1. לפני בקשת החייבת לביטול עיכוב יציאה מהארץ לצורך יציאה לטיול משפחתי בגרמניה, אשר ימומן על ידי אבי בעלה (להלן: "הבקשה").
2. לטענת החייבת, התנהלותה בהליך תקינה, שכן היא עומדת בצו התשלומים החודשיים.

עוד מציינת החייבת, כי היא עתרה, מיוזמתה, להגדלת צו התשלומים החודשי שנפסק לה לסך של 1,000 ₪.

1. נוסף על כך טוענת החייבת, כי היא בעלת זכויות בנכס הידוע כגוש 115533 חלקה 57 תת חלקה 10 (להלן: "הדירה"), ועל זכויותיה רובץ עיקול.
2. הנאמן מתנגד לבקשה.

לטענתו, בבקשה אחרת שהגישה החייבת, עתרה האחרונה לביטול העיקולים על הדירה לצורך כיסוי המשכנתא הקיימת והפקדת כל כספי תכנית הפירעון בקופת הכינוס. עם זאת, על אף ההחלטה מיום 27.11.17, לא נחתם כל צו המורה על הסרת העיקולים והחייבת לא הפקידה את הסכום בהתאם לתכנית הפירעון.

נוסף על כך טוען הנאמן, כי סך תביעות החוב שאושרו הוא 207,880 ₪, מתוך סכום זה, סך של 68,880 ₪- חוב חופף שנפרע על ידי בעלה (אשר ניתן לו הפטר חלוט ביום 20.6.2016).

לטענת הנאמן, על החייבת להעמיד את קופת הכינוס על סך של כ- 139,000 ₪ וכן סכום נוסף בסך של כ- 35,000 ₪ בגין הוצאות ההליך. הלכה למעשה, לקופת הכינוס הופקד פחות ממחצית הסכום שעל החייבת לשלם בהתאם לתכנית הפירעון.

לאור כל האמור ובשים לב לאמור ברע"א 3289/17 מוחמד טאהא נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם במאגרים 30.4.2017) (להלן : "עניין טאהא"), סבור הנאמן, כי דין הבקשה להידחות.

1. המבקשת, בתגובתה לתשובת הנאמן חוזרת על טיעוניה. לשיטתה, הבקשה עומדת בגדרי עניין טהא, שכן ההליך מתנהל מספר שנים והתנהלותה תקינה.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה, מוחלט כי דין הבקשה להידחות מהנימוקים שיפורטו להלן:

1. ככלל, בסעיף 6(א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו נקבעה זכותו החוקתית של כל אדם הנמצא בארץ – לצאת מישראל. חירות זו אינה בלתי מוגבלת וניתן לפגוע בה במגבלות תנאי "פיסקת ההגבלה", הקבועים בסעיף 8 לחוק היסוד האמור.

1. כשעסקינן בהליך פשיטת הרגל, הפקודה מבטאת מספר תכליות העומדות ביסודו של הליך פשיטת רגל, והן, בין היתר: לכנס את נכסי החייב ולחלקם באופן שוויוני בין נושיו, ומנגד, לאפשר לחייב, חדל הפירעון, להשתקם ולשוב לפעילות כלכלית תקינה (ראו: רע"א 2282/04 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי, (פורסם במאגרים)).

בהתאם לתכלית המאפשרת לחייב להשתקם – האפשרות לחסות תחת הליך פשיטת רגל הינה, במובן מסוים, חסד המחוקק עם החייב, זאת בשים לב לעובדה כי במסגרת הליך זה מוקפאים, בין היתר, הליכי ההוצאה לפועל, וכן הליכים אחרים נגד החייב.

עם זאת, למול זכות החייב לחסות תחת הגנות הפקודה – עומדים לו גם חיובים. כך למשל, החייב נאלץ לוותר על חלק מזכויותיו, ביניהן הזכות לצאת את הארץ לכשיחפוץ, המעוגנת כאמור בסעיף 6(א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

1. בעניין טאהא נקבע, כי גדר הספקות בשאלת הגבלתו של החייב ביציאה לחו"ל ממוקד בדרישת המידתיות, הקבועה ב"פיסקת ההגבלה" שבסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

בעניין טהא נקבע, כי בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול זמני של צו עיכוב יציאה מן הארץ, תוך איזון ראוי בין הזכויות והאינטרסים המתנגשים ובהתקיים מספר תנאים:

כך למשל, כשמוצגים על ידי החייב נימוקים משכנעים המצדיקים כי באיזון בין הזכויות המתנגשות – זכותו לחופש תנועה ולאינטרסים אישיים אחרים שונים, תגבר, בנסיבות, על זכותם הקניינית של נושיו.

