1. התובעים הם בני זוג שנפגעו ביום 25.3.2013 בתאונת דרכים, עת נסעו יחד ברכב בדרך אילת בתוך העיר באר שבע, ורכב אחר התנגש מאחור ברכב בו נסעו. ברכב נהג התובע, ובת זוגו התובעת ישבה לצידו.

הנתבעת ביטחה את השימוש ברכב בו נסעו בני הזוג.

המחלוקת בתביעה שלפניי מתמקדת אך בסוגיית הפיצוי לו זכאים התובעים בגין התאונה.

התאונה אינה תאונת עבודה.

אבחן אפוא בנפרד את נזקיהם של התובעים.

נזקי התובע

1. התובע יליד 31.7.1963, בן כ – 50 במועד התאונה ובן כ – 56 כיום.

התובע עלה ארצה עם התובעת אשתו בשנת 2003 ובתם היחידה, המתגוררת כיום באודסה עם נכדיהם.

1. ד"ר רון למדן, מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה שמונה לבחון את נזקי התובע בעקבות התאונה, ציין בחוות דעתו כי התובע נבדק בחדר המיון ושוחרר בו ביום, וכי כעבור כיומיים התגברו כאבי הצוואר והופיע גם כאב בגב התחתון.

ד"ר למדן קבע כי לתובע הגבלה קלה מאד בטווח התנועה בעמוד השדרה המתני, ללא פחת נוירולוגי או ווסקולרי, וכי התאונה החמירה את מצב עמוד השדרה המתני, באופן שיש לייחס לתאונה 3% נכות צמיתה.

כן קבע המומחה כי נכותו הזמנית של התובע עמדה על 100% למשך שבועיים.

המומחה לא נחקר על חוות דעתו ולא הוגשו לו שאלות הבהרה על ידי מי מבעלי הדין.

1. בתצהיר מטעמו פירט התובע תלונות רבות שאינן עולות בקנה אחד עם תיאור תלונותיו ונזקיו של התובע בחוות הדעת. כך, התובע התלונן בתצהירו על כאבי ראש חזקים, בחילה, סחרחורות, נדודי שינה, מצב רוח ירוד ועוד. עם זאת, בחקירתו הנגדית הודה התובע כי חלק מהתלונות שיקפו את מצבו סמוך לאחר התאונה, בעוד חלקן האחר, כגון בחילה וסחרחורות, כבר אינן רלבנטיות (עמ' 11 ש' 18).
2. בחקירתו הנגדית של התובע עלה כי בשנת 2011 נפגעו הוא ואשתו התובעת בתאונת דרכים נוספת, בגינה אף הוגשה תביעה לבית המשפט (עמ' 10 ש' 15 – 18, עמ' 11 ש' 28 – 33).
3. עובר לתאונה ומאז שנת 2009 עבד התובע כרתך-מסגר בתעשייה האווירית, ובהמשך עבר לעבוד כמשחיזן בתעשייה האווירית, תפקיד אותו הוא ממלא עד היום.

התובע העיד, וכך גם עולה מתלושי השכר, כי שכרו עולה בעקביות כל העת (עמ' 10 ש' 1 – 2; ראו נ/5, ממנו עולה כי בעוד הכנסתו השנתית של התובע עובר לתאונה עמדה על כ – 135 אש"ח, עמדה הכנסתו השנתית בשנת 2018 על כ – 157 אש"ח. כן ראו ת/7, תלושי שכרו של התובע בשנת 2019, מהם עולה כי שכרו החודשי הממוצע ללא מס הכנסה עמד על כ – 13,000 ₪, בעוד על פי התלושים שצורפו לתחשיב מטעמו, שכרו החודשי ערב התאונה ללא מס הכנסה עמד על כ – 9,000 ₪.

עם זאת, התובע העיד בחקירתו הנגדית כי עד היום הוא סובל ממיחושי גב, באופן תדיר בהרבה מאז התאונה, וכי הוא לא יוצא לעבודה בלי חגורת בטן (עמ' 11 ש' 4 וש' 27; לתיעוד על כאבי גב בעבר ראו נ/6).

1. על רקע כל האמור, ובשים לב לנכותו המזערית-יחסית של התובע, ולכך שהוא עובד בעבודה פיסית, מצאתי לנכון להעמיד את נזקיו על סך של 5,000 ₪ בגין כאב וסבל, בצירוף סך של 15,000 ₪ בגין הפסד שכר בעתיד – סכום גלובלי המשקף חישוב שליש אקטוארי לפי שכר הנוכחי של התובע, וסך של 2,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד.

