1. מהות התביעה

לפניי תובענה שעניינה סכסוך בין בעלי מניות.

נטען, כי ענייניה של החברה התנהלו בדרך שבה יש בה משום קיפוח התובעות או מי מהן כבעלות מניות בחברה.

בית המשפט התבקש ליתן סעדים בגין קיפוחן של התובעות על פי הוראות סעיף 191 (א) לחוק החברות התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות") ולהורות לנתבעים, ביחד או לחוד, לרכוש את מניות התובעת 1 בנתבעת 1, סטרוקם בע"מ (להלן: "החברה" או "סטרוקם").

כמו כן, התבקש בית המשפט להורות לחברה על העמדת ספרי ודוחות החברה לעיונן של התובעות. בנוסף, ביקשו התובעות כי יוצהר שהעברת 27.34% ממניות החברה מחברת נורקם לחברת ניואקם כהגדרתן להלן בטלה. כפועל יוצא, ביטולו של הסכם בעלי המניות כפי שיוגדר אינו תקף.

סעד נוסף שהתבקש הוא סעד כספי בגין הפרשי דמי ייעוץ ובגין פיצוי על אי קבלת דמי ייעוץ.

2. הצדדים

סטרוקם, חברה פרטית המאוגדת בישראל ורשומה ברשם החברות, הוקמה ביום 21.3.2001. עיסוקה בייצור חומרי ניקוי, חיטוי וטואלטיקה ומפעלה ממוקם בפארק התעשייה דשנים.

התובעת 1, נובוטק בע"מ (להלן: "נובוטק"), היא חברה פרטית המאוגדת בישראל ורשומה ברשם החברות.

נובוטק מחזיקה ב- 24.22% מהון המניות המוקצה של החברה.

התובעת 2, הגב' ז'אנה נוב (להלן: "ז'אנה"), היא המנהלת היחידה של נובוטק ומחזיקה במלוא הון מניותיה.

בכתב התביעה נטען כי ז'אנה היא אחת ממייסדות סטרוקם.

הנתבע 2, מר שי יעקב (להלן: "שי") הוא מנכ"ל החברה ודירקטור בחברה מטעם הנתבעת 5, ביוהיל בע"מ (להלן: "ביוהיל").

ביוהיל מחזיקה ב-24.22% מהון המניות המוקצה של החברה.

שי הוא בנו של מר דני יעקב ז"ל (להלן: "דני") אשר היה ממייסדי החברה והחזיק במניותיה באמצעות ביוהיל. עד סמוך לפני פטירתו שימש דני כמנכ"ל החברה וכדירקטור בה מטעם ביוהיל.

הנתבעת 3, Norkem Holdings PLC (להלן: "נורקם"), גם היא ממייסדי החברה, היא חברה אנגלית העוסקת במסחר בכימיקלים במספר שווקים בעולם. עד העת האחרונה הייתה רשומה נורקם כבעלת 27.34% מהון המניות המוקצה של החברה.

ברשם החברות נרשם כי מניותיה של נורקם הועברו לנתבעת 4, Niokem Inc (להלן: "ניאוקם"), חברה הרשומה ככל הנראה, לטענת התובעות, באחת ממדינות ארצות הברית. המוציא והמביא מטעמן של נורקם וניאוקם היה מר מייק סמית ז"ל (להלן: "סמית"), אשר הזדהה כיושב הראש של שתיהן. על פי הסכמות המייסדים, כפי שיפורט, פעל סמית, באמצעות נורקם, כדירקטור בחברה מאז ייסודה והמשיך לכהן כדירקטור בחברה מטעם ניאוקם - גם לאחר העברת המניות הנטענת מנורקם לניאוקם.

יצוין כבר עתה, כי התובעות טוענות שעל אף הרישום ברשם החברות העברת המניות האמורה אינה תקפה.

הנתבע 6 מר אילן נצר (להלן: "אילן"), גם הוא ממייסדי החברה, מחזיק ב-24.22% מהון המניות המוקצה שלה. כפי שיפורט להלן, אילן מכהן כדירקטור בחברה מאז שיוסדה וכן כמנהל מפעלה.

עוד ציינו הצדדים את מר אורי וולפרט (להלן: "אורי") אשר כיהן כדירקטור בחברה והיה גם הוא ממייסדי החברה לצידם של ז'אנה, דני, אילן ונורקם.

אורי החזיק מניות בחברה באמצעות חברת כמלוג בע"מ (להלן: "כמלוג"), אשר לטענת התובעות הייתה בבעלותו המלאה ואותה ניהל לבדו.

התובעות ציינו כי על פי ההסכמות בין מייסדי החברה עסק אורי בפיתוח עסקי ובניהול מפעל הנוזלים של החברה, עד לעזיבתו את החברה בשנת 2003 - מועד בו רכשו בעלי המניות הנוכחיים את מניותיו. את השירות האמור סיפק אורי לחברה באמצעות כמלוג על פי הסכם שירותי ייעוץ שנחתם בין החברה לבין התובעות, כפי שיפורט בהמשך.

3. טענות הצדדים

א. טענות התובעות בכתב התביעה

* קשרי המייסדים טרם ייסוד החברה

התובעות פרטו בכתב התביעה את האופן בו הכירו מייסדי החברה ז'אנה, דני, אורי ואילן במהלך עבודתם רבת השנים בחברת ליוור ישראל בע"מ (לשעבר ויטקו) (להלן: "ליוור ישראל"), חברה בת של חברת יוניליוור העולמית.

ז'אנה כיהנה, בין היתר, כמנהלת טכנית ומנהלת פיתוח במחלקה התעשייתית לייצור ופיתוח חומרי ניקוי וחיטוי לתעשייה שנקראה "סטרוסול" (להלן: "סטרוסול").

עוד צוין, כי טרם פרישתה מליוור ישראל עמדה חבילת שכרה ותנאיה של ז'אנה על סכום של למעלה מ-30,000 ₪.

צוין כי דני היה מנכ"ל סטרוסול ובקיא בשיווק חומרי הניקוי לתעשייה אשר יוצרו על ידה. דני פוטר מעבודתו בליוור ישראל, לטענת התובעות, ברוח לא טובה כשנתיים לפני ייסוד סטרוקם. התובעות הדגישו כי במשך עשרות שנים ועד סמוך לפטירתו של דני ופיטוריה של ז'אנה מסטרוקם, היו השניים בקשרי אמון וחברות קרובים.

אילן, טוענות התובעות, כיהן בין היתר כמנהל הייצור בסטרוסול והוצא לפנסיה מוקדמת כשנה לפני ייסוד סטרוקם.

התובעות הוסיפו כי אורי עבד שנים רבות בתפקידים בכירים בליוור ישראל וכי לאחר פיטורי דני כיהן כמנכ"ל סטרוסול. אורי היה מוערך על ידי אנשי יוניליוור העולמית ומצוי איתם בקשרים מצוינים. בין משימותיו בשנת 2000, או בסמוך לכך, הוטל עליו לסגור את פעילותה של סטרוסול על פי מדיניות יוניליוור העולמית, על אף שלמוצריה הייתה דרישה ופעילותה הייתה רווחית ביותר. זאת מסיבות הנוגעות לשיקולי איכות הסביבה ולמערכת הייצור העולמית של יוניליוור. עוד צוין, כי לסטרוסול היה לקוח עיקרי, דייברסי-ליוור ישראל, אשר דרש אספקה שוטפת של מוצריה ולולא היא היה נאלץ לייבא את המוצרים במחיר גבוה יותר.

נטען כי דני וז'אנה זיהו הזדמנות עסקית - אפשרות לרכוש פעילות נישה קיימת, רווחית וחסרת תחרות בישראל בתחום האבקות, הכוללת קו ייצור פועל המייצר מוצרים ואת הפורמולציות של מוצרים אלה, כמו גם לקוח הדורש את המוצרים באופן שוטף. על כן, בשלב זה, לאור האמון ההדדי ביניהם, חברו יחדיו המייסדים ובהם גם סמית, אשר הכיר את דני ואת פעילות סטרוסול וכיהן, כאמור, כיושב ראש נורקם והיה בעל עניין בה. נורקם, באמצעות סמית, השקיעה את עיקר הסכום שנדרש להתחלת פעילות החברה בתמורה לזכויות השיווק הבלעדי בחברה ולשותפות ברווחים.

עוד ציינו התובעות בהקשר זה כי אורי יכול היה לרכוש את קו הייצור, הידע והלקוחות של סטרוסול, לעומת דני או סמית להם סירבה יוניליוור העולמית למכור גם במחיר גבוה יותר. זאת, לטענתן, מפני שדני פוטר מליוור ישראל, כאמור, ברוח לא טובה ונורקם התחרתה בדייברסי ליוור בשווקים ובמוצרים מסוימים. לאור זאת, ביצע אורי את הרכישה ולבקשת דני וסמית נרשם על שמו מלוא הון המניות שהוקצה בעת ייסוד החברה, כאשר רק בהמשך הוקצו המניות ליתר המייסדים.

לדברי התובעות, בדרך למימוש הרעיון הקים דני בחודש אפריל 2000 את חברת יוניתים בע"מ (להלן: "יוניתים"), שבמניותיה החזיקו אישתו של דני ואילן בחלקים שווים. באמצעות יוניתים תכנן תחילה דני לרכוש את קו הייצור והידע של סטרוסול. בחודש אוגוסט 2000 הקים דני, לטענת התובעות, עוד 3 או 4 חברות בת לחברת יוניתים, במטרה לעסוק דרכן בפעילויות שונות בתחום. עם זאת, בתחילת שנת 2001 לאחר שהתברר כי ליוור ישראל אינה מוכנה שדני יהא אחד מרוכשי קו הייצור, סיכמו המייסדים כי אורי ירכוש, כאמור, עבור החברה את קו הייצור, הידע והלקוחות של סטרוסול; אורי וז'אנה יפרשו מעבודתם בליוור ישראל; המייסדים ייסדו חברה למטרה האמורה ויהיו כולם בעלי מניות בחלקים שווים, אך לנורקם כמשקיעה יהיה מספר מניות גדול במעט מן היתר; כל עוד יהיו הם בעלי מניות, ישתתפו המייסדים בניהול החברה כדירקטורים, ודני, ז'אנה, אורי ואילן גם יעבדו בדרג הניהולי, כל אחד בתחומו, בעוד לנורקם תהא זכות שיווק בלעדית.

ההסכמות האמורות יצאו לפועל והחברה הוקמה, כאמור, ביום 21.3.2001.

דני החל לעבוד בחברה כמנכ"ל ועסק בתחום השיווק; אורי עסק בפיתוח עסקי ובניהול מפעל הנוזלים; ז'אנה כיהנה כמנהלת הטכנית ואילן כיהן כמנהל מפעל אבקות ואחראי אחזקה. זאת, כפי שהוחלט בישיבת ההנהלה התפעולית בחברה ביום 18.4.2001.

