1. התביעה

בפניי תביעה של שוכרי דירה – התובעים שבכותרת – לתשלום פיצוי בגין ראשי הנזק כדלקמן:

1) תשלום פיצוי בגין תקופה במהלכה התרחש שיפוץ מסיבי בבניין שדירת הנתבעת אותה שכרו הייתה חלק ממנו - , לפי 2,000 ₪ לחודש, בגין התקופה ממחצית נובמבר עד סוף פברואר, ובסך הכול 7,000 ₪;

2) השבת כספי ערבות שחולטו בסך של 15,000 ₪ בתוספת ריבית פיגורים בסך של 9%;

3) תשלום פיצוי בגין ליקויים בדירה בעת שנכנסו לדירה בסך של 1,000 ₪; לדבריהם נאלצו לסייד חלקים נרחבים מהדירה , לתקן ארון מפורק ולהמתין לתיקון רטיבות ותיקון וונטה במקלחת.-הצדדים אומנם התכתבו ביניהם אלא שלא נוכחתי כי התובעים התריעו על הליקויים בזמן אמיתי תוך שהם מאפשרים לנתבעים לתקן את הטעון תיקון . אשר על כן דוחה ראש נזק זה.

4). נזקים כלליים תשלום בגין הפסד שני ימי עבודה והוצאות נוספות, בסך של 2,000 ₪; ותשלום פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 2,000 ₪ נוספים.

מאחר ולא נוכחתי בעלויות ימי עבודה של התובעים לא כל שכן ב"הפסד" ימי עבודה אעריך בסך הכל את נזקיהם הכלליים של התובעים בגין הגשת התביעה והתייצבות לדיון בפני בסכום כולל של 1200 ש"ח

בסך הכול עתרו לפיצוי בסך של 22,000 ₪, הגם שבכתב התביעה בסעיף העתירה נפלה כנראה טעות סופר, ובטעות כתבו 12,000 ₪.

2. אשר לתביעה לתשלום פיצוי בגין שיפוץ הבניין

לטענת התובעים בכתב תביעתם, כאשר התקשרו בהסכם שכירות עם הנתבעת, הודע להם כי "יהיה שיפוץ בבניין, משהו קוסמטי".

לטענתם ולגרסתם שלא נסתרה ועל פי תצלומים שצירפו, כלל השיפוץ אטימת חלונות, ריחות צבע עזים, לכלוך ואבק ופועלים שהסתובבו על פיגומים מול חלונות הדירה ששכרו, והכול החל משעה מוקדמת, 7:00, וכאמור, במהלך כ-3.5 חודשים.

הנתבעת טענה אומנם טענות מנגד לעניין אי הנוחות ומשך השיפוץ אלא שלא המציאה כל אסמכתא לתמיכה בטענה לעניין משך השיפוץ המדובר שמא היה קצר יותר או תמיכה בטענתה שלה ,כי השיפוץ ממנו סבלו התובעים בדירה ששכרו ארך זמן קצר יותר.

התובעים תמכו תביעתם באי-הנוחות הכרוכה בשיפוץ בעצם העובדה שהנתבעת ניאותה להפחית מדמי השכירות לתקופת השכירות 2,000 ₪ לחודש.

בעניין זה טענה הנתבעת בכתב הגנתה כי התובעים מעולם לא פנו בטרוניה בעניין השיפוץ, ולכן לא היה לה שמץ של מושג כי השיפוץ מפריע להם או גורם להם לטרדה.

בעניין התצלומים שהציגו התובעים וצירפו לתביעתם, טענה כי מדובר באחיזת עיניים, וכי רוב התקופה לא גבלה הדירה באזור השיפוץ הנטען אלא שכאמור העלתה טענותיה סתמית בעניין זה.

בבחינת טענה זו של התובעים, והטענה בתשובה של הנתבעת, ובבחינת התצלומים שהציגו התובעים בפניי, ובשים לב לעובדה שמיקום הדירה היה פינתי, כלומר שתי צלעות של הבניין שעבר שיפוץ מסיבי , ובשים לב להיקף השיפוץ כפי שהוא עולה מהתמונות שהוצגו בפניי, אני בהחלט מקבלת את טענת התובעים לאובדן הנאה מהדירה המושכרת בשיעור של 1,740 ₪ לחודש למשך 3.5 חודשים, כל זאת ביחס לעלות דמי השכירות החודשית – 5,800 ₪, ובסך הכול 6,090 ₪.

