2. יהודית רביב

3. ליר רביב

פתח דבר

1. בפניי בקשות הדדיות למתן צו למניעת הטרדה מאיימת בהתאם לחוק למניעת הטרדה מאיימת תשס"ב – 2001 (להלן: "החוק להטרדה מאיימת" או "החוק") שהוגשו על ידי המבקש כנגד המשיבים וכן על ידי המשיבה 2 כנגד המבקש.
2. המבקש הינו עובד עיריית בית שאן בתפקיד נהג ועוזר ראש העיר. המשיב 1 הינו מוציא לאור, עורך וכותב של העיתון "שיחת העיר". המשיבה 2 הינה אשתו של המשיב 1 כאשר המשיב 3 הינו בנו.
3. לטענת המבקש, בחודש האחרון הינו נתון במעקב על ידי המשיבים, כאשר המשיבים 1 ו-2 עוקבים אחריו באמצעות רכב מסוג פורד בצבע כסף, ומצלמים אותו, וכי המשיב 3 מפיץ את תמונותיו באתר "פייסבוק".
4. לטענת המבקש, מעקבים אלו פוגעים בפרטיותו, בשלוות חייו והוא מרגיש מאוים.
5. לנוכח אירועים אלה הוגשה הבקשה שבפני, כאשר ביום 25.02.14 ניתנה על ידי החלטה בה נעתרתי למתן צו במעמד צד אחד, ודיון בבקשה נקבע ליום 02.03.14. בעקבות הדיון הנ"ל הוגשו תצהיריהם של המשיבים, בהם הגיבו לטענותיו של המבקש, ודיון נוסף נקבע ליום 10.03.14.
6. בתצהירו בתגובתו לבקשה שלל המשיב 1 את טענותיו של המבקש, וטען כי מעולם לא פגש בו, לא דיבר אתו. הוסיף המשיב כי במסגרת עבודתו צילם מגינת ביתו, את רכבו של ראש העיר, כאשר הרכב נמצא במרחק 40 מ' ממנו.
7. הוסיף המשיב 1 וטען כי הצילום נועד להביא לידיעת הציבור האם רכבו של ראש העיר אמור לשמש גם לדברים אחרים של עובדי העירייה, כאשר הדבר אינו קשור למבקש באופן אישי.
8. המשיבה 2 טענה כי אינה מכירה את המבקש, כאשר הפעם הראשונה בו פגשה, הינה כאשר הגיע לפתח ביתה והחל לאיים עליה. לטענתה, מעולם לא פנתה אליו ולא שוחחה עמו.
9. המשיב 3 טען כי מעולם לא עקב או ערב למבקש, כאשר התמונה היחידה בה צילם את המבקש באמצעות מצלמת הטלפון הנייד, נעשתה עת שהה האחרון בסביבת אנשים במקום ציבורי, ללא כל כוונה אסורה.
10. יודגש כי המשיבה 2 אף הגישה כנגד המבקש, (במסגרת תיק מספר ה"ט 4675-03-14) בקשה למניעת הטרדה, בטענה כי המבקש הגיע לפתח ביתה ואיים עליה ועל בעלה.

השאלה הצריכה עניין

1. השאלה הצריכה הכרעה הינה האם מעשיהם של המשיבים כלפי המבקש וכן מעשיו של המבקש כלפי המשיבה 2, עולים כדי הטרדה מאיימת כמשמעות דבר זה בחוק ומזכה את המבקש והמשיבה 2 לסעדים הקבועים בחוק. לשון אחרת, האם המבקש הוכיח כי אכן המשיבים הטרידו איימו ופגעו בפרטיותו או שקיים חשש שיעשו כן בעתיד. כן, האם הוכיחה המשיבה 2 כי המבקש הטרידה ואיים עליה. ככל שהתשובה תהא חיובית כי דין הבקשה להתקבל ולהיפך.

