1. לפניי תביעת שיבוב בגין תשלום ששילמה התובעת למבוטחה בגין נזק שנגרם לרכבו כתוצאה מתאונה שארעה ביום 27.07.12 ברחובות.
2. על פי הנטען בכתב התביעה, רכב התובעת החל לצאת ממעגל תנועה ולפתע רכב הנתבעים נסע לאחור במהירות, ללא כל התראה מוקדמת, ופגע ברכב התובעת. כן נטען כי לאחר התאונה, נהג רכב הנתבעים והנוסעים עמו יצאו מהרכב ואיימו על נהג התובעת שיחתום שהוא אשם.
3. בכתב ההגנה נטען כי רכב הנתבעים נסע בנתיבו כדין ורכב התובעת הגיח במהירות ופגע ברכב הנתבעים מאחור.
4. בדיון שהתקיים בפני העידו נהג רכב התובעת, מר צעידי ציון (להלן: "נהג התובעת"), נהג רכב הנתבעים, מר אבו נאגע מוחמד (להלן: "נהג הנתבעים") ומר בחירי היימן – נוסע ברכב הנתבעים (להלן: "מר בחירי"). בנוסף הוגשו לעיוני תמונות הנזק ברכבי הצדדים, הדיווחים לחברות הביטוח וצילומים של מקום התאונה.
5. נהג התובעת העיד כי הסיע נוסעת ברחוב גבריאלוב ליד אזור התעשייה ברחובות, הוריד אותה וחזר בחזרה באותו מעגל תנועה. לטענת נהג התובעת נסע במעגל התנועה חמישה מטרים לערך, כשלכל האורך המדרכה מסומנת באדום לבן, הבחין ברכב הנתבעים עומד באדום לבן ונוסע לאחור.

נהג התובעת גרס כי בצד ימין המתינו פועלים, אשר לאחר התאונה לקחו אותו הצידה, הקיפו אותו ואמרו לו לחתום שהוא אשם. נהג התובעת סירב, ונהג מונית שחלף במקום והבחין בכל ההמולה, עצר בצד, התעניין במתרחש ודרש מהאנשים להחליף עם נהג התובעת פרטים שאם לא כן יזמין משטרה. עוד טען נהג התובעת כי לא כתב בעצמו את הפרטים משום שרעדו לו הידיים.

נהג התובעת שלל גרסת הנתבעים כי הוא זה שנסע מאחוריהם ופגע ברכבם, וטען כי רצה לסטות בשל אוטובוס שהגיע מצד ימין, ראה את רכב הנתבעים נוסע לאחור, האט אולם לא העז לסטות שמאלה ואז הייתה הפגיעה. נהג התובעת לא ידע לומר איזה מרחק נסע רכב הנתבעים לאחור ואף לא ידע לתאר פרט כלשהו לגבי נסיעת רכב הנתבעים לאחור.

בחקירתו הנגדית העיד נהג התובעת כי הנוסעת שהסיע ברכבו הינה נוסעת קבועה וכי לא הגיעה להעיד בבית המשפט משום שחששה מהאנשים שהיו במקום.

1. נהג הנתבעים העיד כי נסע ברחוב גבריאלוב ולפתע רכב התובעת הגיע מאחוריו במהירות מופרזת ופגע ברכבו מאחור. לטענת נהג הנתבעים כלי הרכב נעצרו והוא הבחין במכה חזקה ברכב התובעת ובבחורה שיצאה מהרכב וברחה. בנוסף טען נהג הנתבעים כי נהג התובעת התנצל בפניו ואמר לו שלא הבחין בו משום שהתעסק במשהו אחר.

בחקירתו הנגדית העיד נהג הנתבעים כי רכבו היה בנסיעה לפני מעבר חציה, ובשל פסי האטה האט את מהירות נסיעתו ובעקבות פגיעת רכב התובעת, רכב הנתבעים נהדף מעבר למעבר החצייה.

נהג הנתבעים גרס כי לאחר התאונה אמר לנהג התובעת שבכוונתו להזמין משטרה וביקש ממנו לחתום שהוא אשם. כן גרס כי באותו זמן, הגיע אל נהג התובעת חבר, נהג מונית, שדיבר אתו וביקש ממנו להזיז את הרכב. לשאלה בחקירתו הנגדית מדוע נהג התובעת לא חתם לו שהוא אשם, השיב נהג הנתבעים כי הוא אמר לו בפיו ולא כתב לו. בהמשך עדותו טען כי נהג התובעת כתב לו וכי ביקש מאנשים שירשמו מה בדיוק היה והם רשמו. עוד העיד כי הפתק אינו בידיו אלא נהג התובעת לקח.

