מבוא:

1. עניינה של התובענה שבפניי נסוב סביב עילה כספית-נזיקית, על סך 25,000 ₪, במסגרתה עותר התובע לחייב את הנתבע בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו, בעקבות נטילת האופנוע אשר בבעלותו שלא כדין ומכירתו לצד ג'. נוכח ניהול התובענה בהליך של סדר דין מהיר ובהתאם לתקנה 214 טז' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי.

טענות התובע בקצירת האומר:

2. התובע, איש עסקים תושב נפת בית-לחם. הנתבע הינו תושב ירושלים בעל תעודת זהות ישראלית. בין הצדדים התקיימו בזמנים הרלוונטיים יחסי עבודה. בחודש מאי 2012 רכש התובע אופנוע מסוג הונדה, מ.ר. 61-748-70 בתמורה לסך של 10,500 ₪. בתאריך 8.5.13 הצהיר המוכר, מר אשרף מאיר, בפני נוטריון ברדוגו, כי מכר את האופנוע לתובע, העבירו לידיו וקיבל את תמורתו המלאה. הואיל והתובע אינו אזרח מדינת ישראל ובשל הצורך בשימוש באופנוע בתוך מדינת ישראל לצורכי עבודתו, רשם התובע את האופנוע במשרד הרישוי על שמו של הנתבע והוסכם בין הצדדים, כי האופנוע יוחזק על ידי התובע.

3. לאחר תקופה מסויימת הופתע התובע כשזומן למשטרת הרשות הפלסטינית בעטיה של תלונה שהוגשה נגדו על ידי הנתבע שעניינה נטילת האופנוע, כביכול, ממנו שלא כדין. דא עקא, כי חרף הסבריו כפי שפורטו בסעיף 2 לעיל, בהיעדר הסכם בכתב ונוכח רישומו של האופנוע על שם הנתבע, הורתה לו המשטרה למסור את האופנוע לידי הנתבע.

4. פעולות משפטיות שונות שנקט בהם התובע על מנת להשיב את האופנוע לידיו לא צלחו ובתקופה שהאופנוע נמצא בחזקתו של הנתבע שלא כדין מכר הוא את האופנוע לצד ג'. משכך, התובע עותר בפני בית המשפט לחייב את הנתבע בגין שוויו של האופנוע, נזקי הפסדי עבודה ונזקים לא ממוניים.

טענות הנתבע בקצירת האומר:

5. הנתבע מכחיש בכתב ההגנה שהוגש מטעמו את טענות התובע וטוען, כי הוא זה אשר רכש את האופנוע מהמוכר, מר אשרף מאיר, ובדרכי כחש הציל ממנו התובע תצהיר שקרי. המשטרה הפלסטינית, לאחר שחקרה את התלונה שהגיש הנתבע נגד התובע, הורתה לתובע להשיב את האופנוע לידיו. בנוסף טוען הנתבע, כי עבד אצל התובע ואביו בעיר בית לחם ובשל העובדה, כי לא היה בחזקתו רכב נאלץ לרכוש את האופנוע ממר מאיר אשרף ובנו. הנתבע היה מגיע למקום עבודתו אצל התובע עם האופנוע ומחנה את האופנוע במקום העבודה כאשר את המפתחות היה מניח בחנות התובע. הנתבע טוען, כי במהלך כל תקופת עבודתו אצל התובע החזיק באופנוע ונהג בו מנהג בעלים. רק בעת שפוטר ממקום עבודתו אצל התובע לאחר שהעז לבקש שיפור בתנאי עבודתו, "החרים" זה האחרון את האופנוע כעונש.

6. ביום 3.3.13 נערכה סולחה בין הנתבע לבין התובע ובני משפחתו. בהסכם הסולחה נרשמה התנצלותו של התובע על מעשיו והנתבע מצידו ויתר על זכויותיו הכספיות המגיעות לו מהתובע, כאשר, דבר "החרמת" האופנוע לא נזכר כלל בהסכם הסולחה.

