פתח דבר

1. המבקש הגיש ביום 17.2.14 בקשה למתן צו מניעה זמני, אשר יורה למשיב להימנע מלהפריע למבקש ו/או למי מטעמו לעשות כל שימוש, לרבות כניסה לנכס, שהינו שתי חנויות הנמצאות בשכונת א-טור בירושלים, שזיהויו 30782-077-000-0093 (להלן: הנכס). זאת, עד להכרעה בתובענה העיקרית שעניינה בקשה למתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים או מי מטעמם להפריע למבקש לעשות כל שימוש, לרבות כניסה לנכס, הנמצא באבו טור בירושלים.
2. ביום 18.2.14 בדיון במעמד שני הצדדים התברר כי הנכס היה סגור לאורך השנים משנת 2002 ומאז שנת 2008 נסגר לגמרי בהסכמת הצדדים. לאחר דיון קצר ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים, לפיה, מבלי לפגוע בטענות הצדדים בנוגע לזכויות בנכס, הנכס יישאר סגור עד להכרעה בתובענה העיקרית ו/או עד שהמשיב יגיש בקשה לפתיחתו.
3. ביום 20.2.14 הגיש המשיב בקשה לפתיחת הנכס.

מסגרת הדיון

1. על המבקש סעד זמני, אשר תביעתו תלויה ועומדת וטרם נתבררה, לעמוד בשלושה תנאים עיקריים לצורך מתן צו המניעה: הראשון - כי קנויה למבקש זכות לכאורה לתבוע מכוח עילת תביעה של ממש; השני - כי בבחינת מאזן הנוחות אשר עלול להיגרם באם לא יינתן הסעד הזמני עולה על הנזק שייגרם למשיב באם יינתן הסעד הזמני; והשלישי - כי המבקש הגיש בקשתו בתום לב, ביושר ובניקיון כפיים (ע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' ג.ב. א.ג.ר. שותפות לבניין ופיתוח, פ"ד מט (1) 730, 736).
2. תהליך קביעת העובדות לצורך ההכרעה בשאלות העומדות לדיון נעשה על בסיס לכאורי בלבד ובית המשפט אינו קובע ממצאים מוחלטים ואינו נכנס להערכת טיבן ומהימנותן של עדויות (ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 616).
3. הלכה היא, כי תכליתו של צו המניעה הזמני היא לשמור על המצב הקיים ערב התובענה, עד להכרעה במחלוקת גופה. ההצדקה של התערבות בית המשפט בשלב כה מוקדם של ההליך, קיימת רק בנסיבות שבהן עלולה זכות המבקש להמצא מקופחת, כל אימת שיחול שינוי במצב הקיים. במסגרת זו בוחנים האם עלה בידי המבקש להוכיח זכות לכאורה, אשר למען הגנתה נדרש הסעד הזמני. זו "הזכות לכאורה" הנבחנת בראיית סיכויי ההצלחה בתביעה. משכך נדרש סיכוי כלשהו לכך שהתובע יצליח בתביעתו ולא נטל גבוה יותר, אפילו אם סיכויי הנתבע להדוף את התביעה הם טובים.
4. על בית המשפט לבחון את שאלת מאזן הנוחות, שבמסגרתה תיבחן אי-הנוחות העלולה להיגרם למבקש אם לא יינתן הצו לעומת אי-הנוחות העלולה להיגרם למשיב או לאחרים אם יינתן. הפסיקה קובעת, כי ככל שהנזק למי מהצדדים אינו ניתן לפיצוי כספי, כך תיטה הכף לטובתו.
5. בין שני התנאים, סיכויי התביעה ומאזן הנוחות, ישנו מערך של "כלים שלובים" ויחסי גומלין. ככל שהזכות לכאורה הינה טובה יותר, יידרש המבקש פחות שמאזן הנוחות ייטה לכיוונו; ולהיפך, ככל שהזכות לכאורה או סיכויי התביעה נמוכים יותר, כך יהיה על המבקש להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לכיוונו באופן משמעותי יותר.
6. בנוסף, על המבקש להוכיח ניקיון כפיים ותום לב בבקשה. תום הלב נבחן בשני מישורים: האחד הינו פריסת המסכת העובדתית המלאה בפני בית המשפט, והשני נוגע למועד הגשת הבקשה לצו הזמני. ברע"א 8113/00 דפנה שפר נ. תרבות לעם (1995), פד"י מה(4) 433, 441, נקבע, כי המבחן לעמידה בדרישות תום הלב וחובת הגילוי, אינו סובייקטיבי והפרת חובת הגילוי עשויה להוות שיקול מרכזי בבחינת הבקשה לסעד זמני.
7. על רקע הלכות אלו תיבחנה טענות הצדדים בנוגע לשאלת קיומה של זכות לכאורה, תחולת מאזן הנוחות ויתר הסוגיות הנדרשות לבחינה לשם הענקת צו המניעה הנעתר.