עוד טענו התובעות, כי לז'אנה הובטח על ידי דני, כמנכ"ל המיועד של החברה, שהשכר החודשי שלה יעלה על 20,000 ₪ לחודש לאור תנאיה בסטרוסול. עם זאת, הוסכם, וכך היה, כי בתחילת הדרך יקבל כל אחד מהמייסדים העובדים סך של 1,000 דולר ארה"ב לחודש אשר יגדל בהתאם לתזרים המזומנים, אך שכרה החודשי הממוצע של ז'אנה יעלה על 20,000 ₪. מכיוון שכך הובטח לה, דחתה ז'אנה, לטענתה, הצעות עבודה שונות שקיבלה ופרשה מליוור ישראל.

* התנהלות הצדדים לאחר הקמת החברה

כשלושה חודשים לאחר הקמת החברה, טרם נחתם הסכם בעלי המניות בין המייסדים, פנה דני לז'אנה, אורי ואילן והורה להם, לטענת התובעות, לפעול כמוהו (משיקולי מס) ולהחזיק את מניותיהם בחברה באמצעות חברות בבעלותם וכן לקבל את שכרם דרך חברות אלו. דני ציין כי ככל שאין בבעלותם חברה כזו, הוא יוכל לסייע להם בכך. ז'אנה נתנה בדני אמון בלתי מסויג ונהגה על פי הוראותיו. לכן, מכר לה דני את נובוטק, אחת מחברות הבת של יוניתים, ומאז מחזיקה ז'אנה במניותיה בסטרוקם באמצעות נובוטק. לנובוטק לא הייתה פעילות ואין לה נכסים נוספים מלבד מניות ז'אנה בחברה.

גם אורי פעל על פי עצת דני והעביר מניותיו בחברה לכמלוג, חברת בת של יוניתים.

אילן סירב לעצתו של דני להמשיך להחזיק במניותיו בסטרוקם במישרין.

ביום 27.6.2001 נחתם הסכם בעלי מניות בין כמולג, ביוהיל, נובוטק, אילן, נורקם והחברה (להלן: "הסכם בעלי המניות").

הסכם זה עוסק בעניניים שונים ביחסי בעלי המניות בינם לבין עצמם ולבין החברה. בין היתר, הקנה ההסכם זכויות רחבות לקבלת מידע; עיון בספרי החברה וקבלת דוחות וכן נקבעה במסגרתו הגבלה על העברת מניות.

התובעות ציינו כי שניים מהנספחים להסכם לא נמסרו מעולם לז'אנה ובקשות בא כוח התובעות לקבלם נענו בשלילה. מדובר בנספח המפרט את התוכנית העסקית באותו מועד ובנספח הכולל הבנות שהושגו בין החברה לבין נורקם.

התובעות הוסיפו כי זמן קצר לאחר שנחתם הסכם בעלי המניות דרש דני מז'אנה שהיא ונובוטק תחתומנה על הסכם ייעוץ מול החברה. דני הסביר לז'אנה כי הדבר חסר משמעות מבחינתה ונדרש רק לשם הסדרה פורמלית לעניין העברת שכרה. דני ציין כי כך פעלו גם הוא ואורי. על כן, חתמה ז'אנה בשמה ובשם נובוטק על הסכם ייעוץ מול החברה ביום 11.7.2001, לפיו תספק נובוטק לחברה שירותי ייעוץ של מנהל טכני באמצעות ז'אנה בלבד (להלן: "הסכם הייעוץ").

התובעות הדגישו כי לז'אנה לא הייתה כל כוונה להיות מנהלת טכנית בדרך של מתן שירותי ייעוץ באמצעות נובוטק וכי היא לא הסכימה לכך.

נטען כי בכל מקרה, על פי מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה, מדובר היה ביחסי עבודה בינה לבין החברה. ז'אנה הייתה עובדת של החברה בתפקיד מנהלת טכנית ובחלק ניכר מהזמן גם בתפקיד מנהלת מפעל החברה, כאשר בכפיפות לה עבדו כ-18 עובדים. כל זאת עד לפיטוריה וביטול הסכם הייעוץ ביום 30.9.2010 לאחר כמעט עשר שנות עבודה.

ז'אנה פוטרה, לטענת התובעות, לאלתר וללא סיבה מוצדקת, שלא כדין מבלי שנערך לה שימוע או ניתנה לה הזדמנות להגיב, בניגוד להסכמות בין המייסדים, בחוסר תום לב ותוך קיפוח ופגיעה בזכויותיה ובציפיות הלגיטימיות כבעלת מניות. ז'אנה הסתמכה על פרנסתה כל עוד היא או נובוטק בעלות מניות בחברה ונותרה ללא הכנסה לאחר פיטוריה.

התובעות ציינו כי תביעה שהגישה ז'אנה כנגד החברה בבית הדין האזורי לעבודה נמחקה בהסכמה תוך תשלום פיצוי סמלי לז'אנה בגין עוגמת נפש. בכל מקרה, טוענות התובעות, ההסכמות המפורשות בין המייסדים הן הקובעות את תנאי עבודתה של ז'אנה בחברה, בין כעובדת ובין בדרך של מתן שירותי ייעוץ באמצעות נובוטק.

התובעות פרטו בהרחבה בכתב התביעה את טענותיהן לעניין הפסקת הסכם הייעוץ.

עוד הוסיפו התובעות כי באסיפה כללית של החברה שהתקיימה ביום 30.10.2003, מבלי שהנושא נידון בישיבת הדירקטוריון שנערכה דקות ספורות קודם לכן, העלה דני לדיון את החלפת התקנון של החברה באותה עת לתקנון אחר (להלן: "התקנון החדש"). התקנון החדש והשינויים בו לעומת התקנון הקודם הוצגו לבעלי המניות, ובכל מקרה לז'אנה, לראשונה באותו מעמד – על אף האמור בפרוטוקול של אותה אסיפה הכללית.

בתקנון החדש ניטלו חלק מזכויות בעלי המניות ובתוך כך הזכות למנות דירקטורים אשר הועברה לאסיפה הכללית.

אורי, בשם כמולג, התנגד להחלפת התקנון וטען לקיפוח המיעוט. דני אמר לז'אנה כי התנגדותו של אורי חסרת בסיס וכי ממילא מוסכם על בעלי המניות, מלבד אורי, כי כל עוד המייסדים הם בעלי מניות בחברה במישרין או באמצעות חברה בבעלותם - ישתתפו בניהול החברה ויכהנו כדירקטורים וכי לא ניתן יהיה לפטר דירקטור אשר מונה לבקשת בעל מניות מסוים ללא הסכמתו.

עוד נאמר על ידי דני כי הסכם הצבעה בדבר הסכמות אלה יחתם בימים הקרובים. הסכם זה נחתם אכן בין ביוהיל, אילן, נובוטק ונורקם בסמוך ליום 10.11.03 (להלן: "הסכם ההצבעה" נספח 14 לכתב התביעה).

על בסיס האמון המוחלט שנתנה ז'אנה בדני פעלה היא על פי הוראותיו והצביעה בעד התקנון החדש אשר התקבל ברוב הדרוש. באותה אסיפה כללית, מיד לאחר החלפת התקנון, פוטרו כל הדירקטורים המכהנים, ולמעט אורי מונו כל אותם דירקטורים מחדש על ידי האסיפה הכללית.

התובעות ציינו בכתב התביעה כי הסכם ההצבעה לא בוטל ולא שונה. בהתאם לאמור בהסכם, על אף האמור בתקנון החדש, אין האסיפה הכללית רשאית להעביר מתפקידו דירקטור שמונה מטעם מי מבעלי המניות ללא הסכמת אותו בעל מניות. לכן, טענו התובעות, האסיפה הכללית שהתקיימה ביום 18.10.2010 לא הייתה רשאית להעביר את ז'אנה מתפקידה כדירקטורית ללא הסכמתה. למרות זאת, ללא כל הודעה מוקדמת פוטרה ז'אנה מהדירקטוריון בחוסר תום לב תוך קיפוחה ובניגוד לציפיותיה הלגיטימיות.

נטען כי בעת הכנת כתב התביעה גילו התובעות כי בפרוטוקול האסיפה הכללית מיום זה צוין שניתנה לז'אנה הזדמנות לומר דברה בעניין, אך היא נמנעה מכך והסכימה לפיטוריה.

התובעות טוענות כי לא היו דברים מעולם (הפרוטוקול צורף כנספח 17 לכתב התביעה).

עוד טענו התובעות בכתב התביעה כי נפגעה זכותה של ז'אנה לעיין בספרי החברה ולקבל דוחות מפורטים על פעילות החברה לפי הסכם בעלי המניות התקנון המעודכן והתקנון החדש, וזכותה לקבלת מידע כדירקטורית. על אף בקשות התובעות ובא כוחן לבחון את הספרים והחשבונות אלה לא נמסרו ויש לראות בכך משום קיפוח.

* העברה לכאורה של מניות נורקם לניאוקם

בתשובה לפניות התובעות בנושא העיון טענה החברה, בין היתר, כי אין היא חייבת בהעמדת הספרים והדוחות לעיונן שכן הסכם בעלי המניות המקנה זכות למידע מורחב, בוטל כביכול על ידי ניאוקם. לדברי התובעות, ההסכם לא בוטל והוא תקף, שכן העברת המניות מנורקם לניאוקם (להלן: "העברת המניות") בוצעה בחוסר תום לב ממטרות זרות, תוך הולכת התובעות שולל והסתרת מידע שהחברה, נורקם וניאוקם היו חייבות בגילויו על פי כל דין.

מטרת העברת המניות, לדברי התובעות, הייתה למנוע בדיקה מעמיקה של המחירים בהם נמכרו מוצרי החברה לנורקם. העברת המניות נעשתה כחלק מתכנון מוקדם שנועד לנשל את התובעות מזכויותיהן. לפיכך, העברת המניות בטלה מיסודה ולחילופין ניתנת לביטול על ידי בית המשפט.

עוד הוסיפו התובעות כי נורקם לא הייתה רשאית להעביר זכויותיה על פי הסכם בעלי המניות לניאוקם. לחילופין, הזכויות לא הועברו על פי ההסכם וניאוקם לא הייתה רשאית להוציא הודעה כלשהי על פי ההסכם. לחילופי חילופין, טענו התובעות כי אף אם הועברו הזכויות על פי הסכם בעלי המניות וניאוקם הייתה רשאית להוציא הודעה כלשהי - הרי שלא קמה לה זכות לבטל את הסכם בעלי המניות בהיעדר סיבה לאחר 10 שנים בהן בעלי המניות נוהגים על פיו.

התובעות הוסיפו כי כל פניותיהן לחברה ולבא כוחה במטרה לקבל את פרטיה של ניאוקם וליצור עימה קשר נענו בהתחמקויות. בנוסף, טענו התובעות, היה על ניאוקם לעדכן את נובוטק כבעלת מניות בהבנות או בהסכמים אחרים שצפויים להתקיים בינה לבין החברה.

* החברה כמעין שותפות

התובעות טענו כי החברה היא מעין שותפות. החברה נוסדה ופעלה על בסיס יחס אישי הכרוך באמון הדדי בין המייסדים; בין המייסדים קיים הסכם לפיו יכהנו כדירקטורים ולמעט נורקם, גם יעבדו בדרג הניהולי בחברה וקיימת הגבלה על העברת המניות בחברה. לאור זאת, קיימת למייסדים ציפייה לגיטימית ליטול חלק בניהולה של החברה וליהנות בדרך זו מרווחיה מעבר לזכות לדיבידנדים, לקבל מידע לבחון את ספרי החברה ולקבל דוחות על פעילותה.