ראיות הצדדים:

7. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו במסגרתו שב על גרסתו ותמך את גירסתו בתצהירו של מר אשרף מאיר כמי אשר מכר לו את האופנוע. כמו כן, התובע תמך תצהירו בהליך המשפטי שהתקיים בבית המשפט השלום בבית לחם בהליך פלילי מס' 1842/2013 בו האשים את הנתבע בהפרת אמונים.

8. הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו במסגרתו שב על גרסתו וצירף העתק מרישיון הרכב של האופנוע לפני ביצוע העברת הבעלות במשרד הרישוי כשהיה רשום על שם "רן אשרף". כמו כן, צירף אישור מטעם בית החולים מיום 5.3.13 בדבר קבלת טיפול רפואי בגין חבלה וכן, העתק מהסכם הסולחה מיום 7.3.13. בנוסף, צירף הנתבע תצהיר עדות ראשית של מר פראס קסיס, אחיו של הנתבע.

9. ביום 10.4.16 התקיימה בפניי ישיבת שמיעת והבאת ראיות במעמד הצדדים.

9.1 ע/ת - מטעם התובע העיד בפניי מר אשרף מאיר. העד אישר, כי חתם על תצהיר מיום 8.5.13 וכן, אישר את גירסת התובע, לפיה, מכר את האופנוע לתובע. העד מסר גירסה מפורטת יותר של נסיבות המכירה (גירסה שלא בא זיכרה בתצהירו אולם, הואיל והתצהיר לא נערך לצורך ההליך המשפטי נשוא תיק זה, אלא, ככל הנראה לצורך בהליך השיפוטי בבית המשפט בבית לחם ובהיעדר התנגדות לא מצאתי לקבוע, כי עסקינן בהרחבת חזית אסורה). לדבריו של העד פרסם את האופנוע בשם בנו באתר "יד 2" כאשר התובע הגיע לעסק שבבעלותו בשכונת תלפיות בעקבות פרסום זה. לדבריו, לא הייתה ביניהם הכירות מוקדמת. לאחר דין ודברים, התובע שילם לו עבור תמורת האופנוע וקיבל את האופנוע לחזקתו. כמו כן, העד אישר, כי האופנוע נרשם, על שם נהג התובע שהגיע עימו למשרד הדואר, שאת שמו לא זכר, זאת, לבקשת התובע והואיל והנהג היה אזרח מדינת ישראל (בעל תעודת זהות כחולה). (לא נעלמה מעיני בית משפט העובדה, כי העד לא זכר פרטים מסויימים כאשר הפרט המרכזי היה שבתחילה לא כלל את שמו של הבן, רן, כנוכח במשרד הדואר לצורך ביצוע העברת הבעלות).

9.2 התובע העיד בפניי. לדבריו, הנתבע עבד אצלו כנהג מספר חודשים בודד מחודש נובמבר 2011 ועד לחודש מרץ 2012, כאשר, לפני שעבד אצלו כשכיר עבד איתו כקבלן משנה מחודש אפריל 2010. עדותו של התובע נסתרה, לכאורה, מאישור שהוצג לו מיום 19.1.12 שנערך על ידי התובע לצורך העמדת הלוואה לנתבע מעמותת "קרטיס" ירושלים בו הינו מצהיר, כי הנתבע עבד אצלו כשכיר מחודש אפריל 2010 (צורף כנספח לתצהיר הנתבע). התובע השיב, על כך, כי המסמך נערך על ידו לצורך קבלת ערבות לטובת הלוואה שנטל הנתבע מהעמותה. התובע הכחיש, כי הפסקת העבודה נבעה מדרישות הנתבע לקבלת תנאי עבודה טובים יותר וטען, כי הנתבע מצא עבודה אחרת ועזב מרצונו החופשי. התובע העיד, כי הכיר את המוכר, מר אשרף, בעקבות פרסום באתר "יד 2" ולאחר שהסכימו לבצע את העסקה פנו למשרדי הדואר לצורך ביצוע העברת הבעלות על שם הנתבע, זאת, הואיל והתובע כתושב בית לחם מנוע מלהירשם כבעלי האופנוע.

