<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד עטיה דאמוני

הנאשמת נוכחת

ב"כ הנאשמת - עו"ד אסי פיסו

פרוטוקול

בית המשפט מקריא את עיקרי גזר הדין

<#3#>

גזר דין

הנאשמת הורשעה בפני על פי הודאתה, בשני תיקים, האחד בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף (פקע ביום 3.11.08) ונהיגה ללא ביטוח והשני נהיגה ללא רישיון רכב תקף, (פקע ביום 9.8.10). עסקינן בעבירות מיום 2.1.14.

הנאשמת ילידת שנת 1974, נוהגת משנת 2002 ולחובתה 10 הרשעות תעבורה קודמות, לרבות הרשעות קודמות בגין נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף וביטוח ונהיגה ללא רישיון רכב תקף.

בדיון ההקראה מיום 20.9.15 ביקשה הנאשמת, באמצעות בא כוחה, להיפסל עד תום ההליכים המשפטיים כנגדה. ב"כ המאשימה התנגד לבקשה ולחלופין הסכים לכך ובתנאי שהפסילה תהיה במצטבר לפסילות אחרות אותן מרצה הנאשמת ככל שלא הסתיימו או חושבו. בהחלטתי מאותו יום הוריתי על פסילתה של הנאשמת כאמור ובלבד שפסילה זו תהא מצטברת לכל פסילה אחרת התלויה ועומדת כנגדה אשר טרם רוצתה או חושבה.

בדיון מיום 16.2.16 הודיעו הצדדים, כאמור, כי הגיעו להסדר טיעון הכולל רכיב של פסילה בפועל לתקופה שמיום 20.9.15 ועד ליום 16.2.16 (כחמישה חודשים, התקופה מיום ההחלטה בעניין הפסילה עד תום ההליכים). כן סיכמו כי יגזרו על הנאשמת עונשים של מאסר מותנה, פסילה מותנית וקנס נמוך לשיקול דעת בית המשפט.

בדיון אף התברר כי הנאשמת היתה ועודנה פסולה בתיקים אחרים ומכאן שתקופת הפסילה על פי ההחלטה מיום 20.9.15 טרם התחילה להימנות. הצדדים הבהירו כי ההסדר אליו הגיעו כולל את תקופת הפסילה כאמור לעיל ועל אף שהנאשמת במהלך התקופה ריצתה עונש פסילה בתיקים אחרים, הצדדים מבקשים כי עונש הפסילה יחושב וירוצה בחופף כך שלמעשה בגין תיק זה לא תיפסל הנאשמת בפועל מעבר לתקופות אותן היא מרצה בתיקים אחרים.

ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש הפנתה לעברה התעבורתי של הנאשמת וביקשה לכבד את הסדר הטיעון לאור מצבה המשפחתי ונסיבותיה האישיות של הנאשמת.

ב"כ הנאשמת בטיעוניו לעונש ביקש לכבד את הסדר הטיעון ולהתחשב בנסיבותיה האישיות של הנאשמת. טען כי הנאשמת הפקידה תצהירים בשני תיקים אחרים והחל מחודש אוגוסט 2014 אינה נוהגת. הוסיף כי רק בחודש אפריל 2016 תסתיים הפסילה בתיקים האחרים ובנוסף צפויה לה פסילה של עוד 3 חודשים ע"י משרד הרישוי בשל צבירת נקודות. טען כי הפסילות ניתנו בהיעדרה. טען כי הנאשמת אם לשני ילדים ומגדלת אותם לבד כאשר אחד מילדיה לוקה בבריאותו וכי היא נאלצת להסיעם כל יום בתחבורה ציבורית. טען כי נסיבות חייה של הנאשמת קשות וכי היא נקלעה למצב כלכלי קשה לאור חובות של אביה והגיש תסקיר מעובדת סוציאלית ומכתב מהנאשמת. טען כי הנאשמת עובדת בחברה ליבוא רכב ורישיונה נחוץ לה לשם עבודתה ואף אמורה לקבל רכב לאור קידומה בחברה והגיש מכתב ממעסיקה. טען כי הסדר הטיעון עומד בקריטריונים שנקבעו בפסיקה שכן מדובר ברכיב ענישה בפועל אשר הנאשמת ריצתה לצד רכיבי ענישה נוספים, לרבות מאסר על תנאי שהוא עונש צופה פני עתיד ומהווה עונש מרתיע ביותר עבור הנאשמת. ציין כי ההסדר נערך מול ראש היחידה אשר שקל את כל השיקולים בתיק. טען כי שיקול השיקום קיבל משנה תוקף בפסיקה וכי בנסיבות דנן יש לתת לנאשמת הזדמנות לפתוח דף חדש בחייה וכי רכיבי הענישה האחרים עליהם הוסכם בהסדר הטיעון מאזנים נכונה את האינטרס הציבורי.

