המחלוקת שנפרשה בתיק דנן נוגעת בעיקרה לשאלה זו:

האם בנסיבות העניין יכולה חזקה בנכס שנגנב בפריצה לדירה, שארעה עד עשרים שעות קודם לכן, להוות "חזקה תכופה" שיכולה לבסס להרשעה?

בכתב האישום שהוגש במארס 2014 הואשם הנאשם בשני אישומים:

אישום ראשון, בו הואשם בכניסה לישראל שלא כדין ביום 4.2.14, בהיותו תושב השטחים, ובו הודה הנאשם;

אישום שני, עניינו במעשים מיום 24.2.14, ובו הואשם הנאשם בעבירות פריצה לדירה וגניבה - בהן הוא כופר, ועבירות הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, החזקת נכס חשוד כגנוב וכניסה לישראל שלא כחוק - בהן הוא מודה;

1. העובדות שאינן במחלוקת, או שהוכחו לפי מוצגים מוסכמים:

1. בתאריך 24.2.14 בין שעה 02:00 לשעה 07:00 נפרצה דירתם של המתלוננים עמירה ועמוס איתיאל שנמצאת בקומת קרקע ברחוב כפר יונה שברמת אביב, כשהפורץ נכנס דרך חלון שפתח וגנב מתוך הדירה טלפון סלולארי, מחשב נייד, מפתחות, תיק שחור ובו משקפי שמש וארנק ובו תעודות שונות, כרטיסי אשראי ו-500 ₪ (להלן – הרכוש) [ת/11, ת/14].
2. באותו יום בשעה 10:00 איתר המתלונן באמצעות תוכנה ייעודית את מכשיר הטלפון הסלולארי שהופיע במפת האיתור ברחוב ברודצקי והודיע למשטרה. שוטרים הגיעו וסרקו את המקום, ובבדיקה נוספת בתוכנה נמצא שהטלפון מאוכן בגינה ציבורית ברחוב נח, ומאז לא נע עוד. יצוין, שהמרחק מדירת המתלוננים למקום מציאת התיק הוא קטן.
3. המתלונן עדכן את השוטרים וסייר איתם במקום, וכשהתקשר לטלפון נשמע הצלצול וכך אותר תיקו של המתלונן בחצר האחורית בניין ברחוב נח, מוסתר היטב בין גדר אבן ללוח-עץ לבן שהושען על הגדר ומעליו שקית ירוקה [תצלומים ת/2, ת/7,]. המתלונן תאר שהתיק לא נמצא גם לאחר כעשרים דקות חיפוש, עד שהתקשר לטלפון שלו ושמע את הצלצול [ת/11].
4. בתוך התיק הגנוב נמצא רכושם של המתלוננים (למעט ארנקו של המתלונן), וגם רכוש נוסף שאינו של המתלוננים, שנגנב מליאור דנון ובעניינו אין מחלוקת.
5. השוטרים הותירו את התיק במקומו ותצפתו לאורך היום על המקום, אליו לא התקרב איש עד שעה 20:25 [ת/8, ת/9].
6. בשעה 20:25 הגיע הנאשם למקום, התקרב לתיק, הזיז את לוח העץ מאחוריה הוטמן התיק, הזיז את השקית שהסתירה את התיק, אחז בתיק בשתי ידיו והחל להתרחק. הבלש רס"ל גל ביצע את המעצר לאחר שדלק אחרי הנאשם שניסה להימלט ותפס מידי הנאשם את התיק בו נתפס הרכוש [ת/7].
7. סמוך לאחר מכן נעצר בקרבת מקום מועתז אלקם שטען שהגיע ברכבו לאסוף את דודו תושב השטחים – הוא הנאשם – שנכנס לחצר לעשות את צרכיו ונעצר. מועתז טען שנבהל ולכן ברח מהמקום וגם לא חזר לרכבו [ת/6, הודעותיו נ/1-נ/2]. מועתז שוחרר ולא עומד לדין.
8. לא נמצאו טביעות אצבע או דנ"א של הנאשם בדירה שנפרצה, וגם לא נמצאו בחזקתו כלי פריצה או כפפות. ייאמר מיד שלנתונים אלו אין כל משקל, שהלא ידוע הכלל הראייתי לפיו "לא מצאנו – אינה ראיה", ולא הוכח כלל שבנסיבות אלו מצופה היה למצוא נתונים אלו.

2. מסקנת ביניים:

1. המשמעות הראייתית של "חזקה תכופה" ותיקה היא עמנו. החזקה התכופה הינה חזקה שבעובדה הנובעת מהשכל הישר וניסיון החיים, ומשמעותה היא כי עצם הימצאותו של רכוש בידיו של פלוני בסמיכות זמנים לגניבתה מאחר, יוצרת יסוד להנחה כי פלוני הוא זה שגנב את הרכוש, הכל בהתאם לנסיבות העובדתיות המקימות את החזקה. יש להדגיש כי מדובר בחזקה הניתנת לסתירה על ידי הנאשם, וכי משקלה של החזקה עולה ביחס ישיר למידת הקלות בה יכול הנאשם להפריך את אמיתותה.
2. בית המשפט העליון שב והדגיש כי אין לסייג תחום זמנים קשיח לקביעת תכיפות החזקה ומשמעה הראייתי. ההיפך הוא הנכון, ומשמעות זו נקבעת לפיו נסיבותיו של כל מקרה והתשתית הראייתית הכוללת. גם פרק זמן של 24 שעות אינו שולל קביעתה של חזקה, במקרים מתאימים ורבים, והשוו תמצית ההלכה בדבריה של הש' ארבל בע"פ 5492/11 אלרחמן נ' מ.י. (2012), סעיפים 18 ואילך.
3. ככלל, הפרכת החזקה התכופה אינה תלויה במהימנות שמייחס בית המשפט להסברו של הנאשם, אלא באפשרות היתכנותו של ההסבר שניתן, כפי שנפסק בע"פ 831/81 שרף נ' מ.י. (1983). עם-זאת, לא ניתן לקבל כגרסה בת-משמעות העלאת טענות סתמיות ללא אזכור פרטים מחויבים שניתן לבדקם, וראו ע"פ 15/78 ביבס נ' מ.י. (1978).
4. עתה תבחן אפוא גרסת הנאשם ויוכרע, האם עומדת היא כנגד כוחה הראייתי של החזקה.

