התובעת היא רשות מקומית המוסמכת על פי דין להטיל ולגבות היטלי סלילת כביש ומדרכות (להלן: "היטלי סלילה") לפי חוק העזר (סלילת רחובות), תשל"ו- 1976 (להלן: "חוק העזר") על נכסים שבתחום שיפוטה. הנתבעים מחזיקים בנכס מקרקעין ברחוב איילת חן 5, דירה מספר 1, בגוש 6526, חלקה 109.

האם יש לחייב הנתבעים בתשלום היטלי סלילה בנסיבות המקרה הנדון.

טענות תובעת:

1. ביום 13.6.06 החליטה מועצת העירייה על ביצוע עבודות סלילה, סידור מדרכה ורחוב מעורב בהתאם לחוק העזר. ביום 22.10.06 הוצא צו התחלת עבודה ע"י מהנדס העיר דאז.
2. בהתאם לסעיף 5 לחוק העזר, שלחה התובעת לנתבעים, בשנת 2007, דרישות תשלום היטלי סלילה לפיהן חויבו הנתבעים לשלם היטלי סלילה על פי התעריפים הקבועים בחוק העזר, כאשר בשל טעות בדרישת התשלום הראשונה שנשלחה נשלחה דרישת תשלום מתוקנת לתשלום ביום 31.1.2008.
3. לטענת התובעת, דרישות התשלום לא שולמו עד למועד זה ויתרת חובם של הנתבעים, עד ליום הגשת התביעה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית היא 40,464 ש"ח.

1. בגין הליכי הגבייה המנהליים בהם נקטה התובעת, הגישו הנתבעים עתירה מנהלית, במסגרת דיון שנערך בבית המשפט הסכימו הצדדים כי התובעת תבטל את הליכי הגבייה המנהליים שננקטו נגד הנתבעים והעתירה נמחקה, כאשר נשמרה זכות התובעת להגיש כנגד הנתבעים תביעה אזרחית.

טענות הנתבעים:

1. בשנת 2003 רכשו הנתבעים את דירתם ברח' איילת חן 5 מהקבלן דקורטקס בע"מ (להלן: "הקבלן"). לטענתם, רכשו את הדירה מתוך הבנה ברורה כי בהתאם להיתר בניה והחוזה שולמו כל היטלי הפיתוח על ידי הקבלן.
2. לטענת הנתבעים, על התובעת היה להטיל את החיובים בגין היטלי הסלילה על הנישום הנכון- הוא הקבלן. לחילופין טוענים כי החיוב הנדרש מקורו בעבודות פיתוח או שדרוג שכן במקום היה כביש ששימש מפעלים שהיו במקום עוד טרם שינוי ייעוד תוכנית בניין עיר למגורים אשר נכנסה לתוקף ביום 22.6.95. (תוכנית מתאר הר/1779). מטרת התוכנית הייתה שינוי ייעוד הקרקע מאזור בתי מלאכה לאזור מגורים.

הנתבעים מפנים לסעיף 10 לתב"ע – "פיתוח ותשתיות" לפיו "לא יינתנו היתרי בנייה לפני ביצוע כל עבודות התשתיות הדרושות בשטח לשם אכלוסו או לפני הבטחת ביצועו כולל עבודות תשתית בשטחים המיועדים לצרכי ציבור בהתאם לאישור מהנדס הועדה המקומית".

כאשר עבודות תשתית כוללות כבישים ומדרכות.

עוד הוסיפו כי ביום 31.10.2000 אושר ע"י הועדה המקומית היתר הבנייה אשר הוגש ע"י הקבלן ממנו רכשו את נכסם. בסעיף 17 להיתר מופיעים התנאים המיוחדים החלים על מגיש ההיתר ושם נכתב כי "בהתאם לתכנון בתוכנית בנין עיר שחלה על שטח הבניה יש לפתח את השטח כולל ניקוז, כבישים, מדרכות... וזאת בהתאם לתוכנית שתאושר ע"י מהנדס העיר עד לסיום הבנייה".

