רקע

1. בפני תביעה כספית, בסך 35,028 ₪ (במונחי קרן), במסגרתה הוגשה תביעה לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 17-38756-13-7), בקשר עם אי תשלום תמורת סחורה שסופקה לחברה בשם המרכז הגדול למזון בע"מ ("החברה"), אשר לחובותיה כלפי התובעת ערבו לכאורה 4 אלה: עומרי לוטפי, פואז סאלח, מוחמד סאלח ואוסאמה סאלח. התביעה הוגשה נגד החברה ושלושת הערבים הראשונים. שני האחרונים מבין אלה (ששמותיהם בכותרת פסק-הדין, כנתבעים) הגישו התנגדות, אולם נגד הנתבע מס' 1, פואז סאלח, ניתן צו כינוס, וההליכים נגדו עוכבו. ההתנגדות המשיכה להתברר רק במישור היחסים שבין הנתבע 2, מוחמד סאלח (שמכאן ואילך יכונה "הנתבע") לבין התובעת.

2. יוער, כי התצהיר שהגיש הנתבע לא נסרק לתיק בית המשפט ביחד עם ההתנגדות, והוא נסרק בסופו של דבר לתיק רק בשלב גילוי המסמכים, ביום 28.2.2016, ובשלב זה גם נסרק לראשונה לתיק כתב התביעה המלא, על נספחיו.

הטענות והשלב המקדמי

3. אין בפי הנתבע טענות באשר לחוב, אלא רק באשר לחתימה הנחזית להיות חתימתו על כתב הערבות, אותה הוא מכחיש, וטוען כי זויפה. יוער, כי טענה זו מועלית בלא פירוט הנסיבות העשויות להיות רלוונטיות, כגון הקשר בין הנתבע לבין החברה או יתר הערבים על פי כתב הערבות; תפקידו של הנתבע בעסקי החברה, אם בכלל, והקשר בינו לבין הטובין שמכרה התובעת לחברה; מתי גילה את דבר הזיוף ואיך פעל לאחר הגילוי; וכיו"ב.

4. בדיון שנקבע לשמיעת ההתנגדות נחקר הנתבע על תצהירו וסיפר, כי עבד באחד מסניפי החברה, והיה מקבל סחורה ומסדר אותה, ואף היה חותם על קבלת סחורה, וכן, כי הוא אחיו של אוסאמה סאלח, בעל המניות בחברה. הוא טען, כי לאחר שנודע לו דבר הזיוף, לא התלונן במשטרה, שכן הבין שכבר מאוחר מדי, ואף לא פנה לברר את העניין אצל התובעת.

5. הרשות להתגונן ניתנה בהסכמה, והתובעת הגישה תצהיר עדות ראשית של מר שלומי אביב, איש מכירות העובד אצלה. זה הצהיר, כי היה איש המכירות שסיפק סחורה לחברה, וכי הוא זה שהחתים את 4 הערבים, לאחר שזיהה אותם.

העדויות

6. בישיבת ההוכחות נחקרו מר אביב והנתבע.

7. מר אביב סיפר, כי הוא מכיר את הנתבע כמי ששימש מנהל או בעלים של חנות הנתבעת בטמרה, וכי ענייני ההזמנות נסגרו איתו. הוא אישר כי לא הנתבע הוא שדאג לתשלומים לתובעת, אלא אוסאמה סאלח. הוא אישר כי הנתבע חתם בפניו על כתב הערבות, אולם זאת על סמך המופיע בטופס, שכן מדובר היה בארוע שהתרחש 9 שנים לפני מועד החקירה. הוא הסביר, כי הנוהל על פיו פעל היה לקבל את פרטי הערבים מבעל העסק, לזהות אותם לפי תעודת זהות כשהם מולו, למלא את פרטיהם, ולהחתימם. הוא הוסיף, כי אינו מוודא את שייכותם לעסק או את רצונם לחתום, וגם לא את כשירותם לשמש ערבים.

8. הנתבע סיפר כי הוא עבד כמסדר סחורה, אולם אישר כי הוא גם קיבל סחורה, וגם הזמין סחורה מדי פעם, וחתם על קבלתה. הוא סיפר, כי מבין הנתבעים, אוסאמה סאלח הוא אחיו, ופואז סאלח בן אחיו. הוא אישר את טענתו כי חתימתו זויפה, נמנע מלהציע חשודים במעשה, ואישר כי לא התלונן במשטרת ישראל. הוא אישר כי הוא מכיר את מר אביב, והסביר את האמור בעניין זה בתצהירו, שלא ידע אז מיהו "נציג המשיבה". מאידך טען, כי לא חתם בפני מר אביב, והוא מכיר אותו רק כמי שעסק בהספקת סחורה. כשעומת עם תביעה נוספת, של ספק אחר של החברה, בה הוא נתבע כערב, טען שגם שם לא חתם על ערבות (לאחר שקודם לכן העיד שאינו זוכר אם חתם). הוא אישר, כי חברת מרכז חמודי למזון בע"מ ("חברת חמודי"), בה הוא מנהל ובעל מניות יחיד, רכשה את פעילותה של החברה. מאידך, טען שאינו זוכר שחתם על ערבות להתחייבויותיה של חברת חמודי.

