זוהי בקשה לחייב את התובעים בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעים בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנה") הקובעת:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

לטענת הנתבעים, הבקשה מסתמכת על העובדה שתובע מס' 2 אינו אזרחי ישראלי ותובעת 1 נושאת בנוסף לאזרחותה הישראלית, אזרחות הולנדית. עוד נטען בבקשה, שלמיטב ידיעת הנתבעים, אין לתובעים נכסים וכספים בארץ ואלא מצויים בחו"ל. מטעמים אלו, נטען בבקשה, קיים חשש ממשי שהתובעים לא ישלמו הוצאותיהם היה ותדחה תביעתם.

לאחר הגשת הבקשה, הגישו הנתבעים הודעה בה טענו כי תובע מס' 2 עזב, יחד עם ילדיהם של התובעים, את הארץ.

בתגובה לבקשה, ביקשו התובעים להוציא מהתיק את ההודעה שאינה נתמכת בתצהיר. התובעים השיבו בתגובה שהם מתגוררים בשכירות בכפר תבור, כתובת הרשומה כדין במשרד הפנים. מדובר בתובעים שעשו לפני כשנה עליה לארץ יחד עם ילדיהם הקטינים ותובע מס' 2 אוחז בשלב זה בתעודת תושב ארעי. תובעת 1 רכשה לאחרונה סלון כלות שהיא מפעילה אותו יום יום. נוכח קשיי קליטה של אחד הילדים, יצא תובע 2 יחד עם בנו להולנד, באופן זמני ולא להשתקעות לצמיתות, לשם קבלת טיפול. תובעת 2, כאמור, גרה בארץ יחד עם הילדה ומנהלת את העסק כאמור. מבחינת התובעים מדובר במצב זמני בלבד. לטענת התובעים, אין בענייננו, נסיבות המצדיקות הטלת ערובה כמבוקש.

עסקינן, בכתב תביעה כספית בסך של 119,121 ₪, להשבת מקדמה בסך ל 100,000 ₪ ששילמו התובעים לנתבעים במסגרת משא ומתן לרכישת עסק ששוויו מעל מיליון ₪, זאת לאחר שהוחלט על ידי התובעים לא לרכוש את העסק.

הכלל בערכאה הראשונה הוא כי אין להפקיד עירבון להבטחת הוצאות הנתבע, אלא במקרים חריגים בלבד. (ראה אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה אחת עשרה, ע' 736).

לאחר ששקלתי את טענות בעלי הדין, לא מצאתי כי מתקיימים לפני נסיבות המצדיקות חיוב בהפקדת ערובה. גם אם תובע מס' 2 יצא את הארץ, ההסבר שניתן לכך בתגובה, מלמד שלא מדובר ביציאה לצמיתות, בהתחשב בעובדה שאשתו, היא נתבעת 1, ובתו מתגוררים בארץ ואשתו מפעילה בארץ עסק לפרנסתם. עוד נמצא שלתובעים יכולת כלכלית, הן לאור כתב התביעה המצביע על יכולת כלכלית לרכוש את עסק הנתבעים בסכום לא מבוטל והן לאור טענת הנתבעים, שלתובעים נכסים וכספים בחו"ל. זאת ועוד, מכתב התביעה עצמו לא ניתן לקבוע כי התביעה חסרת סיכוי.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה להפקדת ערובה.

אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים הוצאות הבקשה בסך של 1,000 ₪.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה תמוז תשע"ד, 23 יולי 2014, בהעדר הצדדים.