בנוסף, בסעיף 34 נקבע כי התנאים הם חלק בלתי נפרד מהיתר הבנייה והפרתם תחשב כהפרת היתר הבנייה והוראות החוק.

1. לטענת הנתבעים חתם הקבלן על הצהרה לועדה המקומית לתכנון ובנייה בהרצליה לפיה כתנאי לקבלת היתר בנייה נדרש לשלם אגרות בניה וכן היטלי פיתוח שונים, כגון היטל סלילת כבישים ומדרכות. הקבלן אף הוסיף הסתייגות שכן לטענתו הדרישה אינה חוקית והוא זכאי לזיכויים בגין אגרות פיתוח אשר שולמו בעבר.

1. לטענת הנתבעים, טרם קבלת התוכנית, שימש המקום בחלקו אזור תעשיה וכבר שולמו היטלים רבים לרבות היטלי כבישים ומדרכות וכי הרחוב איילת חן, רחוב שבזי לשעבר, שימש להכנסה והוצאת סחורה עבור מפעלים ובו היה כביש.
2. עוד מוסיפים הנתבעים כי ביום 10.6.03 הוחלט לאשר תקציב לפיתוח רח' איילת חן בעלות 2 מיליון ש"ח. מפרוטוקול הדיון עולה, מפי ראשת העירייה דאז גב' יעל גרמן כי האגרות וההיטלים עבור פיתוח רחוב זה התקבלו.

כמו כן כי ביום 28.3.12 נאמר למתמחה במשרד ב"כ הנתבעים על ידי הגב' לנה, ראש מדור היטלים, כי הקבלן אכן שילם עבור אגרות כבישים ומדרכות אולם מאחר ובוצעה בשנת 2006 סלילה מחודשת על הנתבעים לשלם אגרה נוספת.

1. כאמור, לטענת הנתבעים בעת שרכשו את דירתם שילמו את מחירה בהבנה ברורה כי בהתאם להיתר הבנייה והחוזה, כי כל היטלי הפיתוח שולמו במלואם על ידי הקבלן. עוד הפנו הנתבעים לסעיף 3יא' לחוזה הרכישה לפיו התחייב הקבלן לשלם על חשבונו את כל הוצאות הפיתוח כמפורט בהיתר.

דיון והכרעה:

1. השאלות הצריכות לעניין הן:
2. האם מנועה התובעת מלגבות היטל סלילה מהנתבעים שכן היו במקום כביש ומדרכה עובר למועד בו נטען כי בוצעה סלילת הכביש והמדרכה מושא התובענה.
3. האם היה על התובעת להחיל החיוב על הקבלן ממנו רכשו הנתבעים את הנכס והאם זה הוטל עליו בפועל ואף שולם על ידו.
4. האם הוכיחו הנתבעים את טענת ההסתמכות לה הם טוענים.
5. באשר לשאלה האם מנועה התובעת מלחייב הנתבעים בהיטל הסלילה מושא התובענה שכן במקום היה כביש עובר למועד בו נטען כי בוצעה סלילה, יש לעיין בהוראות החוק ובעובדות המקרה טרם הכרעה, וכן לתת את הדעת לטענת הנתבעים לפיה חל בהקשר זה השתק פלוגתא, נוכח קביעות בית המשפט העליון ברע"א 3746/05 לרר נ' עריית הרצליה (6.11.2007). (להלן: "עניין לרר"), או למצער להחיל דין שווה בעניין הנדון.
6. סעיף 5 לחוק העזר החל על ענייננו קובע כי "מי שהיו בעת תחילת הסלילה הבעלים של נכס חייב בהיטל ישלמו היטל בהתאם להוראות חוק העזר". התחלת הסלילה נקבעה כיום "שנקבע בידי המהנדס כתאריך שבו החלה העבודה לסלילת הרחוב".