דיון והכרעה

המסגרת המשפטית

1. החוק למניעת הטרדה מאיימת מגדיר בסעיף 1 שבו את מטרת החוק ואילו בסעיף 2 לחוק מוגדר מהי הטרדה מאיימת וזה לשון החוק:

"1. מטרת החוק היא להגן על אדם מפני פגיעה בשלוות חייו בפרטיותו בחירותו או בגופו בידי אדם אחר שנקט נגדו הטרדה מאיימת.

2. (א) הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו, או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו.

(ב)   מבלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), הטרדה מאיימת כלפי אדם יכול שתהא, בין השאר באחד מאלה:

(1)        בבילוש, במארב או בהתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או בפגיעה בפרטיותו בכל דרך אחרת.

(2)   בנקיטת איומים בפגיעה בו או במאיים עצמו;

(3)      ביצירת קשר עמו בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר;

(4)   פגיעה ברכושו, בשמו הטוב, או בחופש התנועה שלו.

(ג)       לעניין חוק זה אחת היא אם המעשים המפורטים בסעיפים קטנים (א) או (ד) נעשו כלפי האדם או כלפי אדם אחר הקרוב לו, בין במפורש ובין במשתמע, בין במישרין ובין בעקיפין".

1. המבחן לקיומה של הטרדה מאיימת הינו אובייקטיבי ולא סובייקטיבי. אין די שפלוני יחוש מאוים אלא על ביהמ"ש להשתכנע שאכן הנסיבות הן כאלה שסביר שאותו פלוני יחוש מאוים או מוטרד.
2. בבוא בימ"ש להכריע בבקשה לפי חוק זה עליו לדאוג לאיזון בין זכויותיו של הנפגע - המוטרד לבין זכויותיו של המטריד לכאורה [ראה: בר"ע 179/04 נס שובל נ' ניסים [פורסם בנבו] תק- מח 2651].

ומן הכלל אל הפרט

האם מעשיו של המשיב עולים כדי הטרדה מאיימת כמשמעות דיבור זה בחוק

1. לאחר שעיינתי בבקשות המבקש והמשיבה 2 , וכן בתגובת המשיבים לבקשה, וכן שמעתי את הצדדים אשר נחקרו בפניי, מתקבל הרושם כי המבקש לא ביסס את טענותיו על מנת לחסות תחת הגנתו של החוק, כך גם המשיבה 2. לא שוכנעתי כי התקיימו התנאים הקבועים בחוק המצדיקים מתן צו כאמור. איני סבורה כי קיים סיכון או חשש הצופה פני עתיד כי המשיבים יטרידו את המבקש, או יפגעו בשלוותו או פרטיותו, כאשר אף לא שוכנעתי כי קיים סיכון כי המבקש יטריד את המשיבה 2.
2. על אף שבתצהירו טען המבקש כי הוטרד על ידי המשיבים אשר לטענתו עקבו אחריו עת נסעו ברכב פורד בצבע כסף, אלא שעניין זה נסתר בחקירתו בפניי, עת טען כי לא ציין איזה סוג רכב נסעו המשיבים 1 ו-2. בנוסף בחקירתו שלל המבקש כי המשיב 1 פנה אליו או איים עליו, כך גם לגבי המשיבה 2, אשר טען המבקש כי מעולם לא שוחח עמה. טענתו של המבקש כי המשיבה 2 עקבה אחריו וצילמה אותו נשארה טענה בעלמא.
3. זאת ועוד, הגם שהמבקש טען כי הינו מכיר את המשיב 3, אלא שלא הוכח כי האחרון איים על המבקש. טענותיו של המבקש היו בגדר הרגשה וסוג של חשש, כפי שציין, ותו לא.
4. מנגד נחקר בפניי המשיב 1, בחקירתו חזר המשיב 1 על דברי המבקש וציין כי אינו מכיר את האחרון ומעולם לא פנה אליו. יחד עם זאת, העיד המשיב כי צילם את רכבו של ראש העיר באמצעות מכשירו הנייד (עמ' 8 ש' 12-13 ש' 17-18 , ש' 21 , ש' 30-31). חקירתו של המשיב 1 לא העלתה סתירות כלשהן באשר לגרסתו כי מעולם לא פנה אל המבקש ולא צילם אותו באופן אישי, כאשר חזר האחרון על טענתו כי צילם את רכבו שת המבקש ולא המבקש עצמו. בעניין זה השיב המשיב 1 כדלקמן:

"אין לי שום עסק עם קובי. הרכב של ראש העיר זהב רכב ציבורי שאני מממן אותו. צילמתי במקום ציבורי. אין לי נגד המבקש כלום..".

