הנאשם בתיקים אלה הורשע בשלוש עבירות של נהיגה בזמן פסילה.

העבירה הראשונה נכללה בכתב האישום בתיק 5007-01-13. ביום 2.12.12 נפסל הנאשם מנהלית מנהיגה בידי קצין משטרה לתקופה של 30 יום. למרות עובדה זה נמצא הנאשם נוהג ברכבו ביום 24.12.12.

העבירה השנייה נכללה בכתב האישום בתיק 9735-05-13. עבירה זו בוצעה ביום 18.4.13 והנאשם נמצא נוהג ברכבו למרות שרק חודש ימים קודם לכן ביום 18.3.13 נפסל מנהיגה למשך שלושה חודשים בהחלטת בית המשפט לתעבורה בחיפה8501-01-12.

העבירה השלישית בוצעה ביום 3.3.14 ונכללה בכתב האישום בתיק 790-03-14. הנאשם שוב נמצא נוהג ברכבו למרות שנפסל מנהיגה, הפעם בשלושה תיקים(!): תיק 4570-02-12 של בית המשפט בחיפה, ותיקים מס' 1177-03-12 ו – 4182-03-12 מבית המשפט בעכו.

הדיון בשני התיקים הראשונים אוחד, הצדדים טענו לעונש בפניי ביום 16.2.14. הנאשם הופנה לממונה על עבודות השירות והתיק נקבע למתן גזר דין לחודש אפריל 2014. בעוד עניינו תלוי ועומד בפניי, וכאשר הוא מופנה לממונה על עבודות השירות כאמור שב הנאשם וחזר על העבירה בחודש מרץ 2014, והפעם הגדיל לעשות וכאשר נדרש לעצור לביקורת בידי השוטרים ברח מהמקום ונעצר רק לאחר מרדף רגלי.

במסגרת אותו תיק שלישי הגיעו הצדדים להסדר לפיו יוטל על הנאשם עונש של שלושה חודשי מאסר, תוך הפעלת עונש מאסר מותנה לתקופה דומה ובסך הכל שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. ההסדר נערך באמצעות עו"ד סנאללה, וזאת כאשר בשני התיקים הראשונים מיוצג הנאשם בידי עו"ד אחר, והצדדים שערכו את ההסדר אינם מודעים לקיומם של התיקים הנוספים.

לאחר שהפניתי את תשומת לב הצדדים לקיומם של התיקים הנוספים התבקשה ארכה בניסיון להסדר, אולם כל הניסיונות להסדר כולל לא עלו יפה, וההסדר היחיד אליו הגיעו היה הפניית הנאשם לשירות המבחן לקבלת תסקיר שאינו מחייב. לא מצאתי מקום לקבל הסדר מעין זה, כאמור בהחלטה מיום 15.7.14.

לפיכך ביום 15.7 טענו הצדדים לעונש בפניי. המאשימה פירטה את נסיבות המקרים, הדגישה כי מדובר בשלושה מקרים של נהיגה בפסילה תוך תקופה קצרה בת כ – 16 חודשים וביקשה כי אטיל על הנאשם מאסר ממושך, מאסר מותנה, פסילה ממושכת ועונשים נלווים.

הסניגור ציין שמדובר בעבירה חמורה של נהיגה בזמן פסילה, אך הפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, הסובל מנכות עקב תאונת דרכים שעבר. הסנגור ציין כי הנאשם היה במעצר בן שישה ימים ומאז שחרורו בחודש מרץ הוא מצוי במעצר בית. הסנגור ביקש להסתפק בעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, וציין כי הנאשם למד לקח, הבין את חומרת מעשיו ולא יחזור עליהם.

כבר אמר בית המשפט העליון:

"עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רשיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת [...] ומכל מקום הטלתם על קופת הציבור"

רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל.

ובמקום אחר נאמר:

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור - נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב.

רע"פ 410/04 מזרחי נ' מדינת ישראל.

ברע"פ 2221/11 שאול הראל נ' מדינת ישראל הגדיר בית המשפט העליון את עבירת הנהיגה בפסילה כ"סטירת לחי" לשלטון החוק. לפיכך ברי כי הקלת הראש בעבירה זו תשמוט את הבסיס תחת עונש פסילת רישיון הנהיגה ככלי האכיפה והענישה הטבעי, המיידי והיעיל ביותר כנגד עברייני תנועה.

מתחם הענישה הראוי לעבירה של נהיגה בזמן פסילה:

מפסיקת בית המשפט העליון עולה כי העונש הראוי לעבירה של נהיגה בזמן פסילה הוא מאסר בפועל לצד פסילת רשיון לתקופה ממושכת. 

