<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד גפני

ב"כ הנאשם/ת – עו"ד ג'אבר עבד

הנאשם/ת – בעצמו

פרוטוקול

<#4#>

גזר דין

הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעבירות כדלקמן:

1. נהיגה בפסילה, בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א- 1961.

2. נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, בניגוד לסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל- 1970.

3. נהיגה כאשר תוקף רישיון הנהיגה פקע בתקופה העולה על 6 חודשים, בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א- 1961.

עברו התעבורתי והפלילי של הנאשם

הנאשם הורשה לנהיגה בשנת 1998 ולחובתו 25 הרשעות קודמות, בינהן הרשעה בעבירה של נהיגה בזמן פסילה ו- 8 הרשעות בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף.

בתיק ת"פ (נתניה) 4762-06-12, נגזרו על הנאשם, בגין עבירות שונות בכללן נהיגה בזמן פסילה, 5 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות (להלן: "התיק הקודם").

לנאשם עבר פלילי, בעבירות של הסעת תושב זר השוהה שלא כדין, איומים, היזק לרכוש במזיד, תקיפה סתם ושוד.

ההליכים המשפטיים וחוות הדעת של הממונה על עבודות השירות

בדיון שהתקיים בפני ביום 22.1.15, הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הגיעו להסכמה בעניין העונש. בהתאם להסכמה, עתרו במשותף לעונש מאסר לתקופה של חודשיים שירוצה בדרך של עבודות שירות, והנאשם הופנה לממונה על עבודות השירות כדי שזה יחווה דעתו בשאלת כשירותו.

בחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות מיום 2.9.15 (להלן: "חוות הדעת הראשונה"), ציין הממונה כי הנאשם טרם סיים לרצות עונש המאסר בדרך של עבודות שירות שנגזר עליו בתיק האחר. הממונה הוסיף, כי מאז תחילת ריצוי עונש עבודות השירות, הועבר הנאשם ל-5 מקומות עבודה שונים בשל תפקוד לקוי וסירוב המעסיקים להמשיך ולהעסיק אותו. הנאשם זומן ל-4 שיחות ברור בגין העדרויות רבות ללא הודעה למפקח. הממונה המשיך וציין, כי בחודש האחרון לא התייצב הנאשם כלל לעבודה וניתק קשר עם המפקח והיחידה על עבודות השירות. הממונה הוסיף כי התיק נמצא בטיפול הרכזת בהליך של הפסקה מנהלית של עבודות השירות. בנסיבות אלה, סבור הממונה כי הנאשם אינו מתאים להשמה בעבודות שירות.

בדיון שהתקיים בפני ביום 7.9.15, לאור חוות הדעת, עתרה ב"כ המאשימה לעונש מאסר מאחורי סורג ובריח, פסילה לתקופה ממושכת, מאסר מותנה, פסילה מותנית וקנס.

הנאשם טען, כי נותרו לו לרצות חודשיים בלבד של עבודות שירות בתיק הקודם והוא ביקש להעבירו למקום עבודה קרוב לביתו. לבקשת ההגנה, נעתר בית המשפט והורה לממונה לשוב ולבחון ריצוי העונש בדרך של עבודות שירות.

בחוות הדעת מיום 10.11.15 (להלן: "חוות הדעת השנייה"), ציין הממונה כי דברי הנאשם בפרוטוקול הדיון אינם נכונים ונותרו לו 3 חודשי עבודה לריצוי במסגרת התיק הקודם. הממונה הוסיף כי לאחר שימוע שנערך לנאשם הוחלט, לתת לו הזדמנות נוספת לריצוי העונש. לאור כך, ציין הממונה כי אינו יכול לחוות דעתו אלא רק לאחר שיסיים את עבודות השירות בתיק האחר ותפקודו יבחן.

בחוות הדעת מיום 26.1.16 (להלן: "חוות הדעת השלישית"), ציין הממונה כי הנאשם עתיד לסיים את עבודות השירות בתיק האחר רק ביום 10.3.16.

הדיון נדחה לבקשת ההגנה.

בחוות הדעת מיום 13.3.16 (להלן: "חוות הדעת הרביעית"), קבע הממונה, בהתאם לחוות דעת קודמות ולמרות שהנאשם קיבל הזדמנות לסיים את ריצוי העונש בתיק האחר, אף לאחר השימוע החסיר הנאשם ימי עבודה רבים. הנאשם טרם סיים את עבודות השירות ועתיד לסיימם רק בסוף חודש אפריל. הממונה ציין כי הנאשם מרצה עונש עבודות שירות של 5 חודשים במשך למעלה משנה- דבר שאינו סביר. בסיום ציין הממונה את דברי ביהמ"ש המחוזי (ת"א) ע"פ 7116/2005 שם נקבע "אין קריטריון מובהק יותר מהתאמתו של אדם לריצוי מאסר בעבודות שירות פעם נוספת, מאשר דרך התנהגותו בפעם הראשונה".

