בקשת התובעת למינוי מומחה בתחום השיקום.

התובעת, ילידת 1952, נפגעה בתאונת דרכים מיום 7.8.13.

התובעת עתרה למינוי מספר מומחים, לרבות מומחה בתחום השיקום. בהחלטה מיום 29.6.14 מצאתי כי יש למנות מומחה בתחום האורתופדי. באשר לשיקום, ציינתי כי לפי ההלכה הקיימת יש להידרש למינוי כזה בשלב מאוחר יותר, אם בית המשפט סבר לאחר שמיעת הראיות כי המינוי דרוש.

פרופ' גנאל, המומחה בתחום האורתופדי, קבע לתובעת 14.5% נכות: 10% נכות בגין שבר במפרק הירך ו- 5% נכות בגין צלקת, ונוכח קביעה זו התובעת חידשה את בקשתה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות מצאתי כי דין הבקשה להידחות בשלב זה.

כבר בהחלטה מיום 29.6.14 ציינתי כי לפי ההלכה הקיימת, מינוי מומחה שיקומי נעשה בשלב מאוחר יותר, כשהכוונה היא לאחר שמיעת הראיות ראו רע"א 5124/96 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' איברהים זועבי על דרך הכלל, כידוע, ההערכה התפקודית, לרבות של הצורך בעזרה וסיוע, נעשית על ידי בית המשפט, על סמך הראיות המובאות בפניו. בענייננו, מדובר בתיק של 10% נכות אורתופדית, שבו מינוי מומחה בתחום השיקומי הוא חריג, ולרוב בתי המשפט אומדים את הנזק על סמך הראיות המובאות, ללא כל צורך במינוי מומחה בתחום השיקום, ראו לדוגמה ת"א 8507/00 חדיג'ה פריד נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ((16.5.11) – שם נדחתה בקשה למינוי מומחה בתחום השיקום, נוכח הלכת זועבי הנ"ל, בקשר לתובע שנקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 36%.

עולה מהאמור: הבקשה מוקדמת, כפי שהייתה מוקדמת במועד החלטתי הקודמת. בתיק זה טרם נשמעו ראיות, הנכות שנקבעה אינה נכות גבוהה באופן משמעותי או נכות שיש בה כדי להצדיק מינוי מומחה בתחום השיקום כבר בשלב זה, ולא הובאו לפניי נתונים אחרים שיש בהם כדי להצדיק מינוי מומחה כאמור כבר בשלב זה.

נוכח האמור – הבקשה נדחית.

תחשיבים יוגשו במועדים שנקבעו בהחלטה קודמת.

ניתנה היום, ל' כסלו תשע"ה, 22 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.