1. בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ע' קוטון) מיום 20.2.14, במסגרתה דחה בית משפט קמא את בקשת העוררים להחזיר לידיהם תפוס.

2. העוררים הינם הבעלים של חברה העוסקת באיסוף גרוטאות מתכת שמקום מושבה בכפר טמרה. במסגרת חקירת הונאה המיוחסת לעוררים יחד עם אחרים, נתפסו מידי העוררים המחאות דחויות שסכומם המצטבר עומד על סך 280,000 ₪. לטענת העוררים, מדובר בהמחאות שנמסרו במסגרת עסקאות כשרות כאשר בגין כל עסקה הוצאה חשבונית וסופקה סחורה. תפיסת ההמחאות, כך לדבריהם, מהווה פגיעה אנושה בעסקם ובפרנסתם.

3. בית משפט קמא ציין כי בתום הדיון עיין בעיקרי חומר החקירה והגיע לכלל מסקנה כי בידי המשיבה ראיות המקימות חשד סביר לביצוע העבירות המיוחסות לעוררים. מדובר בעבירות מרמה חמורות כמו גם עבירות בניגוד לחוק איסור הלבנת הון ועבירות מיסים. משכך, נקבע כי המשיבה רשאית להחזיק בהמחאות עד שתוגשנה לבית המשפט, במסגרת ההליך שיינקט כנגד העוררים. הואיל וטרם חלפה התקופה המירבית הקבועה בחוק להחזקת תפוס, ולאור כוונתה של המשיבה לבקש את חילוט שווי ההמחאות עם תום ההליך המשפטי, לא מצא בית משפט קמא מקום להורות על השבת ההמחאות לעוררים, ולכן דחה את הבקשה לעניין זה.

4. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין הערר להידחות.

ראשית, במישור הראייתי, ולאחר שעיינתי בסיכום חומר הראיות ובחלקים נבחרים מן ההודעות שנמסרו על ידי המעורבים בפרשה, מצאתי כי קיימת תשתית ראייתית המקימה למעלה מחשד סביר לביצוע המעשים המיוחסים לעוררים. מדובר בפרשיית הונאה חמורה, מתוחכמת ומסועפת שבה היו מעורבים, לכאורה, מספר גורמים. המשיבה ביצעה חקירה מאומצת, גבתה מספר רב של הודעות ואספה חומרי חקירה רבים שהונחו בפניי ואשר יש בהם, כאמור, כדי להקים תשתית ראייתית לחשד סביר. על פי החשד, מדובר בעבירות הונאה כמו גם עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון ועבירות מיסים.

5. המסגרת הנורמטיבית של הדיון מצוייה בסעיפים 32 ו-39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] התשכ"ט-1969 (להלן:"הפקודה"). בנוסף, מורה סעיף 26 לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000, כי סמכויות החיפוש והתפיסה לפי הפקודה יחולו בשינויים המחוייבים גם לעניין רכוש שביחס אליו ניתן לתת צו חילוט לפי אותו חוק. בית המשפט העליון הכיר בנתיבים מקבילים אפשריים לביצוע התפיסה, הן לפי פקודה והן לפי חוק איסור הלבנת הון, גם כאשר מדובר בתפיסה מכח עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון (ראו: ע"פ 1236/97 מ"י נ' חוזה (5.6.1997); בש"פ 5015/99 התאחדות משפטנים בלתי תלויה נ' מ"י, פד"י נה(1) 657 (21.11.1999)).

סעיף 32 (א) לפקודה קובע כי שוטר רשאי לתפוס חפץ אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה. סעיף 39 לפקודה מורה כי בית משפט רשאי, בנוסף לכל עונש שיטיל, לצוות על חילוט החפץ שנתפס לפי סעיף 32 אם האדם שהורשע במעשה העבירה שנעשה בחפץ או לגביו הוא בעל החפץ.

