התובע הגיש תביעה כספית על סך 9,000 ₪ וטען כי בשנת 1987 עבר מהעיר חולון ובעירייה הודיעו לו שמגיע לו החזר על הדירה הקודמת עבור החזרי ארנונה בסכום של 1,600 ₪ אשר הוחזר לו, אלא שלא קיבל החזר ריבית והצמדה והוא דורש את סכום התביעה עבור ריבית של 27 שנים בקירוב וכן נסיעות לחולון ועוגמת נפש.

הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה בשל התיישנות מאחר שמדובר בחיוב מלפני 27 שנים.

עוד טוענת הנתבעת כי לפי סעיף 6 לחוק הריבית בחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) תיקון תשמ"ד – 1984, על מנת לקבל ריבית נדרשת הודעה בכתב מטעמו של הנישום לקבל את ההחזר הכספי.

לטענת הנתבעת, במקרה דנן העירייה הודיעה לנישום שקיים החזר כספי והשיבה לו את הסכום בתוספת הפרשי הצמדה בהתאם לחוק.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, אני קובעת כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו.

אני מקבלת את טענת הנתבעת שהסכום שהוחזר בסך 1,600 ₪ כלל הפרשי הצמדה , הואיל ועל פי נספח א' 1 הסכום להחזר נכון ליום 6.4.14 עמד על סך 1,391 ₪.

אשר לעניין הריבית – עיון בכתב התביעה מלמד כי נקבע סכום כולל בסך 9,000 ₪ מבלי לפרט את מרכיבי הסכום, את אחוז הריבית הנדרש עבור כל שנה ואת מספר השנים הנדרש.

לא צורפה לכתב התביעה גם כל אסמכתא המבססת את סכום התביעה, או חוות דעת מומחה ערוכה כדין.

על פי דברי התובע בעדותו בדיון, רואה החשבון שלו הכין את החישוב, או כלשונו "רואה חשבון זרק לי מספר. המספר יצא 6,500 ₪" (ראה עמ' 2 שורה 17 לפרוטוקול).

אין בכך ראיות מספקות כדי לבסס את התביעה והנטל מוטל על התובע להוכיח את תביעתו, דבר שלא נעשה במקרה דנן.

יתר על כן, חובת השבת הכספים על פי סעיף 6 לחוק הריבית בחוק הרשויות המקומיות אליו הפנתה הנתבעת, מחייב דרישה בכתב של התובע מאת הרשות המקומית והתובע העיד כי לא שלח כל דרישה בכתב.

התובע העיד כי שילם עבור שנה מראש וכאשר עבר דירה באמצע השנה, ידע מן הסתם שמגיע לו החזר עבור יתרת השנה ומן הדין היה שישלח מכתב דרישה לקבלת ההחזר, וזאת על מנת להכנס לתחולת סעיף 6 הנ"ל.

אשר על כן לאור כל הנימוקים לעיל, התביעה נדחית בזה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 500 ₪ וזאת תוך 45 ימים מהיום.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט אב תשע"ד, 25 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.