* הסעדים המבוקשים

התובעות ביקשו להורות כי העברת המניות מנורקם לניאקום בטלה ומכאן שהסכם בעלי המניות עודנו תקף. כמו כן, בקשו התובעות להעמיד לעיונן את ספרי החברה ואת הדוחות.

התובעות ביקשו להצהיר על קיפוחן ולהורות לנתבעים, ביחד או לחוד, לרכוש את מניות נובוטק בחברה במחיר המשקף את שוויין המלא באופן יחסי לשווי החברה, תוך נטרול השפעת כל קיפוח נכון למועד מעשה הקיפוח 30.10.2010, כפי שיקבע מעריך אובייקטיבי שיבחר בית המשפט.

התובעות טענו כי החברה חבה לנובוטק הפרשי דמי ייעוץ בסכום של 615,829 ₪, נכון למועד הגשת התביעה.

כמו כן, נתבע פיצוי בגין דמי הייעוץ החודשיים שלא שולמו על ידי החברה בשל פיטוריה של ז'אנה מעבודתה או הפסקת מתן שירותי הייעוץ, בסכום של 971,055 ₪ כולל מע"מ נכון למועד הגשת התביעה.

ב. טענות הנתבעים בכתב ההגנה

במסגרת כתב ההגנה העלו הנתבעים טענה בדבר חוסר סמכותו של בית משפט לדון ברכיבי התביעה המתייחסים לתביעה הכספית.

נטען, כי תביעה זו, ככל שהיא מתייחסת לז'אנה כתובעת וככל שהיא מתייחסת לתביעה על ידי נובוטק, איננה בגדר "עניין כלכלי" בהתאם להוראת סעיף 42ב לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"). זאת לאור העובדה כי תביעת נובוטק בהקשר זה מבוססת על טענת נובוטק בכובעה כקבלן עצמאי ואילו ז'אנה מעולם הייתה בעלת מניות בחברה.

עוד הועלו טענות בדבר חוסר יריבות לאור העובדה כי ז'אנה איננה צד להסכם הייעוץ ולאור העובדה כי טענתה של ז'אנה בדבר הבטחה לשכר שניתנה לה על ידי דני אינה הבטחה שניתנה לנובוטק.

לגופו של עניין, טענו הנתבעים כי נסיבות עזיבת ז'אנה את עבודתה בליוור ישראל הן באחריותה בלבד. הנתבעים הוסיפו כי בשלב הקמת החברה התבקש כל אחד מהמייסדים לבחור בעצמו, מבלי שאף אחד הורה לו כיצד לפעול, האם ברצונו להחזיק במניות החברה באופן אישי ולעבוד בה כשכיר, כפי שבחר לעשות אילן, או שמא ברצונו להחזיק במניות באמצעות תאגיד פרטי עצמאי וליתן לחברה שירותים כקבלן עצמאי.

הנתבעים הבהירו כי נוכח היתרונות והחסרונות הברורים של אחת מדרכי הפעולה - הסכימו הצדדים מפורשות כי כל דרך פעולה שתיבחר על ידי מי מהם תשלול את הדרך האחרת. לדברי הנתבעים, הסכם הייעוץ שנחתם בין נובוטק לבין החברה ביום 11.7.2001 היה הסכם קבלן עצמאי. יתרה מכך, ז'אנה היוותה גורם משפיע ואחראי בקבלת ההחלטות גם מצד הקבלן, נובוטק, וגם מצד המזמין, סטרוקם, בהיותה נציגת נובוטק במועצת המנהלים של סטרוקם.

הנתבעים הדגישו כי נוסח הסכם הייעוץ עליו חתמה נובוטק זהה להסכם שנחתם מול ביוהיל ומול כמולג.

הנתבעים ציינו כי בהסכם הייעוץ נקבע כי היועץ ישמש יועץ עצמאי ולא סוכן או עובד בשכר של החברה.

עוד נקבע, כי לחברה וגם לנותן הייעוץ זכות לסיים את הסכם הייעוץ בהתראה בכתב של 60 ימים מראש.

הוראות אלו היו מקובלות על הצדדים להסכם הייעוץ וכן באופן אישי על ז'אנה, אשר הוסיפה את חתימתה להסכם.

הנתבעים הוסיפו וטענו כי ידוע להם שבין ז'אנה לבין נובוטק נחתם הסכם העסקה, במסגרתו הוסדרו יחסי העסקתה של ז'אנה כעובדת שכירה בנובוטק. לאור האמור, אין קשר משפטי בין החברה לבין ז'אנה, לא כעובדת ולא כבעלת מניות וממילא לא נעשתה כל פעולת קיפוח כלפיה.

הנתבעים הדגישו כי מעולם לא הובטח לז'אנה כי תעבוד בחברה. ז'אנה הוגדרה כמנהלת טכנית שכן נובוטק הייתה אחראית לספק שירותים בתחום הניהול הטכני.

הנתבעים התייחסו לתנאי הסכם הייעוץ לרבות התנאים הכספיים שבו. נטען, כי מעולם לא הובטח לז'אנה או לנובוטק שכר גבוה יותר או אחר מזה המפורט בהסכם הייעוץ וברור כי לא ניתן היה להבטיח זאת בתחילת דרכה של החברה. לכן, אין החברה חייבת לשלם הפרשים כלשהם לנובוטק. כמו כן, מעולם לא הובטח לז'אנה או לנובוטק כי יהא קשר כלשהו בין החזקה במניות החברה לבין המשך מתן שירותי ייעוץ לחברה.

לטענת הנתבעים, בשנים הראשונות תרם כל צד את חלקו להתפתחות החברה. עם זאת, בשנת 2008 לערך, מטעמים שאינם ברורים לחברה, החלה נובוטק להפר התחייבויותיה. החברה העלתה עניין זה בפני נובוטק באמצעות ז'אנה פעמים רבות ללא הועיל וללא מענה, לרבות בהודעת אימייל מפורטת מיום 14.7.2010. בסמוך לאחר קבלת הודעה זו, חדלה נובוטק מליתן כל שירות לחברה במשך חודש ימים בסביבות אוגוסט 2010, נוכח נסיעה ארוכה של ז'אנה לחו"ל. במהלך תקופה זו לא ניתן היה לקיים כל קשר עם נובוטק או עם ז'אנה.

בנסיבות אלו, לא נותרה ברירה בידי החברה וביום 1.10.2010 הודיעה כדין לנובוטק על סיום הסכם הייעוץ החל מיום 1.12.2010.

הנתבעים פרטו מספר טעמים אשר עמדו בבסיס ההחלטה בדבר סיום הסכם הייעוץ.

כך נטען, בין היתר, כי ז'אנה לא פעלה במשך 4 שנים למציאת חומר חלופי לחומר שנפסל לשימוש כלא תקני; נתגלו מחדלים ניהוליים של אי קיום תקשורת בתחום המקצועי בין הפונקציות השונות בתחום הטכני, ומידע חיוני שאמור היה להיות בידיעת אנשי הצוות הטכני של החברה עוכב במשך למעלה משנה.

הנתבעים הבהירו כי סיום הסכם הייעוץ נעשה כמוצא אחרון וכי מעמד נובוטק כבעלת מניות בחברה לא נפגע.

עוד ציינו הנתבעים, כי כאשר התברר כי לנובוטק אין עניין בהתנהלות החברה לא היה עוד טעם בהמשך כהונת הנציג מטעמה בדירקטוריון. לפיכך, עשתה החברה שימוש כדין בסמכות הנתונה לה לפי מסמכי ההתאגדות והעלתה להצעה את הפסקת כהונת ז'אנה כדירקטורית מטעם נובוטק.

כפי שעולה מפרוטוקול האסיפה בה נידונה הפסקת כהונתה של ז'אנה כדירקטורית, הודיעה ז'אנה כי אין לה התנגדות להפסקת כהונתה בדירקטוריון וההחלטה התקבלה כדין. פרוטוקול האסיפה הופץ לידיעת כל המשתתפים, לרבות נובוטק וז'אנה, בסמוך לאחריה. מעולם לא נטען שהפרוטוקול אינו משקף באופן מדויק את מהלך הדברים. מאז אסיפה זו לא פנתה נובוטק לחברה בבקשה למינוי דירקטור חדש ומעולם לא הביעה עניין ליטול חלק בניהול החברה.

בחודש דצמבר 2011, כשנה לאחר סיום הסכם הייעוץ כדין ובניגוד להסכמי ההתקשרות בין החברה לבין נובוטק, הגישה ז'אנה עצמה תביעה כנגד החברה בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (תיק ת.ע. 8428-12-11), בחוסר תום לב ובניגוד למוסכם בין הצדדים טענה ז'אנה לקיומם של יחסי עובד ומעביד בינה לבין החברה ותבעה סכום דמיוני המגיע לסך של כ- 1.2 מיליון ש"ח.

במועד ישיבת ההוכחות הראשונה הגיעו הצדדים לכלל הסכם פשרה לפיו הסכימה החברה לשלם לז'אנה סכום של 100,000 ₪, לפנים משורת הדין.

הנתבעים ציינו כי כי ז'אנה צירפה לתביעתה בבית הדין לעבודה את פרוטוקול האסיפה מיום 18.10.2010, בניגוד לטענתה לפיה רק בעת הכנת התביעה הנוכחית גילתה כי צוין בו שניתנה לה הזדמנות לומר דברה באשר להדחתה מהדירקטוריון וכי היא הסכימה לפיטוריה.

עוד טענו הנתבעים כי כל שינוי שנערך בתקנון החברה נעשה כדין, על דעת ובהסכמת כל בעלי המניות, לרבות נובוטק וז'אנה, לאחר שניתנה לכולם הזדמנות להביע עמדתם מבעוד מועד וכי התקנון החדש נשלח אליהם לצורך בחינתו ומתן הערות. מאז ביצוע התיקון האמור בשנת 2003 ועד להגשת התביעה, לא הביעה ז'אנה כל הסתייגות ממנו.

הנתבעים טענו כי נובוטק וז'אנה קיבלו בכל עת שביקשו כל נתון לו היו זכאיות מכוח היותה של נובוטק בעלת מניות בחברה.

באשר להעברת המניות מנורקם לניאוקם, טענו הנתבעים כי נורקם מנהלת פעילות מסחרית בין היתר בארצות ערב. בשל כך, כבר בשנת 2010, ביקשה נורקם להעביר את מניות סטורקם שבידיה לחברה אחות, על מנת לנתק באופן פורמלי קשר של אחזקת מניות בחברה ישראלית. ההעברה בוצעה כדין, כאשר בקשת נורקם הועברה לכלל בעלי המניות בסטרוקם מבעוד מועד, ביום 26.9.2010, בצירוף חוות דעתו של היועץ המשפטי של סטרוקם לפיה אין מניעה לביצוע ההעברה. הבקשה אושרה על ידי כל בעלי המניות, לרבות נובוטק, בהודעה בכתב שהעבירה ז'אנה לדני ביום 27.10.2010.

4. דיון והחלטה

בפתח הדברים יש להבהיר כי הגשת התביעה כתביעה למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בת"א בתיק שלפניי – הייתה ראויה מלכתחילה רק בעניין טענתן של התובעות לפיה מתנהלת החברה בדרך של קיפוח לפי סעיף 191 לחוק החברות.

