לפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעים לפצותו בגין נזקי תאונת דרכים.

לטענת התובע, ביום 21.7.13 נסע בנתיב הימני מבין שני נתיבים הפונים ימינה משדרות שאול המלך בתל-אביב לכיוון רחוב מנחם בגין, כאשר רכב הנתבעים עמד משמאלו.

עם מופע אור ירוק ברמזור החל התובע בנסיעה קדימה, ואולם רכב הנתבע סטה לפתע לכוונו, ופגע בו.

במסגרת כתב ההגנה טענו הנתבעים כי האחריות לאירוע התאונה רובצת בפתחו של התובע, אשר היה זה שסטה מהנתיב הימני לנתיב השמאלי (מבין שני הנתבעים לפנייה ימינה), ופגע עקב כך ברכב הנתבעים. עוד הוסיפו הנתבעים והכחישו את גובה הנזק הנתבע.

לאחר שעיינתי בכתב הטענות ונתתי את דעתי לעדויות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. טעמיי להלן:

בתיק זה נדרשתי להכריע בין שתי גרסאות סותרות שעה שכל אחד מן הנהגים טען כי התאונה אירעה עקב סטייה של הרכב האחר.

אקדים ואציין כי בעניין זה התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו.

מיקום הנזקים בשני הרכבים אינו תומך, בגרסת התובע.

מעיון בתמונות אשר הוצגו לעיוני עולה כי הנזק לרכב התובע הוא נזק קדמי שמאלי.

מאידך, הנזק ברכב הנתבעים הנו לכל אורך הדופן הימנית של הרכב.

אילו סטה רכב הנתבעים לכוון נסיעת רכב התובעים ניתן היה לצפות כי הפגיעה ברכב התובע תהא בצד בעוד הפגיעה ברכב הנתבעים תהא פינתית. ממילא לא ניתן להסביר, כיצד מתיישבים נזקי הנתבעים, עם גרסתו של התובע באשר לדרך התרחשות התאונה.

התובע נשאל במסגרת חקירתו הנגדית להבהיר סוגיה זו, אך בחר שלא לעיין בתמונות הנזק של הנתבעים.

התובע טען במסגרת חקירתו כי הנזק לרכבו התרחש עקב פגיעה של טמבון ימני אחורי (בעניין זה ראה עמוד 4 שורה 12 לפרוטוקול). עם זאת, תמונות הנזק של רכב הנתבעים, כפי שהוצגו בפני, אינן מלמדות על פגיעה אחורית, כי אם לצד הרכב.

שני הנהגים הדגימו, במהלך הדיון, באמצעות מכוניות קטנות את הדרך בה לשיטת כל אחד מהם, התרחשה התאונה, כמו גם מקום המפגש בין הרכבים.

הדרך בה ביקש התובע להציג את התרחשות התאונה, מחייבת לכאורה את רכב הנתבעים לשלבים שונים סטייה ונסיעה. תחילה סטייה ימינה, נסיעה ישר לאחר אותה סטייה, ולאחר מכן סטייה שמאלה ופגיעה ברכב התובע.

ואולם, כתב התביעה אינו כולל תיאור זה, ובדו"ח אשר נשלח לחברת הביטוח כל שנאמר הוא כי רכב הנתבעים סטה ימינה ופגע בחלק הקדמי של רכב התובע עם החלק האחורי של רכב הנתבע.

התובע זימן לעדות נוסע שהיה עמו ברכב.

עם זאת, אותו עד, בתום לב, אישר כי אינו יכול להעיד לעניין מקום המפגש בין הרכבים. הגם שעד זה טען, כי רכב התובע לא סטה ימינה, הוא גם אישר שלא ראה את רכב הנתבעים סוטה לכוונם. מהותית, לא היה בעדותו של עד זה כדי להועיל או לגרוע.

אני מוצאת לציין כי עדויות שני בעלי הדין, היו ברורות רק בחלקן, ומקום בו מונחות בפני בית המשפט שתי גרסאות עובדתיות סותרות, ומיקום הנזקים תומך דווקא בגרסת הנתבעים, לא ניתן לומר כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו.

בעניין זה יש לזכור כי הנטל מוטל על התובע, בבחינת "המוציא מחברו, עליו הראייה".

בנסיבות אלו, אני מורה על דחיית התביעה.

בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה, איני מוצאת מקום לעשות צו להוצאות.

המזכירות תתבקש להמציא העתק פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ה, 22 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.