התובעת טוענת, כי בעקבות מקרה ביטוחי היא תבעה את הביטוח, כאשר אין מחלוקת לגבי האחריות, והתביעה הוגשה מאחר, שלא שולם כל הנזק שנגרם לתובעת ושכ"ט השמאי.

התובעת טוענת, כי חברת הביטוח טענה שדלת המטען לא הוחלפה, אלא רק תוקנה, ועל-כן איננה משפה אותה, ושכ"ט השמאי שולם לתובעת רק באופן חלקי.

הנתבעת 1 טוענת, כי שכר הטרחה של השמאי בסכום של 3,183 ₪ מנוגד לכלל של הקטנת הנזק, ובהתאם להבהרת המפקחת על הביטוח נקבע, כי שמאי רכב לא יקבע שכר שהוא למעלה מהסביר והמקובל, וצירפה פסקי דין התומכים בטענתה.

הנתבע 2 טוען, כי לגופו של עניין, הדלת אושרה להחלפה על ידי הנתבע 2, ולא היה זה באחריותו של הנתבע 2 להחליף את הדלת בפועל.

הנתבע 2 טוען, כי עברו כשלוש שנים מעת סיום תיקון הרכב במוסך המתקן, וייתכן מצב בו רכבה של התובעת היה מעורב בתאונה נוספת, ולעניין טענת הנתבעת 1 בנושא אי החלפת הדלת, הרי שטענה זו שגוייה ואינה מבוססת.

לעניין שכר הטרחה, טוען הנתבע 2, כי אינו מועסק על-ידי חברות ביטוח, ושכר טרחתו הינו שכר טרחת מומחה בשוק החופשי, והוא סיכם את שכר הטרחה עם התובעת אשר שילמה לו את שכרו, ואין לה להלין על כך, וכן מפנה לפסיקה התומכת בטענתו.

הנתבע 2 הגיש הודעת צד ג' כנגד המוסך אשר ביצע את תיקון הנזקים ברכב התובעת.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, אני קובעת, כי על הנתבעת 1 לשלם לתובעת את הסכום הנדרש בגין החלפת הדלת.

נציג הנתבעת 1 טען שהדלת תוקנה בלבד ולא הוחלפה, אולם הדלת הובאה בעצמה לבית-המשפט, וניתן להתרשם, הן מתמונות הצבע שהוצגו בפני בית-המשפט, והן מהדלת עצמה, שברכב התובעת הוחלפה הדלת לדלת אחרת.

השמאי מטעם הנתבעת 1 העיד, כי יכול להיות שהמוסך החליף את הדלת אחרי הבדיקה שהוא ביצע, ומכאן ניתן להסיק, כי עמדת השמאי מטעם הנתבעת 1 אינה נחרצת כפי שטען בתחילה שהדלת לא הוחלפה.

העובדה שהובאה הדלת עצמה פיזית לבית-המשפט מלמדת שהדלת הוחלפה, ולא רק תוקנה, ואני מקבלת את טענת התובעת בעניין זה.

התובעת הוכיחה את גובה עלות החלפת הדלת בחשבונית שצורפה בסכום של 11,206 ₪, ועל-כן יש מקום לאשר תביעתה של התובעת בסכום זה.

לעניין שכר טרחת השמאי – הסכום ששילמה התובעת בסך 3,183 ₪, הינו מוגזם ומופרז, והסכום ששולם לתובעת בגין שכר טרחת שמאי בסך 1,150 ₪, הינו סכום הגיוני סביר ומקובל, ועל-כן אין מקום לאשר את תביעתה של התובעת בעניין שכר טרחת השמאי.

החיוב לשלם לתובעת את נזקי המקרה הביטוחי שאירע מוטל על הנתבעת 1, ולא על הנתבע 2, ומכאן שדין התביעה כנגד הנתבע 2 להידחות.

לעניין הודעת צד ג' אשר הגיש הנתבע 2 – אמנם צד ג' לא הגיש כתב הגנה, אולם מאחר שהתביעה כנגד נתבע 2 נדחתה, דין הודעת צד ג' ששלח נתבע 2 להידחות גם היא.

אשר על כן, לאור הנימוקים לעיל, הנתבעת 1 תשלם לתובעת סך של 11,206 ₪, בתוספת הוצאות משפט בסך 500 ₪, וזאת בתוך 45 ימים מהיום.

לאור דחיית התביעה כנגד נתבע 2, התובעת תשלם לנתבע 2 הוצאות משפט בסך 500 ₪, וזאת בתוך 45 ימים מהיום.

הודעת צד ג' נדחית בזה ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, ה' אלול תשע"ד, 31 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.