3. אשר לראש הנזק השני בעילת התביעה, להשבת כספי הערבות שחולטו בסך של 15,000 ₪ בצירוף ריבית פיגורים בשיעור של 9%:

לטענת התובעים בתביעתם, הוגשה הבקשה לחילוט הערבות בטענת הנתבעת על פיה התעכבו התובעים במתן הודעה האם ברצונם להמשיך ולשכור את הדירה ובכך שלא אפשרו לנתבעת להראות את הדירה יותר מפעמיים בשבוע לשוכרים חלופיים.

לטענת התובעים, כאשר בחנו אפשרות לחידוש האופציה על פי תנאי ההסכם בין הצדדים, הודיעה להם הנתבעת כי היא עומדת על העלאת דמי השכירות לשנת השכירות הנוספת ל-6,000 ₪, זאת בניגוד מוחלט להסכם בין הצדדים.

לטענת התובעים, הם לא נענו להצעה זו, לא בכתב ולא בעל פה וגם לא הודיעו בכתב 90 ימים לפני תום תקופת החוזה על רצונם במימוש האופציה שהוענקה להם בהסכם בין הצדדים. ומשכך – היה ברור לשני הצדדים או אמור להיות ברור כי הסכם השכירות יבוא לסיומו בתום שנת השכירות הראשונה.

טענות ההגנה של הנתבעת לסעיף זה:

הנתבעת , במסגרת הגנתה טענתה לזכותה לחילוט סכום הערבות הבנקאית , הן בשל אי הודעה במועד על סיום תקופת השכירות כפי שיפורט להלן והן בגין נזקים שהותירו התובעים בדירה.

אשר לטענה בדבר אי הודעה במועד על סיום השכירות - הנתבעת עתרה, על דרך ההגנה, לקיזוז 5,800 ₪ בגין חודש שכירות נוסף בגין "אי-הודעה בזמן על עזיבה" וכן הזמן שנדרש לשיפוץ והחזרת הדירה למצבה הקודם, תוך הפניה לסעיף 9.3 לחוזה.

לטענתה, הושכרה הדירה שנית רק מחודש אפריל 2014, בגמר השיפוצים, אלא שלטענה זו לא המציאה כל ראיה או אסמכתה, והרי לכאורה לא הייתה כל מניעה שתצרף את הסכם השכירות עם השוכר החלופי באופן שניתן ללמוד על מועד תחילת השכירות ועל תוכן הסכם השכירות. – לעניין זה אדגיש כי אין בפני כל אסמכתא שתעיד מתי הושכרה הדירה לשוכר חלופי ושמא כעבור שבוע , עשרה ימים לאחר שפינו התובעים את הדירה.

בהתייחס לטענה בדבר אי-הודעה בזמן על עזיבה, דין טענה זו להידחות.

מעיון בסעיף 5.3 להסכם השכירות הוסכם בין הצדדים כי השוכרים רשאים לממש את האופציה, ובלבד שהודיעו למשכירה בכתב 90 ימים לפני תום תקופת השכירות כי ברצונם לממש את תקופת האופציה.

בהחלט נוכחתי כי הודעה כאמור לא ניתנה!

הנתבעת סומכת את טענתה על השורה האחרונה לסעיף 5.3, לאמור "בהתאם לכך עד ליום 22.11.2013 יודיע כל צד על רצונו לסיים או להאריך את החוזה". שורה זו עומדת בסתירה לתוכן סעיף 5.3 ואינה מקימה עילה לנתבעת לתשלום בגין חודש שכירות נוסף.

כאמור, אני קובעת כי משלא הודיעו התובעים על מימוש האופציה על פי סעיף 5.3 90 ימים לפני תום תקופת השכירות ובכתב,- ולא נוכחתי אחרת, תמה תקופת השכירות בתום שנת השכירות הראשונה על פי הסכם השכירות. משכך, דין טענה זו להידחות.

