04 מאי 2014

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר, מיום 22/1/14 ("הוועדה"), אשר קבעה כי המערערת לא איבדה כדי 50% מכושרה לתפקד במשק הבית ("ההחלטה").

2. טענת הערעור היא שאין הלימה בין נכותה הרפואית של המערערת, בשיעור 75%, לבין דרגת אי הכושר שנקבעה לה. נטען כי החלטת הוועדה אינה מנומקת כנדרש, והוועדה לא התייחסה כראוי לטיעונים ולתלונות שעלו בערר ובדיון בוועדה. המערערת הוסיפה וטענה כי הוועדה לא נתנה משקל מספק לנסיבותיה האישיות, גילה, כושרה האינטלקטואלי וליקוייה הרפואיים.

3. לטענת המשיב, החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת ולא נפל בה פגם משפטי. נטען כי הוועדה התייחסה לנכויות הרפואיות שנקבעו למערערת, ונתנה דעתה לתלונותיה ולהשפעת ליקוייה על יכולתה לתפקד במשק הבית.

4. לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).

במקרים קיצוניים של חוסר סבירות בהחלטה של ועדה מסוג זה, רשאי בית הדין להתערב ולראות בחוסר הסבירות האמור משום טעות משפטית. זאת משום שוועדה לעררים, בשונה מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו רפואי טהור. אולם, יש ליתן את הדעת כי התערבות כזו של בית הדין תוגבל למקרים קיצוניים של חוסר סבירות (דב"ע שם/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).

5. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה:

ביום 22/1/14 התכנסה הוועדה, הקשיבה לתלונות המערערת, ורשמה אותן בסעיף ג' לפרוטוקול. באשר למצבה האישי ציינה המערערת כי בעלה מתגורר עמה, ומסייע לה בהלבשה וברחצה. לדבריה, הילדים גרים מחוץ לבית ועוזרים במטלות הבית כגון הכנת אוכל. לדברי המערערת, יד שמאל אינה מתפקדת, היא סובלת מסחרחורות וכאבים. באשר ליכולותיה התפקודיות ציינה המערערת כי אינה מתפקדת מזה זמן רב, לא מטפלת בכביסה, כל היום שוכבת במיטה.

הוועדה בחנה את הליקויים מהם סובלת המערערת, וציינה כי המערערת ילידת שנת 1952, אובחנה כסובלת מבעיות בכתף שמאל (15%), ליקוי שמיעה (40%), פיברומיאלגיה (30%), סחרחורת בליווי כאבי ראש (20%), הפרעה פרק לסת (10%). הוועדה ציינה כי המערערת נכנסה לחדר הבדיקה בכוחות עצמה, כשיש שמאל צמודה לגוף וכתף שמאל שמוטה. הוועדה נתנה דעתה לתלונות המערערת, לפיהן היא אינה מתפקדת כלל, לא מפעילה את יד שמאל, צולעת, מתקשה במעברים במידה מועטה.

על יסוד התרשמותה מהמערערת, לאחר שראיינה אותה ועיינה בכל המסמכים שבתיק, קבעה הוועדה כי המערערת מסוגלת לבצע חלק ניכר מעבודות הבית השוטפות, פרט למטלות הקשות ביותר. הוועדה הוסיפה ופירטה, כי המערערת יכולה לטפל בכביסה, לבשל, לסדר ולנקות את הבית, ללא ניקוי חלונות ותריסים והזזת ריהוט כבד.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

6. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי הוועדה פעלה כדין ודין הערעור להידחות.

7. עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי הוועדה הקשיבה לתלונות המערערת וציינה את תלונותיה בפרוטוקול. בנוסף, הוועדה נתנה דעתה למצבה האישי של המערערת, כעולה מטיעוני המערערת בפני הוועדה, לרבות גילה ומצבה המשפחתי. כמו כן, התייחסה הוועדה ליכולותיה התפקודיות, כפי שפירטה המערערת בפני הוועדה. הוועדה גם התייחסה לליקויים הרפואיים כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעניין נכות כללית, ונתנה להם משקל במסגרת החלטתה, בין היתר בכל הנוגע לפיברומיאלגיה, כאבי ראש מלווים בסחרחורות. הוועדה הסבירה כי "לא קיים כל שינוי מבדיקות קודמות". בהתייחס לליקוי השמיעה ציינה הוועדה כי "בעיות השמיעה הוחמרו, אולם יש לציין שבעת השיחה לא ניכרה כל בעיית תקשורת, [המערערת] דיברה ושמעה באופן שוטף".

8. החלטת הוועדה מתיישבת עם חוות דעת הרופא המוסמך מיום 6/12/12 וחוות דעת פקידת השיקום מיום 17/12/12 (מש/1), אשר העריכה כי המערערת "יכולה לבצע עבודות בית אשר אינן כרוכות במאמצים פיזיים חריגים". בפרוטוקול הוועדה לקביעת אובדן כושר מיום 20/12/12 (מש/2), צוין כי השינוי היחיד לעומת הוועדה משנת 2009 הוא החמרה בליקוי השמיעה, אולם ליקוי זה אינו משפיע על תפקודה של המערערת כעקרת בית.

9. הוועדה הסבירה מדוע לדעתה אין התאמה בין שיעור הנכות הרפואית לבין דרגת אי כושרה לתפקד במשק הבית. לדעת הוועדה, אין שינוי בנכותה התפקודית של המערערת מאז הבדיקות הקודמות, שכן מבחינה רפואית מצבה נותר כפי שהוא, למעט החמרה בליקוי השמיעה. הוועדה הוסיפה והסבירה כי בעת השיחה עם המערערת לא ניכרה כל בעיית תקשורת, וכי המערערת דיברה ושמעה באופן שוטף. כך לדעת הוועדה גם בעיות השמיעה שהוחמרו אין בהן כדי להשפיע על כושר תפקודה של המערערת.

10. הנה כי כן, הוועדה פירטה את הליקויים מהם סובלת המערערת והתייחסה אליהם במסגרת החלטתה, תוך שסמכה החלטתה הן על המצב הרפואי של המערערת והן על מצבה האישי ויכולותיה התפקודיות, כפי שעולה מכלל החומר שעמד בפני הוועדה. לאור כל האמור הגיעה הוועדה למסקנה כי המערערת איבדה פחות מ- 50% מכושרה לתפקד במשק הבית, והיא מסוגלת לבצע את רוב מטלות משק הבית, למעט מטלות הכרוכות במאמץ גופני ניכר. בהילוכה בדרך זו פעלה הוועדה על פי אמות המידה הנדרשות ממנה הקבועות בסעיף 209(ב) לחוק. לפיכך, שוכנעתי כי החלטת הוועדה מנומקת כדבעי, ולא מצאתי שנפלה בה טעות משפטית.

11. לאור האמור, הערעור נדחה בזאת.

12. אין צו להוצאות.

13. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, ד' אייר תשע"ד, (04 מאי 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.