9.3 הנתבע, פאדי קסיס, העיד בפניי. לדבריו, מכר אופנוע שהיה בבעלותו כשבוע לפני רכישת האופנוע נשוא תיק זה. את האופנוע הנ"ל רכש מאדם בשם רן אשרף בתמורה לסך של 10,000 ש"ח. הנתבע טען, כי לא זימן את רן אשרף לעדות, כי לא ידע כיצד לאתרו. הנתבע לא ידע ליתן תשובה לסתירה שבין עדותו בפני בית המשפט לבין גרסתו כפי שעלתה בכתב ההגנה, לפיה, רכש את האופנוע ממר אשרף. הנתבע לא הציג כל אסמכתא ממנה עולה, כי שילם עבור האופנוע. הנתבע אישר, כי הכיר את רן אשרף באמצעות פרסום האופנוע למכירה באתר "יד 2". הנתבע הודה, כי מכר את האופנוע בסך של 8,000 ₪.

9.4 ע/ה – עד מטעם הנתבע, מר זיאד דאוד חנש, העיד בפניי. העד לא הגיש תצהיר עדות ראשית מהטעם שהינו תושב נפת בית לחם ולא ניתנה לו כניסה לארץ לצורך כך. לדבריו, הינו בעל מוסך בבית לחם המטפל באופנועים כאשר הנתבע הינו לקוח שלו מזה כ- 15 שנה. לטענתו, הנתבע הגיע אליו ביום 28.5.12 לצורך בדיקת האופנוע החדש שרכש. לאחר כשישה חודשים ביום 8.10.12 נכנס אליו הנתבע עם האופנוע לצורך קבלת טיפול וגם ביום 6.5.13. העד הוציא קבלות עבור הטיפול ואולם לא הציגם. כאשר נשאל כיצד זכורים לו התאריכים המדוייקים של הטיפולים השיב כי הינו רושם את הטיפולים בניירת פנימית שלו. דא עקא, כי העד לא הציג את הניירת הנ"ל.

9.5 ע/ה – עד מטעם הנתבע, מר ג'וסף הוואש חר, העיד בפניי. לדבריו, הינו חבר של הנתבע המתגורר בשכנות עם הנתבע, כאשר, בזמנים הרלבנטיים כאשר הנתבע עבד בבית לחם היה נוסע עימו לבית לחם.

דיון ומסקנות:

10. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי עדויות הצדדים בפניי ושקלתי כל השיקולים הצריכים לעניין, נחה דעתי, כי דין התביעה להתקבל בחלקה. להלן נימוקיי.

10.1 בפתח הדברים יאמר, כי בגרסאות שני הצדדים נפלו אי דיוקים רבים שהגיעו לעיתים עד כדי סתירות של ממש. עם זאת, אשר לליבת המחלוקת הנטושה בין הצדדים הנוגעת בעיקרה לזכות הקניינית באופנוע, מצאתי להעדיף גירסת התובע על פני גרסת הנתבע, זאת, מהנימוקים שיפורטו להלן.

10.2 אין חולק, כי האופנוע רשום במשרד הרישוי על שם הנתבע. אולם כידוע, לצורך הוכחת בעלות על רכב אין חובה להמציא אישור על רישום הרכב על שם הטוען לזכות הבעלות ממשרד הרישוי. שכן, הלכה פסוקה היא, כי רישום בעלות בכלי רכב במשרד הרישוי הוא בעל ערך דקלרטיבי בלבד שלא כרישום מקרקעין בלשכת רישום המקרקעין שהוא קונסטיטוטיבי (רע"א 5379/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נא (4) 464, 472 – 473 (1997); ע"א 1680/03 לוי נ' בר כול , פ"ד נח (6) 941, 948 – 949 (2004); רע"א 7161/08 המוסד לביטוח לאומי נ' הראל חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (2.6.11) פסקה 3 לפסק דינו של כבוד המשנה לנשיאה השופט ריבלין וכן פסקה ד' לפסק דינו של כבוד השופט רובינשטיין).