סך נזקיו של התובע בגין התאונה מסתכמים אפוא בסכום של 22,000 ₪.

לא מצאתי לנכון להורות על פיצוי בגין הפסדי שכר בעבר, וזאת משלא הוצגו לי ראיות כלשהן בנוגע אליהם.

נזקי התובעת

1. התובעת ילידת 15.6.1971 (בתצהיר נרשם בטעות 1975 – ראו עמ' 17 ש' 8), בת כ – 42 במועד התאונה ובת כ – 48 כיום. התובעת נבדקה בחדר מיון בבית החולים סמוך לאחר התאונה ושוחררה בו ביום.

בעקבות המסמכים הרפואיים שהוגשו בעניינה של התובעת מונו מספר מומחים רפואיים על מנת לבחון את מצבה בעקבות התאונה:

1. האורטופד ד"ר רון למדן קבע בחוות דעתו כי לתובעת מגבלה זעירה בעמוד השדרה הצווארי לאחר התאונה, וזאת אחרי שנים רבות של כאבי צוואר ותאונה נוספת משנת 2011. לאחר התלבטות קבע ד"ר למדן כי הנכות האורטופדית הצמיתה של התובעת בעקבות התאונה, אשר החמירה את מצבה הקודם, עומדת על 2% (מתוך 10%). ד"ר למדן אף המליץ על מינויו של מומחה נוסף בתחום הנוירולוגיה לבחינת תלונותיה של התובעת על כאבי ראש.

בתשובה לשאלות הבהרה של התובעת ציין ד"ר למדן כי "אם אכן התובעת סובלת מפיברומיאלגיה הדבר יכול להסביר את כאביה".

1. פרופ' אלכסנדר לוסוס שמונה כמומחה בתחום הנוירולוגיה בעקבות המלצתו של ד"ר למדן קבע כי התובעת נחבלה בתאונה מושא התביעה חבלת צוואר בצורת צליפת שוט ללא איבוד הכרה, וכי העדר ממצאים נוירולוגיים חריגים ונוכח רקע קודם רלוונטי שפורט בחוות דעתו יש להכיר ב – 10% נכות נוירולוגית זמנית למשך שנה ממועד התאונה (בהתאם לתיעוד הרפואי האחרון של תלונות נוירולוגיות), ו – 0% נכות צמיתה.
2. פרופ' מרדכי פרס, מומחה בתחום הראומטולוגיה שמונה בעקבות תשובתו של ד"ר למדן לשאלות ההבהרה של התובעת, קבע בחוות דעתו כי התובעת סבלה מתסמונת פיברומיאלגיה מלפני התאונה בחומרת נכות של 10%, וכי התאונה מושא התביעה החמירה את תסמיני הפיברומיאלגיה, באופן ש5% נכות צמיתה מתוך 15% נכות צמיתה בגין פיברומיאלגיה מיוחסים לתאונה האמורה.
3. ד"ר רמונה דורסט, מומחית בתחום הפסיכיאטריה, קבעה בחוות דעתה כי נכותה הפסיכיאטרית הכוללת הצמיתה של התובעת עומדת על 15%, וכי שליש מהנכות האמורה יש לייחס להחמרה במצבה שארעה בעקבות התאונה. מצבה הנפשי הקודם של התובעת קשור, על פי חוות הדעת, לאירועים טראומטיים בעברה ולמצב נפשי קודם מתועד שכלל צורך בהתערבות טיפולית: עזיבת אביה את הבית כשהייתה בת מספר חודשים, התאבדותה של האם ורגשות אשם שחשה התובעת בקשר לכך, קשיי הקליטה של התובעת בישראל, מותו הפתאומי של אחיה בשנת 2010 ותאונת דרכים קודמת בשנת 2011, שלאחריה סבלה מנדודי שינה ונזקקה לטיפול תרופתי בשל כך.

נמצא אפוא, כי בעוד נכותה הרפואית הצמיתה המשוקללת של התובעת עומדת על קרוב ל – 35%, נכותה הרפואית הצמיתה המיוחסת לתאונה עומדת על 11.56%.

1. התובעת לא צירפה מסמכים כלשהם לתצהירה המעידים על הכנסה כלשהי ממועד שלפני התאונה או אחריה. מתיק המוצגים שהגישה הנתבעת עולה כי התובעת קיבלה דמי אבטלה במשך מספר חודשים במהלך שנת 2012, כי בתביעתה לקבלת דמי אבטלה ציינה הכנסה חודשית של כ – 2,000 ₪ במהלך השנים 2010-2011, כשנתיים לפני התאונה.