אשר לטענת ההגנה הנוספת שהעלתה הנתבעת היא כי התובעים לא אפשרו הצגת הדירה לשוכרים חלופיים, הבהירו התובעים כי הנתבעת החלה להראות את הדירה חודשיים טרם סיום החוזה.

כשהחלו המשכירים בפרסום מודעת ההשכרה, הסכימו, לשיטתם, להראות את הדירה פעמיים בשבוע בשעות שהיו נוחות למתעניינים – שעות הערב וביום שישי בשעות הבוקר, ובתיאום עמם.

לטענתם, כל מי שרצה לראות את הדירה, יכול היה לעשות כן, אלא שכנראה מספר המתעניינים לא היה גדול.

במהלך הדיון בפניי הבהירה התובעת כי כאשר קיבלו התראה מעם הנתבעת ובעלה כי למקרה ולא יאפשרו הצגת הדירה, תחולט הערבות הבנקאית ומחשש לעניין זה, אפשרו הצגת הדירה בתדירות גבוהה יותר – עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 10 עד 13.

טענה זו לא נסתרה על ידי הנתבעת!. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי השוכרים הקשו על הנתבעת ובעלה להראות את הדירה, הסכימו רק לפעמיים בשבוע לשעתיים בלבד ובשעות הערב, מה שהקשה מאוד על בקשות של שוכרים פוטנציאליים לראות את הדירה. טענת התובעת כי בתקופה האחרונה טרם סיום תקופת השכירות אפשרו הצגת הדירה בכל עת שנתבקשה, לא זכתה למענה! אשר על כן , ובשים לב לעובדה שלא נוכחתי בתאריך ההשכרה בפועל לשוכר חלופי , אני דוחה טענת הגנה זו!.

הנתבעת הוסיפה בתשובתה עילת קיזוז נוספת -זכותה לחילוט הערבות, והיא נזקים לרכוש ולדירה.

לטענת הנתבעת, בזמן מסירת הדירה גילו הנתבעת ובעלה שהדירה לא נצבעה, גילו חורים ונזקים בקירות, שלא נוקתה, שנתגלו בה מפגעים רבים ונגרם נזק לארון קיר שהועבר ממקומו מפורק לחלוטין וכן נזק לארונות מטבח ומקלחון שבור. לתמיכה בטענה זו צורפו תצלומים, מהם ניתן ללמוד כי המקלחון נותר כשהוא מלוכלך, לא נוכחתי שהיה שבור ושהצדיק החלפה שלו; יחד עם זאת נוכחתי בצורך בהחלפת חלקים – ברז דוש וניפל.

לטענת הנתבעת בתשובתה במסגרת כתב ההגנה , העלויות הישירות לה כמשכירה בגין הנזקים שנותרו בדירה הועמדו על 18,960 ₪.

סכום זה מורכב מ-8,886 ₪ בגין עבודות שיפוץ, צבע ואביזרים להחזרת הדירה למצב בו נמסרה לשוכרים דין טענת הקיזוז בסכום זה להידחות באשר בעניין זה לא טרחה הנתבעת להמציא תצלומים של הדירה בעת שנמסרה לשוכרים לצורך ההשוואה. לא לעניין איכות הצבע שנצבעה, לא לעניין הצורך בתיקוני קירות ושיוף, לא כל שכן לעניין עלות זו, שכן בפועל צורפה הצעת מחיר מטעם ת. מ. י. ד חברה לבניין, אלא שלא נוכחתי בביצוע התשלום על פי הצעת מחיר זו. אשר על כן ועל דרך האומדנה בלבד, ולאחר שנוכחתי בצורך בניקיון, אני מוצאת לנכון לצורך תחשיב קיזוז על דרך חילוט כתב הערבות להכיר בנזק של 1,500ש"ח ₪.

באשר לארון הקיר, צורף תצלום שמראה רכיב מפורק, אלא שלא נוכחתי לא באיכות ארון הקיר וודאי שלא בצורך ברכישת ארון קיר חלופי ולא בעלות התיקון.

