1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה לעררים לאי כושר מיום 13.2.14 (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה להשתכר (להלן: ההחלטה).

2. טענות המערערת:

2.1 המערערת סובלת ממספר ליקויים ובהם ליקוי שמיעה, טנטון, יתר לחץ דם, אנמיה, בעיות בדרכי הנשימה (אסטמה) וליקוי ראיה. סה"כ נכותה הרפואית המשוקללת 44%. בנוסף סובלת המערערת מילדות מקיצור רגל וצליעה על רגל שמאל המגבילה תנועותיה אולם בגין ליקוי זה לא נקבעו למערערת אחוזי נכות.

2.2 בפני הוועדה הוצגה חוות דעת של מומחה לכירורגיה אורטופדית מיום 9.1.13 שהעריך כי השפעת הליקוי על כושר המערערת לעבוד הינו באופן מלא וללא מאמצים גופניים אולם הוועדה התעלמה מחוות הדעת.

2.3 המערערת סובלת מסחרחורות והתעלפויות אולם האמור לא נלקח בחשבון במסגרת קביעות הוועדה כאשר לא ברור אלו עבודות ניתן להציע למערערת כאשר כל עבודה מצריכה ערנות ומאמץ פיזי והמערערת אינה מסוגלת בהתחשב בליקוייה לבצע כל עבודה הכרוכה באמור.

2.4 קביעת הוועדה כי המערערת מסוגלת לבצע עבודה הכרוכה בהשגחה על אדם מבוגר הינה שרירותית ואינה תואמת את מצבה הגופני הבריאותי וגילה של המערערת כאשר המערערת בעצמה זקוקה להשגחה.

3. טענות המשיב:

3.1 מדובר בערעור על ועדת ערר בקביעת דרגת אי כושר מיום 13/2/14.

הבסיס לקביעת ועדת הערר, היא החלטת הוועדה הרפואית לעררים בדבר הליקויים בגינם הוענקה למערערת נכות.

3.2 ועדת הערר אינה יכולה לשקול לקויות שבגינן לא נקבעה נכות רפואית. למערערת נקבעו 44% נכות רפואית, אף לא אחת מהן עוסקת בסחרחורת ועל כן יש להתעלם מטענה זו. כך גם לעניין ההתעלפויות.

הליקוי העיקרי בגינו נקבעה למערערת נכות, הוא 30% בגין פרק ירך שמאל ולאחר מכן 20% בגין ליקוי שמיעה.

רופא אף-אוזן-גרון, שחוות דעתו עמדה בפני הוועדה הרפואית לערים, ציין לגבי כושר העבודה, כי המערערת יכולה לעבוד בעבודה שאינה דורשת שמיעה טובה.

רופא כירורג, אשר העניק למערערת 30% נכות בגין ירך שמאל, קבע, כי היא מסוגלת לעבודה מלאה ללא מאמצים גופניים.

3.3 ועדת הערר לקחה בחשבון את כל הנכויות שנקבעו, וכן את חוות הדעת של הרופאים המוסמכים לעניין המגבלות על יכולתה לעבוד. כן עמדה בפני הוועדה חוות דעת השיקום, שגם היא לא הצביעה על הגבלה בכושר העבודה.

הוועדה שקלה את כל השיקולים, תוך שהיא לוקחת בחשבון את המגבלות של המערערת, הנובעות מהנכויות שנקבעו לה.

קביעת הוועדה מנומקת ולא נפל בה פגם משפטי.

למערערת לא נקבעה נכות בגין סחרחורות והתעלפויות ולכן זה לא פגם שבגינו צריכים להעניק לה אחוזי נכות.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4. בית הדין מוסמך לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, והוא בוחן האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213).

5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לקבל חלקית את הערעור.

7. במסגרת ישיבתה מיום ה- 13.2.14 שמעה הוועדה את תלונות המערערת (סעיף 3 לפרוטוקול), אשר ציינה, כי היא סובלת מכאבים ברגל שמאל אינה עובדת מזה שנים מתקשה בהליכה בכיפוף ובקימה עקב כאבי גב שמקרינים לרגל שמאל סובלת מאסטמה וקשיי נשימה משתמש במשאף ישנה בלילה עם מכשיר סובלת מבעיות באוזניים סחרחורות בעטין נוטלת טיפול תרופתי לרבות נגד כאבים, סובלת מבעיות בראיה, מלווה על ידי אחותה שמטפלת בה במרבית הזמן כשבנסיעה באוטובוס נופלת.

8. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 6 לפרוטוקול), מציינת הוועדה:

"בת 50 , אובחנה כסובלת מליקוי שמיעה (20) טנטון לא תמידי (0) אסטמה (10) יל"ד (10) אנמיה עקב טלסמיה (10) מ/א CDH פרק ירך שמ' (30). אין נכות בגין קיצור רגל, ליקוי ראיה (10) סה"כ נכות רפואית יציבה בשיעור 44%.

