1. ערעורו של החייב בתיק הוצל"פ 01-13873-10-2, על החלטתו מיום 15.1.14, של כב' רשם ההוצל"פ דניאל הורוביץ שדחה בקשתו בטענת פרעתי.

בהתאם לסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל על החייב נטל השכנוע כי פרע את החוב או כי אין הוא חייב עוד בפרעונו.

משלא הרים המערער את הנטל דין בקשתו להורות על סגירת תיק ההוצל"פ כמו גם דין ערעורו להדחות.

2. המערער טוען כי כל התשלומים על פי הסדר הפשרה נפרעו כסדרם למעט התשלום האחרון שלא נפרע בשל עיקול שהוטל על חשבון הבנק שלו.

תשלומי הפשרה החלו בחודש ספטמבר 2011 והתשלום האחרון היה אמור להיות משולם ביום 30.8.12. מכאן שעל פי טענת המערער התשלום היחיד שלא שולם במועדו הינו תשלום 30.8.12.

בהחלטת הרשם נאמר כי המערער הודה בתגובתו כי תשלומים שולמו על ידו באחור, ולא רק תשלום אחד כפי שטוען בערעור ולמעשה רוב סכום הפשרה שולם בשנת 2013, זמן רב לאחר שהסדר הפשרה היה אמור להסתיים.

3. מתגובת המשיבה עולה כי כבר התשלום השלישי בחודש נובמבר 2011, לא נפרע ולאחר מכן לא כובדו בשל העדר כיסוי גם ההמחאות של החודשים אפריל, יולי ואוגוסט 2012, ובאפריל 2013 נשלחה התראה ולמעשה סכום הפשרה נפרעו רק בשנת 2013.

במצב דברים זה ובהתאם להסדר עומד לפרעון מלוא סכום החוב שבתיק ההוצל"פ בניכוי התשלומים ששולמו על פי הסדר הפשרה ויתרת החוב להיום הינה כ- 5,300 ₪.

4. אין ספק כי המערער לא הרים הנטל להראות כי פרע החוב, על פי מה שסוכם והוא עצמו מודה בהפרת ההסכם כאשר בפועל היו יותר מאשר הפרה אחת והפרות אלו לא הוסדר תוך זמן סביר.

אין ממש בניסיון של המערער לגלגל את האחריות למשיבה או לפרקליטה, שכן בהעדר שיתוף פעולה ככל שהיה, היה על המערער לבצע הפקדות ישירות לתיק ההוצל"פ.

5. הערעור נדחה.

המערער ישא בהוצאות הערעור בסך של 2,500 ₪.

המזכירות תעביר לב"כ המשיבה את סכום ההוצאות הנ"ל ואת יתרת הפיקדון תעביר לתיק הוצל"פ 01-13873-10-2, על חשבון החוב בתיק ההוצל"פ.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ד, 15 מאי 2014, בהעדר הצדדים.