שעה שבית המשפט נדרש לשאלת החזרתם של תפוסים שנלקחו מידי חשוד בביצוע עבירה, עליו לערוך איזון בין האינטרסים של הבעלים, ובראשם זכותו של אדם בקניינו, המעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו אל מול האינטרס הציבורי בתפיסת חפצים ששימשו לצורך ביצוע העבירה או איפשרו ביצועה. אותו אינטרס ציבורי כולל מניעת בעליו של החפץ מלעשות בו שימוש לביצוע עבירה נוספת, הבטחה כי החפץ יוכל לשמש כראיה בהליך משפטי עתידי ושמירת האפשרות להורות על חילוטו של החפץ על ידי בית המשפט, בין היתר כאלמנט מניעתי או עונשי במצבים המצדיקים זאת. (ראו: בש"פ 6686/99 עובדיה נ' מ"י, פד"י נד(2) 464 (22.5.2000)).

6. בענייננו, גם אם מדובר בהמחאות שנמסרו לעוררים במסגרת עסקאות כשרות, הרי שייתכן כי יידרשו כראייה בהליך הפלילי, ככל שיוגש כתב אישום כנגד העוררים. בנוסף, רשאית המשיבה להחזיק בכספים על מנת לעתור לחילוטם בתום ההליך הפלילי היה והעוררים יורשעו. יש לזכור כי מדובר, על פי החשד העולה מחומר החקירה, בהונאה בהיקף עצום של מליוני שקלים.

7. בהתאם להחלטה שניתנה על ידי בית משפט קמא, מוצגים השיקים לפרעון לפי מועד פרעונם, וזאת על מנת לשמור על ערכם. הכספים שמורים בידי המשיבה וככל שלא יוגש כתב אישום או לחלופין, לא יורה בית המשפט על חילוט ההמחאות, יוחזרו הכספים לידי העוררים.

8. אציין כי לא נעלמה מעיניי האפשרות שהחזקת המחאות בהיקף שכזה עלולה לפגוע בפרנסת העוררים. בנסיבות, ועל מנת לאזן בין האינטרסים של הצדדים, ולמזער במידת האפשר את הפגיעה בעוררים, הם נשאלו במהלך הדיון בפניי באם ביכולתם להציע למשיבה ערובה אחרת כגון מקרקעין נקיים משעבוד או רכבים נקיים מזכויות צדדים שלישיים, על מנת שניתן יהא לחלטם בבוא היום, באופן שיאפשר השבת השיקים שנתפסו. תשובתם היתה כי אין בידם להציע בטוחה אחרת.

לאחר הדיון המציא ב"כ העוררים הודעה שהוכתרה במילים "הסכמה להצעת בית המשפט" ובה נאמר כי העוררים הצליחו לאתר בן משפחה המוכן לשעבד מכונית ששווייה כ-230,000 ₪ על מנת לקבל את השיקים נשוא הערר. בהחלטה שניתנה בו ביום הוריתי לב"כ העוררים להפנות הצעתו לצד שכנגד. נקבע כי ככל שתבוא הסכמה, יודיעו על כך הצדדים לבית המשפט. בתגובה שהגישה המשיבה היום נדחתה הצעת ב"כ העוררים. נאמר כי אף לפי רישיון הרכב שצורף להודעת ב"כ העוררים, עולה כי מדובר ברכב לגביו רשום עיקול לטובת בנק הפועלים, כך שלא מדובר בנכס הנקי מזכויות צד ג'. בנוסף, פלט עדכני של בעלויות מלמד כי הבעלים המצוין ברישיון הרכב אותו הציגו העוררים, אינו הבעלים הנוכחי של הרכב. דומה כי אין צורך להוסיף על הדברים שהועלו בתגובת המשיבה וראוי היה שהצעת העוררים לא היתה מועלית מעיקרה.

9. סוף דבר – לאור הנימוקים שמיניתי לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית משפט השלום ועל כן, אני מורה על דחיית הערר.

נציגי המשיבה ידאגו לקבל חזרה את חומר החקירה שהושאר ברשותי, מידי העוזרת המשפטית בלשכתי.

ניתנה היום, י"א אדר ב תשע"ד, 13 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.