מן הכלל אל הפרט

עילת תביעה לכאורה

1. לטענת המבקש, הוא הבעלים בנכס, מכוח ויתור לכאורה של סבתו המנוחה של המבקש על זכויותיה הנטענות בנכס. המבקש צירף לתצהירו מסמך מתורגם מערבית לעברית, הנחזה להיות הסכם מכר בין מי שהיה הבעלים בנכס, מר עווד עבדלאגאפר אחמדאלאשהב (להלן: "הבעלים המקורי") ובין סבתו המנוחה של המבקש, הגב' מרים סולימאן רלשויקי. את טענתו לעניין בעלותו בנכס, טוען הוא בתצהיר, וצירף יפוי כוח בלתי חוזר מיום 20.12.04 שנערך בפני נוטריון ובו נכתב כי הנכס ניתן במתנה ללא תמורה לחמישה אנשים ובינהם המבקש.
2. מנגד, טוען המשיב, כי אביו המנוח היה דייר מוגן בנכס ומשנפטר האב, עברה הדיירות המוגנת אל אמו של המשיב, והוא אשר מחזיק בעבורה בנכס, בהיותו בנה הבכור.
3. אלא שהמצב שהובהר בבית המשפט לפיו, לאחר מות אביו של המשיב בשנת 2002, נסגר הנכס לתקופות משמעותיות והינו סגור לגמרי מאז שנת 2008, מוביל למסקנה שהמשיב אינו נמצא בפועל בנכס לפחות מאז שנת 2008 ובמרבית התקופה מאז 2002.
4. השאלה אם הוכיח המבקש כי הנכס בבעלותו היא עניין שיוכרע רק לאחר שמיעת ראיות לגופן. בשלב זה לאור המסמכים שהוצגו בפני, השתכנעתי כי ישנו סיכוי כלשהו לכך שהתובע יצליח בתביעתו ולא נטל גבוה יותר, ודי בכך, אפילו אם סיכויי הנתבע להדוף את התביעה הם טובים.
5. ערה אני לטענת המשיב כי אביו המנוח החזיק בנכס בדיירות מוגנת ומשנפטר האב עברה זכות הדיירות המוגנת אל אמו של המשיב, והמשיב הוא שמנהל בפועל את העסק. טענת הדיירות המוגנת של האב לא נסתרה על-ידי המבקש, אף שלא הוצהרה כדין בפני בית המשפט ורק צורף לתצהיר מסמך ממנו היא נלמדת אף שבסעיף 16 לתצהירו, הצהיר המבקש כי אביו של המשיב היה שוכר בשכירות חופשית.
6. אלא שהנכס היה סגור שנים ארוכות ואף טענת המשיב כי לו זכות של דיירות מוגנת אינה ברורה כלל ועיקר בשים לב לפסיקה אליה הפנה המבקש ביחס לזכות דיירות נדחית בבית עסק במעבר מאלמנת הדייר לבנו.
7. טענות הצדדים, דורשות שמיעת ראיות לעניין נכונות העובדות ומקומן להתברר במסגרת התובענה העיקרית. כמובן שבשלב זה של דיון בבקשה למתן צו מניעה זמני אין בית המשפט יכול להכריע בנכונות הטענות של מי מהצדדים. בשלב זה, אין בית המשפט נדרש לבחון את מכלול הראיות וטענות הצדדים ועליו להימנע מלקבוע מסמרות או להביע עמדה נחרצת בדבר סיכויי התביעה, אלא שדי בכך שהמבקש יצביע על ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה רצינית הראויה לבירור (ע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דסקונט נ' אמר, פ"ד נו (1) 529).
8. מבלי להכריע בשאלת הבעלות או בשאלת הדיירות המוגנת, הרי שברור בשלב זה כי בעניין מהותי זה, ישנה מחלוקת עובדתית, אשר צריכה להתברר במסגרת ההליך העיקרי ואין זה נכון שתוכרע במסגרת הדיון בסעד הזמני.

