זוהי תביעה כספית בסך של 3,700 ₪.

התובע מקבל שירותי טלוויזיה באמצעות הלוויין מהנתבעת. במסגרת זו סיפקה לו הנתבעת ממירים עבורו ועבור יחידות השכרה שאותן משכיר התובע.

לטענת התובע בכתב התביעה, על אף שהחזיר לידי הנתבעת 3 ממירים, מבקשת הנתבעת לחייב אותו בעלות 3 ממירים בסכום של 1,700 ₪. כך טען בכתב התביעה: "הם קיבלו את הממירים והם תוענים (כך במקור) שלא קבלו "השקרנים".

מהמסמך שצורף לכתב התביעה, משתמע, שלטענת התובע ביצע שתי החזרות של 3 ממירים בכל פעם, האחת, שנה לפני דצמבר 2013, בה החזיר 3 ממירים, אך לא שמר את הקבלה, השנייה, החזרת 3 ממירים ביום 26/12/14 שלגביה צורפה אסמכתא.

הנתבעת הגישה כתב הגנה מטעמה ופירטה בפרטי פרטים את מהלך ההתקשרות של התובע עם הנתבעת, החל מיום ההתקשרות. לטענת הנתבעת, המאשרת החזרת 3 ממירים לידיה ביום 26/12/14, מחזיק התובע ב- 27 ממירים נוספים על פי רישומיה.

בדיון שהתקיים ביום 22/2/15, הסכים התובע כלהלן: "אני מסכים שהנתבעת תבקר בכל היחידות ברשותי ותבדוק את כל הממירים והמכשירים השייכים לנתבעת".

בתגובה, השיבה הנתבעת: "אנו נערוך את הביקור אצל התובע בתקופה הקרובה ונגיש הודעה לעניין המשך ההליכים בתיק בתוך 30 ימים מהיום".

ביום 8/3/15, התקבלה הודעת הנתבעת, שהתובע מסרב להראות לנציג הנתבעת את ציוד הקצה, אלא אם הוא ימציא לו מסמכים המפרטים את החיובים שחויב, משנענה על ידי נציג הנתבעת שנשלח רק לצורך בדיקת ציוד הקצה, עמד התובע על סירובו לאפשר בדיקת הציוד. בקשות חוזרות של הנתבעת לתובע לתאם מועד נוסף, נותרו ללא מענה מהתובע. לפיכך, ובשל סירוב התובע לאפשר לנתבעת לבדוק את ציוד הקצה שבחזקתו, מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה.

נוכח האמור בהודעת הנתבעת זומנו הצדדים לדיון שהתקיים היום.

בדיון שהתקיים היום אישר התובע שלא אפשר לנתבעת לערוך בדיקה של הציוד, לטענתו, הציג לו נציג הנתבעת רשימה של 27 ממירים, בעוד הוא מחזיק ב- 24 ממירים, על כן ביקש מהנציג שיפרט לו מהם הממירים אותם הוא מבקש לחפש.

בנסיבות שלפני, לאחר שעיינתי במסמכי בעלי הדין ושמעתי את טענותיהם, אני קובעת כי דין התביעה להידחות מהטעם שהתובע לא הוכיח את תביעתו ולא הרים את הנטל הראייתי הדרוש כדי לבסס את התביעה כמידת ההוכחה הנדרשת, על פי הכלל המוציא מחברו עליו הראיה.

גרסת התובע בכתב התביעה אינה ברורה דיה וחסרה בפרטים מהותיים, כפי שהתברר במהלך הדיון.

עדות התובע היא עדות יחידה של בעל דין, הדורשת מידה רבה של זהירות וחובת הנמקה מיוחדת בטרם אימוצה. התובע לא פעל להביא ראיות חיצוניות מעבר לעדותו, להוכחת תביעתו ואף פעל להכשיל את ניסיונה של הנתבעת להביא ראיות ברורות חד משמעיות בכל הנוגע לציוד השייך לנתבעת המוחזק על ידו, זאת חרף הסכמתו בדיון לאפשר לנתבעת לבקר בכל היחידות שברשותו, ללא שנתן כל הסבר מניח את הדעת.

משקבעתי כי התובע לא הוכיח את תביעתו, דין התביעה להידחות.

אשר על כן, התביעה נדחית תוך חיוב התובע בהוצאות הנתבעת בסך של 700 ₪, אשר ישולמו לידי הנתבעת בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין לידי התובע.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ט' ניסן תשע"ה, 29 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.