<#2#>

נוכחים:

ב"כ המערער – עו"ד יולי אזולאי

ב"כ המשיבה – עו"ד נעמן

המערער בעצמו

פרוטוקול

עו"ד אזולאי: הנאשם נראה לו התאריך כאילו שזה בפברואר ולא בדצמבר. נכון אם המערער היה מעיין ומסתכל ובוחן כנראה יכל להבחין שמדובר ב- 2013. אבל ממבט ראשון הבין שמדובר ב- 26.2. בתאריך 2.12 המערער פנה לעו"ד ג'רסקי, חמישה ימים בלבד אחרי מועד ביצוע העבירה. יש לנו הוכחה שהיתה לו פסילה מנהלית. אני מציגה לביהמ"ש. המערער היה סבור שרשיונו הופקד כדין אצל הקצין. בחלוף 30 ימים ממועד פסילה המנהלית, המערער ניגש לקחת ולסיים את הפסילה המנהלית, שם נודע לו כי ניתן פסק דין בהעדר.

לענין המועד. עצם הבקשה של עו"ד ג'ורסקי בה הוא מצייןש המערער פנה אליו הודיע לו שהמועד הקבוע בעניינו הוא 26.2 הייפוי כח שצורף בו הוא מציין שהמערער פנה אליו 5 ימים בלבד אחרי ביצוע העבירה...אני צירפתי את כל חומר הראיות. זה בכל הנוגע למועד.

לעניין עיוות דין. מדובר בעבירת שכרות, עבירה חמורה. הכמות היא 340 מ"ג הרף הנמוך. רף האכיפה הינו 290, אנחנו עומדים ערב תיקון החקיקה בכל הענין של המדרג. הענישה המקובלת בכמויות מסוג הנ"ל הינה 6 חודשי פסילה, 7 חודשי פסילה, 8 חודשים.

מעיון בחומר הראיות ישנם כשלים חמורים. מדובר בשני שוטרים שהיו מעורבים באירוע. אחד שעיכב את המערער. בדוח הפעולה הוא מציין שהיה יחד עימו שוטף נוסף שלא הגיש כל דוח. מדבריו של הנאשם עולה שהשוטר שלא הגיש שום מזכר הוא זה שהיה פעיל עימו בשטח הוא זה שעשה חלק גדול בעבודה. המערער עוכב בשעה 12.40, בשעה 12.53 הוא הועבר לבדיקת ינשוף. בהתאם לדו"ח הפעלה ינשוף הבדיקה בוצעה ב- 12.56 כאשר יש תיקון של שעה, שכן חלפו 15 דקות ממועד העיכוב של הנאשם. גם בענין של קשר עין היו שני שוטרים שהיו מעורבים בעיכוב של הנאשם בשטח. השוטר שלא הגיש את המזכר הוא זה שהיה מעורב באירוע. הוא זה שהשגיח על המערער. יש כאן עיוות דין כאשר דיון לגופו של ענין היה מביא לתוצאה שונה לחלוטין. בדוח המפעיל של הנישוף מצויין באופן חד משמעי "הנ"ל לא טען על בעיות רפואיות". בדוח הפעולה מצויין חד משמעי שהדברים שציין המערער זה שהוא נמצא בחופשת מחלה והוא עם אנטביוטיקה.

עו"ד נעמן: אנחנו מתנגדים לערעור. אין מחלוקת שאין עכוב ביצוע לפסק הדין. המערער היה צריך לשלם עד יום 2.2. לא קיבלתי הסבר שמניח את הדעת שהקנס לא שולם. אני מציין זאת מכיוון שיש מקרה של מערער שמיתמם מאד וגם אולי לא אומר את האמת בכל מיני דברים. אני מביט בהזמנה לדין, אי אפשר להבין אחרת ב- 26.12.12 ברור שזה 12 ולא 2.מה מצפים שהנאשם יסתכל רק על הרובריקה של החודש? ברור שהוא ראה שזה 13 ואם חשב שזה פברואר 2014 היה צריך לפנות ולברר מה התאריך, לכן אמרתי מיתמם. לא בכדי התצהיר הוא של המערער אין תצהיר של בא כוחו. אני מבקש להוריד את עילת התייצבות המוצדקת מהשולחן.

גם אם ניקח את הבקשה שהגיש עו"ד ג'ורנסקי לביהמ"ש ששם נאמר שעודכן בתאריך לא נכון, אפילו טעות משרדית של עו"ד שגרמה לאי התייצבות צד אינו מהווה סיבה לאי התייצבות.

לענין עיוות הדין- כל מה ששמענו לענין הכשלים אל הופיעו בבקשה לביטול פסק דין. בפסק דין סוראי מפורש שאין די בכפירה כללית כדי להביא לביטול ויש צורך לשכנע, על אף שמדובר בחשיפת קו הגנה מי שלא התייצב לביהמ"ש צריך בבקשה לביטול לחשוף את קו הגנתו ולומר מהם הכשלים. ביהמ"ש קמא נתן החלטה לפי מה שהיה בפניו.

למעלה מן הצורך מדובר במי שנעצר המערער נכשל בבדיקת ינשוף ביקש להבדק שנית בינשוף כאן הוא נבדק 4 פעמים. אין כאן עיוות דין, כל הכללים נשמרו.