1. מר בחירי חזר על הגרסה כי בעת שנסעו, חשו פגיעה מאחור ברכב הנתבעים, עצרו ונהג התובעת ירד ביקש סליחה. מר בחירי העיד גם הוא שהייתה ברכבו אישה נוספת אשר ברחה מהמונית. מר בחירי העריך כי רכב התובעת נסע במהירות של כ- 60 קמ"ש. מר בחירי שלל את גרסת נהג התובעת וחזר על הטענה כי רכב הנתבעים היה בנסיעה קדימה ולא בנסיעה לאחור. לטענת מר בחירי נהג התובעת ונהג הנתבעים הם אלה שרשמו את הפרטים ולא מישהו אחר.
2. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בכתבי הטענות ובראיות שהוגשו, אני סבורה כי דין התביעה להידחות מהטעמים שיפורטו להלן:

עדי הצדדים הציגו גרסאות סותרות לאופן קרות התאונה, והיו עקביים בהכחשת גרסת הצד שכנגד.

גרסאות עדי הצדדים תאמו את הדיווחים שמסרו לחברות הביטוח.

מעדות נהג התובעת עולה כי היו לפחות שני עדים במקום התאונה, אשר יכולים היו לשפוך אור על אופן התרחשותה ומהלך העניינים לאחר התאונה והם הנוסעת ונהג המונית, אשר לא הובאו לעדות.

בעדות נהג התובעת התברר כי הנוסעת ברכב קבועה, ועל כן סביר להניח שיכול היה להשיג את פרטיה ולהביאה לעדות. לא שוכנעתי בטענה כי פחדה לבוא להעיד שכן לא מצאתי נרשמו פרטיה בטופס ההודעה לתובעת ולא נטען בפניי כי זומנה לעדות. באשר לנהג המונית, לא מצאתי כי ניתן כל הסבר לגבי זהותו, קבלת פרטיו והזמנתו לעדות על ידי התובעת.

מבחינת גרסתו של נהג התובעת עולה כי אין בידו להסביר בצורה פוזיטיבית כיצד קרתה התאונה. מעבר לטענה כי רכב הנתבעים נסע לאחור, עולה מעדות נהג התובעת כי לא הבחין באור הרוורס ולא ידע לומר איזה מרחק נסע רכב הנתבעים לאחור.

נהג התובעת הציג גרסה כי ניסה לסטות שמאלה אולם לא יכול היה משום שאוטובוס הגיע ממולו, אולם לא ברור מעדותו האם קודם הבחין ברכב הנתבעים נוסע לאחור, ניסה לסטות ואז הגיע האוטובוס או שמא ביקש לעקוף את רכב הנתבעים אשר לטענתו עמד באדום לבן, סטה שמאלה ולא יכול היה להמשיך משום שאוטובוס הגיע ממולו.

באשר לגרסת הנתבעים, נהג הנתבעים ומר בחירי הציגו גרסה אחידה אודות נסיבות קרות התאונה. שניהם העידו בצורה פוזיטיבית כי חשו בפגיעה מחלק האחורי של רכב הנתבעים וכי רכב התובעת נסע במהירות.

מעדות עדי הנתבעים עולה כי ברכב הנתבעים נכחו נוסעים נוספים אשר ניתן היה להביאם לעדות אולם אף הם לא הובאו לעדות וזאת ללא טעם משכנע. בנוסף קיימת אי התאמה בגרסת עדי הנתבעים לגבי מספר האנשים שהיו ברכב בזמן התאונה.

מעבר לעדויות שנשמעו בפניי, לא ניתן למצוא בראיות הנוספות שהוגשו תמיכה לגרסת צד זה או אחר, שכן אין הסכמה בין הצדדים לגבי מיקום התאונה כפי שהוצג בצילומים שהוגשו על ידי התובעת והנזק בכלי הרכב כפי שהוא משתקף בצילומים שהוגשו יכול להיות מוסבר על ידי שתי הגרסאות.

מבחינת גרסאות הצדדים במבחני הסבירות, לוקה כל אחת מהגרסאות, שכן ההסברים שניתנו על ידי עדי הצדדים אינם מניחים את הדעת. נהג התובעת אשר טען כי רכב הנתבעים עמד ואז נסע לאחור לא הבהיר מה הייתה סיבת הנסיעה לאחור מעבר לאמירה אודות עמידת אנשים במקום. גם עדי הנתבעים אשר העידו כי רכבם היה בנסיעה לא נתנו הסבר מה הסיבה לפגיעת רכב התובעת ברכבם שעה ששני כלי הרכב נסעו. בנסיבות אלה ניתן להניח כי הסיבה לקרות התאונה מצויה בטווח שבין גרסאות הצדדים, אולם נוכח הראיות שהובאו לא ניתן לקבוע איזו מהגרסאות היא הגרסה המסתברת והמתקבלת יותר על הדעת.

1. אשר על כן לאחר שבחנתי את הראיות ושמעתי טיעוני הצדדים, אני סבורה כי נסיבות התאונה לא הובהרו באופן אשר יש בו כדי להטות את מאזן ההסתברויות לטובת גרסת התובעת וכי אף אחד מהצדדים לא הוכיח גרסתו.
2. סיכומו של דבר, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, י"ד אייר תשע"ו, 22 מאי 2016, בהעדר הצדדים.