הנתבעת עתרה לזכות לקיזוז בסך של 4,300 ₪ בגין ארון קיר כבן שנתיים שהועתק ממקומו, אלא שהנתבעת לא טרחה לצרף עלות של ארון קיר זה ,או שמא קבלה בגין רכישתו ,או שמא אסמכתה אחרת לעניין עלותו או שוויו.

בנסיבות אלה אעריך על דרך האומדנא ,את עלות הארון התקול שלא הומצאו כל נתונים לגביו בסכום של לכל היותר 1,200 ₪, אלא שכאמור, לא נוכחתי כי נרכש ארון אחר תחתיו, או כי ארון זה שופץ.

הנתבעת עתרה לקיזוז בגין חשבון גז שלא שולם בסך של 68.95 ₪. לטענה זאת לא ניתן כל מענה על ידי התובעים, ואני מקבלת סכום זה – 68.95 ₪.

אשר לפרק הזמן הדרוש לתיקונים, ואשר עיכב את השכרת הדירה לשוכר עתידי- כאמור, לא הומצאה בפניי כל אסמכתה לעניין מועדי התיקונים, זולת רכישת ברזים בתחילת חודש מרץ 2013, שוודאי שאין בהם כדי לעכב השכרת דירה ולכאורה לא הייתה מניעה להגדיל החלפת "ניפל מקלחת" והתקנת "דוש פינוק". כך לפחות על פי הקבלות שהציגה הנתבעת. בהנחה שלנתבעת נדרש זמן לשיפוץ הדירה, צביעה מחדש, סתימת חורים וכו', כך לפחות לגרסתה, שלא נסתרה במלואה, אני מעריכה זמן זה בלכל היותר 10 ימים – שליש חודש שכירות – 1,934 ₪.

יוצא אפוא כי מצאתי שעלות הנזקים להם טענה הנתבעת ואותם אני מקבלת, מסתכמת לכל היותר לפי הפירוט דלעיל ובצירוף עלות צבע וברזים בסך הכול של 2,000 ₪ נוספים, לסכום כולל של 5,203 ₪.

לסיכום

4. כאשר אני משקללת את זכותם של התובעים כפי שפורטה לעיל – 6,090 ₪ לפיצוי בגין אובדן הנאה מהמושכר בשל שיפוץ המבנה במהלך שלושה וחצי חודשים , לצד נזקיהם הכלליים של התובעים בסכום של 1200 ₪ - סעיף 1.4 דלעיל ובסך הכל 7,290 ₪ אל מול הנזקים בהם הכרתי על פי טענות ההגנה של הנתבעת, הרי שקיזוז האחד בשני מותיר זכות לתובעים בסך של 2087 ₪.

לשון אחרת ,בקיזוז הנזקים שנגרמו לנתבעת בעטיים של התובעים בסך של 5203 ₪ אל מול נזקי התובעים בסך כולל של 7290 ₪ עומדת יתרה לזכות התובעים בסך כולל של 2087 ₪.

לאור מסקנתי זו דין תביעת התובעים להשבת סכום הערבות הבנקאית שחולטה להתקבל!

התוצאה היא שמקבלת את תביעת התובעים להשבת סכום הערבות הבנקאית שחולטה בסך של 15,000 ₪ בצירוף יתרת הזכות של 2087 ₪ , ובסך הכול 17,087 ₪, בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים ביחד ולחוד את הסך של 17087 ₪ ₪, בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

-במאמר מוסגר אעיר שהתובעים תבעו אמנם את סכום הערבות הבנקאית שחולטה בצירוף ריבית פיגורים בשיעור 9%, אלא שלא עיגנו את שיעור ריבית הפיגורים ולא פירטו על סמך מה תבעו שיעור זה. אשר על כן דוחה את טענתם לזכות לריבית פיגורים בשיעור של 9%.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין בדואר רשום לצדדים תוך שימת דגש על כתובת התובעים שתוקנה במהלך הדיון : שדרות יד לבנים 28 כניסה ב תל אביב .

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מהיום.

ניתן היום, כ"ה אב תשע"ד, 21 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.