בסעיף ההגדרות נקבע כי נכס חייב בהיטל הוא נכס גובל, אשר על פי הגדרתו הוא:

"כל נכס הגובל רחוב או קטע רחוב בין אם יש גישה לנכס מאותו רחוב, ובין אם אין גישה כאמור ונכס שיש אליו גישה מאותו רחוב או קטע דרך נכס אחר, או דרך מדרכה ....".

1. מטעם התובעת הוגשה חוות דעתו של מר סרגיי מאלישב, מפענח תצלומי אויר, אשר אף נחקר בחקירה נגדית בעת הדיון. על פי תצלומי האוויר אשר צורפו לחוות הדעת, אין חולק כי עובר לשנת 1999 היה קיים במקום כביש. לטענת התובעת המדובר ברחוב שבזי, אשר הפך לרחוב אילת חן, כאשר היה קיים בו כביש רעוע בלבד, לשימוש המפעלים במקום, ללא מדרכות, עוד לפני שנת 1965 כמפורט בחוות הדעת, ואשר עבר בתוואי שונה מתוואי רחוב אילת חן הנוכחי.
2. על פי חוות דעתו של מר מאלישב ועל פי תמונה 6 המופיעה בה, בין השנים 2013-2007 הוסט רח' אילת חן, בו מצוי הכביש מושא התובענה, לכיוון מערב, כך שהכניסה לרחוב מרחוב הנדיב היא דרך חלקה 272, לעומת תקופות קודמות בהן הכניסה הייתה דרך חלקה 247. באיזור חלקה 108 הוסט תוואי הרחוב מזרחה והרחוב קוצר עד לפאה הדרומית של המבנה בחלקה 109, כאשר ישנן חסימות למעבר כלי רכב בחלקות 108 ו- 247 (סעיף 6 לחוות הדעת). בסעיף 5 לחוות הדעת, הובהר כי גם בין התאריכים 11.1.2007-15.6.1999 שונה תוואי רח' אילת חן לכיוון מערב.

מסקנתו של מר מאלישב בחוות דעתו היא כאמור שבוצע שינוי בתוואי הרחוב.

1. מטעם התובעת הוגש תצהירה של הגב' בנגום, כאשר גם על פי תצהירה (סעיף 7), שונה תוואי רחוב אילת חן והכביש מושא התובענה, בהתאם לתוכנית הר/1779 אשר אף שינתה את יעוד המקרקעין במגרשים הגובלים בדרך זו מיעוד לתעשייה ליעוד למגורים.
2. הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית מטעמם הסותרת את עמדת מר מאלישב לפיה אין המדובר בשינוי תוואי וכן לא סתרו את חוות דעתו של מר מאלישב בהקשר זה בעת חקירתו הנגדית בדיון שהתקיים.

בנוסף, גם הנתבע עצמו בעת עדותו אישר כי עד שבוצע הפיתוח ברחוב לא ניתן היה להיכנס לבניין מגוריו בו מצוי נכסו עם רכב. לדבריו "לא היה שום דבר ליד הבניין" (עמ' 8 ש' 2-3 לפרוטוקול). עוד הוסיף כי לא הייתה מדרכה לצד הבניין בו הוא מתגורר וכי עד לביצוע עבודות הפיתוח היה כורכר בצמוד לבניין (עמ' 8 ש' 8 לפרוטוקול).

גם עיון במפות שבחוות הדעת של מר מאלישב מלמד כי הכביש הישן ברחוב שבזי לא הגיע כלל לגבול הנכס בו מתגוררים הנתבעים וכך גם המדרכה .

1. ב"כ הנתבעים, נסמך בטענותיו על פסק הדין בעניין לרר, שם נדון רחוב אחר מהרחוב מושא התובענה, כאשר באותו עניין קיבל בית המשפט העליון את עמדת בית משפט השלום בהעדר מחלוקת לפיה גם לפני עבודות הסלילה, היה קיים במקום כביש, אשר כלל מצע כורכר ואספלט בעובי מסוים.