שיקולי מאזן הנוחות

1. נותר לבחון אם מאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובת המבקש. על המבקש להראות שהנזק שייגרם לו מאי-מתן הצו עולה על הנזק שייגרם למשיב ממתן הצו והנזק הוא כזה שאינו ניתן לפיצוי בכסף (א. וינוגרד, צווי מניעה, חלק כללי עמ' 148).
2. המבקש מנמק בבקשתו את הסיבה לבקשה, בכך שהוא מעוניין לבצע הדברה בנכס, בשל עכברושים המצויים בו ומפריעים לו, למבקש, בהיותו דר בסמיכות לנכס. לשם ביצוע עבודות נקיון וסילוק המטרד הוא מבקש לפתוח את החנויות ואולם לטענתו "המשיבים החלו במעשה פורעות ובהפעלת אלימות ומנעו ממי ביצוע אותן פעולות שלא כדין ומכאן הנני מצהיר כי צו המניעה מיועד להגן עלי מאותן פעולות עברייניות." (סעיפים 14-15 לתצהיר התומך בבקשה).
3. המשיב בתגובתו הצהיר, כי בשנת 2008, אבי המבקש פנה אל המשיב על מנת לרכוש את זכויות הדיירות המונת. בסמוך לאחר מכן, המבקש ועבריינים מטעמו פרצו את הנכס ותלשו את הדלתות ותקפו את המשיב ובני משפחתו שרצו להגן על חזקתם. לאחר מכן, המוכתר של הכפר סגר את הנכס ומאז שנת 2008, וכדי למנוע חיכוכים ומריבות ולבקשת המוכתר הנכס סגור (סעיפים 14-15 לתצהיר המשיב).
4. הלכה ידועה היא כי מטרתם של הסעדים הזמניים הינה, בין היתר, להבטיח שימור המצב הקיים ערב הגשת התובענה, העלול להשתנות אם לא יינתן הצו הזמני. (ע"א 1226/90 בנק לאומי נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה, פ"ד מט(1) 177,196ה; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, 503).
5. במקרה דנן, המצב הקיים נכון להיום הינו שהנכס סגור, אף שלטענת המשיב הוא דייר מוגן בנכס שלא נמצא בו בשל הסכמה בפני המוכתר בשנת 2008. המשיב העיד כי הנכס שימש בעבר לאחסון מלאי צמר (פרוטוקול הדיון מיום 5.3.14 עמ' 9 ש' 29, עמ' 10 ש' 4-7) ואולם שנים רבות אינו משמש לכך ואף לא משלם דמי שכירות משנת 2008 (פרוטוקול הדיון מיום 5.3.14 ש' 25-32, , עמ' 9 ש' 1-2). המשיב לא הצביע על סיבה כלשהי כעת לפתוח את הנכס.
6. כאשר מעמידים את הנזקים הצפויים לכל אחד מהצדדים כתוצאה ממתן צו המניעה הזמני, או אי-נתינתו, כי אז מתבקשת המסקנה שהנזק העלול להיגרם למבקש אם לא יינתן צו מצומצם שהמשיב לא ימנע מהמבקש לפתוח את הנכס לביצוע הדברה, גדול מזה העלול להיגרם למשיב אם ינתן הצו המצומצם הנדרש לסילוק המטרד- נקיון המקום והדברתו. לאחר מכן יוותר הנכס במצב ערב הגשת הבקשה למתן צו מניעה, דהינו סגור.
7. בנסיבות אלו פועל מאזן הנוחות לטובת המבקש ואין לקבל את בקשת המשיב לפתיחת הנכס וזאת מבלי שיהווה הדבר פגיעה בזכויותיו ככל שאלו יוכחו. ככל שיוכח שלמשיב זכות של דיירות מוגנת, הרי שזכותו של המבקש עשוייה להיות בכפוף לה.

