נוכחים:

מטעם המאשימה: עו"ד שלומי עזרא

מטעם הנאשם: בעצמו וע"י ב"כ עו"ד תומר גונן

<#1#>

פרוטוקול

התובע טוען לעונש: מדובר בעבירות חמורות של נהיגה בזמן פסילה, מציג לבית המשפט את עברו התעבורתי של הנאשם. לחובתו מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים אשר ניתן ביום 19.4.2015 אשר כולל גם פסילה על תנאי בת 8 חודשים בגין עבירות דומות של נהיגה בזמן פסילה. לחובתו בסה"כ 74 ה"ק. במדיניות הענישה במקרים כאלה אנו מבקשים מאסר בפועל של ממש, בנסיבות התיק הספציפי הזה אני עיינתי בתסקיר שירות המבחן, ההמלצה הסופית הינה כי שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית אין באפשרותו לבוא בהמלצה אשר יש בה להפחית את הסיכוי להישנות מעורבות פלילית, וכי שירות המבחן סבור כי הטלת ענישה הרתעתית במאסר שירוצה בעבודות שירות יסייע ויחדד בעבורו את גבולות החוק ואת מעשיו. אין הלימה למה שמציין שירות המבחן בעצם לבין נסיבות התיק הספציפי הזה, סבורני שחברי ירצה לבקש הארכת המאסר על תנאי אך בתיק הספציפי הזה יש לו 8 חודשי מאסר על תנאי, כך שלא ניתן לרצותם בעבודות שירות מצד אחד ומצד שני לא נכון להאריך את המאסר המותנה. עוד מציין שירות המבחן כי לאור הישנות העבירה ע"י הנאשם הספציפי הזה הם לא באים בהמלצה להאריך את המאסר המותנה. מתחם העונש ההולם בתיק הספציפי הזה ולאור עברו של הנאשם המכביד, לאור התייחסות התסקיר של שירות המבחן נע בין 12 חודשים מאסר בפועל לבין 18 חודשים, פסילה של מספר שנים, מאסר על תנאי ארוך ומרתיע, פסילה על תנאי וקנס. אנו נבקש להטיל על הנאשם הספציפי הזה מאסר ברף הגבוה במצטבר במאסר על תנאי העומד ותלוי נגדו, לרבות ענישה נוספת כפי שציינה המאשימה בטיעוניה. מפנה לפסיקה.

הסנגור טוען לעונש: אנו מסכימים שמדובר בעבירה חמורה ואין מחלוקת, הנאשם לקח אחריות מלאה על ביצוע כבר ביום הראשון. אני רוצה לציין את הנסיבות העבירה ושזה משליך על מצבו הנפשי, הנאשם נהג בתחנת משטרה בזמן שעשה עבודות שירות, זה לא מחמיר כפי שנשמע, שכן עקב מצבו הנפשי הקשה הוא עשה מעשה שלמתבונן מהצד נראה חמור שבעתיים, אבל כשקוראים את תסקיר שירות המבחן מבינים. הרכב הרפואי אשר עמד לרשותו משירות הביטחון נמכר בגלל ביצוע העבירה ואין סיכוי להישנות העבירה כי אין ברשותו רכב. עבר כמעט שנתיים מיום ביצוע העבירה, הנאשם לא הסתבך בשום עבירה. בחזרה לנסיבות המקרה, כאשר משלימים את התמונה ורואים את מכתב הפסיכיאטר המטפל בנאשם מטעם משרד הביטחון (הוגש וסומן – נ/1), אנחנו מבינים שהנאשם נמצא בטיפול תרופתי כפי שציין הפסיכיאטר למעשה שהסיכוי שעבירה זו תתרחש שוב הוא לא גבוה. מאז האירוע בני המשפחה שלו, ואחותו שנמצאת כאן באולם, לקחו את האחריות לטפל בו באופן צמוד, חוץ מסכום העתק שהפקידו בקופת בית המשפט, לא נרשמה אפילו הפרה אחת במעצר הבית. אני מפנה לתסקיר שממנו עולה ששליחתו לכלא תחמיר את מצבו וגם עלולה להביא סיכון לפגיעה עצמית שעקב האירוע הקשה שהוא עבר כמצוין בתסקיר המבחן, המשמעות של כליאותו אינו כמו המשמעות של כליאת אדם רגיל, יתרה מכך שירות המבחן מבקש להטיל כאן עבודות שירות ובית המשפט יודע שאין אפשרות עקב המאסר על תנאי שהוטל על הנאשם. כשקוראים את תסקיר שירות המבחן, החרטה שהוא הביא, חוסר ההפרות המוחלטות אנחנו סבורים שהטלת של"צ בהיקף נרחב, בצד רכיבי ענישה נוספים, ימלא אחר מטרות הענישה. הנאשם עובד כאחראי על מלצרים באולם חתונות. הנאשם גרוש ואב ל-4 ילדים וצריך לפרנס אותם. מגיש לפסיקה. הענישה היא לעולם אינדיבידואלית, הנאשם עבר אירוע קשה ואנו סבורים כמו כל גורמי הרפואה ושירות המבחן סבורים כי במקרה הספציפי הזה שליחת הנאשם הזה לכלא משמעה גזר דין מוות ודרדור מצבו הנפשי.

