<#2#>

נוכחים:

ב"כ העורר – עו"ד איתי בן נון

ב"כ המשיבה – עו"ד דפנה ינוביץ דוד

העורר הובא על ידי שב"ס

פרוטוקול

ב"כ העורר:

אנו סבורים שאין צורך להמתין לתסקיר. זה שמגישים בקשה למעצר עד תום ההליכים זה לא אומר שבאופן אוטומטי צריך לבחון חלופה באמצעות תסקיר. זה קבוע לתסקיר ל – 1.4.14. זה לא אומר גם שחייבת להיות כאן חלופה של מעצר בית. אי אפשר לבוא ולומר שאין לתת קרדיט ואני אומר זאת בתשובה לביהמ"ש, לנאשם שנמצא 6 שנים בארץ, מקרה ראשון והם כבר לא חיים ביחד, הם לא גרים ביחד.

מעבר לזה שהם לא חיים ביחד, העורר עובד במקום עבודה מסודר. אין לו אף מב"ד.

זה אדם שנעצר פעם ראשונה. למה לא סומכים עליו? הרי זו פעם ראשונה שהוא נעצר. הוא כבר עצור חודש. היא מגיעה אליו. מכיוון שהיא מגיעה אליו והיא תמשיך להציק לו אז בגלל זה צריך להחזיקו במעצר?

על פעם אחת יותר מידי אז כבר עוצרים עד תום ההליכים? מדובר במי שנמצא כאן 6 שנים ולא נפתח לו שום תיק והיא הגיעה אליו והשליכה עליו את התינוק והוא התרגז ומכה אותה.

כפי שאמרתי, האירוע הזה מתרחש בביתו, היא מגיעה ולאחר האירוע היא חוזרת לביתו ללא כל חשש כדי לבקש ממנו כסף, למרות שהיה האירוע הראשון. במקרה השני לא הייתה כל תגובה מצדו.

בית המשפט בישיבה מיום 24.2.14 אמר כי הוא סבור שניתן לשקול את שחרורו של המשיב לחלופה שבמסגרתה יפקח עליו אדם, אזרח ישראלי, גם אם לא מדובר במעצר בית מוחלט. אם כך, למה זה לא ייושם? בית המשפט באותה ישיבה לא דיבר על תסקיר. לאחר מכן, כעבור יומיים, הסכמנו על ראיות לכאורה ואז התבקש שחרורו של העורר ממעצר ובאותה ישיבה באו והעידו שני מפקחים – המעסיק והאח. המעסיק דיבר כל שבח אפשרי על המשיב, שעובד אצלו בצורה נאמנה ומסורה, ללא שום בעיה.

אני חושב, בנסיבות אלה, כי כאשר מדובר בפעם ראשונה והוא למד את לקחו כחודש במעצר, כאשר הוזמן כבר תסקיר ולא הגיע והיה צריך להיות דיון שנדחה כי הוא לא הובא, הוא כבר למד את לקחו. אני לא חושב שאדם כזה, שכבר חודש נמצא במעצר, שזו לו הפעם הראשונה שנפתח לו תיק מזה שש שנים וכאשר מדובר במתלוננת שפעם ראשונה הגיעה אליו, קיבלה ממנו מכה והוא הביע על כך צער והודה. לא מדובר במי שלא לוקח אחריות. בפעם השנייה היא הגיעה אליו באותו יום לבקש כסף ולא קרה דבר. היא אומרת בהודעתה כי היא לא מפחדת ממנו. שואל אותה החוקר אם היא מפחדת שהוא יפגע בה והיא אומרת שלא ושהיא יודעת שעכשיו הוא יפחד כי היא הלכה למשטרה. אומרת המתלוננת בהודעתה גם כי הם לא גרים יחד.

אני מבקש כי העורר ישוחרר בתנאים כמו כל אזרח ישראלי, שפעם ראשונה נחקר ונעצר. מבקש שהוא יימצא בתנאי הרחקה מהמתלוננת, דבר שמבחינתו אין לו שום בעיה, הוא מתרחק ממנה, הוא עזב אותה והיא זו שבאה אליו. אחרי חודש במעצר אין שום סיבה לבוא ולהמשיך לדון בתיק זה כתיק של מעצר עד תום ההליכים.

ב"כ המשיבה:

מפנה לחומר החקירה, כולל תמונת המתלוננת.

מדובר בסבב שני של הערר וגם כב' השופטת מרשק מרום סברה שלא ניתן להתקדם בתיק ללא תסקיר שירות המבחן.

דו"ח הפעולה שבה השוטרים מגיעים לראשונה ופוגשים במתלוננת לאחר שהיא מגיעה מקיוסק, מצאו אותה מפוחדת, נסערת, חבולה, טוענת שהיא חוששת שהנאשם יהרוג אותה ואת בנה. אני מסכימה כי בהודעתה, לאחר מעצרו, היא מציינת כי אינה מפחדת ממנו אלא מאחיו ומשפחתו, אך יחד עם זאת, בתחילת הודעתה היא מספרת כי היא מפחדת שהוא יהרוג אותה. הדברים לא פשוטים, עולה תמונה של חשש ופחד. לשניים יש להם ילדה קטנה משותפת

האלימות אינה חד פעמית. הנאשם בעצמו מציין כי חצי שנה טרם האירוע הוא חנק אותה על רקע אלימות הדדית בשל אירוע ביניהם.

