1. התובע, יליד 1996, נפגע לטענתו ביום 19.2.98 בהיותו קטין כבן שנה ו-3 חודשים, בעת שנפל ונחבל ברגל שמאל במשפחתון אצל נתבעת 1.

התביעה הוגשה כנגד נתבעת 1 ניקול שטרית- הבעלים, המפעילה והמחזיקה של המשפחתון; כנגד נתבעת 2 חב' הביטוח הפניקס - אשר נמחקה לאחר שהתברר כי בזמנים הרלוונטיים לא היה ביטוח תקף; כנגד נתבעת 3 עיריית נתניה- שבתחום שיפוטה נמצא המשפחתון ותחת פיקוחה וכנגד נתבעת 4 מגדל חב' לביטוח- המבטחת של העירייה.

הנתבעות 3-4 הגישו הודעת צד שלישי כנגד נתבעת 1.

מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, ד"ר רונן קרפ קבע נכות רפואית צמיתה בשיעור 5% (פגיעה ברגל שמאל).

1. נסיבות אירוע התאונה תוארו בתצהיר אביו של התובע.

העד מצהיר כי בשעות הצהריים של יום התאונה, התקשרה אליו נתבעת 1, מסרה לו כי בנו שיחק עם ילד נוסף וכתוצאה מכך נבהל ובכה. במהלך היום ולאחר שאסף אותו מהמשפחתון, חזרה הנתבעת 1 על כך כי לא ארע דבר נוסף חריג במהלך היום.

(ס' 4-7 לתצהיר).

"רק בסביבות השעה 22:00 בלילה, כשהתקשרתי לנתבעת מס' 1 פעם נוספת, והתעקשתי לדעת מה אירע באותו היום במשפחתון, עקב התנהגותו חסרת המנוחה של בני, טרחה הנתבעת מס' 1 לספר לי כי בני אחז בכיסא, וילד בן שלוש לערך ששהה במשפחתון, ניסה למשוך לו את הכיסא. כיוון שכל ילד משך את הכסא לכיוון שלו, נפל בני לאחור, והכיסא נפל עליו, והילד השני נפל על הכיסא כשבני מתחתיו."

(ס' 8 לתצהיר).

1. בחקירה נגדית לב"כ נתבעת 1 מתייחס אביו של התובע לנסיבות, כפי שהבין אותן מהתיאור שנמסר לו מאחר ולא היה עד ראייה לאירוע נשוא התביעה.

העד עומת עם סדר הפעולות וטוען כי מדובר בילד בן שנה ו-3 חודשים אשר עשה את צעדיו הראשונים : "...והילד השני לפי מה שניקול סיפרה לי כשהתקשרה אליה, הילד השני כנראה רצה לקחת את הכיסא וילד שעושה צעדיו ראשונים אוחז די חזק הוא נפל. הילד נפל עליו אחרי שילד שלי נפל כיסא נפל והילד נפל, זה מה שניקול אמרה לי בטלפון ושהכל בסדר.

ש. זה לא מה שאתה מספר בתצהירך, אתה מספר שמשך את הכיסא אליו?

ת. ילד אוחז בכיסא, ילד שעושה צעדיו ראשונים." (עמ' 10-11 לפרו').

כנשאל ע"י ב"כ נתבעות 3-4 מדוע לא התלונן לעירייה על הנתבעת 1, לא ידע ליתן תשובה ואף הבהיר כי בנו הקטין נותר במשפחתון גם לאחר האירוע (עמ' 11-12 לפרו').

1. התובע, חייל בשירות סדיר בעת מתן העדות, מתאר בתצהירו את הנסיבות: " לפי מה שסיפר לי אבי..." (ס' 3 לתצהיר).

התובע מאשר בחקירה נגדית לב"כ נתבעת 1 כי אינו זוכר את האירוע, מלבד מה שסופר לו על ידי אביו. (עמ' 13 לפרו').

1. הנתבעת 1, ניקול שטרית, מצהירה כי למרות השנים הרבות שחלפו, האירוע זכור לה: "ביום האירוע, בסמוך לשעה 15:30 , בקירוב לשעת איסוף הפעוטות מהמשפחתון על ידי הוריהם, ישבו הילדים כבכל יום, על כיסאות הילדים בסמוך לשולחן ואכלו את ארוחת המנחה שכללה כריך ופרי.

