<#2#>

נוכחים:

ב"כ המערער – עו"ד ליאור לימור

ב"כ המשיבה – עו"ד רוני מודריק

המערער הופיע

פרוטוקול

ב"כ המערער: חוזר על הודעת הערעור.

המערער הוא נהג אוטובוס. כל יום של פסילה מבחינתו אין לו פרנסה. כל אדם שמקצועו כנהג. הוא שכיר ב"אגד תעבורה", זו חברת בת של "אגד". הוא עכשיו לא עובד, לא מקבל שכר. אני רוצה לסייג, בסופו של דבר הראיות יישמעו בעקבות התעקשות של התביעה. לא היה בסיס עובדתי לכך שהוא עזב את מקום התאונה. הוא עמד שם, הוא התקשר למשטרה כדי להזמין משטרה כדי שהמחלוקת תתברר, אז מאשימים אותו בעזיבת מקום תאונה? מבחינה משפטית, טענתי, ביקשתי והסברתי מדוע אין בסיס משפטי. הם המתינו שם עד שעזבו את המקום. בתעודה הרפואית של המעורב כתוב שהוא סובל מטראומה. כולם התנפלו על נהג האוטובוס. אם לבן אדם כואב הגב, אחרי שעתיים הוא מגיע לבית החולים ואומר שכואב לו הגב, אבל הוא לא אמר דבר כזה. אני סבור שלאור העובדה שאדם שפרנסתו מנהיגה בא והודה בסופו של דבר בעבירות של כתב האישום המתוקן, שבצדק תוקן, אשר הודעתו שיקפה מלכתחילה את הסעיפים והאישומים שהוא אמור היה להיות מואשם בהם, הודה בהזדמנות הראשונה עם עבר תעבורתי מצוין, נסיבות של תאונה מאוד קלות שלא היה ער להן, אך הוא קיבל אחריות כיוון שאין לו גרסה, נוצר אחר כך איזה שהוא ויכוח סוער והוא הרגיש מותקף כאשר התחילו לצעוק עליו. אני מסכים לגבי מסירת הפרטים, הסברתי את זה למערער.

ב"כ המשיבה: מציגה לבית המשפט את גיליון הרשעותיו של המערער. לגבי העבר התעבורתי והפלילי יש תיק של עבירת איומים ותקיפה סתם שבגינו הוגש כתב אישום.

ב"כ המערער: אני טיפלתי בכתב האישום הזה. זה לא הוגן לבוא ולהזכיר תיק שלא בשל לכדי הרשעה, ואני יכול להצהיר שהיועץ המשפטי לממשלה עיכב את ההליכים בתיק זה וכתב האישום הזה כפועל יוצא או נגנז או ייגנז בישיבה הבאה. ההליכים עוכבו ואין לזקוף זאת לחובתו של המערער.

ב"כ המשיבה: לטעמנו, אין להתערב בגזר הדין, שכן בית משפט קמא לא סטה ממתחם הענישה ושקל את נזקי הרכוש והחבלות הגופניות שנגרמו לשלושה מעורבים. בית משפט קמא קבע את העונש שמצא לנכון בתוך המתחם.

<#3#>

פסק דין

ערעור על גזר דינו של בית משפט קמא שניתן לאחר הודעתו של המערער בעובדות כתב האישום, כפי שתוקן על-ידי התביעה, בשלב שלאחר תחילת שמיעת ראיות – שמיעת עדותו של המתלונן.

המערער הורשע, בסופו של יום, על יסוד הודאתו בגרימת תאונת דרכים בגין סטייה שלא בבטחה ונהיגה בחוסר זהירות, וכן בעבירה של אי-מסירת פרטים לנפגע בתאונה בניגוד לתקנה 145 לת"ת. בית משפט קמא הטיל, לאחר הטיעונים לעונש, בין היתר, קיומן של שתי הרשעות קודמות בלבד למערער, הנוהג עשר שנים רכב ציבורי – עונש פסילה בפועל למשך 45 ימים, קנס וחתימה על התחייבות.

בית משפט קמא בגזר דינו קבע לעבירות בהן הורשע המערער מתחם ענישה הנע בין פסילה מותנית לפסילה בפועל עם רכיבי ענישה נוספים, וגזר את עונשו של המערער כפי שגזר, כמצוין לעיל.

הערעור הוא על רכיב הפסילה בפועל שהוטל על המערער. ב"כ המערער מפנה לכך שהמערער הורשע בסופו של יום בדבר שהודה בו מלכתחילה, שהוא נוהג כעשר שנים, שעברו התעבורתי קל ותקין, תאונה ראשונה שהמערער מעורב בה, תוצאות התאונה קלות – אמנם לא מסר את פרטיו לנהג הרכב המעורב, אך הדבר נבע מנסיבות מיוחדות שהתרחשו במקום עד שנאלץ המערער להזמין משטרה. כן הפנה המערער לכך שגם הנהג האחר לא מסר פרטיו למערער והלה לא הועמד לדין.

אומר שההלכה היא שאין ערכאת הערעור מתערבת בענישה המוטלת על-ידי הערכאה הדיונית, אלא מקום וזו טועה טעות קיצונית, ובמקרים נדירים בהם מתקיימת סטייה מהותית ממדיניות הענישה הראויה או כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הדבר (ע"פ 6703/13 ניסים כהן נ' מדינת ישראל –16.01.14). יכול שהעונש שהוטל על-ידי ערכאת הערעור בהיבט הפסילה בפועל הוא כבד, אך בוודאי שאיננו כבד במידה כזו המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור ולכן הנני נאלץ לדחות את הערעור.

המערער יפקיד את רישיון הנהיגה במזכירות בית המשפט לתעבורה בתל-אביב יפו ביום 01.04.14, שעה 10:00.

<#4#>

ניתן והודע היום, כ"ה אדר ב' התשע"ד, 27/03/2014, במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי נופר דוידי