לפניי בקשת הנתבע להעברת הדיון בהתנגדות לביצוע שטר לבית המשפט השלום בירושלים.

לטענת הנתבע, תושב ירושלים, מסר את השטרות מושא הליך זה, במסגרת עסקה שנעשתה בעיר ירושלים. מאחר שמקום יצירת החוזה, מקום בו אמור היה להיות מקויים והמקום בו הופר החוזה, כולם בירושלים ומשנמשך השטר על בנק שמקום מושבו בירושלים, נתונה הסמכות לבית משפט השלום בירושלים ולא לבית משפט זה.

בבקשת התובע לביצוע השטר צויין בית משפט השלום בנצרת כבית המשפט בעל הסמכות וזאת, כך נרשם, בשל מקום מסירת השיקים ומקום קיום ההתחייבות. בתגובת התובע לבקשה זו, שב התובע וציין את מקור הסמכות כאמור, אך זאת מבלי שהתייחס לטענות הנתבע ומבלי שניתן כל פירוט לתמיכה בטענתו כי הסמכות המקומית נתונה לבית משפט זה. תגובתו הלאקונית אף אינה נתמכת בתצהיר.

כללי הסמכות המקומית החלים בהליכים שעניינם התנגדות לביצוע שטר קבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984. הסמכות המקומית תיבחן אך ורק על יסוד העובדות שנטענו בכתב התביעה, היינו בשטר ובבקשה לביצועו ואין בבחירת התובע להגיש את השטר לביצוע בלשכת הוצאה לפועל כזו או אחרת, כדי להקנות לבית המשפט הסמוך לאותה לשכת הוצל"פ, את הסמכות המקומית.

תקנה 3 קובעת, בין היתר, כך:

"(א) תובענה שאינה כולה במקרקעין, תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2) מקום יצירת ההתחייבות;

(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4) מקום המסירה של הנכס;

(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים."

אין חולק כי מקום מגוריו של הנתבע בעיר ירושלים.

מקום יצירת ההתחייבות הוא המקום בו נמסר השטר וזאת, כך על פי הנתבע ובלא שהועלתה על ידי התובע כל טענה סותרת, גם כן בעיר ירושלים, במסגרת אותה עסקה שעניינה מקרקעין, אשר בסופו של יום לא יצאה אל הפועל (ראה לעניין זה י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, בעמ' 75).

המקום שנועד לקיום ההתחייבות, הוא בהתאם לסעיף 3ד(3) לפקודת השטרות (וראו גם זוסמן בספרו, עמ' 76), מקום עסקו של הנמשך, היינו מיקומו של סניף הבנק המופיע בשטר ובענייננו – הבנק הבינלאומי סניף 012 בירושלים ובנק מזרחי טפחות סניף 401 בירושלים.

התנהלות הנתבע ביחס לשטרות נעשתה כל כולה בעיר ירושלים. השטרות נמסרו בעיר ירושלים, במסגרת עסקת מקרקעין בירושלים, העסקה לא יצאה אל הפועל וההסכם הופר וכל אלה בירושלים – כך על פי תצהיר הנתבע.

זולת טענה סתומה כי מקום מסירת השיקים ומקום קיום ההתחייבות הם בעיר נצרת, לא העלה התובע כל טענה שהיא ולא התייחס כלל לטענות הנתבע. התובע אף לא תמך תגובתו בתצהיר ביחס לעובדות הרלוונטיות. יוצא כי אין בפניי כל גרסה הסותרת את זו הנטענת ונתמכת בתצהיר הנתבע.

הגרסה היחידה באשר לנסיבות מסירת השטרות מושא הליך זה היא זו של הנתבע בעצמו ומכאן, לאחר עיון בשטרות ובטענותיו העובדתיות של הנתבע, הנתמכות גם בתצהירו, המסקנה כי לבית משפט זה אין כל זיקה לדון בתובענה על פי השטרות.

התוצאה היא כי אני מקבלת את טענת הנתבע וקובעת כי הסמכות המקומית נתונה לבית משפט השלום בירושלים.

בהתאם לסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד – 1984, אני מורה על העברת הדיון בתיק זה לבית המשפט המוסמך, הוא בית משפט השלום בירושלים.

התובע יישא בהוצאות הנתבע בבקשה, בסך 1,000 ₪, ללא קשר לתוצאת ההליך. הסכום האמור ישולם בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים ותעביר התיק לבית משפט השלום בירושלים.

ניתנה היום, י' סיוון תשע"ד, 08 יוני 2014, בהעדר הצדדים.