העורר נוטה לשוכרה וזה מצויין גם בעדותה של המתלוננת.

אנו סבורים שיש לבחון את המסוכנות על ידי תסקיר, כך גם בפסיקה וכך נפסק גם על ידי בית משפט קמא ועל ידי כב' השופטת מרשק מרום.

<#4#>

החלטה

לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בראשל"צ (כב' השופט מזרחי) מיום 26.2.14, לפיה נדחתה בקשת העורר לשחררו על אתר בתנאים מגבילים, והדיון נדחה לצורך קבלת תסקיר שירות המבחן.

יצוין כי מלכתחילה נקבע הדיון ליום 19.3.14 לקבלת תסקיר ובהמשך נדחה ליום 1.4.14.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו תקיפה הגורמת חבלה של ממש בבת זוגתו. המדובר בבת הזוג, אם בתם התינוקת של המתלוננת והעורר. בני הזוג אזרחי אריתריאה.

בכתב האישום נטען כי ביום 16.2.14, בבית העורר, תקף העורר את המתלוננת בכך שהכה אותה במכת אגרוף בפניה וכתוצאה מכך גרם לה לשטף דם מתחת לעין.

העורר למעשה מודה בתקיפה וטוען כי המשיבה היא זו שגרמה לאירוע בכך שהשליחה לעברו את בתם התינוקת.

בנוסף לכתב האישום הוגשה בקשת מעצר כנגד העורר בבית משפט השלום בראשל"צ.

בדיון שהתקיים בפני כב' השופט מזרחי ביום 24.2.14 קבע כב' השופט כי ניתן לשקול שחרור המשיב לחלופה שבמסגרתה יפקח עליו אדם, אזרח ישראלי, גם אם לא מדובר במעצר בית מוחלט. הדיון נדחה וביום 26.2.14 התייצבו מעסיקו של העורר ואחיו, אך בסופו של יום החליט כב' השופט מזרחי שהדיון יידחה לקבלת תסקיר מעצר. זאת לאחר שנקבע על ידי כב' השופט מזרחי כי החלופה שהוצעה איננה מספקת, משום שהמעסיק אינו יכול לשמור על העורר ברצף ולא יוכל להשגיח עליו בצורה קפדנית, ואחי העורר, שהוצע כדי לפקח עליו בשעות היום, אף הוא שוהה בישראל מתוקף אשרה זמנית שכנראה תפוג ביום 1.3.14. בית המשפט הורה כאמור לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר בעניינו של המשיב על מנת להעמיק את ההתרשמות מהמשיב והיכולת לגבש חלופת מעצר מתאימה בנסיבות העניין.

מתיק החקירה עולה כי המתלוננת תיארה אירועים קודמים של אלימות כלפיה מצד העורר וטוענת כי אירוע התקיפה נעשה על רקע שכרותו של העורר, וכך גם קרה בעבר.

נטען על ידי ב"כ העורר שנפלה שגגה מלפני בית משפט קמא, בכך שלא הורה על שחרורו של העורר מבלי צורך להזדקק לתסקיר שירות מבחן ומבלי להמתין להגשתו.

נטען בערר כי העורר הודה במיוחס לו באופן מיידי בחקירתו ובכך הוכיח כי הוא לוקח אחריות ובנוסף, ציין כי הדבר נעשה בעת שהמתלוננת והעורר התווכחו והמתלוננת השליכה לעברו את התינוקת.

ב"כ העורר טוען כי איננו מסוכן לאור האירוע הבודד המיוחס לו וכי ניתן לשחררו בתנאי הרחקה בלבד.

אין דעתי כדעתו, סבורתני כי התנהגות העורר כמיוחס לו מכתב האישום ומתיק החקירה, עולה יסוד של מסוכנות עקב התנהגותו האלימה כלפי המתלוננת וביתר שאת על רקע שכרותו, כנטען על ידה, לצורך בחינת החלופה אשר יהא בה כדי לאיין את מסוכנותו של העורר ויש לקוות שתימצא חלופה כזו, מן הראוי להיעזר בתסקיר שירות מבחן ולמען האמת, תסקיר שירות המבחן יוכל לסייע לעורר ובוודאי שאיננו מפריע לו והכרח להמתין לקבלתו, כפי שהכריע כב' בית המשפט קמא, לאחר שגילה נכונות לבחון חלופת מעצר שהוצעה על ידי העורר ונמצאה, ובצדק, בלתי מתאימה.

לאור האמור, הערר נדחה.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"א אדר ב תשע"ד, 23/03/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד ע"י רחלי ומיכל