טיעוני הצדדים לעונש

המאשימה עותרת לגזור על הנאשם עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, לאור חוות הדעת של הממונה על עבודות השירות, מאסר מותנה מרתיע, פסילה לתקופה ממושכת ומרתיעה, פסילה מותנית וקנס.

הסנגור מבקש מבית המשפט להורות לממונה על עבודות השירות לקלוט את הנאשם. לשיטתו, הצדדים הסכימו על עונש מאסר בדרך של עבודות שירות בכפוף לחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות ויש לכבד את ההסדר. הסנגור המציא פסיקה לפיה בתי המשפט הורו לממונה לקלוט נאשמים לריצוי נעונש על אף חוות דעתו של הממונה.

הסמגור המשיך וציין כי יש לתת לנאשם הזדמנות נוספת והיה וימעד שוב, אזיי ימשיך וירצה את העונש מאחורי סורג ובריח. הסנגור הוסיף כי הנאשם יכול לתרום לחברה ולא להיות לה לנטל. לחילופין מבקש הסנגור לאפשר לנאשם להשלים את עבודות השירות בתיק האחר ולהורות על עיכוב ריצוי עונש המאסר.

דיון

במסגרת השיקולים לגזירת הדין העיקרון המנחה בענישה הוא עיקרון ההלימה, דהיינו יחס הולם בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. כאשר מדיניות הענישה אמורה להעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו בטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך.

בפסק הדין עפ"ת (מרכז) 5492-08-09 מדינת ישראל נגד בן אור עטיה סקרה כבוד השופטת הבכירה נגה אהד את הפסיקה והעונש ההולם של הנוהג בזמן פסילה:

מפסיקת ביהמ"ש העליון עולה כי העונש הראוי ההולם לעבירה של נהיגה בזמן פסילה הוא מאסר בפועל ופסילה לתקופה ממושכת. ראה לעניין זה ע"פ 324/88 אלאעסם נ' מדינת ישראל פד"י מב(3) 728, שם נאמר:

"ערעור זה מופנה כנגד משך תקופת המאסר המצטברת שמגעת יחדיו ל-12 חודשים מאסר. טענת הסנגור היא שהתקופה ארוכה מדי, שלא נשמע כדבר הזה בהליכים מאותו סוג, ושחומרת העונש איננה נותנת ביטוי לנסיבות המקלות… אין, בכל הכבוד, ממש בטענת הסנגור. עונש כפי שהוטל על המערער הוא עונש שמוטל בנסיבות דומות; ואם היה יסוד לטענה, כי בגין נהיגה בזמן פסילה לא מטילים עונש מאסר של 12 חודשים, כי אז הגיע הזמן שכך ייעשה נוכח חומרת העבירה ושכיחותה".

ברע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' מורד אבו לבן תק-על 2007(2) 1027 בעמ' 1028, נפסק על ידי כב' השופט לוי כדלקמן:

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור, נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבט זלזול בצווים של ביהמ"ש; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב (רע"פ 410/04 מזרחי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 7.3.054; רע,פ 7019/04 אופיר נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 12.8.04; רע"פ 9399/04 קרקי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 30.1.05; רע"פ 3878/05 בן גוזי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 26.5.05; רע"פ 7523/06 מועסי נ' מדינת ישראל, לא פורסם, מיום 25.9.06). על כן נקבע בסעיף 67 לפקודת התעבורה כי "מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, וכל עוד הפסילה בתוקפה, הוא נוהג ברכבו כשנהיגתו אסורה בלי רישיון לפי פקודה זו... דינו מאסר 3 שנים". 

בבג"ץ 5206/06 חכמון נ' הממונה על עבודות השירות (פורסם בנבו), נאמר מפי כב' השופטת פרוקצ'ה:

"דעתו של בימ"ש זה כי העונש על נהיגה בזמן פסילה הוא מאסר בפועל ולא בעבודות שירות. עבודות שירות אין בהן כדי למנוע המשך נהיגה בזמן פסילה. מי שנמצא נוהג בזמן פסילה אומר בעצם נהיגתו לביהמ"ש – הפסילה אינה מרתיעה... רק השמתו מאחורי סורג ובריח תמנע בפועל המשך נהיגתו בזמן פסילה. ביהמ"ש העליון עמד לא אחת על העונשים המחויבים מנהיגה בזמן פסילה, וכוונתו לענישה מחמירה, לרבות מאסר בפועל, ולא בעבודות שירות... המערער נמצא לא כשר לבצע עבודות שירות, ואין מקום שביהמ"ש יתערב בהחלטתו זו של הממונה, הגם שעצם הטלת עבודות השירות במקרה זה מנוגדת להלכה ולפסיקה".

