לאחר עיון בבקשה ובתגובה וכן בחוות דעתו של המומחה בתחום הנוירולוגי, אני סבורה כי חרף אי קביעת נכות נוירולוגית שהיא תוצאה של התאונה, קיימת ראשית ראיה למינויו של מומחה בתחום הפסיכיאטרי.

לאור קלישות אותה "ראשית ראיה" בעיקר בשאלת הקשר הסיבתי בין נכות בתחום הפסיכיאטרי (שעל פני הדברים יש במסמכים הרפואיים עדות לאפשרות של קיומה) לבין ארוע התאונה, סברתי כי יש בשלב ראשון להזקק למומחה בתחום הנוירולוגי שכן זו היתה הפגיעה העיקרית שנטענה בעקבות התאונה.

לכאורה, לאור קביעת המומחה בדבר העדר קשר סיבתי בין מצבו הנוירולוגי של התובע לבין ארוע התאונה, נחלשת אותה ראשית ראיה בדבר קשר בין המצב הנפשי לבין התאונה, אולם למרות זאת, ולאור העולה מהמסמכים הרפואיים כי קיימת אפשרות שהפגיעה בתאונה החמירה את המצב הפסיכיאטרי ולאור המלצת המומחה (שאין מחלוקת כי אינה מחייבת את בית המשפט), אינני מוצאת לנכון לחסום את דרכו של התובע מלהוכיח כי נותרה לו נכות שהיא קשורה לפגיעתו בתאונה.

עם זאת, לאור העובדה כי הנתבעת נשא בשכרו של המומחה בתחום הנוירולוגי, ולאור קביעתו בדבר העדר נכות, אין מקום להטיל את שכר המומחה על הנתבעת (מה גם שלא ברור במצב דברים זה כי יוותר פיצוי ממנו ניתן יהא לנכות את השכר באם קביעת המומחה בתחום הפסיכיאטרי תהא זהה), אלא יש לפעול כמצוות התקנות ולהורות על הפקדת שכרו ע"י המומחה כתנאי למינוי.

לפיכך אני מורה לתובע להפקיד בקופת בית המשפט, בתוך 30 יום, את הסך של 5,200 ₪ או התחייבות ב"כ לתשלום השכר חלף ההפקדה.

בהעדר הפקדה אראה את התובע כמי שויתר על טענה לקיומה של נכות בתחום הפסיכיאטרי.

התיק יעלה לעיוני עם ביצוע ההפקדה ולכל המאוחר בעוד 30 יום.

ניתנה היום, כ"ד אדר תשע"ה, 15 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.