3. גרסת הנאשם:

1. בעת מעצרו לא מסר הנאשם גרסה, וסמוך לאחר הגעתו לתחנה פגש בעורכת-דין, לפני חקירתו.
2. בשתי הודעותיו במשטרה, הראשונה שנגבתה מספר שעות לאחר לכידתו והשניה למחרת (ת/12, ת/13) מסר הנאשם, בשינויים קלים, גרסה ולפיה הגיע לצפון תל-אביב מהשטחים כדי לשלם קנסות או אגרה בדואר. הוא נכנס לחצר הבניין כדי לעשות את צרכיו ואז ראה את התיק, הזיז אותו אך לא לקח אותו, עמד ללכת ואז התנפל עליו השוטר ומהפחד ברח. בדבריו הזכיר "ידידה רוסיה" שסרב למסור פרטיה, ממנה קיבל לדבריו מט"ח פולני מהסוג שנגנב מדירת מר דנון ונתפס בתיק. תחילה שיקר וטען כי אינו מכיר את מועתז, אך בהודעתו השנייה הודה בכך. בנוסף טען כי הטלפון הנייד שלו הושאר אצל 'ידידה' – קרוב לוודאי כדי למנוע ניסיון לאכנו.
3. בעדותו ביום 28.5.14 חידש הנאשם גרסה וטען שפלוני ממזרח ירושלים התקשר אליו ואמר לו היכן התיק ושיביא אותו אליו, תמורת כסף. הנאשם טען ששיקר במשטרה כי לא רצה להסתבך עם עבריינים. לדבריו, ידע שיש בתיק משהו לא חוקי אך לא נאמר לו מה בתיק. הנאשם נשאל אם לא חשש שמדובר בחומרי חבלה או סמים, ואמר ש"הוא לא מתעסק עם דברים כאלה". כל טענה עובדתית שטען הנאשם ושניתן היה עקרונית לבדקה, כגון פרטיו של אותו פלוני, פרטי ה"ידידות" שנזכרו בהודעתו, ביצוע שיחות טלפון מהטלפון שלו וכו' – עומעם וטושטש על-ידי הנאשם בעדותו, והוא סרב גם בעדותו למסור פרטים שיאפשרו בדיקת טענותיו.

4. מסקנה סופית:

1. לנאשם שתי גרסאות מתחרות, גרסת המציאה בהיסח הדעת בה אחז במשטרה, וגרסת ההפניה על-ידי פלוני לאסוף את התיק. השקרים וכפל הגרסאות מקשים לתת אמון ולו באחת מהן.
2. הנאשם מנע במו-פיו את האפשרות להתייחס ברצינות לגרסתו האחרונה, כשלא היה מוכן לנדב ולו פרט אחד בר-בדיקה מריבוי הפרטים שמסר.
3. בנוסף, גם גרסתו האחרונה – קל וחומר הראשונה – אינה תואמת את התרחשות הדברים: עובדה היא שהנאשם עשה דרכו ישירות אל התיק המוסווה, בשעת ערב חשוכה, הרחיק שקית שהסתירה אותו והרים אותו. אין אלו תנועותיו של מי שמחפש בעקבות הפניית אחר; אלו הן תנועותיו של מי שהטמין את התיק ויודע לכוון פעמיו במדויק למקום.
4. אני קובע אפוא כי גרסתו של הנאשם מופרכת לחלוטין ואינה יכולה לעמוד בפני כוחה של החזקה שבוססה היטב בראיות התביעה.
5. כיון שכך, אני קובע כי הנאשם אכן פרץ לדירת המתלוננים וגנב את הרכוש שנמנה לעיל.
6. בנוסף, על-פי הודייתו ומכל מקום – באין הסבר סביר, אני קובע כי החזיק רכוש נוסף שנגנב מדירתו של ליאור דנון: טלפון נייד, אייפד 5, שלושה זוגות משקפי שמש ופנקס טלפון.
7. בהתאם להודיית הנאשם, אני קובע כי הוא נכנס לארץ שלא כחוק והפריע לשוטר במילוי תפקידו כשניסה להימלט, אף שהשוטר הזדהה ככזה והורה לו לעצור.

5. סוף דבר, אני מרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום:

1. כניסה לישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 [שתי עבירות].
2. התפרצות לדירת מגורים כדי לבצע גניבה, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
3. גניבה, לפי סעיף 384 לחוק הנ"ל.
4. החזקת נכס חשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק הנ"ל.
5. הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק הנ"ל.

ניתנה היום, י"ז תמוז תשע"ד , 15 יולי 2014, במעמד הצדדים.