, נמצאה הסיבה לדליפת הגז האמורה. לא נמצאה על-ידי הנתבעת סיבה שנעוצה במוצר עצמו. בנסיבות אלו, סבירה יותר בעיניי היא עמדת הנתבעת ולפיה דליפת הגז בשני המקרים שנמצאו הייתה בעקבות ההתקנות ולא במוצר עצמו.

ממכלול החומר שהונח לפניי עולה כי המזגן, על שתי יחידותיו הפנימית והחיצונית, עבר למעשה שלושה אירועים מרכזיים, אירוע ראשון עת הותקן על-ידי טכנאי בדירה בבת-ים, אירוע שני עת פורק על-ידי טכנאי אחר מהדירה בבת-ים ואירוע שלישי עת הותקן על-ידי טכנאי שלישי בדירה בירושלים.

8) על יסוד כל אלה נקבע שלא הוכח קיומה של עילת תביעה נגד הנתבעת זאת שכן כלל לא הוכח שהמזגן היה תקול מיום צאתו ממחסני הנתבעת. יותר מזה, גם מעיון בחשבונית שצירפו התובעות, מספר 1043, של מר ישראל סעידוף, מיום 12.2.14, לא ברור ממנה אם קיים פגם בעצם המוצר. לכך יש להוסיף כי אמנם מדובר בדעתו של איש מקצוע, אולם זו ניתנה לאחר כשנתיים ומחצית השנה ממועד רכישת המזגן ולאחר שכבר הותקן פעמיים ופורק פעם אחת, כך שלא ברור באם בריחת הגז הנה קיימת מיום רכישת המזגן או שמא נגרמה לאחר התקנתו הראשונית, לאחר פירוקו או לאחר התקנתו השנייה. נציג הנתבעת העיד לפניי כי ביום 6.2.14 עת ביקר טכנאי הנתבעת בדירת התובעת וביקש לטפל בתקלה שנמצאה, התובעת סירבה ומספר ימים לאחר מכן הזמינה את מר סעידוף.

9) אם לא די בכך, יש לתמוה מדוע לא הוגשה התביעה גם נגד מתקין המזגן בפעם הראשונה ומי שהיה אמור ליטול אחריות על התקנתו, שכן הרי קיימת האפשרות שמא דליפת הגז נגרמה עקב פעולת ההתקנה או הפירוק ולאו בהכרח בשל היותו של המזגן תקול. כפי שעולה מהחומר שהונח לפניי, ובשים לב למספר הפניות של התובעות לנתבעת, למעשה עולה כי במשך שנתיים ומחצית השנה, המזגן אכן עבד לתקופות ארוכות.

10) התובעות צירפו לתביעתן פרסומים בהם מיוחס שירות שלילי של הנתבעת. לא ברור מהי הרלבנטיות של פרסומים אלה לתביעה, אולם אין בית המשפט יכול להסתמך על פרסומים אלה כחומר ראייתי בתובענה דידן, שכן מדובר בפרסומים כלליים, לא ברור מהו תוכנם, היכן פורסמו ומי פרסם אותם.

11) על כן, משלא הוכח קיומה של עילת תביעה של התובעות נגד הנתבעת - בדין לדחות את התביעה.

12) על אף המסקנה אליה הגעתי, נרשמה לפניי הצעת נציג הנתבעת בדיון, לפיה תהי מוכנה הנתבעת לשלוח טכנאי מטעמה שיגיע לדירת התובעת 1 ויבצע בדיקת זרחן לאיתור נזילה, וככל שתימצא נזילה כזו באחת מיחידות המזגן, או בשתיהן, תהי מוכנה הנתבעת להציע החלפת היחידה הרלבנטית ביחידה אחרת, חליפית ומחודשת, אך לא חדשה [שורות 16-20, עמוד 4 בפרוטוקול]. התובעת הודיעה בדיון כי הנה מתנגדת להצעה דנן. חרף זאת, ככל שהתובעת תסכים להצעה האמורה, תודיע לנתבעת בדבר הסכמתה כאמור, תוך 15 יום מיום קבלת פסק דין זה, והנתבעת תפעל לפי הצעתה.

סיכום

13) איפוא - התביעה נדחית.

לא בלי לבטים, אין צו להוצאות.

על-פי הוראת תקנה 16 בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, ניתן להגיש בקשה לרשות ערעור על פסק הדין אל בית המשפט המחוזי בירושלים תוך חמישה-עשר יום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים באמצעות דואר רשום.

ניתן היום, כ"א אב תשע"ד, 17 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.