באותו העניין לא נטען על ידי העירייה כי המדובר בתוואי שונה. טענת העירייה שם הייתה כי הכביש אשר היה קיים במקום במועד רכישת הדירות ע"י המערערים לא נסלל ברמה המקובלת ועל כן סלילתו איננה מהווה "סלילה" ועוד טענה כי המדרכה שהייתה במקום הונחה לרווחת התלמידים ועל כן ניתן לחייב הנתבעים בהיטלי סלילה. עמדתה זו של העירייה נדחתה.

מובן שבנסיבות אלה, ומשאין המדובר באותו הכביש בו דן בית המשפט העליון בעניין לרר, ומשטענות התובעת כאן שונות מטענותיה שם, כאשר בעניינו נטען לשינוי התוואי, אין מקום להחיל את הכלל בדבר השתק פלוגתא. לעניין התנאים להחלת הכלל בדבר השתק פלוגתא ראו ע"א 246.66 קלוז'נר נ' שמעוני פ"ד כב(2) 561 וגם: ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ פ"ד נד(1) 642, 650.

לאחר בחינת חוות הדעת, המפות אשר הוגשו, תצהירה של גב' בנגום וחקירות העדים ובכלל זה עדות הנתבע עצמו כמפורט לעיל מצאתי לקבל את עמדת התובעת לפיה, במקרה הנדון בנסיבותיו סלילת הכביש והמדרכה מושא התובענה הם בגדר סלילה בשלה ניתן לחייב בהיטל, זאת נוכח שינוי תוואי הרחוב אשר הוכח בפני ובכלל זה העובדה שאינה שנויה במחלוקת לפיה בנכס הנתבעים לא גבל כביש או מדרכה עובר לסלילת הכביש והמדרכה בגינם נדרש תשלום היטלי בסלילה מושא התובענה.

1. נותר אם כך לבחון טענותיהם הנוספות של הנתבעים כמפורט בסעיפים 11(ב) ו-11(ג) לעיל.

לטענת הנתבעים כאמור, היה על התובעת להטיל החיוב בהיטלי הסלילה על הקבלן והוא אכן חתם על הצהרה לפיה נדרש לשלם אגרות בנייה והיטלי פיתוח כגון היטל סלילת כבישים ומדרכות ואף שילמן.

מנגד טוענת התובעת כי אלה לא שולמו ע"י הקבלן וכי התובעת, על פי דין, איננה רשאית לגבות את ההיטלים מושא התובענה טרם "התחלת הסלילה" על פי סעיף 5 לחוק העזר.

לאחר שקילת טענות הצדדים והמצב המשפטי מצאתי כי התובעת לא יכולה הייתה לחייב הקבלן על פי דין בהיטלי הסלילה .

כפי שפורט לעיל, התחלת הסלילה מוגדרת בחוק העזר סעיף 5, כיום אשר נקבע בידי המהנדס כתאריך שבו החלה העבודה לסלילת הרחוב. כאשר היום שנקבע ע"י המהנדס במקרה דנן הוא יום ה- 22.10.2006 (ראו סעיף 7 לתצהיר גב' אהובה אטס ונספח 3 לתצהיר).

ראו גם עע"מ 11646/05 מרכז השלטון המקומי בישראל נ' צרפתי (5.9.2007) (להלן : "עניין צרפתי"), לפיו מבין תנאיי הסף הקיימים, המלמדים על סמכות הרשויות המקומיות להתקין חקיקת עזר המטילה היטלי סלילה, על הגבייה להיעשות כאשר נסלל הכביש בפועל.