1. אציין כי איני רואה במעשיו של המשיב 1, שצילם את רכבו של ראש העיר, במעשה שיש בו כדי להוות הטרדה למבקש עצמו במיוחד והמבקש הצהיר כי הינו משמש בתפקיד ציבורי, כנהג ראש העיר. הימצאותו של המבקש במעמד זה, עלולה לחשוף אותו לצילומים מצד אנשי תקשורת למיניהם, כגון המשיב 1, ואין בכך לבדו כדי להעיד על כל הטרדה ו/או רדיפה של המבקש, המצדיקה הטלת הצו המבוקש.
2. כן נחקרו בפניי המשיבה 2 והמשיב 3. בחקירתה חזרה המשיבה 2 על טענתה בתצהיר לפיה אינה מכירה את המבקש, וניסיונותיו של המבקש להוכיח כל היכרות בין המבקש למשיבה 2 לא צלחו, ואף לא הוכחה טענתו שהאחרונה עקבה אחריו ו/או איימה עליו.
3. כמו כן, מחקירתו של המשיב 3, לא הוכח כי הלה הטריד או איים על המבקש, הגם שטען המשיב 3 להיכרות עם המבקש. אין די בהיכרות זו כדי לבסס טענותיו של המבקש לפיו עקב המשיב 3 אחריו והטרידו. ניסיונותיו של המבקש להראות כי המשיב 3 צילם יותר מתמונה אחת, לא צלחו, כאשר אף טענתו של האחרון כי הינו מעלה לרשת תמונות המקבל מגולשים אחרים, וכי לא כל התמונות מצולמות על ידו, לא נסתרה, ובכך אין לומר כי המשיב 3 עוקב אחרי המבקש, מצלמו ומטריד אותו.
4. סיכומו של דבר, המבקש לא הוכיח כי הוא הוטרד או כי צפוי להיות מוטרד בעתיד, על ידי המשיבים, או כי המשיבים נקטו כלפיו בפעולה כלשהי, שיש בה כדי לפגוע באורח חייו בפרטיותו או בשלוותו.
5. לא אסיים לפני שאומר כי אף דין הבקשה של המשיבה 2 (שהוגשה במסגרת תיק 4675-03-14) להידחות. טענותיה של המשיבה 2 כי הוטרדה על ידי המבקש לא הוכחו. בניגוד לטענותיה, לא הוכיחה האחרונה כי בעקבות איומיו לכאורה של המבקש נאלצה להזמין מצלמות לבית וכן כי קיבלה הצעת מחיר להתקנת סורגים, וזאת משלא צירפה כל אסמכתא לכך.
6. בניגוד לאמור בבקשתה, המשיבה 2 לא הצליחה להוכיח כי המבקש ו/או מי מטעמו איימו על חייה, כאשר טענותיה אלו נשארו בגדר טענות כלליות, מה גם שהמשיבה 2 לא צירפה כל אסמכתא בדבר הגשת תלונה לרשויות המוסמכות כנגד איומים אלו.

סוף דבר

1. לאור האמור לעיל הגעתי למסקנה לפיה בקשותיו של המבקש, דינן נדחות. כך גם יש להורות על דחיית בקשתה של המשיבה 2.

לאור התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תסרוק החלטה זו לתיק 4675-03-14 ותשלח עותק ממנה לצדדים.

ניתנה היום, ט' אדר ב תשע"ד, 11 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.