"עונש כפי שהוטל על המערער הוא עונש שמוטל בנסיבות דומות; ואם היה יסוד לטענה, כי בגין נהיגה בזמן פסילה לא מטילים עונש מאסר של 12 חודשים, כי אז הגיע הזמן שכך ייעשה נוכח חומרת העבירה ושכיחותה".

ע"פ 324/88 אלאעסם נ' מדינת ישראל.

"דעתו של בימ"ש זה כי העונש על נהיגה בזמן פסילה הוא מאסר בפועל ולא בעבודות שירות. עבודות שירות אין בהן כדי למנוע המשך נהיגה בזמן פסילה. מי שנמצא נוהג בזמן פסילה אומר בעצם נהיגתו לביהמ"ש – הפסילה אינה מרתיעה... רק השמתו מאחורי סורג ובריח תמנע בפועל המשך נהיגתו בזמן פסילה. ביהמ"ש העליון עמד לא אחת על העונשים המחויבים מנהיגה בזמן פסילה, וכוונתו לענישה מחמירה, לרבות מאסר בפועל, ולא בעבודות שירות...".

בג"ץ 5206/06 חכמון נ' הממונה על עבודות השירות.

העונש ישתנה ממקרה למקרה, בתלות בנסיבות. בתלות בשאלות כגון האם מדובר בפסילה שהוטלה בנוכחות הנאשם או בהעדרו, במשך הזמן שחלף מהפסילה ועד לעבירה, האם מדובר בנהיגה בזמן הפסילה "ממש" או בפסילה שהסתיימה אך לא חושבה עקב רשלנות הנאשם ובשאלה האם לעבירה נלוו עבירות נוספות או לאו. באופן כללי ניתן לקבוע כי מתחם הענישה הראוי לעבירה ראשונה של נהיגה בזמן פסילה הוא נע בין מאסר מותנה במקרים הקלים ביותר למאסר קצר לריצוי בעבודות שירות, וזאת לצד פסילה לתקופה משמעותית של רשיון הנהיגה.

מתחם הענישה בנסיבותיו של התיק דנן:

במקרה דנן מדובר בנסיבות חמורות, כאשר הנאשם חוזר על מעשיו שלוש פעמים תוך תקופה קצרה יחסית ומגלה זלזול מוחלט, בהחלטת הקצין, בהחלטות בית המשפט ואף בעונש המאסר המותנה שנגזר עליו.

לא רק שהנאשם זלזל בהחלטת הקצין ונמצא לנהוג זמן קצר לאחר שנפסל מנהלית, אלא שהוא גילה אותו יחס כלפי החלטת בית המשפט וחודש ימים לאחר פסילתו חזר על המעשה ואז הגדיל לעשות, ותוך כדי דיון בפניי, כאשר סנגורו דאז מבקש להקל עימו ומביע בשמו חרטה, חוזר על התנהגותו בפעם השלישית וזאת בשעה שמעל לראשו מרחף עונש של מאסר מותנה.

בתיקון מס' 113 לחוק העונשין, התשע"ב – 2012 נקבע כי ככלל, העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו (סעיף 40ב לחוק העונשין התשל"ז 1977, להלן: "החוק"). עקרון זה פורש בפסיקת בית המשפט העליון כעקרון הגמול (ע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל (5.8.13)).

בעפ"ת 33059-10-12 מחמוד אבו הווא נ' מדינת ישראל אישר בית המשפט המחוזי עונש של שנת מאסר על עבירה שלישית של נהיגה בזמן פסילה וברע"פ 7982/13 עדיאל שגן נ' מדינת ישראל אושר עונש של 15 חודשי מאסר, תוך הפעלת עונש מאסר מותנה, על עבירה שלישית של נהיגה בפסילה. בעפ"ת 39143-04-13 יוגב לוי נ' מדינת ישראל דובר בנסיבות דומות למקרה דנן, שלש שלוש עבירות תוך זמן קצר אשר נדונו יחד ואושר הסדר שכלל עונש של חמישה חודשי מאסר תוף הטלת פסילה לתקופה של 50 חודשים.

סבורני כי ניתן לקבוע כי מתחם הענישה הראוי לכלל העבירות שבפניי הוא מאסר לתקופה של 5 ועד 12 חודשים.

חריגה ממתחם ענישה

לא מצאתי כי במקרה דנן קיימת הצדקה לסטייה ממתחם הענישה.

