1. לפניי תביעה כספית ע"ס 5,103 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 10.10.2011, בין כלי רכב, מ"ר 81-297-70 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג אוטובוס, מ"ר 86-080-01 (להלן: "רכב הנתבעים" או "האוטובוס") (ולהלן: "התאונה").

2. למעשה, המחלוקת היא הן לעניין עצם קרות התאונה והן לעניין לנסיבות התרחשותה.

3. נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

באשר לשאלת עצם קרות התאונה, אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב התובעת אשר התרשמתי כי היא מעידה אמת ושעדותה הייתה קוהרנטית וסדורה, זאת על פני עדותו של נהג רכב הנתבעים.

משכך, אני קובע כי נזקיו של רכב התובעת, מושא תיק זה, התרחשו כתוצאה מהתאונה עם האוטובוס.

באשר לשאלת נסיבות התרחשות התאונה, אני סבור כי עיקר האחריות לקרות התאונה צריכה לחול על נהג האוטובוס, אשר על פי הנזק שנגרם לרכב התובעת (מראה ימנית ודלת קדמית ימנית) עולה כי בעת פנייתו ימינה בצומת, החלק האחורי של האוטובוס פגע ברכב התובעת מראה בשל אורכו של האוטובוס, בין מפני שביצע קשת רחבה של פנייה ימינה ובין משום שלא שמר מרחק מרכב התובעת.

יחד עם זאת, נהגת רכב התובעת אינה נטולת אחריות לקרות התאונה. שוכנעתי כי נהגת רכב התובעת לא הייתה ערה דיה לאוטובוס הנוסע מימינה והייתה צריכה לנקוט באמצעים למניעת התאונה כגון התרחקות ממנו או לאפשר לאוטובוס לבצע את הפניה ורק עם תום הפנייה להמשיך לנסוע בנתיבה.

משכך, גם לנהגת רכב התובעת ישנו אשם תורם בקרות התאונה בשיעור של 30%.

6. לפיכך, לסילוק סופי ומוחלט של התביעה ישלמו הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 3,572 ₪ שהינו 70% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית המשפט ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד תשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,250 ₪.

6.3. שכר העדה כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ח טבת תשע"ה, 09 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.