בהתאם להסכמת הצדדים כאמור בפרוטוקול הדיון מיום 6.12.2016 ולסמכותי לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שעיינתי בחומר שהוגש ובחנתי את טיעוני הצדדים, מצאתי שיש להכיר בחבות של הנתבעת 2 כמעין מבטחת, שלא הוכיחה סייג לחבות. אנמק בקצרה:

ראשית, טענת הנתבעת 2 לפטור מחבות היא שבחוזה ההשכרה נקבע כי הנהג היחיד שהיה מורשה לנהוג ברכב מטעם הגורם ששכר אותו ממנה (רום צבע ושיפוצים כוח אדם) הוא מר מחמוד חג'ור, ובפועל נהג בו אדם אחר. אלא שחוזה ההשכרה הכולל הגבלה זו לא צורף לכתב ההגנה ולא מצאתי אותו בתיק. די בעובדה שלא הוכח התנאי הפוטר מחבות כדי לדחות טענת הגנה זו של הנתבעת 2.

שנית, ואף בהנחה שהטענה הוכחה, הרי שפסיקה ענפה ומושרשת קובעת שחלה על חברות השכרה חובה לבטח רכב מושכר מפני נזקי רכוש לצד שלישי, חובה שחלה בין היתר מכוח סעיף 19(7) לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב), התשמ"ה-1985, ומכוח נהלים של המפקח על התעבורה שפורסמו (ראו למשל בר"ע (מחוזי ת"א) 3057/05 בסט קאר חברה להשכרת רכב בע"מ נ' דגן, פסקה 6 (6.12.2006)). חובה זו מייתרת את הצורך להכריע בשאלה אם חל כיסוי ביטוחי במקרה שבפוליסת ביטוח רכב שאינו רכב השכרה הותנה כי רק נהג ששמו נקוב בפוליסה רשאי לנהוג בו, ובפועל נהג בו אדם אחר; שאז עולה השאלה אם מדובר בתנאי לכיסוי ביטוחי או שמא באמצעי להקלת הסיכון שלא ננקט.

התביעה מתקבלת אפוא. הנתבעת 2 תשלם לתובעת את הנזק הישיר, שכר טרחת שמאי וירידת ערך. לא ברור מדוע בכתב התביעה נתבע שכר טרחת שמאי פעמיים, מה גם שיש פער בין הסכום שנתבע לבין החשבונית שצורפה. הנחתי שהצדדים יגיעו להסכמות בדבר הנזק. כמו כן ישולם שכר טרחת עורך דין בשיעור 17.55% מהנזק והוצאות העד כפי שנפסקו בדיון. התשלום ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ח בכסלו התשע"ז, 18 בדצמבר 2016, בהעדר הצדדים.