<#2#>

גזר דין

עניינו של הנאשם מורכב וקשה הוא להכרעה.

מצד אחד, העבירה שעבר הנאשם, נהיגה בזמן הפסילה, הינה עבירה חמורה אשר מסכנת את שלום הציבור וחותרת תחת שלטון החוק והערך של כיבוד החוק; ועברו המכביד של הנאשם מוסיף אף הוא יתר חומרה לנסיבות המקרה. מצד שני, מציאות חייו של הנאשם קשה מאוד עד שכל פעם שבית משפט בא לגזור את דינו של הנאשם הוא נקלע לדילמה בין האינטרס הקיים במיצוי הדין עמו לבין שיקולי שיקומו של הנאשם.

שמעתי את טיעוני הצדדים וקראתי את התסקיר שהוגש בעניינו של הנאשם, ושוכנעתי, לא בלי לבטים, כי נסיבות המקרה – על רקע נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם וחלוף הזמן מאז המקרה (למעלה משנתיים) שבמהלכו הנאשם לא חזר והסתבך בעבירות דומות וניכר עליו כי הפיק מהסתבכותו האחרונה את הלקח הנדרש על מנת להתרחק מביצוע עבירות – מצדיקות גזירת דינו של הנאשם, שוב, לפי שיקולי שיקומו תוך הסגת מידת הדין מפני מידת הרחמים והארכת המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם.

מסקנה זו נתמכת בתסקיר המבחן אשר עמד על נסיבותיו האישיות המיוחדות של הנאשם והסכנה הכרוכה בשליחתו לכלא אשר עלולה להעמידו בסיכון ממשי לפגיעה עצמית, וכן נתמכת בהמלצת הפסיכיאטר המטפל בנאשם אשר מסביר אף הוא את הרקע לביצוע העבירה ומזהיר מפני הטלת מאסר של ממש על הנאשם לנוכח הסיכון הכרוך בכך לחיי הנאשם. בהקשר זה אציין שתי נקודות חשובות. האחת, שהמלצת שירות המבחן שלא להאריך את המאסר המותנה מחד, ולהטיל על הנאשם מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות מאידך, הינה המלצה מוטעית מבחינה משפטית ואינה ניתנת ליישום לנוכח אורך המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם אשר עולה על תקופת המאסר שניתן לשאת בדרך של עבודות שירות, ומכאן שיש להעדיף את החלק הראשון בהמלצה תוך ביטול החלק השני. הנקודה השניה – והיא העיקרית – שברור לי כי אין במצבו הנפשי של הנאשם וברקע הפסיכיאטרי שלו כדי להעניק לו פטור ממאסר בכל פעם שהוא יעמוד לדין על עבירה בת מאסר, ומובן הוא כי אין גם בתרומתו לחברה ולמדינה על רקע שירותו הצבאי והפגיעה שנגרמה לו במהלך אותו שירות כדי לתת לנאשם חסינות ממאסר. אכן, בתי המשפט התחשבו בעבר בנסיבותיו של הנאשם עד קצה גבול היכולת והנאשם ככל הנראה פירש את תגובותיהם הסלחניות כאילו אין במעשיו חומרה מיוחדת והוא שב והסתבך עם החוק תוך הפגנת זלזול בוטה בו. מנקודת השקפה זו, ראוי שהתגובה העונשית עתה תהיה חדה וברורה ללא כל הקלה בעונשו של הנאשם.