התביעה הכספית אינה בגדר "עניין כלכלי" כהגדרתו בסעיף 42 ב' לחוק בתי המשפט.

טענות התובעות בהליך הנוכחי בעניין פיטוריה של ז'אנה או הפסקת הסכם הייעוץ – רלוונטיות אך ורק לצורך בחינת טענתן בדבר קיפוח בגין עצם פיטוריה של ז'אנה או הפסקת הסכם הייעוץ ושאלת הציפייה הלגיטימית של מי מהתובעות בעניין העסקתן על ידי החברה.

אין מקום לדון בתביעה כספית הנובעת מיחסי עובד-מעביד ואף לא בתביעה כספית בגין הפרת הסכם הייעוץ שהוא הסכם למתן שרותים.

דברים אלה נאמרים באופן כללי - עוד לפני שאתייחס למהותו של פסק הדין אשר התקבל בבית הדין לעבודה בתביעה שפורטה לעיל.

עוד יש לציין, כי ניתן היה לייתר את הדיון אשר כלל שלוש ישיבות הוכחות, שכן בסופו של דבר הסכימו הנתבעים לרכוש את מניות התובעות בחברה.

יש להצר על כך שהצדדים לא השכילו להגיע להסכמה בעניין זה מבעוד מועד.

בהקשר זה יש להבהיר כי בכתב ההגנה לא הביעו הנתבעים הסכמה כלשהי לרכישת המניות. הסכמה זו, יחד עם הטענה כי אילו הועלתה הדרישה לרכישת המניות קודם להגשת התביעה היו התובעות מגלות כי אין לנתבעים התנגדות לרכוש את המניות – הועלתה בשלב הסיכומים בלבד.

כמו כן, אין מקום לטענת התובעות בסיכומי התשובה כי הכרעות שונות נדרשות להן מטעמים שונים.

בית משפט אינו אמור לעסוק בשאלות תיאורטיות. לכן, ההכרעה תינתן אך ורק בנושאים הרלוונטים לפסק הדין ולשאלות שנותרו במחלוקת, תוך התייחסות לעובדה שכבר ניתנה הסכמה לרכישת המניות ואין צורך לדון בסעד ההיפרדות ובדרך הראויה לבצע היפרדות זו.

א. המסגרת הנורמטיבית לטענות הקיפוח

התובעות העלו, כאמור, טענות שונות בדבר קיפוחן על ידי מי מהנתבעים.

סעיף 191 לחוק החברות המעגן את עילת הקיפוח קובע כך:

"(א) התנהל ענין מענייניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי-המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית-המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו ענייני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי-המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה".

המונח "קיפוח" אינו מוגדר בחוק והתפיסה הרווחת היא שמדובר בעילה רחבה אשר גבולותיה גמישים ועשויים להשתנות בהתאם לנסיבות הקונקרטיות.

(ראו ת"א (י-ם) 7438/05 בתיה אחזקת נכסים ואח' בע"מ נ' קרן טוקטלי ואח' (פורסם בנבו, 4.1.2007); ע"א 2699/92 בכר נ' ת.מ.מ תעשיות מזון מטוסים (נתב"ג) בע"מ (פורסם בנבו, 2.6.1996)).

הפסיקה הדנה בבחינת המונח קיפוח קבעה כי קיפוח מתקיים כאשר המשאבים בחברה מחולקים בצורה בלתי הוגנת בין בעלי השליטה בחברה לבין בעלי מניות מיעוט בה, או במקרים בהם נפגעות הציפיות הלגיטימיות של הצדדים (ראו: ע"א 8712/13 אדלר ואח' נ' לבנת (פורסם בנבו 1.19.15) (להלן: פס"ד אדלר); ע"א 2773/04 נצבא חברה להתנחלות בע"מ נ' עטר, פ"ד סב(1) 456 (2006) (להלן: "פס"ד נצבא"); ע"א 9014/03 אברהם גרינפלד נ' שמעון לסר (פורסם בנבו, 14.12.2006); ע"א 275/89 דוידזון נ' אורנשטיין, מו (1) 125, 131 (1991) (להלן: "פס"ד אורנשטיין").

עוד קבעה הפסיקה כי בחינת עילת הקיפוח הינה בחינה אובייקטיבית במסגרתה נבחנת התוצאה. מניעי הקיפוח אינם מכריעים בהקשר זה, שכן מטרת החוק אינה להעניש את המקפח אלא להעניק סעד למקופח (ראו למשל: בש"א 17402/04 כתבן נ' אוצר מפעל ים בע"מ (פורסם בנבו, 10.9.2007)).

זאת ועוד, קיפוח יתקיים כל אימת שתהיה פגיעה בציפיות הלגיטימיות של הצדדים, אפילו אין בהתנהגות המשמשת בסיס לתביעה משום הפרת זכות המוקנית לבעל מניות במסמכי היסוד של החברה (פס"ד אורנשטיין; פס"ד נצבא).

במסגרת עילת הקיפוח, הנטל המוטל על התובעים הוא להוכיח באופן לכאורי קיומו של קיפוח. אם עמדו התובעים בנטל זה, עובר נטל ההוכחה לשכמם של הנתבעים (ע"א 2718/09 ‏"גדיש" קרנות גמולים בע"מ נ' אלסינט בע"מ (פורסם בנבו)).

ב. מהותה של החברה

כדי להתייחס לטענות התובעות בהקשר לנסיבות הרלוונטיות לתביעה זו, יש לדון קודם כל במהותה של החברה ובטענת התובעות כי מדובר בחברת מעטים.

אופי החברה עשוי להשפיע על הציפיות הלגיטימיות של הצדדים.

כך, בחברת מעטים, שהיא למעשה מעין שותפות, קיימת ציפייה לגיטימית של הצדדים לניהול משותף של החברה.

(רע"א 8646/04 חסקי אלון ייזום בנייה והשקעות בע"מ נ' אריה מיכלסון חברה ליזמות בע"מ פד"י נט(3) 380, 383; צ. כהן, בעלי מניות בחברה - זכויות חברה ותרופות (תשנ"א) עמ' 278).

בפס"ד אדלר הבהיר כב' השופט דנציגר מתי ניתן לסווג חברה כמעין שותפות.

נקבע כי סיווגה של החברה כמעין שותפות, באותו מקרה לצורך הענקת סעד של הפרדת כוחות, צריך להיעשות בזהירות, תוך מתן תשומת לב לנסיבות כל מקרה.

ניתן להיעזר בשורה של מבחני עזר ובכללם: מהו מספר בעלי המניות; האם פעילות החברה מאופיינת ביחס אישי בין בעלי המניות; מה יחסי אחזקותיהם; האם קיימת הבנה בדבר ניהול משותף של עסקי החברה; האם בעלי המניות החליטו להטיל הגבלות על העברת מניות.

מבחינת נסיבות המקרה שלפניי, עולה כי יש לקבל את טענת התובעות לפיה החברה היא אכן מעין שותפות. כך, בחברה מספר בעלי המניות מועט. רוב בעלי המניות הכירו עוד לפני הקמת החברה ומדובר היה במיזם עסקי משותף שלהם, על רקע אותה הכרות במקום העבודה הקודם.

מהעדויות אף עולה כי לכל הפחות בין דני וז'אנה היו יחסי אמון מלאים.

נראה כי הייתה הבנה בין בעלי המניות באשר לניהול משותף של עסקי החברה שתוקם בעקבות הרעיון המשותף למיזם העסקי, כפי שעולה מחלוקת התפקידים הברורה עוד בסמוך לייסודה של החברה.

הצדדים הגבילו במידה מסוימת את עבירות המניות (הגבלה למשך שלוש שנים, על פי סעיף 5.2.1 להסכם בעלי המניות, נספח 8 לכתב התביעה).

יתרה מכך, שיעור האחזקות של רוב בעלי המניות זהה או דומה - מלבד שיעור אחזקותיה של נורקם אשר השקיעה כספים בחברה.

אומנם, הצדדים קבעו בסעיף 24 להסכם בעלי המניות כי אין בכוונתם ליצור שותפות. עם זאת, עולה במפורש מפסק דין אדלר כי הדגש הוא על מהות היחסים בין הצדדים ולא על צורתם הפורמאלית.

אין כל רלוונטיות לטענת הנתבעים, אשר הועלתה על ידם לראשונה בסיכומים, לפיה מדובר בחברה מסחרית לכל דבר ועניין.

העובדה כי החברה היא חברה מסחרית אינה מונעת בדרך כלשהי את התנהלותה בדרך של מעין שותפות, אשר ברור כי גם מטרתה היא השאת רווחים מפעילות עסקית.

יש לכן לקבוע כי מדובר בחברת מעטים שהיא מעין שותפות.

בהקשר זה יש להתייחס לטענת הנתבעים בדבר מעמדה של ז'אנה בחברה, למרות שנראה כי הטענה נזנחה בסופו של דבר.

אינני רואה מקום לטענה הפורמאלית לפיה אין לז'אנה זכויות כלשהן בחברה, לרבות הזכות להעלות טענות של קיפוח, שכן נובוטק היא בעלת המניות הרשומה ולא ז'אנה.

כפי שטענו התובעות, עולה מעמדה המפורש של ז'אנה כבעלת הזכות המהותית במניות מהאמור במבוא להסכם בעלי המניות.

ב"הואיל" B להסכם הוגדרו: אורי, דני, ז'אנה ואילן כבעלי המניות הרשומים או כמוטבים בין באופן אישי ובין בשם יישות המצויה בשליטתם.

אין לכן מקום לטענה בדבר העדר זכויות בחברה בגין אי רשומה של ז'אנה כבעלת מניות בחברה.

יתרה מכך, כבר נקבע על ידי, כי ניתן להרחיב את זכות התביעה בגין קיפוח לגבי סכסוך בחברה שהיא חברת מעטים, גם אם המניות אינן רשומות על שם "השותפים המהותיים" בזכויות החברה.

(ראה ה"פ (ת"א) 59587-07-13 עדה מורג נ' ביזנס טיים – סקנורמה תיירות עסקית בע"מ (עמ' 45-46 לפסק הדין).

על כן, אין מניעה מבירור טענות הקיפוח של ז'אנה במסגרת ההליך שבפניי ואין מקום לטענת הנתבעים בדבר חוסר יריבות.

ג. טענות הקיפוח של התובעות בגין פיטוריה של ז'אנה מעבודתה בחברה או בגין הפסקת שירותיי ייעוץ באמצעות נובוטק

יש להבהיר כבר בשלב זה, כי קיימת אבחנה של ממש בין טענת בעל מניות בחברת מעטים בדבר ציפייה לגיטימית להיות מועסק על ידי החברה – לבין טענה בדבר ציפייה לגיטימית להיות שותף לניהול החברה או לכהן כדירקטור בה.

טענותייה של ז'אנה בכל הקשור לעבודתה עבור החברה, בין באופן עצמאי ובין באמצעות הסכם הייעוץ, מתייחסות לציפייה להיות מועסקת על ידי החברה.

סיווגה של החברה כחברת מעטים או כמעין שותפות אינו מביא בהכרח למסקנה לפיה קיימת לכל אחד מבעלי המניות של אותה חברה הזכות להיות מועסק על ידה ולעבוד עבורה.

