<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד ליה קוק

הנאשם בעצמו

ב"כ הנאשם עו"ד סתוית רייכמן

פרוטוקול

ב"כ הנאשם:

אני מוותרת על עתירתי לסיים את ההליך באי הרשעה.

<#2#>

טיעונים לעונש

ב"כ המאשימה:

הנאשם יליד 73 והוא הודה בעובדות כתב האישום המתוקן.

לצורך קביעת מתחם העונש, עלינו לבחון מהו הערך המוגן הנפגע כתוצאה מביצוע העבירה.

בענייננו מדובר בשמירה על הגוף והחיים ועל הבטחון האישי.

הדברים יפים ונכונים במיוחד כשמדובר באלימות שמתבצעת בבית, על ידי מי שאמון על בטחונו ושלומו של הקרבן.

לחומרה, אציין כי מדובר במעשי אלימות שבוצעו במספר הזדמנויות, תוך ניצול היחסים בין הקרבן לנאשם.

לנאשם אין עבר פלילי, הוא לקח אחריות על מעשיו והביע מוטיבציה לטיפול, כשהוא נדרש להוכיח התמדה בהליך הטיפולי. לקחנו בחשבון את הודאתו, החסכון בצורך להעיד את הקטין והחסכון בזמן השיפוטי.

על כן אנו עותרים להטיל מאסר על תנאי.

ב"כ הנאשם:

מצטרפת לדברי חברתי. הנאשם נשוי ואב ל-5 ילדים. אין לו הרשעות קודמות.

הארועים נשוא כתב האישום אינם מאפיינים את התנהגותו במשך השנים. הוא עבד באופן קבוע כטבח באולם ארועים ולאחר שפוטר החל לעבוד במאפיה.

יש מכתב המלצה מהמעסיק שלו והדברים מפורטים בתסקיר.

הארועים ברף הנמוך יחסית, כשהרקע זה חילוקי דעות בין הנאשם לבנו שהחל לקיים אורח חיים חילוני. כמו כן, הוא הביע מורת רוח על התנהגותו כלפי אחיו.

הנאשם במשך השנים עשה מאמצים להשתלב בטיפול.

מציגה מכתב – סומן במ/1.

הנאשם רוצה מערכת יחסים טובה ויש חוסר שיתוף פעולה בטיפול מטעם אשתו.

הנאשם רוצה טיפול.

עצם ההרשעה זה עונש חמור למי שאין לו עבר פלילי. לכן אבקש מאסר על תנאי ולהטיל צו מבחן.

הנאשם:

פתיחת התיק היתה לפני שהבן שלי הגיע לגיל 14.

<#3#>

הכרעת דין

על יסוד הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, אני מרשיעה אותו בעבירות כדלקמן:

1. בעבירה של תקיפה סתם של קטין על ידי אחראי, על פי סעיף 379, ביחד עם סעיף 382(ב)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן החוק).

2. בעבירה של איומים, על פי סעיף 192 לחוק.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ט' ניסן תשע"ה, 29/03/2015 במעמד הנוכחים.

<#5#>

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של תקיפת קטין בידי אחראי ואיומים.

את העבירות ביצע הנאשם כנגד בנו, שהיה בעת ביצוע העבירות כבן 14.

התקבל תסקיר מבחן, ממנו ניתן ללמוד על נסיבות חייו של הנאשם ועל הנסיבות שהובילו אותו לביצוע העבירה, כשלהערכת שירות המבחן קיימת חשיבות רבה לאפשר שילובו בתהליך הטיפולי בבעיית התנהגותו האלימה במסגרת המשפחתית.

הנאשם יליד 73, נעדר הרשעות קודמות, הודה, נטל אחריות על מעשיו והביע נכונות להשתלב בהליך טיפולי כמוצע על ידי שירות המבחן.

בנסיבות אלה, עתירת המאשימה שלא להטיל עליו מאסר בפועל ולהסתפק במאסר על תנאי, הולמת את נסיבות המעשה ונסיבות העושה, כשכל זאת לצד צו מבחן.

בשוקלי את נסיבות המקרה ואת טיעוני הצדדים, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:

1. מאסר על תנאי למשך 5 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע במשך 3 שנים מהיום.

2. ניתן בזה צו מבחן למשך 18 חודש מהיום.

הנאשם מוזהר שאם לא ימלא אחר הצו מכל בחינה שהיא או יעבור עבירה נוספת, יהיה צפוי לעונש על העבירה שבגללה ניתן הצו.

המזכירות תמציא עותק מגזר הדין לשירות המבחן, שיגיש לבית המשפט דו"ח ביניים בתום ששת חודשי המבחן הראשונים.

זכות ערעור תוך 45 יום.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ט' ניסן תשע"ה, 29/03/2015 במעמד הנוכחים.

אליה