אני ישבתי איתם כשחלקם מימיני, חלקם משמאלי ואחד מולי. בעודי מסייעת בארוחתו של אחד הילדים שישב מימני, נפל לפתע התובע, שישב משמאלי, מהכיסא ופרץ בבכי." (ס' 6-7 לתצהיר).

הנתבעת 1 הכחישה את גרסת התביעה כאילו התובע רב עם ילד נוסף שמשך לו את הכיסא "אירוע כזה כאמור, לא אירע במשפחתון מעולם וכאמור זו גרסה שאין בה הגיון". (ס' 17 לתצהיר).

1. בחקירה נגדית לב"כ התובע חזרה על נסיבות התאונה:

"ש. בתצהירך ציינת שלמרות חלוף השנים את זוכרת את המקרה שהתובע נפצע אצלך במשפחתון מה בדיוק קרה שם?

ת. הוא היה כזה ילד חמוד, והוא כנראה שאחד הילדים הזיז את השולחן או תוך כדי אז יכול להיות שהוא החליק ונפל מהכיסא, מיד ניגשתי אליו לקחתי אותו שטפתי לו את הפנים הושבתי אותו עלי הילד נרגע והמשיך לאכול וצלצלתי לאבא להודיע לו שילד נפל וגם למפקחת מיד.

ש. בעצם את אומרת שנשבר לו הרגל שבר שהצריך 6 חודשי גבס, הנפילה שהיתה זה כיסא איזה גובה?

ת. גובה של 20 ס"מ משהו כזה. גובה של כיסא של ילד בגן.

ש. פשוט ישב ונפל?

ת. כנראה שכן, זה מה שהיה.

ש. לא היית שם?

ת. אני הייתי שם, הגשתי לילד אחר לאכול ואני שומעת את הבכי של הילד, אני רואה את השולחן שהוא זז וניגשתי אליו מיד.

ש. לא ישבתם כולם סביב השולחן?

ת. אני יושבת בראש השולחן מימיני משמאלי יושבים מימיני יושבים ואחד יושב מולי.

ש. בכל זאת לא ראית מה בדיוק קרה לנתנאל?

ת. תשמעי זה אלפית השניה, ילד יכול ליפול בכל מקום." (עמ' 15-16 לפרו').

1. הנתבעות 3 ו-4 הגישו תצהיר של מלי גוט, רכזת משפחתונים בעת התאונה, שהיתה אחראית על הדרכת מפעילות המשפחתונים, קליטה ושיבוץ ילדים, טיפול בפניות הורים וכיוצ"ב. (ס' 2 לתצהיר).

העדה מצהירה כי הנתבעת 1 עמדה בכל הקריטריונים לצורך מתן אישור להפעלת משפחתון וכי התחייבה לבטח עצמה בביטוח תאונות צד ג' ואת העירייה בביטוח ראשוני (ס' 4, 8 לתצהיר).

בהתייחס לאירוע שהתרחש לפני כ-20 שנה, לא נשמרו כל מסמכים רלוונטיים.

(ס' 9 לתצהיר).

בחקירה נגדית לב"כ התובע, מאשרת כי לא נמצא כל תיעוד המתייחס לאירוע.

(עמ' 18 לפרו').

כשנשאלה העדה לגבי תקינות הציוד, לרבות הכיסאות שבמשפחתונים, השיבה כי אחת לשבועיים לפחות יש ביקור בכל משפחתון, שבו בין היתר בודקים את תקינות הציוד.

כשנשאלה כיצד ייתכן שהנתבעת 1 לא ביטחה את המשפחתון באותה שנה, חרף התחייבותה לעשות זאת, השיבה "לא יודעת. בתחילת כל שנה מטפלת צריכה להגיש את החוזה החתום. אם לא מגישה לא פותחים את המשפחתון באותה שנה". (עמ' 20 לפרו').

1. תמצית טיעוני הצדדים בסיכומים:

ב"כ התובע טוען כי יש לקבל את התביעה ולהטיל אחריות על הנתבעות, בגין הפרת חובת זהירות מוגברת כאשר מדובר בפעוט שאינו מודע לסכנות סביבו והעדר פיקוח על המשפחתון ועל קיומו של כיסוי ביטוחי.