על זכות זו להיות מעוגנת בדרך כלל במסמכי היסוד של החברה ולא כך הדבר במקרה שלפניי.

אומנם, נסיבות התאגדותה של החברה על רקע הכרותם הקודמת של רוב בעלי המניות בעת עבודתם בליוור ישראל וכוונת הצדדים לרכוש את קו הייצור בתחום אותו הכירו, תוך חלוקת האחריות לגבי העבודה ביניהם, מביאות למסקנה כי בתחילת הדרך הייתה אכן הסכמה והבנה כי כל בעלי המניות יועסקו על ידי החברה. דני כמנכ"ל; אורי בפיתוח עסקי ובניהול מפעל הנוזלים; ז'אנה כמנהלת טכנית ואילן כמנהל מפעל אבקות ואחזקת המפעל, כל זאת כפי שעולה מתצהירה של ז'אנה שלא נסתר בעניין זה.

כך עולה גם במפורש מפרוטוקול ישיבת הנהלה של החברה מיום 18.4.01 (אשר צורף במסגרת המסמכים של נספח 10 לתצהירה של ז'אנה).

בפרוטוקול זה נקבעה חלוקת תפקידים מפורשת בין ז'אנה, אילן, אורי ודני – כאשר התפקידים המיועדים הינם תפקידים תפעוליים של עובדים כגון: פיתוח מוצרים; הבטחת איכות; ספרות טכנית – לגבי ז'אנה. ניהול מחסן; משלוחים; תכנון והקמה של המפעל – לגבי אילן. רכש ואריזות; גבייה בשוק המקומי; פיתוח עסקי בשוק המקומי וציוד – לגבי אורי. תמחור; תקשורת מול נורקם, תיק ביטוחים, ניהול פיננסי טלפונים סלולוריים ורכב –לגבי דני.

ברור כי לא מדובר בתפקידים המוטלים עליהם כדירקטורים בחברה.

עם זאת, אין בהבנה זו בתחילת פעילותה של החברה בשנת 2001 כדי להוות התחייבות של החברה להעסיק את מי מבעלי המניות ללא הגבלת זמן.

במקרה הנוכחי, בחרו, כאמור, רוב בעלי המניות להתקשר עם החברה, מספר חודשים לאחר הקמתה, בהסכמי ייעוץ באמצעות חברות בשליטתם.

הצדדים החליטו אם כן כי ההתקשרות בין בעלי המניות, בין באופן אישי ובין באמצעות חברה בשליטתם, לבין החברה תהיה על פי אותו הסכם.

בהסכם הייעוץ (נספח 10 לכתב התביעה) נקבעה הוראה לפיה החברה רשאית לסיים את ההתקשרות בכל עת תוך מתן הודעה מוקדמת בכתב של 60 יום.

זכות מקבילה לביטול ניתנה לנובוטק.

כמו כן, קבע הסכם הייעוץ כי החברה זכאית לסיים את ההסכם באופן מידי על בסיס "סיבה מוצדקת" (תרגום שלי- ד.ק).

מונח זה הוגדר בהסכם, בין היתר, כהפרה חמורה של אמון על ידי היועץ או עובדיו מעילה וכן הפרה מכוונת של תנאים יסודיים בהסכם.

במכתב ביטול הסכם הייעוץ, אשר שלח דני לז'אנה ביום 1.10.10, נאמר אומנם כי סיום ההתקשרות בין החברה לבין נובוטק יכנס לתוקף 60 יום ממועד משלוח המכתב.

עם זאת, נאמר במכתב באופן חד משמעי כי עם קבלת ההודעה על הפסקת שירותי הייעוץ "אין צורך שהגב' ז'אנה נוב תגיע למשרדי החברה ו/או למתקניה זאת מיד עם קבלת מכתבנו זה" (נספח 15 לכתב התביעה).

למען הסר ספק, הבהיר דני את הדברים פעם נוספת במכתב אשר שלח מאוחר יותר בו נאמר כי מדובר על הפסקת נוכחות של ז'אנה במפעל כבר ביום ראשון (נספח 16 לכתב התביעה).

לכן, יש להתייחס להודעה בדבר הפסקת ההתקשרות בהסכם הייעוץ כאל הפסקת התקשרות מידית. הפסקת התקשרות מעין זו כפופה לתנאי הסכם הייעוץ בעניין "סיבה מוצדקת" כפי שציינתי לעיל.

אולם, השאלה האם פעלה החברה כדין ועל פי תנאי הסכם הייעוץ - הינה שאלה נפרדת ושונה לחלוטין משאלת הציפייה הלגיטימית של כל אחד מבעלי המניות להיות מועסק על ידי החברה.

המסקנה היא כי כל אחד מבעלי המניות היה ער לכך שהחברה רשאית לסיים את ההתקשרות עמו וכי לא קיימת כל הבטחה או ציפייה להיות מועסק על ידי החברה ללא הגבלת זמן.

לכן, עצם מתן ההודעה על הפסקת הסכם הייעוץ אינה בגדר קיפוח של מי מהתובעות.

לאור זאת, אין צורך לדון במסגרת התביעה שלפניי בטענות השונות של הנתבעים באשר לסיבות שהצדיקו, לטענתן, את סיום הסכם הייעוץ. זאת, גם בנפרד וללא כל קשר לשאלת תוקפו ומהותו של הסכם הפשרה בבית הדין לעבודה.

כמו כן, הצדדים נהגו על פי הוראות הסכם הייעוץ כבר במועד מוקדם להודעת הפסקת ההתקשרות שנשלחה לנובוטק.

ז'אנה אישרה בחקירתה הנגדית כי הייתה שותפה להודעתו של דני לפיה הוא עומד לפטר את אורי ולסיים את הסכם הייעוץ עם כמלוג.

ז'אנה נשאלה מה משמעות היותה שותפה להודעה של דני.

תשובתה הייתה "דני הודיע לי שהוא הולך לפטר את אורי

ש. ומה את אמרת על זה?

ת. שחבל." (עמ' 56 לפרוטוקול).

לאור זאת, מקובלת עלי טענת הנתבעים כי התובעות היו מודעות לאפשרות לסיים את הסכמי הייעוץ ואף לעובדה כי החברה עשתה זאת בפועל.

גם לאחר שהתובעות קיבלו את מכתבו של דני באשר להפסקת הסכם הייעוץ, לא הועלתה על ידן טענה כלשהי באשר לקיפוח או טענה לפיה זכותה של ז'אנה להמשיך ולהיות מועסקת על ידי החברה ללא הגבלת זמן מעצם היותה בעלת מניות.

בפרוטוקול האסיפה הכללית של החברה מיום 18.10.10 נרשמו באופן מפורט דבריה של ז'אנה אשר ביקשה לומר מילים מסוימות לאחר הפסקת הסכם הייעוץ. ז'אנה ציינה את עבודתה במהלך 10 השנים ואת הסיכונים שלקחה בביצוע עבודה זו, ז'אנה ציינה כי הסכומים ששולמו לה אינם משקפים סכומים אותם מרוויחים אנשים במעמדה או את הסכומים שהיא נהגה לקבל כשכר בליוור ישראל.

ז'אנה ביקשה כי ישולם לה או לנובוטק פיצוי בגין המאמצים אשר נעשו על ידן במהלך שנות עבודתה.

ז'אנה איחלה לנוכחים הצלחה בהמשך ניהול העסק וביקשה כי שאלת הפיצוי תטופל באופן מהיר.

בחקירתה הנגדית נשאלה ז'אנה האם הדברים המצוינים בפרוטוקול בהקשר זה בסעיף 3 משקפים את מה שנאמר על ידה.

ז'אנה השיבה כי אין היא יודעת מה נאמר בסעיף 3 ולאחר מכן ביקשה כי יקראו לה אותו בעברית.

תשובה ישירה לשאלה לא ניתנה על ידה. אולם, ז'אנה אישרה כי דיברה על זכותה לפיצוי; על מה שעשתה במשך 10 שנים בחברה וכי נתנה סקירה על מה השקיעה בחברה "וכמה החברה הזאת קיימת בזכותי" (עמ' 56 לפרוטוקול).

דברים אלה עולים בקנה אחד עם האמור בסעיף 3 לפרוטוקול.

עובדה אחת ברורה לחלוטין - ז'אנה לא העלתה כל טענה באשר לעצם זכותה של החברה להפסיק את ההתקשרות עמה או את הסכם הייעוץ עם נובוטק.

אין לכן מקום לטענה בדבר ציפייה לגיטימית של מי מהתובעות כי תועסקנה על ידי החברה כל עוד הן בעלות מניות בה.

התוצאה היא כי הפסקת הסכם ההתקשרות והפסקת עבודתה של ז'אנה, שהייתה למעשה העבודה היחידה אליה התייחס הסכם הייעוץ – אינן מהוות קיפוח של מי מהתובעות.

ד. פיטורי ז'אנה מכהונתה כדירקטורית

כפי שכבר ציינתי קודם, יש להבחין בין ציפייה לגיטימית של בעל מניות בחברת מעטים להיות מועסק על ידי החברה - לבין ציפייה לגיטימית של בעל מניות לכהן בה כדירקטור, אשר פגיעה בה יכולה להוות קיפוח.

צ. כהן בספרה לעיל מציינת בעמ' 164-165 :

"... יש מקום להתחשב בקביעת קיומו של קיפוח גם באופיה של החברה. כך, למשל, בחברה שהיא מעין שותפות קיימת ציפייה לגיטימית של הצדדים לניהול משותף של החברה. פיטורים של בעל מניות ממשרתו כדירקטור בחברה שהיא מעין שותפות הוכרו כקיפוח".

[ר' גם פס"ד אדלר, פסקה 66; פס"ד אורנשטיין].

ציפייה לגיטימית זו של בעלי המניות לכהן כדירקטורים בחברה קיבלה ביטוי בהסכם ההצבעה.

אין למעשה מחלוקת בין הצדדים, כפי שעולה באופן מפורש מסיכומי הנתבעים, כי כל האמור בהסכם ההצבעה באשר למינוי ופיטורי דירקטור תקף וקיים עד היום.

אין חולק על כך שבהתאם להוראות הסכם ההצבעה לא ניתן היה לפטר את ז'אנה מהדירקטוריון ללא הסכמתה – סעיף 4 להסכם ההצבעה אשר נוקב במונח ""consent .

המחלוקת בין הצדדים הינה באשר להסכמתה של ז'אנה לפיטוריה מכהונתה כדירקטורית.

ז'אנה טענה בתצהירה, כפי שטענה בכתב התביעה, כי רק בעת הכנת כתב התביעה גילתה כי בפרוטוקול האסיפה הכללית מיום 18.10.10 נכתב כי כביכול ניתנה לה באותו מעמד הזדמנות לומר את דבריה בעניין "וכאילו אני נמנעתי מכך והסכמתי לפיטורי מהדירקטוריון".

סעיף 4 לפרוטוקול התייחס לשחרורה של ז'אנה מחובותיה כחברת דירקטוריון.

נאמר בסעיף כי הודע לז'אנה על זכותה לומר את דבריה באשר להצעה בדבר הפסקת כהנותה כדירקטורית וכי:

"Ms Nov declined to exercise said right and stated that she has no objection to her removal from the Company`s Board".