התובעת ובן זוגה התובע העידו כי התובעת עבדה לפני התאונה כמטפלת בילדים ובקשישים (עמ' 4 ש' 18, עמ' 8 ש' 31), אך מעבר למסמכים שהוצגו על ידי הנתבעת לא הגישו התובעים כל אסמכתא לטענות אלה, ולא תמכו את עדותם בעדות נוספת כלשהי. לאור הראיות שהוצגו לפניי, אין זה מן הנמנע שהתובעת חדלה מלעבוד בעקבות תאונת הדרכים הנוספת שעברו בני הזוג בצוותא בשנת 2011.

1. התובעת העידה כי היא נזקקת לתרופות נגד כאבים, וכי היא מתקשה להירדם בשל הכאבים ונזקקת לכריות ולמזרן אורטופדי (עמ' 3 ש' 11 – 12 וש' 17 – 19 ). התובעת אישרה כי סבלה מכאבים גם לאחר התאונה משנת 2011, אך לדבריה הפכו הכאבים לכרוניים בעקבו התאונה מושא התביעה (עמ' 3 ש' 23 – 24 ו – 30).

כן העידה התובעת כי בעקבות התאונה מושא התביעה נזקקה לסיוע של בעלה בפעולות בסיסיות כגון מקלחת ולבישת בגדים במשך כחצי שנה (עמ' 4 ש' 31 – 36), וכי גם כיום מסייע לה התובע בשאיבת האבק, פעולה שלשם ביצועה הוא חוגר חגורה אורטופדית (עמ' 7 ש' 8 – 10; ראו גם עדותו התובע בעמ' 8 ש' 14 – 15)

התובעת ציינה בעדותה כי אין היא בעלת רישיון נהיגה (עמ' 5 ש' 27 – 28).

1. בעדותה של התובעת עלה כי בתה היחידה שלה ושל התובע מתגוררת באודסה עם נכדיהם של בני הזוג מאז שנת 2017, וכי הנכדים נולדו לאחר התאונה (שלא כפי שנרשם בטעות בתצהיר מטעמה, ראו עמ' 4 ש' 11 – 19 ועמ' 5 ש' 10 – 18; ראו גם עדות התובע בעמ' 13 ' 22).

אעיר, כי הנתבעת בטיעוניה הצביעה על נסיעותיהם של בני הזוג לחו"ל לצורך ביקור בתם, נכדיהם והוריהם, תוך שטענה כי בני הזוג המשיכו בשגרת חייהם לאחר התאונה ללא הפרעה. אני דוחה מכל וכל טענה זו של הנתבעת, שאינה מתיישבת כלל עם הראיות שהוצגו לי ואשר אותן סקרתי לעיל.

1. לאחר שהבאתי בחשבון את כלל הראיות דלעיל אני מעמידה את נזקיה של התובעת על סך של 20,000 ₪ במעוגל בגין כאב וסבל, בצירוף סך של 10,000 ₪ על דרך אומדן בגין הוצאות רפואיות ועזרה לעבר ולעתיד, ובצירוף פיצוי גלובלי בגין גריעה מכושר ההשתכרות בסך של 10,000 ₪, המשקף חישוב רבע אקטוארי לפי בסיס שכר של 2,000 ₪, כפי כושר השתכרותה המוכח של התובעת.

במסגרת עריכת אומדן הפיצוי בגין הגריעה מכושר ההשתכרות הבאתי בחשבון את העובדה שמאז התאונה לא עבדה התובעת בעבודה כלשהי, וכי לא הוצגו לי ראיות כלשהן לעבודתה של התובעת מאז התאונה הקודמת שעברה התובעת בשנת 2011.

1. סיכומו של דבר, הנתבעת תשלם לתובע סך של 22,000 ₪, ולתובעת סך של 40,000 ₪.

לא מצאתי לנכון לחייב את התובעים בהוצאות מינויו של המומחה בתחום הנוירולוגיה, ולו מן הטעם שמינוי זה נעשה בעקבות המלצתו של המומחה בתחום האורטופדיה. מעבר לכך, ספק בעיניי אם יש מקום לחייב תובע בהוצאות מינויו של מומחה מטעם בית המשפט רק משום שלא נמצא בסופו של דבר שלתובע נותרה נכות צמיתה בתחום מומחיותו של המומחה.

לסכומים שתשלם הנתבעת לתובעים כאמור לעיל יתווסף שכ"ט בשיעור של 15.21% וכן אגרה כפי ששולמה בתוספת הצמדה מיום התשלום. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום ויישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין.

ניתן היום, י"ט טבת תש"פ, 16 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.