ב"כ המבקשת: עו"ד גיא מלכאי

ב"כ משיבה 1: עו"ד אבישי פלדמן

רקע

1. מונחת לפניי בקשה למתן רשות לערער על החלטתו מיום 9.2.14 של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מרים אילני) שניתנה במסגרת ת.א. 55106-06-12.
2. עניינו של התיק המתנהל בבית משפט קמא הוא בתביעה לתשלום תגמולי ביטוח שהגישה משיבה 1 (להלן: "המשיבה") נגד המבקשת. יצוין, כי בתחילה הוגשה תביעה משותפת על ידי מספר תובעים נגד המשיבה באותה עילה, ואולם לאחר הגשתה הורה בית משפט השלום על פיצולה של התביעה לתביעות פרטניות (17 במספר), המתבררות כיום בפני מותבים שונים בבית משפט השלום. המשיבה היא אחת התובעות בתיקים אלה. יצוין עוד, כי מטעמים פרקטיים כל התביעות מתקדמות למעשה במשותף, והצדדים הסכימו להחיל את החלטתו של בית משפט קמא – שתובא בהמשך הדברים – על כל התביעות.
3. וביתר פירוט. מושא התביעה המתבררת בבית משפט קמא הינה פוליסה לביטוח חיים קבוצתי שהנפיקה המבקשת לחברי משיבה 2 (עובדי קופת חולים כללית), הכוללת, בין היתר, כיסוי ביטוחי למקרה של גילוי מחלה סופנית. אין חולק על כך שהמשיבה הייתה מבוטחת במסגרת אותה פוליסה במועדים הרלבנטיים. לפי הנטען בכתב התביעה, בשנת 2008 התגלתה אצל המשיבה מחלת הסרטן ועל רקע זה היא הגישה למבקשת תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין גילוי מחלה סופנית, על יסוד הכיסוי הביטוחי הנ"ל שבפוליסה. תביעתה אצל המבקשת נדחתה בנימוק כי היא אינה עומדת בתנאי הזכאות שנקבעו בפוליסה, ובעקבות כך הגישה המשיבה אל בית משפט קמא את התביעה מושא דיוננו.
4. בכתב התביעה נטען, בין היתר, לאפליה מצידה של המבקשת כלפי המשיבה, וזאת משום שלפי הנטען במקרים דומים שולמו על ידי המבקשת תגמולי ביטוח למבוטחים אחרים. במסגרת הליכים מקדמיים שניהלו הצדדים, שלחה המשיבה (בחודש יולי 2013) שאלון אל המבקשת ובו דרשה לקבל לידיה נתונים מלאים ביחס לכל התביעות הנוגעות לכיסוי הביטוחי הנ"ל שבפוליסה אשר הוגשו למבקשת ב-10 השנים האחרונות. המבקשת מצידה המציאה את הנתונים המבוקשים לתקופה שמחודש יולי 2012 ואילך בלבד. לטענת המבקשת, החל ממועד זה התביעות המוגשות אליה מתועדות בצורה ממוחשבת, בעוד שנתונים מתקופות ישנות יותר מאוכסנים בארכיונים שאינם במחשבי המבקשת, ועל כן איתור והנפקת המידע המבוקש הנוגע לתקופות הישנות כרוכים במעמסה גדולה במיוחד, גם תקציבית, שאין הצדקה לחייב את המבקשת לשאת בה. בדיון שהתקיים לפני בית משפט קמא ביום 25.11.13 הסכים ב"כ המשיבה לצמצם את תקופת הזמן בגינה הוא מבקש נתונים לפרק הזמן שמשנת 2006 ואילך (במקום 2003). יוער, כי ככל הנראה בשנת 2010 נעשה שינוי בנוסח הפוליסה בכל הנוגע לכיסוי בגין גילוי מחלה סופנית.
5. משהמבקשת לא המציאה למשיבה את מלוא הנתונים שנדרשו על ידה, הגישה המשיבה "בקשה למחיקת כתב הגנה ולחלופין להורות לנתבעת להשיב כדין על שאלון" (בהתאם לתקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות")). המבקשת הגיבה לבקשה, וביום 9.2.14 נתן בית משפט החלטה בבקשה, היא ההחלטה מושא הבקשה שלפניי. ההחלטה היא קצרה, ואביא אותה כלשונה:

"מן ההודעה עולה כי נוסח הפוליסה הכולל תוחלת חיים לתקופה מוגדרת, שונה רק בשנת 2010. לכן, על מנת לאזן בין הטרחה והעלויות, והצורך בבחינת יישום ההסכם גם בתקופות שלפני הוספת הגדרה כאמור, ניתן להסתפק בבדיקת המקרים בשנים 2008 ואילך (ולא כבקשת התובעת, מ- 2006 ואילך). על כן הנתבעת תקיים את הצו לגבי השנים 2008 ואילך. ככל שיתברר כי לא היה בסיס לטענת אי השוויון, ההוצאות בגין יישום צו זה יושתו על התובעים (בכל התיקים הרלוונטיים). מאידך, ככל שיתברר בהמשך ההליך כי יש צורך במידע גם לגבי שנים נוספות, אורה בהתאם. האמור יעשה עד ליום 10.3.14."

1. במסגרת החלטה זו הכריע בית משפט קמא במחלוקת שבין הצדדים באופן הבא. מחד, נקבע כי המבקשת תחויב להמציא לידי המשיבה נתונים על אודות תביעות שהוגשו בעבר, אך לתקופה מצומצמת מזו שביקשה (משנת 2008 ואילך בלבד). מאידך נקבע, כי ככל שיתברר שטענת המשיבה לאפליה איננה מבוססת, כי אז ההוצאות בגין המצאת הנתונים יוטלו על שכמה של המשיבה.
2. כאמור, על החלטה זו של בית משפט קמא משיגה המבקשת במסגרת הבקשה שלפניי. בהחלטתי מיום 14.8.14 הוריתי למשיבה להשיב לבקשה והיא עשתה כן. יוער, כי בהחלטה הנ"ל נתבקשה המשיבה להתייחס לאפשרות שהחלטתו של בית משפט קמא תיוותר על כנה, בכפוף לכך שהמשיבה תחוייב להפקיד ערובה למקרה שיתברר בהמשך כי לא היה בסיס לטענתה. במסגרת תשובתה לבקשה הודיעה המשיבה כי היא מתנגדת לכך.