ב"כ הנתבעת 1 טוען כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, מדובר באירוע פתאומי ולא צפוי, המהווה סיכון טבעי כחלק מסיכוני היומיום, העלול היה להתרחש גם בבית התובע.

ב"כ נתבעות 3-4 בדיעה כי דין התביעה להידחות כאשר הנתבעות לא יכלו בשום דרך למנוע את קרות האירוע.

1. דיון והכרעה:

לאחר עיון בכתבי בי דין, פרוטוקול הדיון, ראיות הצדדים והסיכומים, מצאתי לקבוע כי לא עלה בידי התובע להוכיח תשתית עובדתית לעניין נסיבות ומנגנון הנפילה במשפחתון ובוודאי לא לבסס אחריות בהתאם לעוולת הרשלנות מצד מי מהנתבעות.

התביעה הוגשה בשיהוי ניכר.

התובע נפגע לטענתו בחודש פברואר 1998, התביעה הוגשה 16 שנה לאחר האירוע, כאשר שמיעת הראיות התקיימה כ-19 שנה לאחר התרחשות התאונה הנטענת.

אין חולק כי טרם חלפה תקופת ההתיישנות על פי דין אך מדובר בשיהוי רב אשר היה בו כדי לגרום לנזק ראייתי ניכר לנתבעות.

מטעם התביעה לא ניתן הסבר, בוודאי לא הסבר מניח את הדעת לשיהוי הרב .

ראה עדות אביו של התובע בעמ' 9 לפרו':

"ש. ז"א אתה מסביר שמשנת 2000 ועד 2014 שזה מועד הגשת התביעה התיק היה בתהליך של העברה?

ת. אני נתתי לעו"ד כביכול אני לא יודע מה עושים בתיק, אני לא עו"ד, נתתי לו הוא אמר שזה בטיפול". (עמ' 9 לפרו').

יש בהתנהלות זו כדי ליצור ציפייה לגיטימית אצל הנתבעות שלא תוגש תביעה נגדן

לאור חלוף הזמן, והגשתה בשיהוי משמעותי גרם לפגיעה ביכולת ההתגוננות.

לא ניתן לצפות מהנתבעות לזכור אירועים שהתרחשו לפני כמעט 20 שנה ו/או לשמור מסמכים בעניינו של התובע ו/או לשמור על קשר עם עדים רלוונטיים כאשר במשך כל אותה תקופה הן אף לא יודעות שהן צפויות להיתבע.

1. מטעם התביעה לא הובאה מטבע הדברים ראיה קבילה וישירה לנסיבות האירוע.

התובע היה קטין כבן שנה ו-3 חודשים; אביו של התובע, לא היה נוכח בעת האירוע הנטען ונסיבותיו נודעו לו מפי התיאור שנמסר על ידי הגננת, נתבעת 1.

נתבעת 1, מנהלת המשפחתון היתה עדת הראיה היחידה ולא מצאתי להטיל דופי במהימנות גרסתה, אשר לא נסתרה בחקירה נגדית.

לא נעלמה מעיני העובדה כי מדובר בפרק זמן ארוך מאוד שחלף מאז האירוע ולאפשרות קיומם של פערים בזיכרון בכל הקשור בפרטי הפרטים, אך אין בכך כדי לפגום בגרעין האמת בגרסת ההגנה.

מהימנה עליי עדות הנתבעת 1 לפיה הנפילה לא ארעה בנסיבות בהן משער אביו של התובע כגורם לאירוע (ילד כבן 3 שמשך את הכיסא שאותו אחז בנו), אלא בנסיבות בהן מדובר בנפילה פתאומית שארעה בשבריר שנייה, במהלך שעת האוכל מבלי שהייתה יריבות עם ילד נוסף - אירוע שלא ניתן היה לצפות או למנוע.

1. המסגרת הנורמטיבית:

גננות בגני ילדים או מורים בבתי ספר חבים חובת זהירות כלפי הילדים.