ז'אנה טענה, כאמור, כי לא היו דברים מעולם וכי הייתה בהלם מוחלט.

את הפרוטוקול רשם עורך דין איתן קייט (להלן: "קייט").

בתצהירו נאמר כי במועד האסיפה מונה לשבת בראשה ואף ערך את פרוטוקול האסיפה.

לדבריו, הפרוטוקול משקף נאמנה את הדברים שנאמרו באסיפה.

קייט חזר והצהיר כי ז'אנה הודיעה כי אין לה התנגדות לשחרורה מדירקטוריון החברה – בדיוק כפי שרשום בפרוטוקול.

בתצהירו של אילן נאמר כי ז'אנה הודיעה במפורש, ולא על דרך השתיקה, כי היא איננה מתנגדת לסיום כהונתה כדירקטורית.

גם אילן הצהיר כי האמור בפרוטוקול משקף את מה שנאמר באסיפה.

אילן אף ציין כי הפרוטוקול הופץ לידיעת כל המשתתפים לרבות ז'אנה מיד לאחר האסיפה. מעולם לא נטען על ידה כי האמור בפרוטוקול אינו משקף באופן מדויק את מהלך האסיפה ואת הדברים שנאמרו בה.

האמור בתצהירו של שי היה זהה לאמור בתצהירו של אילן.

בחקירתה הנגדית חזרה והכחישה ז'אנה כי הסכימה לפיטוריה.

"לא נכון שאני הסכמתי לזה שיפטרו אותי מהדירקטוריון. לא הסכמתי, לא היה דבר כזה, לא סיפרו לי דבר כזה, לא ידעתי שבשביל זה הזמינו אותי לדירקטוריון, לא תיארתי בחלום הכי גרוע שלי שזה מה שהולכים לעשות..." (עמ' 55 לפרוטוקול מיום 11.5.2015).

בהמשך חקירתה הוסיפה ז'אנה (עמ' 65 לפרוטוקול מיום 11.5.2015):

"ש: ... ואני שואל, את אמרת קודם שזה לא נכון, אז אני שואל אם כך, מה כן נכון... מה את אמרת? בפרוטוקול כתוב שאת אמרת שאין לך התנגדות לזה,

...

ש: אז אני שואל מה כן אמרת.

ת: כמעט נפלתי מהכיסא, לא אמרתי חצי מילה, לא הבנתי למה אני כתבתי סעיף על ביטוח דירקטורים ואף אחד אפילו לא צייץ להגיד לי חצי מילה, אני פשוט זוכרת את הפרצוף שלי... שלא היה לי בכלל מה להגיב ומה להגיד. זה מה שהיה.

ש: מה שאת אומרת בעצם שאת לא הצבעת לא נגד ולא בעד, הרי באו לשאול כל אחד,

ת: מי שאל אותי להצביע... כולם מצביעים נגדי...

...

עו"ד מנחם: 4 בעלי מניות יושבים, 3 מצביעים בעד פיטורייך מהדירקטוריון. מגיעים עכשיו לשאול אותך מה עמדתך, את צריכה להרים את היד נגד או בעד. מה את אומרת?

ת: לא אומרת כלום.

ש: לא אומרת כלום?

ת: יושבת. מנותקת, שותקת".

עדות זו אמינה עלי והיא נתמכת בעדותו של אילן בחקירתו הנגדית.

בניגוד לדבריו בתצהיר, לפיהם הודיעה ז'אנה באופן מפורש ולא על דרך השתיקה כי היא לא מתנגדת לסיום כהונתה כדירקטורית, עולה מחקירתו הנגדית של אילן כי לא הייתה כל התבטאות פוזיטיבית מצידה של ז'אנה.

אילן העיד "... אני זוכר שהיא לא התנגדה אז, אני לא זוכר מה היא אמרה או לא, עד כדי כך אני לא זוכר.

ש. אבל אתה גם לא זוכר שהיא הצביעה בעד, נכון?

ת. זה אני לא זוכר."

העדר זכרון זה אינו עולה בקנה אחד עם האמירה המפורשת של אילן בתצהיר, לפיה הודיעה ז'אנה כי היא לא מתנגדת לסיום כהונתה.

המונח "CONSENT" הנדרש על פי הסכם ההצבעה הוא בעל משמעות אקטיבית ולא פסיבית.

לכן, העדר התנגדות אינו עולה בגדר אותה הסכמה אשר נדרשת לפיטורי דירקטור.

עדותה של ז'אנה באשר למצבה ה"מאובן" והפתעתה מהעלאת הנושא לדיון הייתה, כאמור, אמינה עלי והגיונית בנסיבות העניין -

ז'אנה הצהירה בתצהירה כי נושא פיטוריה מכהונתה כדירקטורית הועלה באסיפה מבלי שידעה מראש כי הנושא הוא על סדר היום וכך גם עולה מחקירתה הנגדית כפי שפורט לעיל.

בהקשר זה התייחסו התובעות ארוכות בסיכומים לשאלת החלפת המיילים בין הצדדים לפני הישיבה. נטען על ידן, בין היתר, כי ז'אנה לא הייתה יכולה לראות את המייל בו נכלל, לטענת הנתבעים, נושא פיטוריה מהדירקטוריון כנושא לסדר היום. זאת לאור העובדה, כי אילן לקח מז'אנה ביום 6.10.10 את המחשב שלה על פי הוראת דני לאחר פיטוריה מעבודתה, כפי שאישר אילן בחקירתו הנגדית (עמ' 27 לפרוטוקול).

אינני רואה צורך להידרש לחילופי מיילים אלה. עדותה של ז'אנה בעניין זה אמינה עלי, כאמור, לגופה, והיא נתמכת בדבריה לפיהם לא הבינה מדוע העלתה לדיון באסיפה את נושא ביטוח הדירקטורים - כאשר לא נאמר לה דבר בעניין פיטוריה מכהונתה בדירקטוריון.

בנסיבות אלה, אין גם כלן מקום לראות בהעדר תגובה כהסכמה פוזיטבית מצידה של ז'אנה, כפי שצוין בהסכם ההצבעה.

עם זאת, נראה כי למרות העובדה שההחלטה בדבר הפסקת כהונתה של ז'אנה כדירקטורית התקבלה שלא בהסכמה כנדרש על פי הסכם ההצבעה – אין מקום לטענת התובעות בדבר קיפוח בעניין זה.

הנתבעים טענו כי אף אם יש לקבל את טענתה של ז'אנה בעניין ההפתעה מהדיון בנושא פיטוריה מהדירקטוריון (ובכך יש למעשה קבלת טענתה של ז'אנה בדבר ההפתעה) – הרי שלא נטען במועד כלשהו לאחר מכן על ידי נובוטק או ז'אנה - כי ז'אנה לא הסכימה לפיטוריה מהדירקטוריון וכי היא מבקשת לממש את זכות הוטו המסורה לה כדי להתנגד.

טענה זו מקובלת עלי.

באנלוגיה למצבים של התקשרות בהסכם עקב כפייה הפוגעת ברצון - הרי שזמן סביר לאחר שאותה הפתעה "פגה" היה צפוי כי ז'אנה תפנה לחברה ותודיע לה כי היא מתנגדת לפיטוריה ותדרוש לקיים דיון בעניין זה או למנות דירקטור מטעמה.

כך היה צפוי כי תעשה, ללא כל קשר לשאלה מתי ראתה ז'אנה לראשונה את הפרוטוקול בו צוין כי הסכימה לפיטוריה. בפועל, חדלה ז'אנה מלכהן בדירקטוריון בעקבות אותה החלטה ולכן ברור כי פוטרה מכהונתה.

אילו היו לה טענות בעניין זה – הייתה יכולה להעלות אותן בכל עת בסמוך לאחר האסיפה שהתקיימה בשנת 2010 ובוודאי לפני שהוגשה על ידה תביעה בשנת 2014.

זאת לא עשתה ובכך יש לראות למעשה הסכמה פוזיטיבית לפיטורין.

יתרה מזאת, ז'אנה אף לא ביקשה למנות דירקטור במקומה ולממש בכך את זכותן הלגיטימית של התובעות למנות דירקטור מטעמן כבעלות מניות בחברה.

"ש. אחרי שפיטרו אותך מהדירקטוריון, האם פנית לסטרוקם במכתב או אפילו בפניה בעל פה בדרישה: אני בעלת מניות, אני רוצה למנות דירקטור מטעמי לסטרוקם?

ת: לא פניתי". (עמ' 65 לפרוטוקול).

לגופו של עניין יש לציין, כי ז'אנה צירפה את פרוטוקול הישיבה לתביעה בבית הדין לעבודה. לכן, אין אמת בטענתה כי הייתה מודעת לדברים שנכתבו בפרוטוקול רק בסמוך להגשת התביעה הנוכחית.

אינני רואה כל מקום לטענת התובעות בסיכומים, כי אף אם לא התנגדה ז'אנה או אם הסכימה לפיטורין הרי שהסכמה זו הושגה בחוסר תום לב תוך הטעייה או ביצוע תרמית - באי גילויו של הסכם ההצבעה לפיו חייבים לקבל את הסכמתה המפורשת כדי לפטר אותה מהדירקטוריון.

ז'אנה הייתה ערה לחלוטין לקיומו של הסכם זה.

ז'אנה תיארה בתצהירה במפורט את נסיבות חתימת הסכם ההצבעה ואת הסכמתה להצביע בעד תיקון התקנון בשנת 2003, על סמך התחייבותו של דני כי הסכם ההצבעה ייחתם וכי במסגרתו ייקבע באופן מפורש כי לא ניתן לפטר דירקטור בכלל ואותה בפרט שלא בהסכמתה. (סעיף 52 לתצהיר).

ז'אנה ציינה בתצהירה כי הסכם ההצבעה לא בוטל מאותו מועד וכי לכן האסיפה הכללית של החברה לא הייתה רשאית להעביר אותה מתפקידה ללא הסכמת נובוטק שמעולם לא ניתנה (סעיף 58 לתצהיר).

מכאן ברור, כי הסכם זה חרוט בתודעתה של ז'אנה. אין לכן לקבל כאמינה את עדותה בחקירה הנגדית לפיה ידעה שאי אפשר לפטרה מהדירקטוריון בשנת 2003 אך כי "ב- 2010 תחת לחץ לא בדיוק ידעתי את זה" (עמ' 66 לפרוטוקול).

לכן, אין כל מקום לטענה בדבר תרמית בדרך של הסתרת קיומו של הסכם ההצבעה.

התוצאה היא כי אין מקום לטענת התובעות לקיפוח בגין הפיטורין מהדירקטוריון.

יש לציין, כי אף אם אין בפיטוריה של ז'אנה מכהונתה כדירקטורית כדי להצדיק סעד בגין קיפוח הרי שמהלך הפיטורין כשלעצמו מעיד על משבר אמון מהותי בין הצדדים ועל העדר כל סיכוי לשיקומו - כפי שאף קרה בפועל במהלך השנים עד להגשת התביעה.

משבר האמון מצדיק סעד של "הפרדת כוחות" מכוח סעיף 191 לחוק החברות.

ראה לעניין זה פסק דין אדלר.