הנאשמת הביעה חרטה והתחייבה שלא לחזור על מעשיה. פירטה לגבי נסיבות חייה הקשות וביקשה להתחשב במצבה. טענה כי עונש הפסילה אותו היא מרצה בתיקים האחרים מקשה עליה את תפקודה בעבודה ופרנסתה וכי היא מפרנסת יחידה של שני ילדיה. טענה כי אימה מסייעת לה בהסעת ילדיה אך היא מתקשה בכך מאד לאור גילה המתקדם.

המחוקק קבע במסגרת תיקון 113 לחוק העונשין, את עקרון ההלימה המנחה בענישה, דהיינו, קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל. על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם, ובתוך כך יתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בעבירה, כאשר בתוך המתחם יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם, בהתחשב, בין היתר, בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה.

העבירות בהן הורשעה הנאשמת הן עבירות חמורות אשר טומנות בחובן סיכון ממשי לשלום וביטחון כלל עוברי הדרך וככאלה מצדיקות גם רכיב של פסילה בפועל.

בנוסף, עברה התעבורתי של הנאשמת אינו מקל בנסיבות העניין באשר צברה לחובתה הרשעות דומות.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ושקלתי את הנסיבות כולן, והגם שבית המשפט מחוייב ככלל לכבד הסדרי טיעון למעט כשעסקינן בסטיה בלתי סבירה מנורמת הענישה המקובלת, מצאתי שאין מקום בתיק זה לאמץ את הסכמת הצדדים במלואה אלא לסטות מההסדר, או נכון יותר מאופן ריצוי הפסילה בפועל כפי שהוסכם עליו במסגרת ההסדר, בצורה מידתית וחלקית ולקבוע כי הנאשמת תרצה תקופת פסילה של חודשיים במצטבר לכל פסילה אחרת אותה היא מרצה במסגרת תיקים אחרים.

יאמר מייד כי העונש עליו הוסכם, מבחינת מרכיבי הענישה השונים הוא עונש אשר עולה בקנה אחד עם מתחם העונש ההולם העומד על תקופת פסילה שבין 3 חודשים ל-18 חודשים יחד עם ענישה מותנית וקנס אף אם מצוי הוא ברף הנמוך של מתחם זה, וזאת בשים לב לכלל נסיבות ביצוע העבירות ומבלי שנעלמה מעיני העובדה (והיא לחומרא), שאף כיום טרם הצליחה הנאשמת לחדש את רישיון הנהיגה שלה והמחדל טרם הוסר. ואולם, מלבד מרכיבי העונש השונים סוכם כאן גם כי יש לחפוף את מלוא תקופת הפסילה בפועל.

כאן יצויין, כי בהחלטתי לפסול את הנאשמת עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדה, ביום 20.9.15, נקבע מפורשות כי פסילה זו היא מצטברת לכל פסילה אחרת, משמע, והואיל והנאשמת היתה נתונה ועודנה נתונה בפסילה אחרת, הרי שפסילתה עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדה לא השתכללה מבחינת חישוב וריצוי ובוודאי שלא ניתן לחשב אותה חרף הפקדת תצהיר על ידה כמתחייב. ההסכמה אליה הגיעו הצדדים היום ובדיעבד, משמעותה המעשית היא לחפוף עונש של פסילה לעונש אחר אשר לכאורה רוצה עובר לגזר הדין כאן כאשר הנאשמת למעשה לא היתה נתונה בפועל בפסילה עד תום ההליכים המשפטיים כנגדה אלא בפסילות אחרות כאמור.