כשהתובעת אומרת בפני ביהמ"ש קמא שהמערער לא הפקיד את הרישיון, זה עולה מדוח השימוע. אין שום אישור שהרישיון אכן הופקד לכן התובעת דיווחה נכון.

לענין העונש – מדובר במי שנושא לחובתו 58 הרשעות קודמות, מכל טוב, אי ציות בתמרורים, נהיגה על מדרכה שיחות בטלפון נייד, זו פעם שלישית שעומד לדין. יש לו עבר פלילי ממש 6 הרשעות קודמות בעבירות סמים אלימות, רכוש. יכול להיות שהעובדה שהמערער לא התייצב דווקא הקלה עמו, לכן מדובר בעונש שלא מצדיק התערבות ערכאת ערעור.

עו"ד אזולאי: מדברים על עבירה של נהיגה בשכרות בכמות של 340 מ"ג. טענותיו של חברי שהמערער לא הבין, גם העו"ד לא מבין? חברי טוען שיש בדיקה מאפיינים, אבל הוא לא מתייחס ששניים מהפרטים לא טובים. מדובר בעבירה שבוצעה בחודש נובמבר 2013, מדברים על הליך פלילי, המערער מבקש את יומו בביהמ"ש.

<#3#>

פסק דין

ביום 29.11.13 40 דקות לאחר חצות הלילה המערער נהג כאשר בבדיקת מכשיר ינשוף נמצא כי בכל ליטר אוויר נשוף מריאותיו מצויים 340 מ"ג אלכוהול.

המערער קיבל בו במקום הזמנה לדין בשל עבירה זו ובה הוזמן לדיון בעניינו לישיבת הקראה בתיק ליום 26.12.13 כך נכתב בדוח באופן ברור ביותר שלא ניתן לטעות. המערער לא התייצב במועד אליו הוזמן וביהמ"ש קמא בשל כך, דן אותו בהעדרו וגזר עליו קנס של 3,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתם, פסילה מותנית ופסילה בפועל ל- 24 חודשים.

ביום 21.1.14 פנה המערער באמצעות ב"כ לביהמ"ש קמא בבקשה לבטל את פסק הדין. ביהמ"ש קמא ביום 26.1.14 דחה את הבקשה בקובעו שלא נגרם עיוות דין בשל העונש שנגזר על המערער וכן שהתאריך בדו"ח שנמסר למערער ברור ונראה היטב על הדו"ח. בנוסף התעודה הרפואית שהוצגה בבקשה ניתנה כשבועיים לאחר הדיון.

בבקשתו לביטול פסק הדין בפני ביהמ"ש קמא טען המערער שתי טענות שאינן מתיישבות זו עם זו. האחת שחשב שהתאריך הנכון הוא בחודש פברואר 2014 וממילא הציג תעודת רופא כי היה חולה ביום הדיון. תעודת הרופא כפי שציין ביהמ"ש קמא אכן ניתנה בדיעבד ומציינת שהמערער לא היה מסוגל לעבוד בין הימים 26.12.13. – 2.1.14 אך התעודה הוצאה באיחור כאמור. ליתר דיוק ביום 10.1.14.

בבוא ביהמ"ש לבחון האם להעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, לבחון שני פרמטרים שאינם מצטברים. האחד האם נתן הנאשם הסבר סביר לאי התייצבותו או לחילופין האם יש חשש כי מדובר בעיוות דין בהרשעתו בהעדרו.

באשר לשאלת הסבר סביר לאי התייצבותו של המערער. עצם הטענות החלופיות לאי התייצבותו מעוררות קושי. בנוסף הטענה של טעות בתאריך על פניה אין לה כל בסיס אמיתי. העובדה שהוצג בפני ביהמ"ש קמא וגם בפני ערכאת הערעור יפוי כח לפיו פנה המערער לעו"ד וכי עו"ד פנה בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר, כאשר הוא שותף, כך על פי הערעור, נשמעת הזויה לחלוטין בעיקר שלא צורף לה תצהיר מטעם עורך הדין.

באשר לעיוות דין העלול להגרם למערער במידה ופסק הדין של ביהמ"ש קמא ישאר על כנו, לא שוכנעתי שכאלה הם הדברים. לא שוכנעתי שאין בו די ראיות להרשעתו של המערער ובוודאי שבעונש שהוטל על המערער בהינתן סעיף 39 א לפקודת התעבורה, איננו מצביע על עיוות דין בענין זה.

באשר להרשעה בהעדר בעבירה של שכרות, טענה שגם כן נשמעה, אפנה בענין זה לרע"פ 357/11 יעקב קובי יניב נ' מדינת ישראל (מיום 30.6.11).

יש להזכיר שכאמור ביהמ"ש קמא גזר על המערער קנס 3,000 ₪ ועליו היה לשלמו עד יום 2.2.14, מצויים אנחנו חודש ימים אחרי מועד והקנס טרם שולם.

בנסיבות לא מצאתי שביהמ"ש קמא טעה הן בפסק דין או בהחלטתו של להעתר לבקשה לביטול פסק דין מיום 23.1.14 והערעור נדחה.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ד' אדר ב תשע"ד, 06/03/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי סיגלית אליהו