לא קיבלתי את הבקשה להפניית הנאשם לשירות המבחן שכן לא מצאתי שקיים במקרה זה עניין שיקומי שיש לבחון בידי גורם מקצועי, וסבורני כי הסנגורים אשר טענו בפניי לעונש (הסנגור הקודם שטען בהליך המקורי והסנגור הנוכחי שטען לאחר איחוד התיק הנוסף) הביאו את עניינו של הנאשם בפני בצורה מלאה.

הנאשם אכן סובל מנכויות שונות, והדבר יובא בחשבון בקביעת עונשו, כפי שיפורט בהמשך, אך לא מצאתי כי הדבר מצדיק חריגה ממתחם הענישה.

השיקולים לקביעת עונשו של הנאשם שבפניי:

נסיבות העבירות והצטברותן על פני תקופה קצרה פורטו לעיל. אציין כי מעבר לשלוש העבירות דנן הוסיף הנאשם וביצע בתקופה הרלוונטית עבירות נוספות. הנאשם מחזיק ברשיון נהיגה משנת 2007 ועד סוף שנת 2012 הספיק לצבור לחובתו 10 הרשעות, כאשר בגין אחת מהן נפסל רשיונו כאמור לעיל, בידי בית המשפט בחיפה בתיק 8501-01-12.

במהלך שנת 2013 צבר הנאשם לחובתו שתי הרשעות נוספות בגין עבירות מהירות בגינן נפסל רשיונו ובראשית שנת 2014 הורשע בעבירה של נהיגת רכב תחת השפעת אלכוהול (עבירה מדצמבר 2011). שלושת הפסילות הנ"ל רלוונטיות לעבירת הנהיגה בפסילה השלישית מחודש מרץ 2014.

אין ספק שמדובר בנסיבות לחומרא המצדיקות ענישה הולמת, וזאת במיוחד כאשר במסגרת התיק האחרון הוטל על הנאשם עונש של מאסר מותנה שלא יחזור על העבירה בה הורשע או יבצע עבירה של נהיגה בפסילה, ואף עובדה זו לא הרתיעה אותו. באופן דומה לא הרתיעה את הנאשם עובדת ניהול ההליכים הקודמים שבפניי וכאמור העבירה השלישית בוצעה תוך כדי ההליך וכאשר שאלת גזר דינו בגין העבירות הקודמות תלויה על הכף.

הסנגורים טענו כאמור להקלה, בין השאר לאור מצבו הרפואי של הנאשם אשר סובל מנכות אורתופדית משמעותית בת 40% ומנכות נפשית בשיעור של 10%. במהלך הטיעון לעונש הוצגו מסמכים רפואיים אך הצביעו על הגבלה משמעותית של תנועות יד ימין וכן בעיית ריכוז הפוגעת בתפקודו במידה מסוימת. יש לתת משקל לדברים אלה, אך בוודאי שאין הם בעלי משקל מכריע.

בע"פ (י-ם) 2248/08 אדרי יעקב נ' מדינת ישראל, נגזרו על נאשם בעבירה דומה 11 חודשי מאסר, למרות מצבו הרפואי תוך שבית המשפט קובע:

"אין ספק כי העונש אשר הושת על המערער הינו חמור, בעיקר נוכח גילו של המערער (51 שנה) ומצבו הבריאותי והנפשי, כפי שתואר. המערער מדגיש את נסיבותיו האישיות הקשות. המערער היה מעורב בתאונה קטלנית קשה אשר השליכה על מצבו האישי והנפשי בצורה קשה. במצב זה ניתן היה לצפות כי הוא למד לקח ואיננו עוד מוכן להפר את צווי ביהמ"ש וכי עליו להתנהג בהתאם. הנימוקים אשר מנה הסנגור בהם פירט את התנהגות המערער והפרתו לצווי ביהמ"ש, אינם משכנעים כלל ועיקר, נהפוך הוא, הרושם העולה מהתנהגותו של המערער הוא שהוא לא השלים עם פסיקת ביהמ"ש ובחר לעשות דין לעצמו... אינני מטיל ספק כי נסיבותיו האישיות של המערער אינן קלות, אך אין באלה כדי להביא להתערבות בגזר הדין".

