1. המערער יליד 1989, שירת בצה"ל בשנים 2007-2010 . המערער ביקש להכיר בו כסובל מליקוי שמיעה וטנטון בשל אירועים במהלך שירותו הצבאי. המערער הוכר בחבלה אקוסטית ללא רעש קבוע (סעיף 72(ג)I בדרגה של 1%.

2. הערעור מתמקד בכך שועדה רפואית עליונה מיום 31.10.13 לא הכירה בטנטון כטנטון קבוע, כפי שגם קבעה הועדה המחוזית לפניה.

3. המערער טוען כי הועדה לא נימקה את החלטתה ולא ניתן להבין מהפרוטוקול מדוע בחרה לקבוע טנטון לסירוגין ולא מצב של טנטון קבוע.

4. ועדה מחוזית מיום 24.3.13 שמעה את טענות המערער, אשר טען כי : "מרגיש צפצופים בלתי פוסקים, ירידה בשמיעה. בכל מקום, בכל מצב צפצופים, לפעמים חזק יותר, לפעמים חלש יותר. מרגיש שפתאום שומע פחות, מדברים אלי ולא שומע טוב".

קיימת בדיקה של פרופ' גולץ מיום 26.2.12 לרבות הערכה אודיוליוגית . בסיכום הבדיקה של פרופ' גולץ נרשם: "מתלונן על צפצופים בשתי האוזניים כ-3 שנים ויותר, כל הזמן במיוחד בשקט. גם כששומע מוסיקה עדיין שומע אותם. אין מצב שבו אינם נשמעים... סף השמיעה הממוצע בתדרי הבנת הדיבור – 20/13 דציבל בכל אוזן". (מוליכות עצם הראתה הפחתה של 13 דציבל בממוצע בכושר השמיעה בתדרי הדיבור).

הועדה המחוזית התייחסה לבדיקת השמיעה מיום 26.2.12 , עיינה בחוות הדעת של ד"ר ראובן בן טובים מיום 26.8.12 וקיבלה את מסקנותיו. הועדה מציינת כי סף השמיעה בתדרי הדיבור הוא 13 דציבל בכל אוזן ולכן אינו זכאי לנכות בגין ליקוי השמיעה בתדרי הדיבור. עוד מציינת הועדה כי :"התובע מתאר רעשים באוזניו הנשמעים בכל מקום ובכל מצב והדבר אינו מתאים לתיאור המקובל לנוכח בדיקת השמיעה שלו". לפיכך קבעה הועדה המחוזית דרגת נכות של 1% לפי סעיף 72(ג)I – חבלה אקוסטית ללא רעש קבוע.

5. המערער ערער לועדה רפואית עליונה שהתכנסה לדיון ביום 31.10.13. הועדה שמעה את נימוקי הערעור מפי ב"כ המערער. הועדה שמעה את דברי המערער עצמו שתיאר את מצבו כך: "מרגיש צפצופים באוזניים, הצפצופים מתחילים כבר מהבוקר. כשנמצא בסביבה רועשת שומע את זה קצת פחות. כשנמצא ברכב עם רדיו פתוח לא שומע את הצפצופים . אין מצב שאין צפצופים. גם רעש חיצוני לא מבטל אותו. לפי סביבתו מרגיש שהשמיעה ירדה".

הועדה כתבה בהחלטתה : "לפי האודיוגרמים שמיעתו בתחום הדיבור (אודיוגרם אחרון) הינה תקינה. לגבי הטנטון – הנפגע חוזר על טענותיו ששומע את הטנטון כל היום, ללא הפסקה , אם כי ברעש חיצוני הטנטון נחלש. לדבריו, לא קיים מצב שבו הטנטון נעלם כליל. לאור הממצאים והתיאור מפיו, לדעת הועדה לא קיים טנטון תמידי".

6. כאמור, הערעור מתמקד בנושא הטנטון בלבד. ידוע, כי לא קיימת בדיקה אובייקטיבית אמינה שתלמד באופן חד משמעי , האם אדם סובל מטנטון קבוע ושאלת קיומו הינה שאלה סובייקטיבית. לפיכך יש משמעות ניכרת לתיאור שנותן הנבדק לגבי הטנטון הקבוע. כאשר התיאור שניתן על ידי הנבדק איננו תואם את התיאור המקובל , רשאית הועדה להתרשם מכך במסגרת סמכותה הרפואית ולתת לכך את המשקל הראוי.

לא ניתן לומר שהועדה לא נימקה את החלטתה שכן כתבה בצורה מפורשת כי התיאור שבפי המערער לא מתאים לתיאור של טנטון תמידי. וראו לענין זה רע"א 4652/04 אואקנין נ. משרד הבטחון –

"...שיקוליה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, ובית המשפט אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה לנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מקובלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדה הרפואית ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה".

ראו לענין זה רע"א 3734/06 דניאל עזרן נ' משרד הבטחון (24.8.06) נקבע :

"טענות המבקש אינן מצדיקות להעתר לבקשה היות וענייננו בקביעת הועדה הרפואית שבבסיסה מצבו הרפואי של המבקש (ראו: רע"א 5129/05 מנשרי נ' קצין התגמולים (טרם פורסם) . אכן, ליקוי השמיעה ממנו סובל המערער נכלל בתחום שנקבע בפרט 72 לתקנות, ואולם הועדה קבעה על יסוד הבדיקות החוזרות שערך כי המבקש אינו סובל מטנטון קבוע, שכן "הפרמטרים של האודיומטריות וצורות העקומה לא תומכות בכך". מכאן, שבניגוד לטענת המבקש הועדה לא נמנעה מלדון בשאלת הטנטון על יסוד קביעת שיעור ליקוי השמיעה, שכן אימצה את קביעת הועדה המחוזית בעניין, אלא קבעה לגופו של עניין ועל יסוד הבדיקות שערך, כי המבקש אינו סובל מטנטון קבוע. בנסיבות אלה לא מצאתי לנכון להתערב בקביעות הועדות, שהן קביעות שברפואה ובפסק הדין של בית המשפט קמא שאישר אותן".

וראו גם רע"א 4499/04 מיכאל נחמני נ' קצין התגמולים (5.6.05):

"המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלת שיעור נכותו של המבקש בגין הליקוי בשמיעתו. שלוש ערכאות קודמות דנו בעניין זה. הועדה הרפואית עיינה בחומר המקצועי כולו ובאה לכלל מסקנה כי אין מדובר במצב של טנטון קבוע, ולכן נכות המבקשת עומדת על 1%. קביעות הועדה הרפואית הינן בגדר קביעות מקצועיות שאין להתערב בהן. ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי לא העלה נקודה משפטית הראויה לדיון, ובקשתו בפנינו אינה מעלה שאלה בעלת אופי עקרוני כללי המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול רביעי. אי לכך , הבקשה נדחית".

7. מכל מקום ועדה רפואית עליונה השאירה דרגת נכות של 1% בגין חבלה אקוסטית שגרמה לטנטון לא קבוע.

8. לפיכך, הערעור נדחה.

9. אין צו להוצאות.

  10. המזכירות תחזיר את תיקו הרפואי של המערער לידי ב"כ המשיב.

  11. המזכירות תעביר עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"א אדר ב תשע"ד, 23 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי מיכל זבטני