תקנה 2(א)(1) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), התש"ע-2010, קובעת כי בקשה לביטול צו או לעיכוב ביצוע צו תוגש בתוך שלושה ימים מיום שנודע למבקש על הצו.

עיון בצו שצורף לבקשה מלמד כי הצו הודבק ביום 16.2.14.

לא פורט בבקשה ובתצהיר הטעם לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה. פניית המבקש לראש המועצה המקומית, אינה תחליף להכרח קיום הוראות התקנות. ממילא, לא פורט פשר השיהוי מאז פניית ראש המועצה לממונה על המחוז ביום 17.2.14, ועד הנה.

זאת ועוד. מסעיף 9 לתצהירו של המבקש אני למד כי הסיבה שהמבקש הגיש בקשה זו רק היום, נעוצה בעובדה כי לפני יומיים נמסר לו שבדעת גורמי האכיפה לבצע הצו, "ללא שום התראה מוקדמת". ואולם, הדבקת הצו ביום 16.2.14 היא "ההתראה המוקדמת", אשר בגינה יכול היה המבקש לפנות לבית המשפט תוך שלושה ימים מיום הדבקת הצו, כמצוות התקנות, ככל שסבר המבקש כי נפל פגם המצדיק ביטול הצו.

זאת ועוד. המבקש טוען כי "ישנו סיכוי גבוה כי המבנה נשוא הצו יאושר באמצעות היתר בנייה כדין באופק התכנוני הנראה לעין" (ס' 8 לבקשה). אם כך הוא הדבר, בהתאם לתקנה 2(ג) לתקנות, היה על המבקש לתמוך בקשתו "בתצהיר של איש המקצוע המטפל בהליך הרישוי, ויצורפו אליו העתקים של כל המסמכים הנוגעים לעניין", ובנסיבות העניין, אף מסמכים רלוונטיים מאת הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב. המבקש לא צירף דבר בנדון.

על-פי הוראות סעיף 6 לתקנות, בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו.

בנסיבות אלו, הבקשה לא תידון, כל עוד לא יוגשו נימוקים מלווים באסמכתאות ביחס לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה, כמו גם תצהיר של איש מקצוע כמתחייב, בצירוף אסמכתאות רלוונטיות.

בנסיבות אלו מובהר כי אינני מוצא מקום לעכב את ביצוע הצו, ובהיעדר החלטה אחרת רשאית המשיבה לבצעו בכל עת.

להודיע בדחיפות.

ניתנה היום, ב' אדר ב תשע"ד, 04 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.