בע"פ 264/81 שמעון לוי נ' מדינת ישראל, קבע בית המשפט העליון, לעניין מצב בריאותי חמור של נאשם:  

"אין ספק כי נאשם הנגוע במחלה, יחוש טוב יותר, אם יהיה חופשי, ואין גם להטיל ספק בכך שהטיפול הרפואי יכול להיות יעיל יותר או נוח יותר להגשה, אם המערער לא יהיה נתון במאסר. אך שיקול כאמור איננו יכול להכריע את הכף, כי מול נוחותו וטובתו של הנאשם יש להציב את מהותה של העבירה ואת חומרתה, ואם מעשהו של נאשם פלוני מחייב לפי טיבו ונסיבותיו, את הטלתו של מאסר בפועל, אין לפטרו ממנו אך ורק בשל הרעת התנאים, הנובעת מן המאסר, או בשל הקושי שייגרם לרשויות בית הסוהר, שיצטרכו להושיט לנאשם האמור טיפול רפואי. מצב הבריאות יכול ויהיה שיקול לקולא, אך משקלו והשפעתו במסגרת מכלול השיקולים מותנים בראש ובראשונה באופיה של העבירה, בה מדובר, ובחומרתה".

כמפורט לעיל, בגין העבירה האחרונה לבדה הגיעו הצדדים להסדר לפיו אמור היה הנאשם לרצות עונש מאסר בן שישה חודשים תוך הפעלת המאסר המותנה. העבירה השלישית היא החמורה מבין העבירות שבפניי, אולם אינני סבור כי ניתן לגזור על הנאשם עונש זהה לעונש על פי ההסדר כאשר לעבירה זו מצטרפות שתי העבירות הקודמות הנוספות. סבורני כי אין מנוס מהטלת מאסר בפועל של ממש במקרה דנן, אם כי כשאני מביא בחשבון את כלל הנסיבות, את מעצרו של הנאשם ואת התקופה ששה במעצר בית, ראיתי לנכון להסתפק בתקופת מאסר קצרה יחסית, וזאת לצד תקופת פסילת רשיון משמעותית.

אשר על כן, אחר שנתתי דעתי לחומרת העבירות, עברו התעבורתי , נסיבותיו האישיות של הנאשם ונסיבות ביצוע העבירות החלטתי לגזור את עונשו באופן הבא:

* אני גוזר על הנאשם שישה חודשי מאסר בפועל.

אני מורה על הפעלת עונש המאסר המותנה למשך שלושה חודשים שנגזר על הנאשם ביום 23.2.14 בתיק 4570-02-12 לריצוי באופן חופף בחלקו.

בסך הכל אני גוזר על הנאשם שמונה חודשי מאסר בפועל, בנכוי ימי מעצרו.

הנאשם יתייצב למאסרו בבית המעצר קישון ביום 19.10.14 עד השעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על הנדון לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 9787377 - 08, 9787336 - 08.

* 6 חודשים מאסר על תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה בלא רישיון נהיגה תקף שאינה מסוג ברירת משפט.

* פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 36 חודשים.

אני מורה על הפעלת עונש הפסילה המותנית לתקופה של 3 חודשים שהוטלה על הנאשם בתיק 4570-02-12 הנ"ל לריצוי באופן מצטבר.

אני מורה על הפעלת עונש הפסילה המותנית לתקופה של 4 חודשים שהוטלה על הנאשם בתיק 1177-12-12 לריצוי באופן מצטבר.

אני מורה על הפעלת עונש הפסילה המותנית לתקופה של 3 חודשים שהוטלה על הנאשם בתיק 4182-03-13 הנ"ל לריצוי באופן מצטבר.

סך הכל 46 חודשי פסילה בפועל, אשר יחושבו מיום שחרורו של הנאשם ממאסרו, ובכפוף לסיום כל פסילה תקפה קודמת.

הנאשם ידאג לחישוב הפסילה וכל עוד לא יעשה כן לא תסתיים לעולם.

* פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו מאסר, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה בה הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השניה לפקודת התעבורה ויורשע בה.

* בנסיבות אינני גוזר על הנאשם קנס ואני מורה לו לחתום על התחייבות כספית על סך 5000 ₪ להימנע מלבצע עבירות בהן הורשע בתיק זה שנתיים מהיום. ההתחייבות תיחתם בתוך 14 יום, שאם לא יחתום ייאסר למשך עשרה ימים.

התנאים המגבילים שנקבעו בהחלטת שחרורו של הנאשם ממעצרו ביום 9.3.14, לרבות ההקלה מיום 15.7.14, יוסיפו לעמוד בתוקף עד להתייצבות הנאשם לריצוי עונשו. עם הצגת אישור על תחילת ריצוי עונש המאסר יבוטלו התנאים המגבילים, בלא צורך בהחלטה נוספת.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 45 ימים.

ניתן היום, 2 בספטמבר 02 ספטמבר 2014, במעמד הנאשם, סנגורו עו"ד סנאללה וב"כ המאשימה עו"ד עווידה.