ניתוח והכרעה

9. דין התביעה להתקבל, באשר הוכח ברמה הנדרשת במשפט האזרחי, כי הנתבע חתם על כתב הערבות.

10. ישנן דרכים שונות להוכיח חתימה מוכחשת, ובניגוד לסברת הנתבע בסיכום טענותיו, אינני סבור שחוו"ד מומחה לכתב יד היא הדרך הטובה ביותר, אם כי ברור שהיא אחת הדרכים השימושיות והמועילות לכך. הדרך הטובה ביותר, לדידי, היא עדותו של עד ראיה למעמד החתימה, וככל שרמת האקטיביות שלו באותו מעמד עולה – כך מועילה יותר עדותו.

11. מר אביב אישר כי החתים את הנתבע על כתב הערבות, אישר כי תפקידו בחברה היה הרבה יותר מאשר מסדר סחורה – ובעניין זה גם עדותו של הנתבע חיזקה את עדותו של מר אביב – ואישר את אופן וידוא זהות החותם (יש להניח, כי מעמד החתימה היה קודם להיכרותו השוטפת של מר אביב את הנתבע, שאחרת היה הזיהוי אף חזק יותר). חיזוקים לעדותו של מר אביב, כפי שכבר נרמז, ניתן למצוא בעדותו של הנתבע עצמו, שבהדרגה העצים את מעמדו בחברה ממסדר סחורה (בתצהיר ובתחילת העדות) למי שמטפל בהזמנות ובקבלת סחורה (בהמשך העדות), ולמי שהוא בעליה ומנהלה של החברה שרכשה את פעילות החברה (ויש להניח, כי מסדר סחורה לא היה "מדלג" למעמד כזה בלא הסבר מאד מפורט וממצה). אין ספק, וזאת מעדותו של הנתבע, כי מעמדו בחברה ובפעילותה היה רם בהרבה מזה של פועל פשוט, ולפיכך, אין כל דבר מפתיע בכך שיתבקש (ויסכים) לחתום על ערבות לחובות החברה.

12. חיזוק נוסף ניתן למצוא בכך שאיש מהנתבעים האחרים לא הכחיש את חתימתו-שלו (אחד מהם אף הגיש התנגדות, ולא הכחיש את חתימתו), או את חתימתו של הנתבע – באופן של התייצבות למתן עדות לטובתו – על כתב הערבות.

13. מבין שתי הגרסאות שבפני – האחת המכחישה את חתימתה, והאחרת המעידה על נכונותה – ניצבת השניה באופן משמעותי מעל הראשונה ברמת ההסתברות שלה.

14. מחד גיסא, לגרסת הנתבע אין כל חיזוק חיצוני, שהיה מצופה שיהיה (בדמות עדים תומכים), ואין חיזוק פנימי (בהיות גרסתו בלתי-קוהרנטית ומתפתחת, ורוויה בהישענות על העדר זיכרון).

15. ומאידך גיסא, לגרסת עד התובעת יש חיזוק חיצוני (בדמות חיזוקים פנימיים מתוך עדותו של הנתבע עצמו), וגם חיזוק פנימי (הגם שהעד אינו נקי לחלוטין מאינטרסים, עניינו בתוצאות ההליך פחות בהרבה מעניינו של הנתבע, ועל כן משקל עדותו ומהימנותה הבסיסית גבוהים יותר).

16. משכך, עמדה התובעת בנטל הראיה במשפט האזרחי, כאמור לעיל, והצליחה לשכנע, כי החתימה עליה היא מבססת את תביעתה היא חתימתו של הנתבע.

17. בהעדר טענת הגנה אחרת – דין התביעה להתקבל.

18. אני מקבל, אפוא, את התביעה, באופן זה שיראו את ההתנגדות כאילו נדחתה, ואני מחייב את הנתבע בהוצאות התובעת בסך של 3,600 ₪ (בנוסף על כל סכום הוצאות שנזקף כבר בתיק ההוצאה לפועל). הליכי ההוצאה לפועל נגד הנתבע בתיק הוצאה לפועל 17-38756-13-7, ככל שעוכבו עקב הגשת ההתנגדות, יחודשו אם לא ייפרע החוב בו תוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ט כסלו תשע"ח, 17 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.