אולם, לאור הסכמת הצדדים לביצוע ההפרדה בדרך של רכישת מניות נובוטק בחברה – אין צורך לדון ולפרט את הנימוקים למתן הסעד.

ה. טענת התובעות בעניין קיפוח בגין שלילת זכותן לעיון בספרי החברה וקבלת הדוחות

הזכות העקרונית של התובעות כבעלות מניות לעיון במסמכי החברה מעוגנת בחוק החברות:

סעיף 184 קובע:

"לבעלי מניות זכות עיון במסמכי החברה המפורטים להלן:

(1) פרוטוקולים של האסיפות הכלליות, כאמור בסעיף 90;

(2) מרשם בעלי המניות ומרשם בעלי המניות המהותיים כאמור בסעיף 129;

(3) מסמך שברשות החברה, כאמור בסעיף 185;

(4) תקנון ודוחות כספיים כאמור בסעיף 187;

(5) כל מסמך שעל החברה להגיש לפי חוק זה ולפי כל דין לרשם החברות או לרשות לניירות

ערך, העומד לעיון הציבור ברשם החברות או ברשות ניירות ערך, לפי העניין".

סעיף 185 קובע:

"(א) בעל מניה זכאי לדרוש מהחברה, תוך ציון מטרת הדרישה, לעיין בכל מסמך הנמצא ברשות החברה בכל אחד מאלה:

(1) המסמך נוגע לפעולה או לעסקה הטעונה אישור האסיפה הכללית לפי הוראות סעיפים 255 ו-268 עד 275;

(2) בחברה פרטית - אם הדבר נדרש לצורך קבלת החלטה בנושא שעל סדר יומה של האסיפה הכללית של החברה.

(ב) החברה רשאית לסרב לבקשתו של בעל מניה אם לדעתה הבקשה הוגשה שלא בתום לב או שיש במסמכים הנדרשים סוד מסחרי או פטנט, או שגילוי המסמכים עלול לפגוע בדרך אחרת בטובת החברה".

סעיף 187 קובע:

"(א) כל בעל מניה זכאי לקבל מהחברה, לפי בקשתו, העתק מהתקנון וכן, בחברה שאינה תאגיד מדווח, לקבל העתק מהדוחות הכספיים, כאמור בסעיף 173(ד)".

אמנם, זכותו של בעל מניות למידע וגישתו למסמכי החברה מצומצמות מאלו של הדירקטוריון, אך הובהר כי מדובר בכלי חיוני למימוש זכויותיו של בעל המניות [741/01 קוט נ' עיזבון ישעיהו איתן ז"ל, פ"ד נז(4) 171, 188 (2003) (להלן: "עניין קוט"]:

"המידע הוא כלי חיוני למימוש זכותו של בעל מניות לעשות במניותיו ובזכויותיו הרכושיות בחברה בדרך שתאפשר לו מיצוי מרב התועלת מרכושו. שלילת זכותו למידע מלא של בעל מניות בנסיבות אלה או הגבלת גישתו למידע עלולות להגביל באופן משמעותי את יכולתו להעריך הערכה עסקית כוללת את הנושא העומד בפניו להכרעה ולהקשות עליו בקבלת החלטה שתתבסס על אדנים רציונליים".

עוד צוין בעניין קוט (עמ' 187) כי:

"...היקף המידע שבעל המניות זכאי לו מכוח זכותו להצביע באספה הכללית נגזר מהמטרה שלשמה הוקנתה לו זכות ההצבעה באותו עניין (י' דנציגר הזכות למידע אודות החברה [11], בעמ' 259, 261). זכותם של בעלי המניות למידע על אודות ענייני החברה הוא הפן האחר של חובת המנהלים לספקו כנדרש לצורך ניהול תקין של עסקי החברה. חובה זו היא חלק מחובות האמון של המנהלים כלפי החברה".

לפיכך, ברור כי נובוטק זכאית למידע המפורט בסעיפי החוק ככל בעלת מניות, כל עוד מניותיה בבעלותה.

זכותו של דירקטור לקבל מידע קבועה בסעיף 265(א) לחוק החברות: "לכל דירקטור הזכות לבדוק את מסמכי החברה ואת רישומיה ולקבל העתקים מהם, ולבדוק את נכסי החברה, ככל שהדבר דרוש למילוי חובותיו כדירקטור."

ס"ק (ב) קובע: "החברה רשאית למנוע מדירקטור לבדוק מסמך או נכס של החברה, אם סבר הדירקטוריון שהדירקטור פועל בחוסר תום לב או שבדיקה כאמור עלולה לפגוע בטובת החברה".

כלומר, בכל שנות כהונתה כדירקטורית עמדה לז'אנה הזכות לקבלת מידע גם על פי סעיף זה.

עוד טענו התובעות, כאמור, כי הן זכאיות לעיין בספרי החברה ולקבל דוחות מפורטים על פעילותה לאור התקנון החדש ולאור הסכם בעלי המניות.

התקנון והסכם בעלי המניות מקנות לתובעות, כבעלות מניות, זכות לקבל בכל זמן הזדמנות לבחון את הספרים והחשבונות של החברה וכן להעמיד לתובעות תוך 4 שבועות מסיומו של כל חודש דוח מנהלים המתייחס לחודש שקדם. דוח זה כולל, בין היתר, ניתוח מכירות; זכאים ותקציב.

דוח נוסף יימסר תוך 4 שבועות מסיומו של כל רבעון, על מהלך האירועים וההתקדמות באותו רבעון וכל מידע רלוונטי לגבי כלל עסקי החברה והתפתחותם.

מדובר בזכות עיון וקבלת דוחות שהיא רחבה מהזכויות הקבועות לבעלי מניות ולדירקטור על פי הוראות חוק החברות.

הנתבעים לא הניחו בסיס ראייתי כלשהו לטענה לפיה התובעות מעוניינות במידע כדי לנסות ולפגוע בחוסנה העסקי של החברה. לכן, אין הצדקה לשלול את זכות התובעות למידע לו הן זכאיות על פי החוק ועל פי התקנון והסכם בעלי המניות.

ז'אנה העידה כי הדוח הכספי האחרון אותו ראתה היה לשנת 2003.

עוד העידה זאנה "...לא קיבלתי דוחות עוד לפני שפיטרו אותי וביקשתי דוח לקבל ודני לא הסכים לתת לי דוח שאני אראה את המצב" (עמ' 54 לפרוטוקול).

מרדכי דייג (להלן: "דייג"), אשר העיד מטעם הנתבעים, הוא בעל מניות בחברה המספקת שירותי חשבות לחברה לרבות הכנת דוחות כספיים.

תפקידו בחברה הוא מנהל כספים.

דייג אישר בחקירתו הנגדית כי מאז שנת 2010 נמסרו לנובוטק עמוד בשנה הכולל מספר שורות בדבר נתונים כספיים כלליים של החברה לגבי השנה הקודמת, כפיי שעולה מ-ת/10, בקשר לשנים 2010, 2012 ו- 2013.

דייג אישר בחקירתו כי מלבד נתונים אלה לא מסר לנובוטק כל נתון נוסף וזאת בהוראת הנהלת החברה.

גם שי אישר בחקירתו הנגדית כי תמצית זו היא המידע אשר נמסר לז'אנה וכי לא קיבלה דוחות כספיים מפורטים מאז שאיננה מכהנת עוד כדירקטורית.

"ז'אנה מקבלת בכל שנה רואה את... שזה התמצית של כל הדוחות... ואינה דירקטורית ולא אמורה למיטב הבנתי וכמו שהסבירו לי לקבל את כל הדוחות המפורטים של החברה" (עמ' 29 לפרוטוקול מיום 16.7.15).

כפי שעולה מנספח 23 לתצהירה של ז'אנה, פנה בא כוח התובעות בשנת 2011 לשי כמנכ"ל החברה וביקש לממש את זכותן של התובעות כבעלות מניות למידע הנרחב על פי הסכם בעלי המניות ועל פי התקנון. במכתב הודגש דוח המנהלים החודשי המתייחס, כאמור, לחודש הקודם.

המידע התבקש לגבי כל השנים מאז כריתת הסכם בעלי המניות ועד שנת 2011.

בתשובה לדרישה זו הועלתה הטענה כי התקבלה אצל החברה הודעה על ביטול הסכם בעלי המניות על ידי ניאוקם אליה הועברו מניות נורקם.

טענה זו איננה רלוונטית כלל לזכותן של התובעות לקבל את כל המידע על פי החוק, התקנון והסכם בעלי המניות עד שנת 2011 – דבר שלא נעשה בפועל.

מניעת זכותן של התובעות לקבל את הדיווחים הנרחבים כבעלות מניות בחברה – מהווה מידור מודע מקבלת מידע על מצב עסקייה של החברה. יש לראות בכך בגדר קיפוח ופגיעה בציפייה הלגיטימית של התובעות המעוגנת במסמכי החברה לקבל את המידע.

ו. טענת הנתבעים בדבר ביטול הסכם בעלי המניות

הנתבעים טענו, כאמור, כי מאחר וניאוקם מימשה את זכותה על פי הסכם בעלי המניות לבטל אותו, לאחר שמניות נורקם הועברו אליה, הרי שאין לתובעות זכות להמשיך ולקבל את המידע על פיו.

כפי שציינתי לעיל, לטענה זו יכולה להיות רלוונטיות, ככל שתהיה, רק החל משנת 2011 ואילך.

למרות זאת, אינני רואה כל צורך לדון בשאלה האם העברת המניות מנורקם לניאוקם - נעשתה כדין.

אומנם, נראה כי לא הונחה כל תשתית ראייתית לטענת הנתבעים לפיה מדובר אכן בחברה אחות של ניאוקם כפי שנדרש לעניין העברת המניות.

עם זאת, אישרה ז'אנה כי הסכימה להעברת המניות.

גם בעניין זה הועלתה על ידי ז'אנה טענה של לחץ (עמ' 65 לפרוטוקול):

"ש. קודם כל נבהיר את העניין; את נתת הסכמה להעביר את המניות מנורקם לניאוקם, נכון?

ת. נכון, תחת לחץ כבד.

ש. מה זה לחץ כבד?...

ת. התקשרו אלי דחוף, בהול בסוכות תבואי למפעל... מייק סמית רוצה להעביר את המניות שלו והוא צריך את זה דחוף..."

עדות זו אינה מהווה בסיס לטענה בדבר פגם ברצון אשר יצדיק את ביטול הסכמתה של ז'אנה להעברת המניות.

לגופו של עניין, מאחר וקיבלתי את טענת התובעות באשר להיותה של החברה חברת מעטים, הרי שהזכות המהותית במניות החברה מוקנית למעשה לשותפים בה.

התובעות טענו בסיכומים כי המוציא והמביא מטעם נורקם מאז יסודה של החברה, ולאחר מכן מטעם ניאוקם, היה סמית ז"ל.

האפשרות לביטול הסכם בעלי המניות הייתה מוקנית הן לנורקם בהיותה בעלת מניות באמצעות סמית - והן לניאוקם אם אכן הועברו אליה מניות נורקם. כל זאת באמצעות סמית אשר שלח את הודעת הביטול בפועל.

לכן, אין לשאלה באמצעות איזו יישות משפטית נשלחה הודעת הביטול כל רלוונטיות לעניין עצם הביטול.