להזכיר, כי בהתאם לסעיף 42 לפקודת התעבורה, פסילה שהטיל בית המשפט אמורה להתחיל ככלל ממועד מתן גזר הדין אלא אם נקבע אחרת והיא מצטברת לכל פסילה אחרת אשר טרם חושבה או רוצתה. מכל מקום, פסילה זו אינה יכולה להתחיל במועדים מוקדמים לגזר הדין, כל עוד לא היה נתון הנאשם בפסילה עד תום ההליכים כנגדו אותה ניתן לנכות מגזר הדין.

כדי שלא להחמיר עם הנאשמת, אין בדעתי לקבוע מסמרות בשאלה האם בכלל ניתן היה להסכים לחפוף את עונש הפסילה לעונש קודם, שעה שהפסילה עד תום ההליכים, שכזכור נקבע כי היא מצטברת, לא יצאה אל הפועל, אלא מצאתי לקבוע כי אין זה נכון בנסיבות תיק זה ובנסיבותיה של הנאשמת כי עונש הפסילה אשר יוטל עליה בתיק זה יהיה חופף כולו לעונש פסילה אחר אותו היא מרצה כך שבגין תיק זה, הלכה למעשה, תצא הנאשמת ללא פסילה בפועל כלל. עובדה זו מהווה לדעתי סטיה בלתי סבירה מנורמת הענישה המקובלת ולכך לא אוכל להסכים.

כידוע, לאחר תיקון 113 לחוק העונשין דורשת פסיקת בית המשפט העליון מן העת האחרונה, כי באירועים נפרדים יגזרו עונשים נפרדים.

עוד נקבע בפסיקה כי חפיפת עונשים אינה מתיישבת עם עקרון ההלימה, במיוחד שעה שמדובר בחפיפה מלאה של עונשים, שם נדרש בית המשפט להנמקה משכנעת.

יצויין עוד כי העבירות בגינן מרצה הנאשמת עונש פסילה הן עבירות דומות אשר בוצעו במועדים נפרדים.

מן המקובץ עולה, כי העונש עליו הוסכם בין הצדדים לפיו תרצה הנאשמת כחמישה חודשי פסילה בפועל הוא כאמור סביר, אך עצם חפיפתו המלאה של העונש עם עונשים אחרים אותם מרצה הנאשמת והפעלת פסילה עד תום ההליכים אשר כאמור טרם השתכללה בחופף, הופכת את העונש שאותו מבקשים הצדדים מבית המשפט לגזור, לעונש המצוי מתחת לרף הענישה הראוי, ואינו מתיישב עם עקרון ההלימה.

כאמור, ומכיוון שבית המשפט עת סוטה הוא מהסדר טיעון, אינו ממצה את הדין עם הנאשם ולאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבותיה האישיות של הנאשמת אשר בפני, השורה התחתונה אליה הגעתי היא כי ראוי לקבוע שחודשיים מעונש הפסילה עליו סוכם ירוצו במצטבר לכל פסילה אחרת.

בשים לב למכלול הנתונים שלעיל אני מקבלת את הסדר הטיעון באופן חלקי וגוזרת את דינה של הנאשמת כדלקמן:

אני פוסלת את הנאשמת מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 חודשים בפועל.

3 חודשים מעונש זה יהיו חופפים לפסילה אותה מרצה הנאשמת וחודשיים יהיו במצטבר לכל פסילה אחרת ויחושבו רק לאחר סיום אותן פסילות וכנגד הפקדת אישור בדבר סיום אותן פסילות כמתחייב.

אני דנה את הנאשמת למאסר לתקופה של 4 חודשים. הנאשמת לא תישא בעונש זה אלא אם בתוך תקופה של 3 שנים תעבור את אחת העבירות שלהלן ותורשע בגינה.

ואלה העבירות: עבירה של נהיגה בעת פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), או עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף לתקופה העולה על שנה אחת.

אני פוסלת את הנאשמת מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשמת לא תעבור אותה עבירה שעליה הורשעה או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה ותורשע בגינה, תוך התקופה האמורה או לאחריה.

אני דנה את הנאשמת לתשלום קנס בסך 1,000 ₪ או 10 ימי מאסר.

הקנס ישולם עד 1/6/16.

ב"כ הנאשמת הונחה לגשת למזכירות לקבל שוברי תשלום.

מודעת זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 45 יום.

המסמכים אותם הציג ב"כ הנאשמת במסגרת טיעונים לעונש, מוחזרים לידיו.

<#4#>

ניתן והודע היום ט"ז אדר א' תשע"ו, 25/02/2016 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי רוזין עייש