יחד עם זאת, לא אוכל להתעלם מהעובדה שהנאשם הפנים ככל הנראה את חומרת מעשיו והבין שמערכת אכיפת החוק לא תעבור לסדר היום על התנהגות אסורה נוספת שלו, והנאשם הוכיח הבנה זו בשנתיים האחרונות כשלא חזר והסתבך שוב בנהיגה אסורה ובכלל. ציינתי קודם שבתי המשפט התחשבו בעבר בנסיבות חייו הקשות של הנאשם עד קצה גבול היכולת, משמע כי עכשיו לא ניתן להתחשב בו עוד. אך מהשיקולים שציינתי לעיל, ובעיקר התמורות החיוביות שחלו במצבו של הנאשם בשנתיים האחרונות, הרקע העומד מאחורי ביצוע העבירות, מצבו הנפשי הקשה של הנאשם והסיכון לחייו הכרוך בהכנסתו לבית סוהר, וכן בהתחשב בתרומתו של הנאשם למדינה ובמחיר שהוא שילם בגופו ובבריאותו במהלך שירותו הצבאי והקשר שיש לכך עם מצבו הנפשי וביצוע העבירות, שוכנעתי (בדוחק) כי הפעלת המאסר המותנה לא תהיה צודקת בנסיבות תיק זה.

מובהר לנאשם כי הארכת המאסר המותנה תפקיע, מניה וביה, את הסמכות מבית המשפט להאריכו שוב (ראו הוראת סעיף 56(ב) לחוק העונשין), וכולי תקווה כי הנאשם לא יסתבך בעבירה נוספת של נהיגה בזמן הפסילה בעתיד בכלל, ובפרט בשלוש השנים הקרובות שבהן תמשיך חרב המאסר המותנה להתהפך מעל לראשו (תשומת הלב מופנית לכך שתקופת התנאי המקורית תסתיים באפריל 2018 והיא תוארך בגזר דין זה בשנתיים נוספות).

לאור האמור, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

1. אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 שנים. חישוב הפסילה מיום הפסילה עד תום ההליכים, קרי מיום 12.8.2015. המזכירות תפיק לנאשם אישור הפקדה בהתאם.

2. אני מורה על הפעלת פסילה על תנאי של 8 חודשים אשר הוטלה על הנאשם ביום 19.4.2015 בתיק פל"א 3900-02-14, לריצוי באופן חופף.

3. 12 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך תקופה של שלוש שנים עבירה של נהיגה בזמן הפסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, ויורשע בשל העבירה הנוספת תוך התקופה האמורה או לאחריה.

4. קנס בסך 10,000 ₪. סכום הקנס יקוזז מהפיקדון שהפקיד הנאשם במסגרת תיק זה (מ"ת 6726-07-15), והיתרה בסך 70,000₪ תוחזר לנאשם או למי מטעמו, לפי פרטים שיימסרו למזכירות בית המשפט.

5. אני מורה על הארכת המאסר המותנה בן 8 חודשים אשר הוטל על הנאשם ביום 19.4.2015 בתיק פל"א 3900-02-14, לתקופה של שנתיים נוספות.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ג' סיוון תשע"ז, 28/05/2017 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי מירן אלה רוחנה