לאור זאת, אין למעשה נפקות לטענות התובעות כי ניאוקם לא הייתה רשאית לשלוח את הודעת הביטול.

טענתן של התובעות לפיה ביטול הסכם בעלי המניות הייתה למנוע את זכותן לעיון בספרי החברה וקבלת הדוחות – נכונה ללא כל קשר לשאלת העברת המניות.

שי נשאל:

"ש. תאשר בבקשה שביטול הסכם בעלי המניות היה הדרך של מייק סמית, של נורקם ושלכם שלא למסור, שלנסות לא למסור מידע לנובוטק ולזאנה?

"ת. אני לא יכול לענות על זה בשם מייק סמית אבל אני מניח שזו הייתה המטרה שלו.

ש. ושלך?

ת. לצורך העניין תהיה גם שלי, כן ברוב הדברים האלה אני הלכתי עם מייק סמית"

(עמ' 79 לפרוטוקול).

אין ספק כי זו הייתה המטרה. אולם, את אותה מטרה ניתן היה להשיג אילו נורקם עצמה הייתה ממשת את זכותה על פי סעיף 7.1 להסכם בעלי המניות להודיע על ביטולו של ההסכם, בהודעה מראש של שלושה חודשים.

עם זאת, עולה במפורש מחקירתו של שי כי מדובר בהודעת ביטול המכוונת כלפי ז'אנה ונובוטק בלבד. כלומר, הביטול נעשה אכן כדי לטעון שהתובעות אינן זכאיות למידע, כאשר יתר בעלי המניות המשיכו לקבל את המידע הנרחב על פי הסכם בעלי המניות.

"ש. תסכים איתי גם שלמרות שלכאורה אני מדגיש לכאורה, נורקם ביטלה את ההסכם היא ממשיכה לקבל את הדוחות המפורטים האלה?

ת. חיובי היא מקבלת.

ש. למה?

ת. למה היא מקבלת את הדוחות?

ש. כן, היא לא זכאית להן יותר היא ביטלה את הסכם בעלי המניות?

ת. הדוחות המפורטים מוגשים בכל חודש לכל הדירקטורים בחברה. מי שדירקטור בחברה מקבל מי שלא דירקטור לא מקבל אותו. זה אומר שאילן מקבל, וגם מייק סמית קיבל עד שהוא נפטר.

ש. ברור. מידי חודש, כל הדירקטורים ?

ת. כן... כל הדירקטורים...

ש. אבל למיטב זכרוני לפני שפוטרה זאנה מחברותה בדירקטוריון זה לא נמסר לדירקטורים?

ת. אני לא יכול להענות על זה" (עמ' 76-77 לפרוטוקול).

בהמשך הסביר שי כי "מי שנמצא ודירקטור בחברה אצלנו מקבל את הדוחות המפורטים כי הוא צריך לראות מה קורה בחברה" (עמ' 80 לפרוטוקול).

גם דייג אישר בחקירתו הנגדית כי הוא ממשיך להכין לנורקם דוחות מפורטים, על פי הנחיות שהוא מקבל.

כלומר, כל יתר בעלי המניות, באמצעות נציגיהם בדירקטוריון, ממשיכים לקבל את המידע המורחב למרות הטענה כביכול בדבר ביטול הסכם בעלי המניות - כאשר זכות זו נמנעת באופן חד משמעית מהתובעות.

יש לזכור, כי הזכות לעיון הנרחב מוקנית לבעלי המניות באשר היותם בעלי מניות ולא עקב כהונתם כדירקטורים בחברה.

מדובר אם כן בפעולה מכוונת וחד צדדית ובחוסר תום לב של ביטול לכאורה של הסכם בעלי המניות – פעולה המהווה קיפוח מובהק של התובעות כבעלות מניות בחברה.

מכאן עולה, כי אין לראות בהסכם בעלי המניות כהסכם שבוטל. זכותן של התובעות לקבל את כל הדיווחים על פיו - הן בגין השנים עד לביטול לכאורה של הסכם בעלי המניות והן בגין השנים שלאחר מכן, כלומר משנת 2011 ועד היום.

ז. התביעות הכספיות של התובעות

עוד בראשית הדיון קבעתי כי אין מקום לדון בתביעות הכספיות במסגרת התביעה שבפניי.

קביעה זו מקבלת משנה תוקף לאור הקביעות הנוספות לפיהן אין בפיטוריה של ז'אנה או בהפסקת הסכם הייעוץ כדי להוות קיפוח של התובעות.

לגופו של עניין ולטענות הכספיות שהועלו על ידי התובעות - מקובלת עלי טענת הנתבעים כי הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין לעבודה סיים את כל המחלוקות בעניין זה.

אינני רואה כל צורך לדון בשאלה הנוספת של דין התביעה החדשה אשר הוגשה בת.א 19807-06-16 להשבת דמי הייעוץ ששולמו לתובעות.

כל טיעוני הצדדים בעניין זה יתבררו במסגרת אותה תביעה.

התביעה אשר הוגשה על ידי ז'אנה נגד החברה בבית הדין לעבודה בשנת 2011 (נספח ו' לכתב ההגנה) כוללת את כל הטענות העובדתיות אשר הועלו על ידה בתביעה שלפניי בעניין עזיבתה את מקום העבודה הקודם; יחסיה עם דני; תנאי השכר שהובטחו לה וסכומי השכר; דרישתה בעניין השלמת השכר לעבר עד למועד סיום הסכם הייעוץ וכן את הדרישה לפיצוי לעתיד ממועד סיום הסכם הייעוץ.

סכום התביעה בבית הדין לעבודה עמד על סכום של כ- 1.2 מיליון ₪ וסכום התביעה בגין רכיבים אלה בתביעה הנוכחית עמד על סכום של כ- 1.5 מיליון ש"ח.

בין הצדדים נערך, כאמור, הסכם פשרה.

לא מדובר בהליך של מחיקת התביעה בבית הדין לעבודה אלא בהסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

בסיומו של הסכם הפשרה (נספח ז' לכתב ההגנה) נאמר כלהלן:

"... מצהירים הצדדים שאין להם ולא תהיינה להם יותר כל טענות ותביעות זה כנגד זה בנוגע לקיומם של יחסי עבודה בין הצדדים וזכויות הנובעות מיחסים אלו ככל שנובעות בגין כל תקופת העבודה וסיומה ובגין הטענות והדרישות הנובעות מתביעה זו לרבות כל טענה מטעמה של החברה נובוטק בע"מ בעניינים הנ"ל".

כלומר, במסגרת הפשרה האמורה ויתרו הצדדים על טענות ותביעות האחד כנגד השני בגין תקופת פעילותה של ז'אנה, באמצעות נובוטק, כמנהלת טכנית בחברה ובגין סיום תפקיד זה.

המונח "יחסי עבודה" בהסכם הפשרה מתייחס במהותו גם להסכם הייעוץ, שכן הסכם הייעוץ כולל אך ורק מתן שירותים באמצעות ז'אנה.

יתרה מזאת, הסכם הפשרה מתייחס במפורש לזכויות וחובות בגין כל תקופת העבודה ובסיומה, כולל ולרבות, תביעות וטענות של נובוטק בנושא זה.

מכאן עולה בבירור כי הסכם הפשרה מהווה מעשה בית דין בכל הקשור לתביעות הכספיות של ז'אנה או של נובוטק – בגין עבודתה של ז'אנה ובגין הסכם הייעוץ.

4. סיכום

התוצאה היא כי דין התביעה הכספית להידחות בכללותה.

תביעת התובעות בטענה של קיפוח מתקבלת בעניין אי העמדת מידע ודוחות לעיונן של התובעות כבעלות מניות בחברה.

על הנתבעים, ביחד ולחוד, להעמיד לרשות התובעות את ספרי החברה וכל דוח אחר אשר נמסר למי מבעלי המניות או לדירקטורים מאז שנת 2003 ועד היום, כאשר יש לראות בהסכם בעלי המניות כהסכם תקף.

המסמכים הרלוונטיים יועברו לידי התובעות תוך 60 יום מהיום.

אין מקום לטענת התובעות לקיפוח בגין פיטוריה של זאנה מהדירקטוריון. אולם, פיטורין אלה מעידים על משבר אמון בסיסי בחברת מעטים המתנהלת כמעין שותפות, המצדיק את הפרדת הכוחות של בעלי המניות.

בהתאם להסכמת הצדדים ירכשו הנתבעים או מי מהם את מניות התובעות בחברה.

אינני רואה כל מקום לקבל את טענתם של הנתבעים לפיה תבוצע הרכישה על פי שווי החברה באוקטובר 2010 מועד בו חדלו התובעות מלפעול בחברה.

העובדה כי ז'אנה פוטרה מכהונתה בדירקטוריון בשנת 2010 לא פגעה בזכותן של התובעות כבעלות מניות חברה ואין בה כדי להשפיע על מועד מכירת המניות.

אומנם, התובעות לא הציעו או ביקשו למכור את המניות לפני הגשת התביעה למרות עדותה של ז'אנה כי חשבה למכור את המניות כבר בשנת 2010.

אולם, מקובלת עלי לחלוטין עדותה של ז'אנה לפיה "אני, מה אני יודעת מה קורה בסטרוקם, מה אני יכולה למכור, אני יודעת מה שווים המניות שלי?" (עמ' 69 לפרוטוקול).

ברור, כי בהעדר המידע והדיווחים אותן היו התובעות זכאיות לקבל במהלך כל השנים – לא היה בידן מידע עדכני באשר לשוויה של החברה לצורך מכירת מניותיהן.

מידע זה יהיה בידן לאחר שיימסרו המסמכים בהתאם לפסק הדין.

לאור זאת, אין גם כל בסיס לבצע את המכירה על בסיס הערכת שווי של החברה לשנת 2010 אלא נכון ליום מתן פסק הדין – לאחר שכל המידע הרלוונטי יהא הן בפני התובעות והן בפני מומחה מטעם בית משפט אשר יבצע את הערכת השווי.

הערכת השווי תערך על ידי רואה חשבון נעם פרדס ממשרד נעם פרדס ושות' רואי חשבון (כתובת: רחוב הזית 82 מושב חמד).

הנתבעים, ביחד ולחוד, ימסרו למומחה תוך 60 יום מהיום את כל המסמכים אשר יימסרו על ידם לתובעות על פי פסק דין זה.

כמו כן, רשאי המומחה לדרוש ממי מהצדדים; מרואי החשבון של החברה ומהנהלת החשבונות כל מסמך אשר יהא דרוש לו, על פי שיקול דעתו, לצורך עריכת חוות הדעת.

המומחה ימסור לבית משפט הערכת שכר טרחתו לשם עריכת חוות הדעת, 15 יום לאחר שיקבל את המסמכים.

הצדדים יישאו באופן שווה בשכר טרחת המומחה – התובעות יחד ולחוד והנתבעים יחד ולחוד.

המומחה מתבקש לסיים את הערכת השווי בפרק זמן של 90 יום לאחר קבלת כל הנתונים הרלוונטיים.

רכישת המניות תתבצע תוך 30 מיום קבלת הערכת השווי.

בהתחשב בתוצאת פסק הדין אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, י"ט אדר תשע"ח, 06 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.