בפני בקשת לחילוט רכב שנגרר בגרירה משטרתית, לאחר שהיה מעורב בתאונת דרכים, לצורך השמדתו.

על פי האמור בבקשה, בעל הרכב, המשיב, לא התייצב במשטרה ולא נענה לדרישה להוציא את הרכב מהמגרש המשטרתי.

בהתאם לסעיף 42(א) לתקנות סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] תשכ"ט- 1969, רואים רכב כנכס ללא בעלים ושניתן יהיה לחלטו לטובת אוצר המדינה, רק לאחר שנשלחה דרישה לבעל הרכב בדואר רשום על מנת לבוא למקום שנקבע ולקבלו, והוא לא פעל כאמור וחלפו ששה חודשים מיום שנמסרה לו הדרישה.

על פי האמור בבקשה, הרכב היה מעורב בתאונת דרכים ביום 01.12.13 והוא נגרר ממקום התאונה למגרש משטרתי, מאחר ונהג הרכב פונה לטיפול רפואי.

ביום 26.01.14 נשלחה דרישה כאמור למשיב כבעל הרכב בדואר רשום. באותו מכתב נתבקש המשיב לסור למשטרה על מנת לשחרר את הרכב מהמגרש המשטרתי.

לא הובאה בפני ראיה כי הדואר נתקבל לידי המשיב כפי שלא הובאה כל ראיה כי הדואר חזר ומאיזו סיבה.

בנסיבות העניין, אני סבור כי הגשת הבקשה לחילוט והשמדת הרכב מוקדמת מדי ויש להתחקות אחר תגובתו של המשיב בעת קבלת המכתב בדואר או לאחר קבלת הדואר רשום בחזרה.

בנוסף, הרי לא חלפה תקופה של ששה חודשים כנדרש על פי דין, תקופה שבגינה ניתן לראות בבעל הרכב כמי שזנח את הרכב, על מנת לראות ברכב כנכס ללא בעלים שניתן יהיה לחלטו.

בנסיבות העניין, הבקשה לחילוט הרכב בשלב זה נדחית.

יחד עם זאת, על מנת למנוע הכבדה על המשטרה, ונוכח ערכו הזניח של הרכב לאחר התאונה, שאינו מצדיק אחסנה לתקופה כה ארוכה במגרש המשטרתי, שנראה על פניו שהבעלים אינו מעוניין בו, אני מורה לבעל הרכב להגיב לבקשה בתוך 30 ימים, אחרת אורה על חילוט הרכב כמבוקש בבקשה.

יובא לעיוני ביום 25.03.14.

ניתנה היום, כ"ג אדר תשע"ד, 23 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.