עיקרי טענות הצדדים

1. המבקשת טוענת, כי לא היה מקום להיעתר לבקשת המשיבה להמציא לידיה את הנתונים שביקשה, וזאת משום שהיא לא המציאה ולו "ראשית ראיה" שתצדיק היעתרות לבקשה. נטען, כי על המשיבה היה להצביע תחילה על קיומה של תשתית לכאורית לביסוס טענת האפליה שהועלתה נגד המבקשת בכדי לחייב אותה להציג בפני המשיבה את הנתונים המבוקשים. ואולם, כך נטען, המשיבה לא הצביעה על אף מקרה דומה שבו שולמו תגמולים על ידי המבקשת. זאת, הגם שבכתב התביעה טענה המשיבה כי ידועים לה מקרים כאלה. במצב דברים זה טוענת המבקשת, כי מדובר ב"מסע דיג" מצידה של המשיבה שאין להתירו. במסגרת הבקשה פירטה המבקשת בהרחבה את העלות הכרוכה בהמצאת המבוקש לידי המשיבה וטענה, כי מדובר בדרישה בלתי סבירה ולא מוצדקת המחייבת את המבקשת להשקיע 95 ימי עבודה לשם איתור החומר מושא הצו. המבקשת טוענת עוד, כי היא העבירה לידי המשיבה נתונים החל מחודש יולי 2012 ואילך, המתייחסים ללמעלה מ-100 תביעות, וכי די בכך.
2. במסגרת התגובה שהגישה המשיבה נטען, כי יש לדחות את הבקשה, וזאת הן על הסף והן לגופו של עניין. תחילה טוענת המשיבה, כי ההחלטה מושא דיוננו נוגעת לצו למתן תשובות לשאלות שניתן בהתאם להוראות פרק ט' לתקנות, וכי בהתאם להוראות סעיף 1(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009 (להלן: "הצו"), הרי שלא תינתן רשות לערער על החלטות הניתנות לפי פרק ט' הנ"ל. עוד טוענת המשיבה, כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי החלטתו של בית משפט קמא היא בבחינת החלטת ביניים דיונית של הערכאה המבררת שאין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בה, וכי מדובר בהחלטה סבירה ומאוזנת. לגופו של עניין טוענת המשיבה, כי על מנת לברר את השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים – האחת, מהי הפרשנות הנכונה של הפוליסה במועדים הרלבנטיים, והשנייה, האם שילמה המבקשת תגמולי ביטוח גם למבוטחים שלא עמדו בקריטריונים שהיא הציבה למשיבה (וליתר התובעים) – הרי שיש צורך לקבל את הנתונים המבוקשים, המצויים רק בידיה של המבקשת. עוד נטען, כי אין מדובר בדרישה מכבידה המצדיקה הימנעות מניהול ההליך "בקלפים פתוחים", וזאת במיוחד לנוכח פערי הכוחות שבין הצדדים.
3. המבקשת השיבה לתשובת המשיבה. בהתייחס לטענת הסף שהעלתה המשיבה נטען, כי במקרה שלפנינו חל החריג הקבוע בסיפא של סעיף 1(10) לצו הנ"ל, המוציא מתחולתו "החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון". לטענת המבקשת, באופן מהותי עניין לנו בסוגיה של גילוי ועיון במסמכים ולא בשאלון. עוד נטען בהקשר זה, כי גם אם תתקבל עמדתה של המשיבה בעניין זה, הרי שיש מקום לילך על פי גישה שהובעה בבית המשפט העליון ולפיה במקרים חריגים ניתן יהיה ליתן רשות לערער גם בעניינים המנויים בצו הנ"ל. המבקשת שבה על טענותיה כי בקשתה של המשיבה להמצאת הנתונים היא בבחינת "מסע דיג", וכי מדובר בהכבדה בלתי סבירה עליה. בהקשר זה נטען, כי לביסוס טענת האפליה הסתפקה המשיבה בהפניה לתצהירי תשובות לשאלון של שתי תובעות אחרות מקבוצת התובעים שצויינה לעיל, אך גם תובעות אלה התייחסו לשלוש מבוטחות בלבד (מתוך אלפי מבוטחים המבוטחים בפוליסה, כך לפי הטענה) ומסרו נתונים כלליים ולא מפורטים.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי בדבר, הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות את הבקשה.
2. אקדים ואומר, כי דומה שיש יסוד לטענה שהעלתה המשיבה ולפיה קיימת בענייננו תחולה לצו, ועל כן יש לדחות את הבקשה על הסף. סעיף 1(10) לצו קובע, כי לא תינתן רשות לערער על: "החלטה לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, למעט החלטה בעניין גילוי מסמך פלוני, עיון במסמכים ובעניין טענת חיסיון" [ההדגשה אינה במקור]. אין חולק על כך שבקשתה של המשיבה לקבל את הנתונים מהמבקשת נעשתה במסגרת של שאלון, שעניינו מוסדר בפרק ט' הנ"ל לתקנות. מכאן, לכאורה, שהחלטתו של בית משפט קמא נופלת בגדרו של סעיף 1(10) לצו. האם מתקיים בענייננו החריג המצוי בסיפא של סעיף 1(10)? המבקשת משיבה על שאלה זו בחיוב וטוענת, כי הלכה למעשה עניין לנו בבקשה לגילוי ועיון במסמכים ולא בשאלון, וכי נושא זה מוחרג מתחולתו של סעיף 1(10), על פי האמור בסיפא של סעיף זה. המשיבה סבורה מנגד, כי החריג אינו חל, ואולם לא ראיתי צורך להכריע במחלוקת הקיימת בין הצדדים, שכן אני סבור שלגופו של עניין דין הבקשה להידחות.
3. הטעם הראשון לכך הוא, שההחלטה מושא בקשה זו היא החלטת ביניים דיונית שניתנה על ידי בית המשפט לפניו מתבררת התביעה, והלכה פסוקה היא שבעניינים מסוג זה שיקול הדעת של הערכאה המבררת הוא רחב, ואין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטות מסוג זה.
4. לגופם של דברים, אני סבור כי החלטתו של בית משפט קמא היא סבירה, ואין היא מצדיקה התערבות. יובהר, כי המבקשת אינה חולקת על כך שהמידע המתבקש עשוי להיות רלבנטי לתביעתה של המשיבה ולתביעות שהוגשו נגד המבקשת על ידי התובעים האחרים. אלא שלטענת המבקשת, יש לדחות את הבקשה הואיל ומדובר ב"מסע דיג" שלא הונחה לו תשתית ראייתית מינמלית, ולנוכח ההכבדה הניכרת שמילוי הצו יטיל עליה. כפי שציינתי, במסגרת החלטתו קבע בית משפט קמא, מחד, כי המבקשת תחוייב בהמצאת נתונים לידי המשיבה, תוך צמצום התקופה שבגינה תידרש לעשות זאת, ומאידך, נקבע כי ככל שיתברר בסופו של יום שהדבר לא היה מוצדק, כי אז המשיבה (ובהתאמה – יתר התובעים בתיקים האחרים) תחוייב לשאת בהוצאות המצאת הנתונים לידיה. אני סבור, כי מדובר בהחלטה סבירה ומאוזנת שיש בה גם כדי לתת מענה לטענות שהעלתה המבקשת.

