הנאשם הורשע לפי הודאתו בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, בניגוד לתקנה 26 (2) לתקנות התעבורה.

בטיעוניה לעונש התביעה מבקשת מבית המשפט בין השאר להטיל על הנאשם עונש של מאסר.( פעם אחת בקשה התביעה מאסר מסגרת של עבודות שירות, ופעם אחרת בדרך של - מאסר מאחורי סורג ובריח).

בקשת התביעה נשענת על עברו של הנאשם כאשר היא מפנה להרשעה קודמת בגין עבירת שכרות - שם הורשע ב- 9.10.11, בבית המשפט המחוזי בתל אביב - ת"פ 13142-01-11 ל- 9 חודשי מאסר על תנאי. המאסר שעומד ותלוי נגד הנאשם אינו חל במקרה דנן, מהטעם שהעבירה בה הורשע כאן מייחסת לנאשם עבירת נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים ולא עבירה של נהיגה בשכרות בה התנאי חל.

מנגד מבקשת ההגנה מבית המשפט לאמץ את המלצת קצינת המבחן לפי חוות דעתה המשלימה מיום 24.12.14. לפי טיעוניה הנאשם נמצא בעיצומו של הליך שיקומי שבה לטפל בבעיית השתייה. עד עתה הנאשם פסול מנהיגה תקופה ארוכה, שירות המבחן העמיק טיפולו בנאשם ובא עם תכנית של"צ ברת ביצוע שיש בה כדי לעזור בשיקומו של הנאשם, ובבחינת האינטרס הציבורי יש לאפשר לנאשם לשאת את עונשו שלא בדרך של מאסר מאחורי סורג ובריח.

לא זאת אף זאת ש- 5 חודשים האחרונים הנאשם נמצא נקי בביקורת בדיקות אלכוהול סדירות.

נוכח סיכויי השיקום של הנאשם, יש מקום לחרוג לקולא מהעונש שראוי היה להטיל עליו, ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו, ולהעמידו במבחן לפי פקודת המבחן בצד עונש של פסילה בפועל לתקופה ארוכה ועונשי מאסר ופסילה מותנים (לעניין מעמדו המיוחד של האינטרס השיקומי ומשקלם של הליכי השיקום ראו סעיף 40ד לחוק העונשין, התשל"ז-1977 לאחר תיקון מס' 113). יפים לענייננו דבריה של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה בע"פ 8092/04 חביב נ' מדינת ישראל (10.9.2006):

"ראשית, מבחינת האינטרס הציבורי בהגנה על שלום הציבור ובטחונו, שיקומו של עבריין מועד תורם לקיומה של ציפייה כי לא יחזור לעולם הפשע. ציפייה זו מקדמת את טובת הציבור ומתיישבת עם אינטרס חברתי רחב. שנית, מבחינת העבריין, השיקום המוצלח פותח בפניו אופקי-חיים חדשים, ולראשונה עולה תקווה כי יוכל לפנות לדרך חיים בונה, שבה יוכל להשתלב באורח חיים יציב וקונסטרוקטיבי. ושלישית, מבחינת שירותי השיקום והרווחה, חשוב לטעת את התודעה כי יש טעם ותוחלת בהשקעת משאבים חומריים ואנושיים בפעולות שיקום עבריינים, וכי מקום שפעולות אלה מניבות פרי, ישנה התחשבות בכך בתהליך הענישה וננקטים אמצעים המאפשרים ככל הניתן את הותרת תוצאות השיקום על כנן, בלא העמדתן בסכנה. בנסיבות האמורות, הצורך לשמר את תוצאות שיקומו של המערער בשל מגוון ההיבטים האמורים עשוי להכריע אף את שיקולי הענישה המסורתיים – הגמול וההרתעה; עם זאת, בכל מקרה, יש לשלב את השיקולים הנוגדים בענישה לנוסחה מאוזנת ומידתית שתייחס את המשקל היחסי הראוי למגוון השיקולים וההיבטים מבחינת אינטרס הציבור ואינטרס הפרט כאחד."

לאור כל האמור לעיל , אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. מאסר של שנה אחת, וזאת על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירת שכרות, נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, או נהיגה בזמן פסילה.

2. פסילת רישיון נהיגה של- 10 חודשים במצטבר לכל עונש פסילה אחר.

3. פסילת רישיון נהיגה של – 10 חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים.

4. הנאשם יהיה בפיקוח קצין מבחן למשך שנה אחת.

5. הנאשם יבצע 180 שעות של עבודות שירות לתועלת הציבור, לפי המצוין בתסקיר קצין המבחן מיום 24.12.14 . תחילת ריצוי העבודות לא יאוחר מיום 01.03.15.

גזר הדין יועבר לידיעת קצין המבחן.

ניתן היום, ט"ז טבת תשע"ה, 07 ינואר 2015, בנוכחות הצדדים.