1. באשר לטענה כי היטלים שולמו בקשר לתב"ר 1031 ע"י הקבלן ועל פי דבריי ראשת העירייה בפרוטוקול הבהירה גב' בנגום כי דברים אלה אינם נכונים ונאמרו בטעות (ראו עמ' 4 ש' 18 לפרוטוקול). על פי תצהירה של גב' אטס מתייחסים דברי ראשת העירייה לבעלי זכויות בבניינים אחרים ברחוב, בצדו המזרחי, אשר חויבו בהיטלי סלילה בעת סלילת רחוב שמעוני (סעיף 14 לתצהירה והנספחים המצורפים לו).
2. לא נעלמה מעיני טענת הנתבעים בדבר חתימת הקבלן על הצהרה כתנאי לקבלת ההיתר לפיה נדרש לשלם אגרות בנייה והיטלי פיתוח כגון היטל סלילת כבישים ומדרכות וכן את ההסתייגות אותה צרף להצהרתו. גב' אטס מתייחסת לעניינים אלה בתצהירה בסעיף 15 ומצהירה כי חרף התנאי על גבי הר/1779 ו/או תנאי מס' 17 שבגב היתרי הבנייה, משטרם הוצאה באותו המועד תעודת מהנדס כאמור אין לעירייה אפשרות חוקית לגבות ההיטל. עוד הוסיפה ביחס לחתימת הקבלן תחת מחאה, כי טענותיו לא התייחסו להיטלי הסלילה שכן הקבלן לא חויב בהיטלים אלה כתנאי לקבלת ההיתר.

ללא קשר לחזקת התקינות המנהלית העומדת למצהירה גב' אטס המשמשת כמנהלת מחלקת הגבייה בעיריית הרצליה, הרי שלתצהירה צורפו נספחים 7 ו-8 המלמדים על ההיטלים אשר שולמו על ידי הקבלן כאשר מהם ניתן ללמוד באופן ברור שלא שולמו על ידי הקבלן היטלי הסלילה מושא התביעה דנן.

חשוב לציין כי הנתבעים בחרו שלא לזמן כעד את הקבלן ממנו רכשו את הנכס, אשר ככל ששילם את ההיטל, יכול היה להעיד כאמור.

כידוע, הכלל הוא שהימנעות מהבאת עד או ראיות מטעם בעל דין מחזקת את גרסת היריב. (ראו ספרו של יעקב קדמ על הראיות חלק שלישי (2003); ע"א 3694/99 ארדמן נ' חברת פרוייקט אורנים בע"מ, פ"ד נה(2) 385, 392; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נגד טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602; ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736,  760).

בנסיבות אלה מצאתי כי לא הוכח בפני שהקבלן שילם ההיטלים כטענת הנתבעים, ולאור כל המפורט לעיל מצאתי לקבל את גרסתה העובדתית של התובעת לפיה הקבלן לא חויב ואף לא שילם את היטלי הסלילה מושא התובענה.

1. גב' אטס בתצהירה מבהירה כי לא שולמו כל היטלים גם על הסלילה ברחוב שבזי בגין הנכס ואף לא בוצע חיוב בדמי השתתפות על פי חוק העזר משנת 1966, מאחר והכביש ברח' שבזי בוצע שנים רבות קודם לכן, כפי שעולה מחוות הדעת של מר מאלישב. אציין שאין בעובדה זו להביא בהכרח להטלת היטל סלילה מקום בו היה קיים כביש באותו התוואי לפי פסק הדין בעניין לרר.
2. באשר לשאלה האם היה מקום לחייב את הקבלן חלף הנתבעים בהיטלי הסלילה. אינני סבורה שיש לקבוע כאמור. חשוב לציין כי על פי המצב המשפטי לא ניתן לחייב בהיטלי הסלילה טרם לתאריך שקבע המהנדס (על פי הגדרת התחלת הסלילה בסעיף 5 לחוק העזר), וכן כי על פי סעיף 5 לחוק העזר החייב בהיטל הוא מי שהיו בעת התחלת הסלילה הבעלים של הנכס חייב ההיטל. ראו גם עניין צרפתי המפורט לעיל.