חובת הזהירות של גננת כלפי ילדי הגן היא בהשגחה על הקטין הן מפני פגיעתו של גורם חיצוני, הן מפני פגיעה של הקטין באחרים, והן מפני פגיעה של הקטין בעצמו.

החובה מושתתת על כך שהקטין, לא פיתח מנגנוני הגנה, מנגנוני בקרה ומנגנוני שיקול-דעת שבגיר מחזיק בהם, ובדרך הדברים הרגילה ניתן לצפות, כי עלול הוא להיפגע בידי גורם חיצוני או להביא נזק על עצמו ועל זולתו. כך גם, יש להתחשב בגופו החלש של הקטין, החושף אותו לפגעי העולם הסובב אותו, ובתכונותיו של הקטין כגון שובבות, סקרנות של ילד, היענות לפיתויים בלא להעריך סכנות וסיכונים וכיוצא באלה.

(ראה ע"א 90/ 2061 אילנה מרצלי נ' מדינת ישראל).

יחד עם זאת, לא כל סיכון גורר מאליו חובה מראש המוטלת על הסגל החינוכי.

1. בענייננו, הרקע הנסיבתי שקדם לנפילה ולחבלה הנטענת של התובע, אינו יכול לבסס תשתית עובדתית שיש בה כדי לחייב באחריות שכן אין חולק כי מדובר באירוע פתאומי ומפתיע שלא ניתן היה לצפותו, להבדיל מאירוע בו ילדים רצים ומשתוללים פרק זמן ארוך ואף לא הוכח אירוע מקדים שיכול היה לרמז על הנפילה, שאז היה מצופה מהגננת להתערב.

מהתשתית העובדתית שהוכחה, עולה כי האירוע התרחש במהלך שעת האוכל, כאשר הילדים ישובים סביב השולחן והגננת ביניהם, כשהיא נוכחת בחדר ולא הותירה את הילדים לבד ללא השגחה.

בהעדר אירועים מקדימים חריגים, לא ניתן לצפות להשגחה בלעדית רק על אחד מהילדים שאינו הילד היחיד שעליו חייבת הגננת להשגיח ולפקח במסגרת תפקידה.

בכל מקרה, גם השגחה צמודה לא יכולה למנוע אירוע פתאומי שעלול לקרות במהלך שהות ילדים בגן כמו היתקלות ילד בילד אחר, או נפילה ספונטנית.

ראה הלכת בימ"ש עליון (ע"א 715/79 גדעון דניאלי נ' אורט ישראל) שם נקבע כי גם אם הייתה השגחה בלתי פוסקת על הילדים וגם אם הגננת הייתה עומדת בקרבת הילד, לא ניתן למנוע אירוע תאונה פתאומי שהינו תוצאה של דחיפה פתאומית של ילד, או היתקלות של ילד באחר כתוצאה ממשחק ואין בכך לקבוע, כי הייתה רשלנות מצד הגננות.

בסופו של יום, מדובר בחבלה שארעה כתוצאה מאירוע נפילה פתאומי, מקרה ביש מזל שלא ניתן לקבוע בגינו קשר עובדתי ו/או סיבתי לאחריות הנתבעות ולנזק הנטען (אשר למרבה המזל כמשתקף מכלל העדויות היקפו אינו משמעותי בשים לב לתפקודו של התובע על פני ציר הזמן).

לא שוכנעתי כי הגננת, נתבעת 1, הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה, או שהתנהלותה באשר לפיקוח נאות על הנעשה בשטח המשפחתון, חרג מאמות מידה סבירות.

בנסיבות בהן אין להטיל אחריות על הנתבעת 1 לקרות התאונה, גם הנתבעות 3-4 אינן חבות באחריות כלפי התובע, ומתייתר הצורך לדון בחובת הנתבעת 1 לכיסוי ביטוחי.

1. במכלול השיקולים העובדתיים והמשפטיים בתיק זה ועל בסיס נטל הראיה המוטל על תובע בהליך אזרחי – לא מצאתי כי הוכחו בפניי יסודות התביעה וחבות הנתבעות במישור דיני הנזיקין.

לפיכך, דין התביעה להידחות וכך גם ההודעה לצד שלישי.

בנסיבות, כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, י"ג אלול תשע"ז, 04 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.