1. בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט עאסי עבאס), שניתן בת.א 2947/10 ביום 5.2.14.

בד בבד, הוגש ערעור על פסק הדין.

2. המשיב 1, תושב הרשות הפלסטינית, איבד את הראיה בעין ימין בעקבות תאונת עבודה שאירעה ביום 6.11.06 במסגרייה במושב זנוח שבשטחי ישראל. בנסיבות אלו, הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף נגד מעסיקו, הוא המבקש. המבקש הגיש הודעת צד ג' נגד המשיב 2 בתואנה שהוא בעל המסגרייה ומעסיקו של המשיב 1. במקביל, הוגשה הודעת צד ג' נגד מדינת ישראל בתואנה שהמשיב 1 בא בשעריה שלא כדין ולאחר שפג תוקף רישיון עבודתו, מכאן שהאחריות לנזקי הגוף עליה רובצת; ההודעה נדחתה על הסף.

פסק הדין קבע כי המבקש והמשיב 2 הם, ביחד ולחוד, מעסיקיו של המשיב 1 בעבודתו במסגרייה. בגין נזקי גוף שנגרמו למשיב 1 בעטייה של תאונת עבודה, חוייבו השניים לשלם למשיב 1, בחלקים שווים, סך כולל של 264,300 ש"ח, בצירוף שכ"ט בשווי של 20% מסך הפיצוי.

3. המבקש עותר לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן פסק דין בערעור וזאת לאור מאזן הנוחות הנוטה לטובתו בצירוף סיכויי ערעור טובים. עיקר טענתו של המבקש בכך שבמועד התאונה כבר לא נתקיימו יחסי עובד-מעביד בינו ובין המשיב 1. המבקש שטח בפירוט את טענותיו בערעור אשר סיכוייו להתקבל טובים בעיניו. לעניין מאזן הנוחות, נטען כי המשיב 1 הינו תושב הרשות הפלסטינית ואין להכביר במילים בדבר היכולת המשפטית הדלה עד אפסית לגבות בחזרה את כספי הפיצוי במידה והערעור יתקבל. מעבר לכך, המשיב 1 איננו עובד וספק אם יסתייע בידו להשתלב בשוק העבודה בהתחשב בנכותו התפקודית. מכאן, שאין לו יכולת כלכלית להשיב את כספי הפיצוי אם יתקבל הערעור. בנסיבות אלו, ככל שיתקבל הערעור, יעמוד המבקש בפני שוקת שבורה ועל כן נזקיו יעלו לאין שיעור על נזקיו של המשיב 1.

4. המשיב 1 התנגד לבקשה. לטענתו, סיכוי הערעור אפסיים. לעניין מאזן הנוחות, נטען כי אין בידי המבקש להיבנות מהיותו תושב הרשות, עת ניתן יהא במידת הצורך להיפרע מכספי המוסד לביטוח לאומי המשתלמים לידי המשיב בכל חודש בחודשו. חשוב מכך, הפלוגתא מושא הערעור אינה מהווה עילה לעיכוב ביצוע פסק הדין, שכן שאלת האחריות לתשלום הפיצוי היא העומדת להכרעה. בנסיבות אלו, גם אם יתקבל הערעור, המשיב 2 הוא שיחוב בהחזר כספי הפיצוי ששילם המבקש. עיכוב קבלת הפיצוי יכביד על נזקיו הכבדים של המשיב 1, אשר איבד את ראייתו בעין ימין ומאז נאלץ להתמודד עם מציאות מורכבת בצירוף הליך משפטי ממושך. אשר על כן, נתבקש בית המשפט לדחות את הבקשה ולחלופין, להורות על תשלום חלק מכספי הפיצוי לידי המשיב 1 לצורך מימון הטיפולים הרפואיים ועל הפקדת יתרת הפיצוי בקופת בית המשפט עד להכרעה בערעור; ולחלופי חלופין, להורות על הפקדת מלוא כספי הפיצוי בקופת בית המשפט עד להכרעה בערעור.

5. המשיב 2 הגיש לבית המשפט ערעור מטעמו על פסק הדין (ע"א 41507-03-14), על כן הצטרף לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין עד להכרעה בשני הערעורים. לשיטתו, סיכויי הערעור שהוגש מטעמו הם טובים והתנגד לטענותיו של המבקש בסוגיית זהות מעסיקו של המשיב 1. מכל מקום, נטען כי המשיב 1 מתגורר בשטחי הרשות הפלסטינית ועל כן הסיכוי להשיב כספים אלו במידה והערעורים יתקבלו הינו אפסי. המשיב 1 מסוגל לעבוד ולפרנס את משפחתו ולא ייגרם לו נזק העולה על נזקם של המבקש והמשיב 2 אילו יתקבלו הערעורים. אשר על כן, נתבקש בית המשפט להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.

6. מושכלות יסוד, "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה עליה מערערים" (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי). ביצוע ההחלטה יעוכב ככל שיוכיח המבקש כי סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובתו, היינו שיתקשה להשיב את המצב לקדמותו ככל שיתקבל הערעור (ראה למשל ע"א 2772/13 אלי רון ואבי יוזמה ופיתוח בע"מ נ' ק.ר. השקעות ונכסים בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 21.5.13)). יחד עם זאת, פסק דין כספי יעוכב רק במקרים חריגים ונדירים, בהם יוכח שלא ניתן יהא לגבות את הכספים בחזרה או כי ביצוע מיידי של פסק הדין יגרום למבקש נזק בלתי הפיך (ע"א 9128/11 ד"ר מוניר טנוס נ' בולוס ובניו חברה לאירוח ולתיירות בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 25.2.14)).

בענייננו, המציאות מלמדת כי קלושים הסיכויים להיפרע מתושבי הרשות הפלסטינית. משכך, נטיית בתי המשפט במקרים כגון דא להורות על עיכוב ביצוע פסק דין כספי. ככלל אין מכך מנוס. יחד עם זאת, המשיב 1 זכאי לקצבה חודשית מהמוסד לביטוח לאומי ועל כן לא ניתן לקבוע כי יתאיינו לחלוטין סיכוייו של המבקש להשיב את הגלגל אחורה ככל שיתקבל ערעורו. דא עקא, לא הוצגו לפניי נתונים בדבר גובה קצבתו החודשית של המשיב 1, כמו גם תקופת הזכאות. אין חולק כי המשיב 1 זכאי לפיצוי בגין נזקי גוף ובהתחשב במצבו הרפואי, אין לעכב כספים המיועדים לרפואתו. אשר על כן, מצאתי להיעתר חלקית לבקשה לעיכוב ביצוע.

המשיב 2, בתגובתו, ביקש להצטרף לבקשה דנא ולהורות על עיכוב ההליכים אף בעניינו. מטעמים של יעילות דיונית ואחידות בפסיקה, בשים לב לערעור שהוגש מטעמו על פסק הדין שתלוי ועומד במסגרת הליך נפרד, מצאתי להיעתר לבקשתו.

7. לאור האמור לעיל, המבקש והמשיב 2 יעבירו לידי המשיב 1 סך של 25,000 ₪ כל אחד עד ליום 30.4.14. תשלום יתרת הכספים תופקד, בחלקים שווים, על ידי המבקש והמשיב 2, בקופת בית המשפט עד ליום 31.5.14. לא יועברו או יופקדו הכספים במועד, יבוטל עיכוב הביצוע.

ניתנה היום, ג' בניסן התשע"ד, 03 באפריל 2014, בהעדר הצדדים.