בהקשר זה נתתי דעתי לכך שמועד הסלילה נקבע מיד לאחר שהסתיימה בניית כלל הבניינים ברחוב, החלטה שהיא סבירה לחלוטין בהינתן שסלילה קודם לכך עלולה הייתה לפגוע בתשתית ציבורית בשל בניית הבניינים במקום (ראו: סעיפים 14, 18, 19 לתצהירה של גב' בנגום).

1. באשר לטענת ההסתמכות של הנתבעים לפיה הסתמכו, עת רכשו את נכסם, על כך שבהתאם להיתר הבנייה כל היטלי הפיתוח ובכלל זה היטלים בגין כבישים שלומו במלואם על ידי הקבלן. טענה זאת איננה יכולה להתקבל.

הנתבעים לא הציגו כל ראייה התומכת בטענתם זו. כך לא הגישו מטעמם כל חוות דעת מומחה המלמדת על כך שהמחיר אותו שילמו בגין רכישת הנכס הוא מחיר הלוקח בחשבון תשלום היטלי הסלילה או כל נזק שנגרם להם כתוצאה מכך. הנתבעים לא ערכו כל בדיקה בעניין מול העירייה, עובר לרכישת הנכס, וממה נפשך, לו היו עורכים בדיקה כאמור היו לומדים מנספחים 7 ו- 8 לתצהירה של גב' אטס כי היטלי סלילה לא שולמו.

בעת חקירתו הנגדית (עמ' 6 ש' 17-18 לפרוטוקול) אישר הנתבע כי לא בדק את התוכניות החלות על הנכס טרם רכישתו, כן השיב כי למיטב זכרונו היטל הפיתוח שולם על ידו לקבלן, זאת כאשר התבקש לאשר כי על פי חוזה הרכישה הקבלן התחייב כלפיו לשלם את כל האגרות והיטלי הפיתוח שנדרשו בהיתר. כאמור לעיל, הנתבעים בחרו שלא לזמן הקבלן לעדות.

מבלי להביע עמדה באשר למוסכם בחוזה המכר, שכן עניין זה אינו בפני, וודאי שאין בהסכמות, ככל שהיו לנתבעים עם הקבלן ,כדי למנוע מהתובעת לחייב בהיטלים בהתאם לדין.

כידוע, טענת הסתמכות יש להוכיח בראיות פוזיטיביות וכך גם את הנזק הנטען.

הגם שנקבע בעניין לרר כי באופן עקרוני אין לשלול שהנתבעים שינו מצבם לרעה בעקבות ההתנהלות והיו רשאים להניח שהעירייה גבתה ההיטלים משהיו במקום כביש ומדרכה בעת רכישת הנכס, הרי לא נקבע שיש לקבל טענה זו באופן אוטומטי משאינה מבוססת בראיות.

יתרה מכך, בעניינו כאמור לעיל, אין חולק כי לא היו מדרכה וכביש גובלים בנכס הנתבעים בעת ביצוע הרכישה.

1. לבסוף, באשר לטענת הנתבעים לפיה על פי לסעיף 3יא' לחוזה הרכישה התחייב הקבלן לשלם על חשבונו את כל הוצאות הפיתוח כמפורט בהיתר. כאמור הקבלן איננו צד לתובענה זו ומובן שאין בהכרעתי זו כדי למנוע מהנתבעים לפעול בכל דרך על פי דין היה והוצג בפניהם על ידי הקבלן מצג שאינו נכון לטענתם.
2. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 40,464.2 בתוספת ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"מ – 1980 מיום 5.3.14 ועד למועד התשלום בפועל.

כן יישאו הנתבעים בשכר טרחת ב"כ התובעת בסך 6,000 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ה טבת תשע"ו, 06 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.