הצדדים התקשרו בהסכם בעל פה לשכירת שירותיה של התובעת בניהול מרכז חוגים.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים עולה כי קיים פער משמעותי בגרסות הצדדים לענין גובה התמורה המוסכמת.

בעוד שעל פי גרסת התובעת בפני התמורה הינה 20% ברוטו מרווחי המרכז, הרי על פי גרסת הנבעת התמורה הינה 20% נטו מרווחי המרכז.

התובעת הדגישה כי תביעתה נסובה על התמורה המגיעה לה בגין עבודתה במשך 3 חודשים ולא עד סיום העסקה המתוכנן.

הנני מקבלת את גרסת התובעת.

מתכונת ההעסקה הנטענת על ידי הנתבע למעשה משקללת את רווחיותו של המרכז ללא כל קשר לניהולה של התובעת שכן התובעת לא פעלה כשותפה בעסק, שכרה את המבנה או קיבלה החלטות החורצות את גובה הרווחים נטו המתקבלים מהמרכז. אינני סבורה כי זו היתה כוונת הצדדים או כי זו מתכונת ההעסקה המוסכמת. חיזוק לגרסת התובעת ניתן למצוא בהתכתבויות השונות, לרבות מכתבו של מר אמיר סגל מיום 30.11.13 המתייחס לחלופה של גביה בפועל או לפי השתתפות בפועל של הילדים וללא כל תלות בעלויות החוג או ברווח הנזקף מהחוג.

מעבר לכך, לא הוצגו בפני על ידי הנתבע המסמכים החשבונאיים המתייחסים לניהול המרכז לרבות עלויות מפורטות של ניהול החוגים, שכרם של מדריכים, ציוד, שכירת מבנה וכיוב'.

הנני סבורה כי יש לגזור את התמורה מתוך הרווחים ברוטו, היינו מתוך הגביה אשר התקבלה באמצעות התובעת.

התובעת צירפה דוחות גביה חלקיים לכתב תביעתה.

לאור החסר הראייתי מטעם שני הצדדים לא מצאתי לנכון לפסוק את התמורה המגיעה לתובעת על בסיס דוחות הגביה.

מוטב היה כי הצדדים יעלו את יחסיהם העסקיים על הכתב ויקפידו בתיעוד הכספי הנלווה להתקשרותם.

מנגד, התובעת העידה כי גבתה סך של 120,000 ₪ בגין 10 חודשים ונתון זה לכאורה לא נסתר.

היינו התמורה החודשית הינה 12,000 ₪ לחודש.

מתוך זה חלקה של התובעת הינו 2400 ₪.

היינו בגין שלושה חודשים מגיעה לתובעת סך של 7,200 ₪ ובקיזוז סך של 2000 ₪ אשר שולם לה.

על הסך של 5,200 ₪, הנני פוסקת לתובעת הוצאות הדיון בסך של 800 ₪.

אשר על כן הנני מחייבת את הנתבע בתשלום סך כולל של 6,000 ₪ תוך 30 יום מהיום.

הודע לצדדים על זכותם להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מהיום.

ניתנה היום, כ"ד אב תשע"ד, 20 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.