שיהוי וניקיון כפיים

1. לעניין טענת השיהוי, הרי שכל עוד לא עלה הצורך בביצוע הדברה בנכס שהינו מתחת לבית המבקש, לא ראה המבקש צורך בנקיטת ההליך. משלא אפשר המשיב לבצע את ההדברה, רק אז התעורר הצורך לפנות לבית המשפט ומשכך, דין טענת השיהוי להידחות.
2. לא כך באשר לעובדה שהמבקש הסתיר את היות אביו של המשיב דייר מוגן, כאשר עובדה זו נתבררה לכאורה מן המסמכים שצורפו על-ידי המבקש עצמו. היה על המבקש לכל הפחות לציין זאת כעובדה השנויה המחלוקת ולפרט את הסתייגויותיו ממנה, דבר המצביע על חוסר תום לב מצדו של המבקש. עם זאת, טענת המשיב כי יש לו זכות של דיירות מוגנת אינה ברורה כלל ועיקר לאור הפסיקה אליה הפנה המבקש.
3. נימוקי הבקשה מצביעים על נסיבות מיוחדות שיש בהן אלמנט של דחיפות בשים לב לכך שמתבקש בה כי לא תתאפשר פעולת המשיב למניעת ההדברה.
4. לאור בקשתו של המשיב לשינוי המצב הקיים, לפיו הנכס סגור, מעבר לחשש כי תתלקח אלימות בין הצדדים כבעבר, יש ליתן גם משקל לטענת המבקש שבקשתו זו עשויה לסכל את ביצוע פסק הדין בעתיד. משכך, בשים לב למצבו של הנכס, הרי שהצו חייב להיות הדדי במובן זה שאף אחד מהצדדים לא יעשה בו שימוש עד להכרעה בתובענה או החלטה אחרת, מלבד בעת הדברתו על ידי המבקש במועד מסויים.

סוף דבר

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ונימוקיהם בדיונים שנערכו בפני, עיינתי בתצהירים אשר הוגשו בתמיכה לבקשה ולתגובות, שמעתי את העדויות והסיכומים בפני ובחנתי את המסמכים שהוצגו לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה ממכלול הטעמים האמורים:
2. הנני נעתרת לבקשה באופן מצומצם ומצווה על המשיב להימנע מלהפריע למבקש לבצע נקיון והדברה בנכס במועד עליו יודיע לבית המשפט, לאחריה יסגר הנכס ויוותר במצב בו היה טרם הגשת הבקשה וזאת עד למתן פסק דין בתביעה העיקרית שהוגשה או עד החלטה אחרת.
3. על מנת להבטיח את נזקי המשיב והוצאותיו בשל מתן הצו הזמני תנאי למתן הצו הוא הפקדת ערובה בקופת בית המשפט בסכום 10,000 ₪. עד ליום 16.3.14 תופקד הערובה בקופת בית המשפט במזומן או בערבות בנקאית ללא הגבלת זמן. אם לא יעשה כן, יבוטל הצו הזמני שניתן.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים באמצעות פקס ידני.

ניתנה היום, ח' אדר ב תשע"ד, 10 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.