כפי שכבר צויין, אין מדובר בתובע יחיד אלא בקבוצה של 17 תובעים, שכולם חלו במחלת הסרטן, אשר מצויים בתחושה, כך ניתן להבין, כי הופלו לרעה על ידי המבקשת בהשוואה לאחרים המוגדרים על ידי ב"כ המשיבה כ"בכירים בקופת חולים" (סעיף 17 לתשובת המשיבה לבקשת רשות הערעור). במצב דברים זה, דומה שגם למבקשת צריך להיות אינטרס בבירור העניין, כך שאם בסופו של יום ייקבע שאין בסיס לטענת האפליה, תצא המבקשת נשכרת מכך ש"עננת האפליה" תוסר.

בהתייחס לטענה בדבר "מסע דיג" מצידה של המשיבה ויתר התובעים אומר, כי, התשתית הראייתית שהמשיבה הציגה אכן אינה מוצקה, ואולם נראה כי ניתן לומר שקיימת "ראשית ראיה" מינימלית לטענת האפליה. בהקשר זה אפנה לאמור בסעיף 32 לתשובת המשיבה לבקשת רשות הערעור (ובנספח ב' שצורף לה). יש לזכור עוד, כאמור, כי אין מדובר בטענה המועלית על ידי תובע אחד, אלא על ידי מספר לא מבוטל של תובעים.

ובאשר לטענת "ההכבדה" אומר, כי נראה, לכאורה, שהערכת משך הזמן הדרוש להמצאת הנתונים המבוקשים, כפי שנטען בבקשה (95 ימי עבודה), היא מעט מופרזת. בהקשר זה העלתה המשיבה (בסעיף 34 לתשובתה), מספר טיעונים, ובין היתר נטען על ידה כי: "קריאה מהירה של תיק סרוק לא צריכה לקחת יותר מדקות ספורות כדי לזהות האם התיק רלבנטי להליך או לא רלבנטי. יתכן שלאחר זיהוי התיק כרלבנטי יידרש זמן נוסף – אולם בכל מקרה לא מתקבל על הדעת שהבדיקה תארך זמן רב כל כך". עוד נטען, כי למעשה מדובר בשאלון זהה שנשלח אל המבקשת בכל 17 התיקים, כך שעבודת איסוף המידע מצידה של המבקשת מתחלקת בין תיקים רבים.

1. סיכומו של דבר, אני סבור כי החלטתו של בית משפט קמא במסגרתה הורה, מצד אחד, על מסירת המידע, תוך צמצום התקופה, ומאידך קבע, כי ככל שיתברר שלא היה בכך צורך, הרי שהמשיבה (ויתר התובעים) יישאו בהוצאה זו, היא החלטה סבירה ומאוזנת, אשר אינה מצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור.

סוף דבר

הבקשה נדחית. הואיל ואינני סבור כי הבקשה מופרכת, לא אחייב את המבקשת בהוצאות המשיבה.

ניתנה היום, י"ד טבת תשע"ה, 05 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.