בעפ"ת 13878-10-14 אבו היכל נ' מדינת ישראל, אישרה כב' השופטת הבכירה נגה אהד, את מתחם הענישה בעבירה של נהיגה בזמן פסילה כאשר נקבע כי העונש ההולם נע בין 7 חודשי מאסר בפועל ל- 20 חודשים.

בעפ"ת 38384-03-15 שלבאיה נ' מדינת ישראל, ציינה כב' השופטת הבכירה נגה אהד כי:

"המסר האמור לצאת מבית המשפט הינו, כי במשוואה, נהיגה בפסילה בשנית, תוצאתה מאסר בפועל, אלא אם כן קיימות נסיבות חריגות ויוצאות דופן הייחודיות למבצע העבירה, ובנסיבות ביצוע העבירה".

מדובר במי שזו הפעם השנייה נוהג בפסילה (אם כי העבירה הקודמת משנת 2012.) והפעם התשיעית בה הוא נוהג ללא רישיון נהיגה תקף.

הנאשם מרצה עונש מאסר בדרך של עבודות שירות בגין עבירה של נהיגה בפסילה. עונש המאסר בעבודות שירות נגזר עליו ביום 27.1.15 לתקופה של 5 חודשים. מאז חלפה למעלה משנה והנאשם טרם סיים את ריצוי העונש.

בהתאם לחוות דעתו של הממונה, הנאשם החסיר ימי עבודה רבים אף לאחר שנערך לו שימוע וניתנה לו הזדמנות נוספת. לדברי הממונה, תפקודו של הנאשם היה לקוי, הוא הועבר בין מקומות עבודה והמעסיקים סרבו להמשיך ולהעסיקו.

מסכימה אני עם הסנגור שציין כי ההחלטה היא של בית המשפט אך איני רואה במקרה זה לחייב את הממונה להעסיק את הנאשם ואין לנאשם להלין אלא על עצמו.

הנאשם, ביודעו כי חרב המאסר מונח על כתפיו לא ניצל את ההזדמנויות שניתנו לו על ידי הממונה וטרם סיים עונש של 5 חודשי עבודה כאשר חלפה למעלה משנה!

נוכח התנהגותו זו של הנאשם, איני מוצאת מקום להורות לממונה להעסיק את הנאשם חרף התנגדותו.

אציין, כי הנני סבורה שיש מקום לגזור על הנאשם עונש מאסר לתקופה ארוכה מחודשיים. אך משהסכימו הצדדים לפרק זמן זה, לא אחמיר עם הנאשם.

לאור האמור לעיל, לאחר ששקלתי את השיקולים השונים, ובחנתי טיעוני הצדדים, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. גוזרת על הנאשם עונש מאסר לתקופה של 2 חודשים.

2. גוזרת על הנאשם עונש מאסר לתקופה של 10 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירות של נהיגה בפסילה או נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף מעל שנה.

3. הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 18 חודשים במצטבר לכל פסילה אחרת.

ימי המאסר לא יבואו במניין ימי הפסילה.

על הנאשם להפקיד רישיון נהיגתו/תחליף הפקדה במזכירות בית המשפט.

4. הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

5. נוכח רכיב המאסר איני גוזרת על הנאשם קנס.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ה אדר ב' תשע"ו, 04/04/2016 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם:

מבקש ארכה של 30 יום על מנת שהנאשם יתכונן למאסר.

ב"כ המאשימה:

הנאשם ידע שהוא צפוי למאסר, יכל להתארגן .

מתנגדים.

ב"כ הנאשם:

אכן נכון שהנאשם היה צפוי מאחר ומדובר בהסכמה אלא שזה נאשם שהוא פעם ראשונה יכנס לבית סוהר, הוא אף פעם לא טעם את הטעם של להיות אסיר לכן אני מבקש להתחשב ולאפשר ארכה של 30 יום. אני לא אגיש בקשות נוספות.

<#5#>

החלטה

לאחר ששמעתי את הצדדים, הנני מורה על ידי הנאשם יאסר כעת.

היה וימולאו התנאים המצטברים הבאים, ישוחרר ויעוכב ריצוי עונש המאסר עד ליום 4.5.16 שעה 10.00 :

1. הפקדה במזומן בסך של 5000 ש"ח.

2. חתימת ערבות עצמית בסך של 15,000 ש"ח.

3. חתימת ערב צד ג' בסך של 10,000 ש"ח.

4. צו עיכוב יציאה מן הארץ

באחריות הנאשם לעתור לביטול צו זה בתום ריצוי העונש.

היה וימולאו התנאים דלעיל, יתייצב הנאשם למאסרו בבית סוהר הדרים ביום 4.5.16 שעה 10.00 כשברשותו ת.ז.

על הנאשם לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם עם ענף אבחון ומיון של שב"ס,

טל' – 08-9787377 או 08-9787336.

<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ה אדר ב' תשע"ו, 04/04/2016 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי סיגל קדוש