על פי חוות דעת רופא מוסמך מסוגלת לעבודה מלאה ללא מאמצים גופניים ללא רעש מזיק ללא חומרים שמגרים את דרכי הנשימה.

על פי דו"ח שיקום: השכלה עממית, ללא עבר תעסוקתי מסודר וללא מקצוע. אינה עובדת שנים. מסוגלת לעבודה מלאה כמלווה לקשיש לא סיעודי דובר ערבית או לחילופין הוצאת ילד מהגן ושמרטפות.

בהופעתה בפני הוועדה מוסרת התובעת על כאבים ברגל שמאל, סחרחורות, קשיי נשימה התובעת לדבריה מעולם לא עבדה אינה רואה עצמה כמי שמסוגלת לעבוד.

התובעת בעלת השכלה יסודית, ללא עבר תעסוקתי מתקשה בשפה העברית לדעת הוועדה מסוגלת לעבוד יום עבודה מלא בעבודות המתבצעות בישיבה ללא צורך באכשרה מקצועית אלא רכישת מיומנות תוך כדי עבודה. בעבודה כגון אריזה ומיון של חפצים בגודל בינוני. " (ההדגשה הוספה א.ק).

9. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה.

10. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60).

11. הלכה פסוקה היא שהקביעה אם אדם כשיר לעבוד או לא, מסורה לוועדה, המיומנת לכך ואין בית הדין מחליף שיקול דעתו בשיקול דעתה של הוועדה, אלא אם מדובר בטעות משפטית הגלויה על פי נוסח ההחלטה.

12. הסמכות לקבוע את העבודה אשר הוצעה למבוטח ומתאימה למגבלותיו הרפואיות נתונה, מכוח החוק, לוועדת הנכות לעררים בלבד ואין בית הדין רשאי להתערב במסקנתה כל עוד לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה ומובן שלא המבוטח מוסמך לקבוע אם הוא מסוגל לעבודה אליה נשלח או לאו (דב"ע מד' 01-924 מוחמד אחמד בושנאק נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע יח' 40).

כן נקבע בפסיקה:

"מכל האמור עולה כי העבודה המוצעת לנכה בנכות כללית אינה חייבת להיות עבודה התואמת את כישוריו המקצועיים של האיש, אלא יכולתו הפיזיולוגית". דב"ע מב'/01-1638 רוזינגר נטע נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו' 349.

לשון אחרת מתפקיד הוועדה לבדוק האם המערערת מסוגלת לעבוד לאור מצבה הרפואי, ובמידה שכן – באילו עבודות ובאילו אחוזי משרה.

כמו כן, קבעה הפסיקה בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ' המל"ל פד"ע ז' 206).

13. בענייננו סבורה אני כי הוועדה לא נימקה החלטתה באופן המאפשר התחקות ומעקב אחר הלך מחשבתה של הוועדה וזאת בשים לב לליקויים שנקבעו בעניינה של המערערת.

לא ברור כיצד קבעה הוועדה, כי המערערת מסוגלת לעבוד במשרה מלאה כמלווה לקשיש לא סיעודי דובר ערבית או לחילופין הוצאת ילד מהגן לשמרטפות. לא ברור כיצד עבודות אלה יכולה המערערת לבצע בהתחשב בנכות המשמעותית שנקבעה לה בפרק ירך שמאל בשיעור 30%. זאת ועוד, לא ברור האם הוועדה שקלה במסגרת קביעותיה כי בהתחשב במגבלות המשמעותיות שצוינו על ידי הוועדה ובהצעות העבודה הספציפיות אותן הציעה הוועדה ובהן "מלווה לקשיש לא סיעודי דובר ערבית או לחילופין הוצאת ילד מהגן לשמרטפות..." עבודות המתבצעות בישיבה ללא צורך באכשרה מקצועית אלא רכישת מיומנות תוך כדי עבודה. בעבודה כגון – אריזה ומיון של חפצים בגודל בינוני" האם אין בעבודות שהוצעו על ידה כדי לצמצם את אפשרויות התעסוקה של המערערת.

14. קביעת הוועדה ביחס לאמור בסעיף 13 אינה סבירה ואינה מנומקת דיה ולא ניתן להבין מהפרוטוקול כיצד הגיעה למסקנותיה.

15. לאור האמור לעיל – הערעור מתקבל ומוחזר לוועדה על מנת שתתייחס לסעיף 13 לעיל באופן מפורט ומנומק

16. על המשיב לשלם למערער הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ תוך 30 יום מהיום.

17. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' כסלו תשע"ה, (01 דצמבר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.