"... טעמים אפשריים לאישור הבקשה יכולים להתבסס איפוא על: שיקולים בריאותיים, הומניים, משפחתיים, או עסקיים (שמטרתם להיטיב עם קופת פשיטת הרגל), וכן עבור הזמן, ובלבד שבמשך תקופה ממושכת התנהל החייב כראוי. לא מדובר ברשימה סגורה, ולכן על בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו. ודוק, לא כל מקרה המאופיין בשיקולים הנ"ל יוביל בהכרח לביטולו הזמני של צו עיכוב היציאה מן הארץ, ומנגד לא כל מקרה שאיננו בא באחד התרחישים המנויים לעיל יוביל לדחייה אפריורית של הבקשה.

... זאת ועוד, על המבקש לעמוד בכל הדרישות שהושתו עליו על ידי בית המשפט המנהל את הליכי פשיטת הרגל, או על ידי הכנ"ר ולהגיש דו"חות כסדר (עיינו: לוין וגרוניס, בעמ' 135-134).

לבסוף אציין כי בדונו בבקשות כאלו – בית המשפט נדרש לבחון גם את תום ליבו של החייב, שכן: "אין כל הצדקה לתת 'קרש הצלה' לחייב אשר בא לבית המשפט בידיים שאינן נקיות, ואין כל הצדקה לפגוע בנושים כדי לסייע למי שנהג בחוסר הגינות ובחוסר יושר" (ראו למשל: ע"א 7092/13 ד.מ. נ' י.מ., [פורסם בנבו] פיסקה 29 (12.10.2015)). המונח תום לב הינו, גם במקרה זה, מונח שסתום הנותן לבית המשפט גמישות ומאפשר לו ליצוק לתוכו תוכן קונקרטי, בכל מקרה לגופו, תוך איזון בין האינטרסים והזכויות העומדים על הפרק (ראו: שם, בפיסקה 28 לחוות דעתי)."

1. בענייננו, ביום 10.4.14 ניתן לחייבת צו לכינוס נכסיה והושת עליה צו תשלומים בסך 500 ₪. בהמשך עתרה החייבת להגדלת צו התשלומים לסך של 1,000 ₪.

על מנת לעמוד בתכנית הפירעון, על החייבת להפקיד לקופת הכינוס סך כולל של כ- 174,000 ₪.

הטיול אליו מבקשת החייבת לצאת אינו "נסיעה חיונית". אין מדובר בנסיעה למטרה הומנית/בריאותית. נסיעה זו היא נסיעת "התאווררות", והיא אינה עומדת בקריטריונים כפי שנקבעו בעניין טאהא. זו נסיעת נופש בלבד.

לאמור יש להוסיף, כי החייבת נמצאת בהליך משנת 2014 והחייבת אינה פועלת באופן נמרץ לפירעון החובות.

לקופת הכינוס הופקד פחות ממחצית הסכום שעל החייבת להפקיד בהתאם לתכנית הפירעון, ויש לראות זאת לחובתה, זאת בשים לב לעובדה כי החייבת בעלת מחצית מזכויות הדירה ולא ברור מדוע על אף בקשתה לביטול העיקולים על הדירה מיום 7.11.17 וההחלטה מיום 27.11.17, היא לא פעלה לצורך הסרתם.

לא למותר לציין, כי העובדה שהחייבת עומדת בתשלומים החודשיים, אינה יכולה להוות טעם יחיד לקבלת הבקשה, שכן מדובר בתנאי סף לצורך ניהול הליך זה.

ככל שבידי מי מטעם החייבת סכומי כסף, שיש בהם כדי לסייע, הרי שמן הראוי כי סכומים אלה יופנו לכיסוי חובותיה ועל מנת שיינתן לה הפטר חלוט.

1. בנסיבות אלה, הבקשה נדחית. החייבת תשלם הוצאות הבקשה בסך של 1,500 ₪ (כולל מע"מ).

ניתנה היום, כ"ה תשרי תש"פ, 24 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.