10.3 שעה שהרכב, כאמור, אינו רשום על שם התובע, אלא, על שם הנתבע, במשרד הרישוי ובהיעדר אינדיקציה אחרת לזיקתו של התובע לאופנוע, הרי שעל התובע להרים את הנטל בעניין זה. התובע אומנם לא הציג חשבונית רכישה של האופנוע, לפיה, רכש את האופנוע אולם, התובע זימן לעדות את אביו של בעל האופנוע, מר אשרף מאיר, שביצע לפי עדותו את המכירה עבור בנו, רן אשרף. עדותו של מר מאיר אשרף נמצאה מהימנה עליי הן בשל היותה עדות קוהרנטית והן בשל העובדה, כי עסקינן בעד אובייקטיבי שלא הכיר את הצדדים עובר לביצוע עיסקת הרכישה. אומנם, לא נעלמו מעיני בית משפט אי דיוקים מסויימים שנפלו בעדותו והעובדה, כי לא זכר שבנו נכח במשרדי הדואר בעת העברת הבעלות ואולם, אי דיוקים אלה ניתן להסביר בחלוף הזמן הרב. בנוסף, חרף העובדה, כי התובע נמצא מחוץ לאולם בית משפט בעת מתן עדותו, לא נמצאו סתירות מהותיות בין גירסת התובע לעדותו של מר אשרף.

10.4 אינני נותן אמון בגירסת הנתבע, זאת, הואיל וגירסתו בכך שעשה את עסקת המכירה עם רן אשרף נסתרה, מיני וביה, מהאמור בסעיף 5 לכתב ההגנה שהוגש על ידו במסגרתו טען כי רכש את האופנוע מאביו של רן, מר מאיר אשרף. לכך, יש להוסיף, כי הנתבע לא פעל לזמן את מר רן אשרף למתן עדות. בהיות הנתבע מיוצג על ידי עורך דין לא מצאתי לקבל טענתו, כי לא עלה בידו לאתר העד ולזמנו לעדות.

10.5 אשר לשני העדים שהעידו מטעם הנתבע סבורני, כי ככל שהדבר נוגע לזכות הקניינית באופנוע ולשאלת רכישת האופנוע אין ליתן לעדויותיהם כל משקל. העדים לא ידעו להעיד דבר בעניינים הנ"ל, כאשר, העובדה כשלעצמה, שהנתבע עשה שימוש באופנוע אינה מעלה ואינה מורידה שכן, יכול ובתקופה בה שררו יחסים טובים בין הצדדים עשה הנתבע באופנוע שימוש וזאת ברשות התובע. כמו כן, טענת הנתבע, כי האופנוע היה מצוי בחזקתו נסתרת מהעובדה שלא הייתה שנויה במחלקת בין הצדדים, כי הנתבע נאלץ לפנות למשטרה על מנת להוציא את האופנוע מחזקתו של התובע. לא מצאתי לקבל את עדותו של הנתבע, כי היה נוהג להחנות את האופנוע בחצרי התובע ולהשאיר המפתחות במקום, בהיות עדות זו עדות יחידה של בעל דין ללא כל סיוע.

11. הנני מקבל, איפוא, גירסת התובע וקובע, כי התובע הוא זה אשר רכש את האופנוע ממר אשרף בתמורה לסך של 10,500 ₪ ורשם את האופנוע במשרד הרישוי על שמו של הנתבע בהיעדר יכולת לרשום את האופנוע על שמו.

12. אשר לשיעור הנזקים התובע לא המציא חוות דעת שמאי רכב באשר לערך האופנוע כאשר יש להניח כי בחלוף המועדים ממועד הרכישה ועד למועד בו נטל הנתבע את האופנוע באמצעות המשטרה ירד ערכו בשוק. בהיעדר ראיה אחרת, הנני מקבל את עדותו של הנתבע, כי מכר את האופנוע בסך 8,000 ₪. התובע לא הרים את הנטל להוכחת יתר רכיבי הנזקים שנטענו על ידו למעט נזקים לא ממוניים אשר בנסיבות התיק, בשים לב להליכים הקודמים שהיה מעורב בהם בעניין האופנוע תוך העמדתו במצב מביש ומביך בפני המשטרה ובשל התנהלותו הנפסדת של הנתבע סבורני, כי נגרמו לתובע נזקים לא ממוניים בסך 5,000 ₪ .

13. לאור המקובץ לעיל, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 13,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, הנתבע יישא בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪. הפיקדון שהופקד בתיק ישוחרר לטובת התובע.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ו, 21 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.